כל המנחות באות מצה
פרק חמישי
מנחות סג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני'
רוחשין. שהכלי עמוק והיה כל השמן במקום אחד וכשמניח
דאורייתא אם כן יכול לסמוך אבראי וי"ל דבפרק כל הפסולין
א) ב)
פח א
ג) ד)
אדם אצבעו על המנחה יב] נד השמן בתוכה: מרחשת. לשון רמש ט)
מסקינן דתיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא:
ה) ו)
פט ב
מספקא להו. אי על
דמתרגמינן רחשין: צפה. שאינה עמוקה אלא י) שוליה צפין אצל
שם כליין נקראו מחבת ומרחשת
ג
❖
צ ד
אוגניה ומתפזר השמן באוגני הכלי ולהכי קשה וכמו צף
שבמרחשת בעי
לאיתוייה ונפיק או על שם מעשיהן
על פני המים: גמ' מאי טעמא
כח] ל)
על שם רחישה (רחישת הלב או
ז)
ח)
מתני' האומר הרי עלי במחבת לא יביא
דר"י. דמרחשת יש לה כיסוי
רחישת שפתים) וכיון דלא ידעינן
(א)
לעזי רש"י
א
ט)
ומחבת אין לה כיסוי: אי נימא.
להי נתכוין אי ארחושי הלב או
במרחשת במרחשת לא יביא במחבת מה בין
י) כ)
גלואו"ן. עץ סדוק (כעין
ל)
דממשמעותא דמדנקראת מרחשת
ארחישת שפתים יהא מונח עד
יג]
מחבת לאפיפיות עשויה
מחבת למרחשת מרחשת יש לה כיסוי מחבת
משני חלקים שהבצק לחוץ
דמשמע דאתיא ארחושי הלב שהוא
שיבא אליהו כך פירש בקונטרס ועל
❖
ביניהם).
אין לה כיסוי דברי ר' יוסי הגלילי ר' חנינא
דבר מכוסה לפיכך מעשיה מכוסין
חנם נקט לפירושו אי על שם כליין
גלני"ץ [גלנ"ץ]. בלוטים.
בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה
ב
קשטני"א [קישנ"א]. אלון.
ומחבת באת אמחבואי הפה לשון
נקראו דאפי' פשיטא ליה לשם מעשיהן
טיבל"ש [טיולי"ש].
תורה אור השלם
רוחשין
(רכין) מחבת צפה ומעשיה
❖
א]
ניביה שהוא בגלוי: רחושי הלב.
איכא לספוקי אי ארחושי הלב נתכוין
רעפים.
גמ'
1. רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב אֹמֵר
קשין: מאי טעמא ב] דרבי יוסי אילימא
הרהור עבירה: מחבואי הפה.
ומביא במרחשת אי ארחושי הפה
אָנִי מַעֲשַׂי לְמֶלֶךְ לְשׁוֹני עֵט
נבוחי הפה כגון יד] שהרכיל: נחבאת.
ומביא במחבת לפיכך נראה דנקט כט]
מרחשת דאתיא ארחושי הלב כדכתיב רחש
1
סוֹפֵר מָהִיר: תהלים מה ב
מוסף רש"י
2. לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ
טמונה ולב חבוי וטמון הוא: אלא
על שם כליין למימר דמספקא לן אי
לבי דבר טוב ומחבת דאתיא אמחבואי הפה
וכשרות בבית פאגי.
וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגּדְתָּ לִּי
גמרא. דזו מכוסה וזו מגולה:
כלי נדר או למנחה נתכוין וא"ת ואמאי
כדאמרי אינשי ג] מנבח נבוחי אימא איפכא
וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשׁרִים
במרחשת. משמע בתוכה אלמא יש
יהא מונח יביא מרחשת ומנחת
(להלן צה:)
בְּתֹף וּבְכִנּוֹר:
מחבת דאתיא אמחבואי הלב דכתיב למה
2
בראשית לא כז
לה תוך: ועל מחבת. משמע עליה
מרחשת מספק כדאשכחן לקמן
3. וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה
נחבאת לברוח מרחשת דאתיא ארחושי
ולא בתוכה טו] דאין לה תוך: האומר
פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
(סנהדרין יד:)
בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה
כדאמרי אינשי הוה מרחשן שיפתותיה
בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבת לַכֹּהֵן
הרי עלי מרחשת. דלא אמר
שיש לו להביא כל הספקות לפטור
הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה:
אלא גמרא ד] גמירי לה: רבי חנינא בן
במרחשת: יהא מונח. הנדר עד
עצמו מנדר וי"ל דמיירי כגון דאמר
(סוטה מד.)
ויקרא ז ט
❖
הדרן עלך כל המנחות
4. וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן
גמליאל אומר כו': מרחשת עמוקה דכתיב
שיבא אליהו: מספקא להו אי על
מעות הללו או סולת זה למרחשת
מִנְחָה מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת
שם כליין נקראו. מחבת ומרחשת שיש
ומיהו קשה דלתקן מעות הללו יביא
וכל נעשה במרחשת מחבת צפה דכתיב
3
חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן
כלי ששמו מחבת ויש כלי ששמו
מעות של חולין ויקנה מרחשת ויאמר
שיטה מקובצת
וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים
❖
ועל מחבת ת"ר ב"ש אומרים האומר הרי
ה]
ויקרא ב ד
בַּשָּׁמֶן:
מרחשת: או על שם מעשיהן.
דאם כלי נדר יהא הכלי קנוי בהן ויש
עלי מרחשת יהא מונח עד שיבא אליהו
א] תיבת רכין נמחק:
נקראו שזו מעשיה רוחשין וזו מעשיה
לומר כגון שהפריש מעות והקדישן
ב] תיבות דר' יוסי נמחק:
מספקא להו אי על שום כלי נקראו או על
ו]
ג] אינשי קא מבח בוחי:
הגהות הב"ח
קשין. הילכך איכא למימר מנחה נדר
למרחשת כמו שידרשו חכמת הלשון:
ד] תיבות גמירי לה נמחק:
שום מעשיהן וב"ה אומרים ג כלי היה במקדש
או על שם מעשיהן. ולית להו
ואיכא למימר לא התנדב מנחה אלא
(א) רש"י
ה] ת"ר שמאי אומר: ו] שום
דס"ל (ב) ד"ה
כמין כלבוס עמוק
ומרחשת שמה ודומה
כליין: ז] כליין: ח] כופח
לבית שמאי הא דאמר רב
כלי שרת עצמו אי על שם הכלי קרי
נכנס
ומאפה: ט] אומר רוצה:
וכשבצק מונח בתוכו דומה כמין תפוחי
לה טז] קרא מנחה הנעשית במרחשת
אשי בריש מכילתין מחבת
(ג) ד"ה
י] תנור. עי' תוספות זבחים
(דף צו ע"א): יא] כשרות
אבל מנחה גופה לא איקראי מרחשת
לשם מרחשת במנא קא מחשב
הברתים וכמין בלוטי היוונים ואומר וכל
דכתב
אבית אות ב' נמחק:
האי כלי נדר ואינו מביא מנחה אלא
ומחשבה במנא לא פסלה:
(ד) ד"ה
נעשה במרחשת ועל מחבת אלמא על
יב] המנחה לאחר אפיה
וכשרות אבית פאגי. פירש
מיעוט מיעוט
נע ונד: יג] ממשמעותא
א"כ אמר הרי עלי מנחת מרחשת
❖
שום ז] הכלים נקראו ולא על שום מעשיהם:
לרבות
מדנקראת: יד] כגון שהלך
בקונטר' אלמא דאין
או הרי עלי במרחשת ואיכא למימר
מתני' הרי עלי בתנור לא ד יביא מאפה
רכיל למחבואות לשון תיבת
תנור מקדש מדכשרות אבית פאגי
נמי על שם מעשיה איקראי מרחשת
נחבאות ל"ש: טו] בתוכה
כופח ולא מאפה רעפים ומאפה יורות
אלמא דאין: טז] קרי לה
ח]
רבינו גרשום
ואין נפסלות ביוצא ואין נראה לפרש כן
ולא על שם כלי אלא המנחה עצמה
מנחת מרחשת: יז] עצמו
הערביים ר' יהודה אומר ט] רצה מביא מאפה
זה שמה וזה מנחה התנדב ולא כלי
כדפי' בפ"ק ויש לתמוה
יז]
מחבת צפה. אין לה
זו: יח] כלי ומכח הספק
בית קיבול אלא חלקה
יהא: יט] והדופן בתוכו
כופח הרי עלי מנחת מאפה לא יביא מחצה
יח] יהא מונח עד שיבא אליהו:
מאי קא מדמיא אפיית שתי הלחם
היא דכתיב על מחבת:
באמצעית: כ] כזה
חלות ומחצה רקיקין רבי שמעון מתיר מפני
כלבוס. גלואו"ן שם כלי עשוי כעין מחבת
ולחם הפנים לאפיית מנחת מאפה
ארחושי הלב. הרהורי הלב:
אמחבואי הפה כדאמרי
שהוא קרבן אחד: גמ' תנו רבנן מאפה תנור
שלנו והדופן יט] באמצעות
תנור הא אמר בסוף התכלת
אינשי קא מבח בוחי כלומר
אמר רבא על מחבת מלמד
כלפי פנים כזה כ]
שנובח כלו' דבור הפה
ולא מאפה כופח ולא מאפה רעפים ולא
דכתיב ועל מחבת. כלומר
ומצוייר תוכו גומות
שטעונין כלי ואי אפי לה מאתמול
מאפה יורות הערביים ר' יהודה אומר תנור
י]
מה שאופין בו אינן בתוכו
גומות. וכשהבצק מונח
איפסלה לה בלינה וה"נ מאפה תנור
אלא על גבו שאין לו בית
תנור שני פעמים להכשיר מאפה כופח רבי
קיבול: האומר הרי עלי
בתוכו הבצק
כתיב מלמדך שטעון כלי ולימא
כא] מונח תוכו נכנס:
(ב)
כא]
שמעון אומר תנור תנור שני פעמים אחד
במרחשת. והוא הדין כי
כב] הברתים על שם מקומם
בגומות: דומה כמין
תפוחי
דתנור של מנחות מקדש אבל של
אמר הרי עלי במחבת אי
הס"ד ומה"ד בלווטי:
שתהא אפייתן בתנור ואחד שיהא הקדישן
הברתים.
בלווטי
גלני"ץ
שתי הלחם ולחם הפנים לא מקדש
כב]
ודאי על שם כלים נקראו
כג] והכא כתיב אות ו'
שזה כלי שמו מרחשת
נמחק: כד] תיבות ואין
בתנור ומי אית ליה לר' שמעון האי סברא
הגדילים באלונים שקורין קשטני"א
וי"ל דבפ' דם חטאת מוכח
וזה כלי [שמו] מחבת
ריבוי אחר ריבוי אלא למעט
כדמתרגמינן כאלה וכאלון
דלא הוה במקדש אלא חד תנור של
והתנן ר' שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר
יביא ואין בו ספיקא ואם
נמחק: כה] העזרה. רש"י
על שם מעשיהם נקראו
בפסחי' (דף פג ע"ב):
כבוטמא (ג) וכבלווטא: ואומר וכל
מתכת שהיה לשתי הלחם ולחם הפנים
שתי הלחם ולחם הפנים כשרות בעזרה
דהאי אתי ארחושי הלב
כו] שמה. ל"א מה שבולט
נעשה כ) וגו' אלמא. מדהכא כתיב
ולמנחות ולא דמי לההיא דתכלת
והאי אמחבואי הפה ואיכא
חוץ לחומה קרי פגי כמו
וכשרות יא] בבית פאגי אמר רבא אימא שיהא
למימר איפכא ולא ידע
פגי תאנה וחוץ לחומה עד
במרחשת והכא כג] כתוב על מחבת
דגבי מנחות לא אמר רחמנא עשה
הקדישן לשום תנור: הרי עלי מנחת מאפה
מאי בעי לאיתויי: וב"ה
מקום הבליטה היו כשירות.
ש"מ על שם כליין נקראו דזו צפה וזו
במחבת עשה בתנור עשה במרחשת
אומרים על שם כלים נקראו
ס"א ל"א מגדל אחת היה
לא יביא מחצה [וכו']: תנו רבנן וכי תקריב
עמוקה: מתני' כופח. מין תנור
4
דכלי היה במקדש ומרחשת
בחומה ובולטים בדפנות
אבל בחביתין אמר רחמנא על
שמו ודומה מצד אחד כמין
חוץ לחומה כמו פגי תאנה:
כשתקריב לעשות דבר
רשות קרבן מנחה
קטן מקום שפיתת קדירה אחת:
מחבת בשמן תעשה :
כלבוס כמו פגום כעין זה
כז] איפסלו ביוצא וא"ת והא
אמר רבי יהודה מנין לאומר הרי עלי הדרן עלך כל המנחות
רעפים. טיבל"ש: יורות הערביים.
פירשת בפ"ק דאין כלי שרת
ומקדש ליפסל ביוצא ואם
מנחת מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין תלמוד לומר קרבן
יורות של אותו מקום ומסיקים אותן
4
כן היכא מוכח מהכא דאין
ואופין בהן חלות: רבי יהודה אומר
מנחה קרבן אחד אמרתי
לך ולא שנים ושלשה
קרבנות אמר לו רבי שמעון
תנור מקדש וי"ל דמוכח
הכי דאי איתא דתנור מקדש
כו'. דכופח מין תנור הוא: מנחת
וכי נהי דאין מיפסל ביוצא מ"מ
מאפה. כתיב בה חלות ורקיקין בויקרא : לא יביא מחצה חלות כו'. דאמרינן בפרק אלו מנחות כל המנחות באות עשר וזה לא יביא
ועמוק היה הכלי כמין
גנאי הוא הדבר להוציא חוץ
ה' חלות וה' רקיקין אלא הכל חלות או הכל רקיקין: מפני שהן קרבן אחד. ששניהם כתובים במנחה אחת: גמ' תנור תנור. (ד) כד] ואין ריבוי
תפוחי הברתיים עגול כולו
לעזרה לכתחלה ולאפותו
חוץ ממקום הכינוס ונמוך
חוץ לחומה: כח] שם רחישת
אחר ריבוי אלא למעט חד בויקרא קרבן מנחה מאפה תנור ובצו את אהרן כתיב וכל המנחה אשר תאפה בתנור: הקדישן בתנור. שהתנור
שאינו עבה הרבה: וכן
או רחישת הלב: כט] דנקט.
נמי בלווטי היוונים פרי
ולכל הני לישנא הוי מצי
מקדשן: ומי אית ליה לר' שמעון. דתנור מקדש שום קרבן: כשרות בעזרה וכשרות אבית פאגי. חוץ לחומת כה] העזרה חומה אחת וכן כו] שמה
האלונים: כופח תנור קטן
למימר כמו כן האומר הרי
ואי ס"ד תנור מקדש כז] איפסלו ביוצא: לשם תנור. שכשיקדישנה לסולת יאמר על מנת לאפותה בתנור אני מקדישה: וכי תקריב. קרבן
הוא כדי שפיתת קדרה
עלי מחבת לכך נראה לפרש
מנחת מאפה תנור כשתרצה לעשות מדעתך: דבר רשות. כלומר
דבר זה רשות הוא ולא חובה שאם לא ירצה לא יקריב מנחה:
אחת רעפים לבינים: יורות
אי [על כליין] שהיה במקדש
ערביים. היינו אלפסות של
כלי ששמו מרחשת [ונדר]
וכי להביא במרחשת או דלמא
אבן: תנור תנור קרבן
מנחה מאפה תנור וכל המנחה אשר תאפה בתנור: שיהא הקדשן בתנור: כלומר שיהא תנור מקדשן. כשרות בעזרה
לא היה במקדש כי אם מחבת וגם מנחת מרחשת היה עושה [במחבת רק] שהיה ממעט באור עד שהיו מעשיה רוחשין ולא היה האור
אם נאפו בעזרה בתנור קדש וכשרים אם נאפו חוץ מן עזרה אחומת בית פגי ואי ס"ל (דע') [לר"ש] דבעינן
מהבהב השמן וכן נראה בת"כ שהשיבו ב"ה לב"ש נאמר תנור ונאמר מרחשת מה תנור כלי אף מרחשת כלי אחר מכלל שהיו מסופקים
דליקדשינהו תנור היאך הן כשרין בחוץ הא קי"ל דאין כלים מקדשין בחוץ: שיהא הקדשן לשום תנור כשהוא
ב"ש אי אמרי מרחשת כלי הוא אי לא. ת"ח. ולפרש"י קשה אמאי יהא מונח כו' ויש פי' אחרים מפרשים מספקא להו אי על שם כליין
מקדישן מקדישן ע"מ לאפותן בתנור ולא
נקראו מחבת ומרחשת שבמרחשת בעי לאתויי ונפיק [או] על שם מעשיהם [על ארחושי ליבא [או] על] רחישת שפתים וכיון דלא ידעינן
להי נתכוין אי על רחושי ליבא אי ארחושי שפתים יהא מונח עד שיבא אליהו ולכל הני לישנא כו' עד לכך נראה לפרש [אי על שם כליין]
שלא היו דומין מחבת למרחשת דזה שפתיה גבוהות וזה שפתיה שפלה או על שם מעשיהן נקראו דלא היו במקדש כי אם כלי אחד מחבת
וכשהיה מביא מנחת מרחשת היה ממעט באש ולא היה השמן נשרף כי אם רוחש ומשום דמספקי ליה יהא מונח עד שיבא אליהו. ת"א: