סב: כל המנחות באות מצה
פרק חמישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
פפא אמר דכולי עלמא דון מינה ומינה. הך מילתא דרב פפא מקמי דלישמעה לההיא דסוף כל התדיר דפליגי רבי
א) ב)
פו א
ג)
ורבנן במתנדב שמן ומסקינן דפליגי בדון מינה ומינה דרבי סבר דון מינה ואוקי באתרה וקאמר רב פפא התם אי תניא תניא וכן
❖
ד)
פז ב
ההיא דפסחים בפרק כל שעה דיליף מזיד דמעילה פטור מקרבן מק"ו משאר מצות שיש בהן כרת ופטור מזיד וקאמר לא אם
ה)
אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן
מיתה כו' ופריך האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת
ולבסוף אלימא ליה מיתה ומשני דהכי
שיטה מקובצת
קאמר לא אם אמרת בשאר מצות שכן
ו)
ז)
לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית
א] תיבת הוא נמחק:
רב פפא אמר דכולי עלמא דון מינה ומינה
ג) דון מינה. שלמי צבור משלמי יחיד
ח)
ב] שלמיהם ריבוייא הוא.
תאמר במעילה דחייב בפרוטה אע"ג
מה שלמי יחיד טעונין תנופה
הוא והיינו טעמא דרבי כי התם מה התם
א]
גליון וניחא השתא דרבנן
ט)
דלית ביה כזית ופריך מאן שמעת ליה
ילפי בבנין אב ורבי לא דריש
ד) שחוטין דבחיין לא איצטריך ז] ליה
דבר שמתנה לכהן אף הכא דבר שמתנה
ריבויא וסבר אוקי באתרה:
דאמר הזיד במעילה במיתה רבי דיליף
למיתני (מה שלמי יחיד טעונין
י)
ג] בהן וכו' ויהיו שלמי יחיד
לכהן רבינא אמר דכ"ע דון מינה ואוקי
חט חט מתרומה ומינה מה תרומה
כ)
תנופה אף שלמי צבור כו') דבגופיה
טעונין כו' והשאר נמחק:
באתרה והיינו טעמא דרבנן שלמיהם ריבויא
ד] זבחי שלמי צבור כו'.
בכזית אף מעילה בכזית והשתא מאי
כתיב: ואוקי באתרה. כדין שמצינו
[תימה הא] איכא למיפרך מה
הוא ב]: רבי שמעון אומר שלשה מינין טעונין
קושיא הא רבי היא דאית ליה דון
לשלמי ציבור עצמן שטעונין תנופה
לשלמי צבור שכן באין
שלש מצות שתים בכל אחד ושלישית אין
בטומאה ודוחין שבת וי"ל
מינה ואוקי באתרה ורב פפא דוחק
ה) שלימים ח] מה מחיים תנופה
דמשמע [ליה] דשוין תנופה
שם לתרץ דרבי סבר לה כאבא שאול
בהן ואלו הן זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי
שלימים אף לאחר שחיטה תנופתן
ג]
וסמיכה עיין תוס' זבחים (דף
דמחייב התם בתרומה בששוה פרוטה
לג ע"א): ה] ויהיו. עי' תוס'
שלימים ו) : מה. להלן בשלמי יחיד דבר
צבור ואשם מצורע זבחי שלמי יחיד טעונין
ל)
שם: ו] גמירי שתי סמיכות.
אע"ג דלית בה כזית וצריך לומר
שמתנה לכהן טעון ט] תנופה אף כו'
סמיכה חיים ותנופה שחוטין ואין בהן תנופה
פ"ה פר העלם ושעיר
מ) נ)
דמקמי דלישמעה לההיא דזבחים
המשתלח ולא דק דבפרק
והיינו כולן שלימים אבל משלמי יחיד
חיים זבחי שלמי צבור טעונין תנופה
חיים
שתי מדות (דף צב ע"א) פליג
יא]
אמרה אי נמי י"ל הכא והתם דהכי
אין לכהן אלא חזה ושוק: שלמיהם.
ס)
ר"ש את"ק ואמר פר העלם
ושחוטין ואין בהן סמיכה אשם מצורע טעון
❖
קאמר דמהני ליכא למשמע מינה:
בשלמי יחיד כתיב את חזה
ושעירי ע"ז בעינן סמיכה
סמיכה ותנופה חי ואין בו תנופה שחוט: ויהיו
ויהיו זבחי שלמי יחיד טעונין
והכא בר' שמעון קיימינן.
התנופה ואת שוק התרומה לקחתי
וא"ת ר"י דאמר לקמן בפרק
זבחי שלמי יחיד טעונין תנופה חיים מקל
תנופה חיים כו'.יב] כאן
מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם
שתי מדות דשתי סמיכות
הגהות הב"ח
בצבור גירסא בעלמא מהיכא
וחומר ומה ד] זבחי שלמי צבור שאין טעונין
נמי שייך לדקדק אמאי צריך קרא
דמשמע לשון רבים והוה ליה למיכתב
(א) רש"י
ממעט דאין זבחי שלמי צבור
נימא כל חד וחד תיקו בדוכתיה וי"ל
סמיכה חיים טעונין תנופה חיים זבחי שלמי
לשון יחיד דביחיד משתעי ומדכתיב
שתי סמיכות
טעונין סמיכה וי"ל דכי היכא
❖
מצבור
דאמר לקמן הפר פר טעון
דמכל מקום הוה יליף מה מצינו
לשון רבים י] לומר על חזה ושוק של
יחיד שטעונין סמיכה חיים אינו דין שטעונין
סמיכה ואין שעירי ע"ז טעון
כדפרישית לעיל א] ומשום דאיקרו
שלמי צבור שיונפו: גמירי.
מסיני ב'
תנופה חיים מיעט רחמנא גבי זבחי שלמי
סמיכה ה"נ אמרינן הפר. פר
שלמים תדע דהא איכא למיפרך מה
טעון סמיכה ואין זבחי שלמי
גליון הש"ס
סמיכות בצבור פר העלם דבר של
צבור אותם אותם למעוטי זבחי שלמי יחיד
צבור טעונים סמיכה עיין
לשלמי צבור שכן חובה אלא אהא
צבור דכתיב וסמכו זקני
גמ' ויהיו זבחי שלמי צבור
תוס' לקמן (דף צב ע"ב):
ה] $ ויהיו זבחי שלמי צבור טעונין סמיכה מקל
דאיקרו שלמים סמיך ועוד כדאמרן
כו'.
ז] לא אצטריך הס"ד עד סוף
העדה ושעיר המשתלח דכתיב
❖
וחומר ומה זבחי שלמי יחיד שאין טעונין
הדבור נמחק: ח] שלימים
לעיל שלמיהם ריבויא הוא ח) :
וסמך אהרן את שתי ידיו
הוא סוף דבור ואח"כ מה"ד
ויהא אשם מצורע טעון תנופה
תנופה חיים טעונין סמיכה זבחי שלמי צבור
וגו' ומצבור הוא ותו ליכא שום
(א)
מה התם מחיים: ט] תנופה
הגהות מהר"י
אף בשלמי צבור דבר שמתנה
שחוט כו'. ואף על גב
שטעונין תנופה חיים אינו דין שטעונין סמיכה
סמיכה בצבור: אותו. ז) ואת
לכהן תיבת כו' ל"ש: י] רבים
לנדא
דאמרן לעיל תנופה ולא
חזה התנופה להניף אותו וגו':
אמר רבינא ו] גמירי
שתי סמיכות בצבור
לימד: יא] אי נמי. עיין
א] תוס'
תוספות [לקמן] (דף קז ע"א)
תנופות הכא לא דמי כיון דחדא
מתני'
ויהא אשם מצורע טעון תנופה שחוט
[ד"ה אי תניא]: יב] עיין
מחיים וחדא לאחר שחיטה:
תוספות לעיל (דף נט ע"א)
מקל וחומר מה זבחי שלמי יחיד שאין טעונין תנופה חיים
טעונין תנופה
❖
וכן השולח קרבנותיו ממדינת הים
ולקמן (דף עה ע"א):
שחוטין אשם מצורע שטעון תנופה חי אינו דין שטעון
תנופה שחוט
יג] מזובו. עיין מגילה (דף ח)
כהן מניף על ידו. תימה דבפ'
ונדה (דף לז ע"א):
מיעט רחמנא גבי זבחי שלמי יחיד אותו אותו למעוטי
אשם מצורע
כל הגט תנן השולח חטאתו
רבינו גרשום
ת"ר א חמשה שהביאו קרבן אחד אחד מניף על ידי כולם ב והאשה כהן
ממדינת הים מקריבין אותה בחזקת
צבור טעונה תנופה בתנופה
מניף על ידה וכן השולח קרבנותיו ממדינת הים כהן מניף על ידו:
שהוא קיים ופריך בגמ' והא בעיא
שלאחר שחיטה פליגי:
ותנופתן כמות שהן שלימין
סמיכה אמר רב יוסף בקרבן נשים
מתני' וחכמים אומרים אין מניפין
ט) והכא לא שייך לשנויי הכי דכבר תנא
ליה רישא והאשה כהן מניף על ידה וליכא נמי לשנויי כדמשני רב פפא בגיטין בחטאת
אלא חזה ושוק ואימורין:
ומינה. מה התם בשלמי יחיד
העוף עסקינן דחטאת העוף לא בעי תנופה וכמו כן קשיא בפרק תמיד נשחט דאמר דאילו כל הזבחים ערל וטמא משלחים
בחזה ושוק שתנופתן לאחר
קרבנותיהם וליכא לשנויי באשה דערל קתני וליכא לאוקומי נמי בחטאת העוף דזבחים קתני ובכור ומעשר ופסח י) נמי דלא בעו סמיכה [ליכא
שחיטה: מה התם בשלמי
יחיד דבר שמתנה לכהן
לאוקמי] דהא כל הזבחים קאמר וספק מצורע בפרק התערובות דקאמר רבי שמעון למחרת מביא אשמו ולוגו עמו ומתנה בשלמים
טעון תנופה היינו חזה
דאותו אשם טעון סמיכה ולא אפשר לסמוך אלא בהקפת יד למאן דאמר סמיכת אשם מצורע לאו כ) דאורייתא ל) בפרק כל הפסולין
ושוק: אף הכא בשלמי צבור
מ)
ובגברא איירי כדמוכח בתוספתא ובפ' בתרא דמועד קטן איתא דאבל אינו משלח קרבנותיו משום דכתיב שלמים כשהוא שלם הא
היינו כבשי עצרת [דבר]
שמתנה לכהן טעון תנופה
לאו הכי משלח ובמנודה מיבעיא לן אם משלח או לא ולא חיישינן לסמיכה ודוחק הוא לתרץ באשה או בעוף ולקמן בפרק בתרא גבי
ושלמי צבור הויין כולן
ששה לנדבה אחד מהן לפר ועגל ועוד תנן בפרק דם שחיטה ושניהם מביאין חטאת אחד ובפרק שני נזירין שמביאין קרבן
מתנה לכהן: שלמיהם
ריבוייא הוא דכתיב את חזה
על תנאי ובפרק שני דקדושין גבי בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר זכרים עולות ולא חיישינן לסמיכה בכל הני ותירץ
התנופה ואת שוק התרומה
ה"ר שמעון דלא שייך לאקשויי אלא דוקא התם בחטאת משום דאיכא עדיין חששא אחרת דלמא הויא ליה חטאת שמתו בעליה וסמכינן להקריבה
לקחתי מאת בני ישראל
מזבחי שלמיהם ריבה כל
בחזקת שהוא קיים וא"ת והא בפרק התערובות תנן בקדשים מין במינו קרב לשם מי שהוא ופריך בגמ' הא בעי סמיכה ומשני
השלמים שאין טעונין
בקרבן נשים וי"ל דהתם כיון דאיכא תקנתא ברעיה אין לעשות בלא סמיכה דכי האי גוונא מפלגינן התם גבי אשם וערל וטמא איכא
תנופה אלא חזה ושוק:
טעונים שלש מצות בין
לאוקמי בדלית ליה תקנתא ערל שמתו אחיו מחמת מילה טמא זב ומצורע שאין רפואתו תלוייה בעצמו אי נמי בקרבן הקבוע לו זמן כגון עולת
שלשתן ושתים מאותן שלש
ראייה וחגיגה נ) או שהיה עובר עליהן בבל תאחר וא"ת הרי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן בפסחים בפרק האשה ונמצאת יבלת
מצות בכל מין ומין
באחד מהן דפטורין מלעשות פסח שני ולא מייתו מותר הפסח משום סמיכה ויש לומר דכיון שהוא ספק דשמא פטור הוא מלעשות פסח שני
והשלישי אין בהן: מיעט
גבי שלמי צבור אותם
ולא עשו לו חכמים תקנה דאי אפשר לתקן אם לא יעבור מצות סמיכה וא"ת נהי דסמיכה לא מעכבא מכל מקום ערל וטמא שאין יכולין
דכתיב והניף הכהן אותם
לסמוך לימא כל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו וכן בההיא דשקלים ודכריתות ודנזיר דכל הני נמי דאין יכולין
אותם טעונין תנופה חיים
ולא אחרים: גמירי ב'
לסמוך משום ספק חשיב שפיר אין ראויין לבילה כדאשכחן בפרק המוכר את הספינה גבי ביכורים וי"ל דנפקא לן מהא דאמרינן
סמיכות בצבור ומאי נינהו
בפרק בתרא דמועד קטן וביום בואו אל הקודש אל החצר הפנימית לשרת בקודש יקריב חטאתו זו עשירית האיפה פירוש שהכהן
פר הבא על כל המצות
ושעיר המשתלח ותו ליכא:
מביא בשעה שמתחנך לעבודה ודריש התם ר"ש בבואו יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה בזמן שאינו ראוי לביאה אינו ראוי להקרבה
גבי שלמי יחיד כתיב אותו
כגון טמא מת ומצורע משמע דווקא עשירית האיפה אבל שאר קרבנות משלח ומיהו אין כל כך ראיה מזה דדילמא הא דמשלח שאר קרבנות
דכתיב ואת החזה להקריב
אותו לפני ה':
יג] ס)
היינו בהני דלא בעו סמיכה דומיא דעשירית האיפה ויש לדקדק מהא דדרשינן בת"כ מזובו ולא מנגעו ש"מ דטמא משלח קרבנותיו דבהבאת
קרבן איירי ועוד יש לדקדק מדממעטינן בפ"ק דחגיגה טמא מראייה דכתיב והבאתם שמה דכל שישנו בביאה ישנו בהבאה ש"מ דשאר
קרבנות משלח ולא חיישינן לענין סמיכה בראוי לסמיכה ומיהו למאן דאמר בפ' כל הפסולין דטמא בר סמיכה דאפשר דמעייל
ידיה וסמיך לא מצינו למידרש מהני קראי ושמא י"ל דמאן דאית ליה ביאה במקצת לא שמה ביאה קסבר כל הסומך ראשו ורובו הוא מכניס
אי נמי אית ליה דמרחק צפון ומאן דסבירא ליה דלא בעינן ראשו ורובו קסבר ביאה במקצת שמה ביאה ומיהו אכתי קשה אי תיכף לסמיכה שחיטה לאו
דאורייתא