סג: כל המנחות
באות מצה פרק חמישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי ישמעאל. ט) [וחכמים אומרים] אחד שבת ואחד חול משלש היה
וכי נאמר קרבן קרבן. אחד לחלות ואחד לרקיקין דליהוי משמע
א)
א א ב
ב) ג)
דשני קרבנות הם: והלא לא נאמר אלא קרבן אחד. ואע"פ כן כתב
בא. שבת דמודה רבי ישמעאל מזכיר ברישא ובספ"ק דסוכה
ד) ה)
ב ג
❖
בו שני מינין אלמא שניהן נקראין קרבן אחד: ובוללן. דלאחר
דפליגי רבי אליעזר ורבנן במחצלת ואמר רבא בגדולה דכולי
ו)
אפייתן ד] פותתן ומערבן עד שמחזירן לסלתן כדאמר באלו מנחות
עלמא לא פליגי דסתמא לסיכוך כי פליגי בקטנה ומקשי אביי אי
ז)
ואחר כך בוללן כאחת
הכי אחת גדולה ואחת קטנה אחת
ח) ט)
תורה אור השלם
י)
בשמן: רבי יוסי ברבי יהודה כאבוה
קטנה ואחת גדולה מבעי ליה אין
וכי נאמר קרבן קרבן
שני פעמים והלא לא
1. וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר
סבירא ליה כדמפרש לקמן: מה
גירסא זו נכונה ואיפכא גרסינן
נאמר אלא קרבן אחד ונאמר בו חלות
תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה
וכל האמור למטה שני מינין.
כדמוכח הכא דההוא דמודו רבנן
ו)
בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבת לַכֹּהֵן
ורקיקין מעתה רצה להביא חלות מביא
הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה:
ה] נעשה במרחשת ובמחבת שתי מינין
מבעי ליה למיתני ברישא וכן
ההיא
❖
❖
כ)
ויקרא ז ט
רקיקין מביא מחצה חלות ומחצה רקיקין
קרבן ו] הוא ואם הביא מחצה מזה
דתנן בפרק בתרא דראש השנה
מביא ובוללן וקומץ משניהם ואם קמץ ועלה
אחת יבנה ואחת כל מקום
ומחצה מזה לא יצא וכל מנחה
רבינו גרשום
הגהות הב"ח
בידו מאחד על שניהם יצא רבי יוסי ב"ר
י)
שיש בו ב"ד :
בלולה בשמן וחריבה שני מינין הן:
מפשיט את הפסח עד
(א) רש"י
יהודה אומר מנין לאומר הרי עלי מנחת
במקום אחר: קרבן אחד
אף כל ז] וכו' שני מינין הן. כלומר
החזה.
כשר
אמרתי לך. כלומר קרבן
חלות ורקיקין האמורים בויקרא שני
דרך רגליו מתחיל
מאפה שלא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין
בדיעבד ולרבי
אחד ממין אחד יביא מנחת
❖
מינין ואין מצטרפין: שפיר קאמר
מאפה ולא שנים ואם
והולך ומפשיט עד החזה
ליטול
ת"ל 1 וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל
היה מביא מחצה חלות
רבי שמעון. וכי נאמר קרבן קרבן:
אימוריו
ולא דמי לההיא דתניא
נעשה
במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב
ומחצה רקיקין היו ב'
בשמן בשמן. הפסיק הענין שאין
בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין
קרבנות: א"ל ר' שמעון
מוסף רש"י
אותה לו תהיה וכל מנחה בלולה בשמן
אילו נאמר קרבן קרבן
באין כאחת: ורבי שמעון. אמר
ובתמורה פרק ולד חטאת
מפשיט את הפסח עד
ב' פעמים בפסוק הייתי
וחרבה לכל בני אהרן תהיה מה וכל האמור
אין מרגילין ביום טוב ואין
לך אי לא כתב בשמן לכל חד:
החזה.
אומר חלות קרבן אחד
למטה שני מינין חלוקין אף וכל האמור
ורקיקין קרבן אחד עכשיו
ה"א. הואיל ואין הפסק דווקא קאמר
מרגילין
בבכור דהתם במפשיטו
שלא נאמר אלא קרבן
למעלה שני מינין חלוקין ורבי יהודה שפיר
מחצה חלות ומחצה רקיקין: איכא
לעשות נוד שלם וצריך להוציא כ) רגליו
א' משמע דחלות ורקיקין
קרבן א' ואם רצה להביא
קאמר ר' שמעון אמר לך כיון דכתיב בשמן
בינייהו דיעבד. לרבי יהודה דיליף
מצוארו ולאו דווקא נקט הכא פסח יג]
(שבת
מחצה חלות ומחצה רקיקין
דבכל קרבן ציבור של שבת הוה מצי
דיעבד
טעמא מקרבן אחד
(א) ח]
בשמן כמאן דכתיב קרבן קרבן דמי ורבי
קטז:)
יביא דקרבן א' הוא: מה
וכל האמור למטה ב'
לאשמועינן ונקט פסח לרבותא אף
כשרות לר' יוסי דיליף מבלולה
ט]
שמעון אי לא כתיב בשמן בשמן הוה אמינא
מינין בכל אחד ואחד
וחריבה כי היכי דבלולה דהיא
על פי שיש פסחים מרובים ונראין
דוכל נעשה במרחשת ועל
דווקא מחצה חלות ומחצה רקיקין אבל חלות
מנחת נדבה וחריבה דהיא מנחת
מוטלין כנבילה אי נמי משום רבותא
מחבת שני מינין הן וכל
לחודייהו ורקיקין לחודייהו אימא לא קא
מנחה בלולה בשמן וחרבה
חוטא אפילו דיעבד אם עירבן
דרבנן דאפילו לצורך יחיד התירו
ב' מינין הן ואם הביא
משמע
לן רבי יוסי בר' יהודה היינו אבוה
פסולות כדאמר ז) לא ישים
אי נמי דווקא בפסח שרו רבנן
מנחה א' משניהם לא יצא
איכא בינייהו דאי עבד:
אף כל האמור למעלה
עליה שמן ואם שם פסול הכי נמי
דחשו
שלא יתקלקל הבשר משום
במנחת מאפה ב' מינין
חלות ורקיקין דיעבד לא:
דעיקרו לאכילה:
הדרן עלך כל המנחות
הן ואם הביא מנחה א'
משניהם לא יצא אבל
שחט
הדרן עלך כל המנחות
חלות לחודייהו ורקיקין
רבי
ישמעאל
אומר א] עומר
היה
בא בשבת משלש סאין ובחול מחמש
לחודייהו אימא לא יביא
רבי ישמעאל אומר העומר היה
קמ"ל בשמן בשמן דאיזה
וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול משלש היה בא רבי חנינא סגן
א
שירצה יביא ודיו: איכא
בא בשבת כו'. אם חל
בינייהו דיעבד דלר' יוסי
הכהנים אומר
בשבת היה נקצר ביחיד ובמגל אחד ובקופה אחת ובחול
ששה עשר להיות בשבת היה עומר
בר יהודה אפי' דיעבד נמי
בשלשה בשלש קופות ושלש מגלות וחכמים אומרים אחד שבת ואחד חול
לא דכל תנא בתרא לטפוי
ב
ב]
בא עשרון משלשה סאין שהיו קוצרין
מילתא קא אתי:
גמ'
בשלשה בשלש קופות ובשלש מגלות: בשלמא רבנן קא סברי עשרון
שלשה סאין שעורים ומניפין אותן בנפה
הדרן עלך כל המנחות.
מג' סאין. היינו איפה:
מובחר בשלשה סאין אתי ולא שנא בחול ולא שנא בשבת אלא רבי ישמעאל
עד י] שמניפין אותן עד עשרון
בשבת. לפי שבליל ששה
❖
מאי קסבר אי קסבר עשרון מובחר לא אתי אלא מחמש אפילו בשבת נמי אי
מובחר: ובחול. אם חל ששה עשר
(שם קלג:)
עשר היה נקצר: בלא טירחא
שאינו צריך להרקידו הרבה
בחול קוצרין חמשה סאין ומניפין מכל
משלש אתי אפילו בחול נמי אמר רבא קסבר ר' ישמעאל עשרון מובחר בלא
שאינו צריך ליטול אלא
סאה מעט אותו סלת דק היוצא
האבק ממנו ויהיה עשרון:
טירחא אתי מחמש בטירחא אתי משלש בחול מייתינן מחמש דהכי שביחא
שיטה מקובצת
דהכי שביחא מילתא. שלא
ראשון שהוא מובחר ומוציאין מן ה'
מילתא בשבת מוטב שירבה במלאכה אחת בהרקדה ואל ירבה במלאכות
יהא צריך ליטול אלא האבק
א] אומר העומר: ב] קופות
סאין עשרון כדכתיב
הברור שבו. ואל ירבה
ובשלש: ג] עד החזה (שבת
הרבה אמר רבה ר' ישמעאל ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר
במלאכות הרבה לקצור
והעומר עשירית האיפה הוא:
דף קטז ע"ב ותוס' פסחים דף
אחד דתניא ארבעה עשר שחל להיות בשבת מפשיט את הפסח עד החזה ג]
ולטחון יותר מצורך וכן
סה ע"ב): ד] אפייתן פותתן
בשלשה. בג' מגלות לפרסם הדבר
שאר המלאכות שמשעת
ומפרכן: ה] מינין דכל:
מפני הבייתוסין: גמ' אפי' בשבת
דברי רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה וחכ"א עד שיפשיט את כולו
ג
הקצירה ועד שעת הרקדה:
ו] מיני קרבן הן: ז] אף כל
כיון דאיפשר להוציא
מנחה אשר תאפה בתנור:
מי לא אמר ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה התם כל היכא דאפשר
נמי. לייתי יא] דהא דחי שבת
אימורין בהכי טפי לא
ח] אחד ולא שנים לכתחלה
כדמפרש בסוף פירקיןח): בלא טירחא.
לא טרחינן הכא נמי כיון דאפשר לא טרחינן ממאי דלמא עד כאן לא קאמר
טרחינן כדעבדינן בחול
הוא דלא הא דיעבד שפיר
ה"נ כיון דאפשר משלש
דמי ולר': ט] טעמא
שאינו צריך לנפות כ"כ: בטירחא.
ר' ישמעאל הכא אלא דליכא בזיון קדשים אבל התם דאיכא בזיון קדשים
לאפוקי עשרון מובחר לא
מבלולה: י] עד שמעמידין
שינפו פעמים הרבה: בחול מייתינן
אימא
טרחינן בחמש כדבעינן
אותן על עשרון: יא] לייתי
בחול: דליכא בזיון קדשים
חמש דהא: יב] דאפשר.
מחמש דהכי שביחא מילתא. כך
גבי עומר דהא אפשר
שיכול להוציא את האימורים
משובח הדבר דהוי עשרון מובחר טפי שאין ממציא מכל סאה אלא מעט אותו סלת דק היוצא ראשון: מוטב שירבה במלאכה אחת. מוטב שיחלל
להוציא עשרון מובחר מג'
עד החזה הס"ד ומה"ד לא:
אבל גבי פסח דאיכא בזיון
פעמים הרבה שבת במלאכה אחת כגון שירקד הג' סאין פעמים הרבה: ואל ירבה במלאכות הרבה. שיקצור ויזרה ויברור ויטחן וירקד שתי סאין
יג] פסח. והוא הדין לשעירי
קדשים אי לא מיפשט כולו
הרגלים או לכבשי העצרת
יב] עד החזה. שיכול להוציא את האימורים: לא טרחינן. יותר בשבת: בזיון קדשים. חציו מופשט ועומד כך עד הלילה ודומה כנבילה:
יותר:
שלא יהיו קדשי שמים
שאם חל בשבת אין בישולם
אבל
דוחה שבת. ת"ח: