כל המנחות באות מצה פרק חמישי מנחות סב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במילואים. דכתיב ומסל המצות אשר לפני ה' לקח טז] מצה
ד) הא כיצד. יתקיימו המקריב דהיינו כהן וידיו תביאנה דהיינו בעלים:
א)
פד א
ב) ג)
היכא. אשכחן לחם ז] דלחם למעלה: במילואים. דכתיב
אחת וגו' עד וישם (את) [על] החלבים (על החזות)
ד)
פה ב
ומסל המצות אשר לפני ה' וגו' עד וישם על החלבים ועל שוק
ועל שוק הימין וא"ת הא כתיב בתריה ויתן הכל על כפי אהרן ועל
ה)
❖
ו)
ג
הימין: מאי טעמא. אמרינן דמניח חזה ושוק על אימורין: ההוא
ט)
כפי בניו וינף וגו' ואז נהפך הלחם למטה כי הני דבסמוך :
כדי לעצור רוחות רעות. שמא
דמייתי ליה כהן מבית המטבחיים
ז) ח)
ורמי ליה.
לא בכל תנופות עושין כן
החלב על החזה
(א) ח]
רבינו גרשום
כיצד עושה מניח אימורין על פיסת היד וחזה
א
אלא דווקא בתנופה של שתי הלחם
וכי הדר רמי ליה ביד המניף אישתכח
ושוק עליהן ובכל מקום שיש לחם הלחם
היכא. הוא לחם: אמר
דעצרת וכן לולב משום דאמרינן
מה שהיה למעלה היה עכשיו למטה:
רב פפא במילואים והוה
מלמעלה א] היכא אמר רב פפא במלואים מאי
ט)
למעלה דכתיב ומסל המצות
ההוא ט] היינו דיהיב ליה. כהן
בפרק קמא דראש השנה
אשר לפני ה' לקח חלת
טעמא אילימא משום דכתיב 1 שוק התרומה
דגזר דין נחתם בפסח על התבואה
המניף לכהן המקטיר ואישתכח
י)
מצה אחת וחלת לחם שמן
❖
וחזה התנופה על אשי החלבים יביאו להניף
וישם על החלבים ועל שוק
בעצרת על פירות האילן בחג על המים
דאימורין שהיו למטה הוו השתא
הימין: מ"ט. קאמר מניח
תנופה והכתיב 2 את החלב על החזה יביאנו
למעלה: והא קמ"ל. הנך שלשה
י) ולבד מן הניענוע שבלולב יש בו
אימורין על פיסת היד וחזה
אמר אביי ההוא דמייתי ליה כהן מבית
ושוק עליהן: אילימא וכו'
תורה אור השלם
קראי דבעינן ג' כהנים דבלאו שלשה
הולכה והובאה ובערוך פירש בערך
אמר אביי ההוא דכתיב
לא משכחת דליתהפכי כולי האי:
נע צריך לנענע בהולכה והובאה
המטבחיים ורמי ליה והכתיב וישימו את
3
1. שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה
את החלב על החזה ההוא
נישתקל הכתוב. הושוו שני דינין
כי מייתי ליה כהן מבית
והביא ראיה מהירושלמי תני צריך
הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבים
החלבים על החזות ההוא דיהיב ליה לכהן
המטבחיים ויהיב לאידך
יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפנֵי יְיָ
בפסוק זה דתרתי שמעינן מיניה ולא
לנענע שלש פעמים על כל דבר
אחרינא ואזיל ומקטר ליה והא קמ"ל דבעינן
כהן המניף בידיה נמצא
וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתּךָ לְחָק
ידעינן בתר הי מינייהו ניזיל: להוציא
יז]
ודבר בעי רבי זירא הכן חד והכן חד
ביד המקבל החלב למטה
עוֹלָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְיָ:
שלשה כהנים משום דכתיב ברוב עם הדרת
4
והחזה למעלה כדאמרן:
ויקרא י טו
שבעה. שהשבעה כבשים של עולה
או דלמא הכן והכן חד פי' כבר
2. יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי
ההוא דיהיב ליה. מניף
מלך: ושתי הלחם ושני כבשי עצרת [וכו']:
הבאין על הלחם בחובת היום לעצרת
אמרנו צריך ניענוע שלש פעמים
בתר דהניף לכהן אחרינא
יְיָ אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזה
ת"ר והניף הכהן אותם על לחם הביכורים
ביד המקטיר ונמצא החלב
5
יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָניף
כדכתיב והקרבתם על
בעי רבי זירא ההולכה תיחשב פעם
למעלה: על שני כבשים
אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ:
יכול יניח כבשים על גבי הלחם תלמוד לומר
הלחם וגו' אין טעונין תנופה עם
אחת והובאה פעם אחת או דלמא
להוציא שבעת כבשים שלא
ויקרא ז ל
3. וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל
יהא מניפו עם הלחם:
על שני כבשים ב] אי על שני כבשים יכול
הלחם: בין ירכותיהן. שמשכיב
הולכה והובאה פעם אחת נחשבת
מניח שתי הלחם בין שתי
הֶחָזוֹת וַיַּקְטֵר הַחֲלָבִים
הכבשים על מתניהם על ידו ונותן
וצריך להוליך ולהביא ג' פעמים תמן
לחם על גבי כבשים תלמוד לומר על לחם
ירכות הכבשים וישכיבן על
ויקרא ט כ
הַמִּזְבֵּחָה:
4. בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ
צלעותיהן על ידו ומניח
הלחם על ירך התחתון לחם על
תנינן בנדה פ"ט בענין
ה)
הביכורים נישתקל הכתוב ואיני יודע אם
שם הלחם בין שתי הירכות
וּבְאֶפֶס לְאֹם מְחִתַּת רָזוֹן:
הכבשים על ירך התחתון וכבשים על
ז' סממנים מעבירים על הכתם
ונמצא לחם על גבי ירך
לחם על גבי כבשים ואם כבשים על גבי לחם
משלי יד כח
הלחם ירך העליון מוטל על הלחם
וצריך לכסכס שלש פעמים על כל
5. וְהֵנִיף הַכֹּהֵן אֹתָם עַל
האחת וירך האחרת היא על
מה מצינו בכל מקום לחם למעלה אף כאן
הלחם והנפה זו כשהן חיין:
לֶחֶם הַבִּכּוּרִים תְּנוּפָה לִפְני
ובעודן חיין קמיירי: אין עושין כן.
אחד רבי זעירא בעי הכן חד והכן
אמר ר' לפני מלך ב"ו אין
יְיָ עַל שְׁנֵי כְּבָשִׂים קדֶשׁ
לחם למעלה היכא אמר רב פפא במילואים
לתת לחם בין י] ירכים: על בסמוך.
חד או הכן והכן חד ולא איפשיט
עושין דבר מגונה כזה אלא
יִהְיוּ לַיְיָ לַכֹּהֵן:
רבי יוסי בן המשולם אומר כבשים למעלה
מניח זה בצד זה הלחם
ויקרא כג כ
שיתן הבזיכין של לבונה אצל הסדרים:
וכיון דלא איפשיט עבדינן לחומרא
6. וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת
אצל הכבשים ומניף: וסכות
ומה אני מקיים על שני כבשים להוציא שבעה
כשהוא אומר על הארון את הפרוכת.
שלש פעמים בכל אחד ואחד עד
על הארון את הפרוכת
לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה ללֶּחֶם
והיא אינה על הארון. ממש
לְאַזְכָּרָה אִשֶּׁה לַיְיָ:
דליכא למימר על ממש דהא פרוכת
כאן לשונו וההיא בעיא דהתם איתא
חנינא בן חכינאי אומר מניח שתי הלחם בין
אלא תלויה לפניה כמחיצה
ויקרא כד ז
מחיצה היא להבדיל בין הקדש ובין
נמי בהש"ס שלנו בנדה בפ' האשה
ירכותיהן של כבשים ומניף ונמצא מקיים
7. וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן
דכתיב והבדילה הפרוכת
אלא ש"מ על בסמוך:
קדש הקדשים: הוי יא] על בסמוך.
דבעי רבי ירמיה אמטויי
הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ עַל הָאָרן אֶת
❖
שני מקראות הללו לחם על גבי כבשים
ואשר הורם היינו מוליך
שמות מ ג
הַפָּרֹכֶת:
שהיה אצל הארון הכא נמי על שני
ואיתויי חד או דלמא אמטויי חד
כלומר שמפרישן ממנו:
וכבשים על גבי הלחם אמר רבי לפני מלך
הכבשים על בסמוך: מוליך ומביא.
ואיתויי חד וכיוצא בה לקמן בפ' ואלו
מעכבין את הפורענות.
בשר ודם אין עושין כן לפני מלך מלכי
שעוצר רוחות רעות: שירי
הגהות הב"ח
לצפון ודרום ומזרח ומערב כדי
מנחות גבי שלש מאות
מצוה היינו שאם לא
המלכים הקב"ה עושין כן אלא מניח זה בצד
ב
(א) רש"י
לעצור רוחות רעות הבאות מארבעה
שיפה וחמש מאות בעיטה דבעי ר'
עשה תנופה אינה מעכבת
שם (ב) ד"ה
שהדם הוא שמכפר ולא
זה ומניף והא בעינן על א"ל רב חסדא לרב
רוחות: מעלה ומוריד לעצור טללים
ירמיה אמטויי ואיתויי חד או דלמא
❖
שלימים
תנופה ולהכי קרי לה
המנונא ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא
רעים. הבאין מלמעלה למטה:
אמטויי ואיתויי תרי:
שירי מצוה: ממטי ליה.
ללולב גירא בעיני דשיטנא
שירי מצוה היא. דלא מעכבא כפרה
רב
❖
$רבי לטעמיה דאמר על בסמוך דתניא ונתת
6
כלומר שעוצרו: זבחי שלמי
גליון הש"ס
ולא עיקר מצוה יב] כדאמרינן בפרק
על המערכת לבונה זכה רבי אומר ג] ג על בסמוך אתה אומר על בסמוך או אינו
גמ' רבי לטעמיה דאמר
שתי מדות שאם עשה
אלא על ממש כשהוא אומר וסכות על הארון את הפרוכת הוי אומר על
7
על בסמוך.
שיטה מקובצת
❖
לתנופה שירי מצוה מעלה עליו ו)הכתוב
בסמוך: מוליך ומביא מעלה ומוריד [וכו']: אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי
(לענין מצוה מן המובחר) כאילו לא
א] היכא אמר רב פפא
יג] ז)
יוחנן מוליך ומביא למי שהרוחות שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ
במילואים. והא דאמר בכל
כיפר וכיפר: וכן יד] ללולב. בעינן
מקום משום דכמו כן יש
מוסף רש"י
שלו במערבא מתנו הכי אמר רב חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי בר רבי חנינא
מוליך ומביא: לאגרויי. שטנא:
טו]
לחם למעלה בתודה ובאיל
על בסמוך.
נזיר ואית בהו קרא והא
מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים
טעונין תנופה ח) שחוטין. דבחיין לא
דמייתי מילואים משום
איצטריך ליה למיתני [דבגופיה
אמר רבי יוסי בר רב אבין זאת אומרת שירי מצוה מעכבים את הפורענות
וסכות על
דכתיב בהו בהדיא [וילפינן
הארון.
מינייהו] אכולהו. תו"ח. עיין
כתיב]: כמות שהן. (ב) שלמים:
דהא תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוחות רעות וטללים רעים אמר רבה וכן
ברש"י (דף פא ע"א):
דון
(סוטה
ב] תיבות אי על שני כבשים
לולב רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה ומחוי הכי ואמר גירא בעינא
מוליך ומביא למי
נמחק: ג] על בסמוך. עיין
לז.)
דשטנא ולאו מילתא היא משום דאתי לאתגרויי ביה ת"ר זבחי שלמי צבור טעונין תנופה לאחר שחיטה
שהרוחות שלו.
תוס' (דף עח ע"ב): ד] תיבות
ד]
לאחר שחיטה נמחק:
ותנופתן כמות שהן דברי רבי וחכמים אומרים בחזה ושוק במאי קא מיפלגי אמר ליה רב חסדא לרב
ב
זאת אומרת.
ה] טעונין תנופה אף זבחי כו'
טעונין תנופה ומינה:
המנונא ואמרי לה רב המנונא לרב חסדא בדון מינה ומינה בדון מינה ואוקי באתרה קא מיפלגי
ו] טעונין תנופה אף זבחי כו'
רבנן סברי דון מינה ומינה מה זבחי שלמי יחיד טעונין תנופה לאחר שחיטה אף זבחי שלמי צבור
שירי מצוה.
ה]
טעונין תנופה ואוקי באתרה
ותיבות התם הוא דחזה ושוק
טעונין תנופה לאחר שחיטה ומינה מה התם בחזה ושוק אף הכא נמי בחזה ושוק ורבי סבר דון מינה
נמחק וס"א מה התם כמות
ואוקי באתרה מה זבחי שלמי יחיד טעונין תנופה ו] לאחר שחיטה אף זבחי שלמי צבור טעונין
שהן אף הכא כמות שהן:
דהא תנופה שירי מצוה
ז] לחם ולחם: ח] ורמי ליה
תנופה לאחר שחיטה ואוקי באתרה התם הוא דחזה ושוק אבל הכא כמות שהן כמות שהן בחיים
היא.
במנא דחלב: ט] תיבת היינו
נמחק: י] בין הירכים: יא] הוי
רב
אומר על בסמוך שהי' תלויה
אצל: יב] מצוה היא: יג] תיבות לענין מצוה מן המובחר נמחק: יד] וכן לולב אות ל' נמחק: טו] לאתגרויי: טז] לקח חלת: יז] הר"ר
וכן לולב. ממטי יעקב מקינון מפרש צריך לנענע ג' פעמים על כל דבר ודבר כלומר (אחד) [אחר] הולכה והובאה למעלה ולמטה ולד' רוחות ינענע ג'
ליה. ומייתי. גירא בעיניה דשטנא.
פעמים על כל דבר ודבר כלומר (אחר הודו) [בהודו] תחלה וסוף (ואחר אנא) [ובאנא] ה' הושיעה נא:
ולאו מילתא היא. לאיתגרויי.
(סוכה לז: לח.) דון מינה ומינה. דון מינה ואוקי באתרא. (יבמות עח:)
(זבחים צא:)
(שבועות לא.)