רבי
ישמעאל פרק שישי
מנחות
סד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שחט שתי חטאות של ציבור. לא נקט עולות משום דאיכא כא] עולות
אבל. גבי עומר דלא איתעביד צורך גבוה י] כדאמרינן (ברבי ישמעאל)
א)
ג א
ב)
לעילה) דבחמש שביחא מילתא טפי אימא כרבנן ס"ל דאמרי דבשבת עבדינן
טובא י) (כמו שפי') אבל חטאות ליכא אלא אחת ברוב פעמים:
ג)
ד ב ג
כל מה דבעי ליה כבחול ואי הוה בעי טפי יא] עבדינן (א) ו)ובחול בשלשה: ואפי' נתכפר בשניה. לא דמיא לבעיא דבסמוך בתר מחשבתו
ד) ה)
ה ד ה
אבל התם. מילתיה דרבי חנינא דאיכא פרסומי מילתא בשלשה בני אדם
אזלינן או בתר מעשיו דהתם אם יבא אליהו ויאמר שהיא
ו)
טפי מביחיד אימא רבי ישמעאל כרבנן
כחושה בבני מעיים היה מביא שמינה
ז)
ו ו
ח)
כב]
ס"ל ועבדינן בשלשה לפרסם הדבר
ולא דמי נמי לטעה בדבר מצוה
אימא לך א] כרבנן סבירא ליה אי נמי עד כאן
ועשה מצוה: להעלות דגים
שקצירת העומר במוצאי ט"ו בניסן מפני
לא קא"ר ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא
ז ז
ט)
הבייתוסים שאומרים אין העומר בא אלא
והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב.
התם אלא דאיתעביד ליה צורך גבוה ולא
י) כ)
ח ח
באחד בשבת ז) : אבל הכא. לגבי שלש
לא דמי לאופה מיו"ט לחול דבפרק אלו
❖
ל)
צריך אחולי שבת אבל הכא דלא איתעביד
❖
עוברין דפטרינן
סאין לא איתעביד צורך גבוה כהלכתו
ליה צורך גבוה וצריך לאחולי שבת אימא
מטעם הואיל ומקלעי ליה אורחין ונימא
אליבא דרבי ישמעאל דקאמר בחמש
שיטה מקובצת
כרבנן סבירא ליה אלא אמר רבה ר' ישמעאל
שביחא מילתא: בין שנראה. הלבנה
הכא נמי הואיל ופטר ליה אתינוק פטור
הגהות הב"ח
ורבי חנינא סגן הכהנים אמרו דבר אחד דתנן
א] אימא כרבנן סבירא ליה.
בעליל לכל העולם: אם נראה בעליל
נמי אדגים דהתם הוא דאפייתו חזיא
(א) רש"י
לאו דוקא כרבנן דהא רבנן
אין מחללין עליו את השבת. ללכת
לצורך יו"ט אבל הכא צידת דגים לא
רבי חנינא סגן הכהנים אומר בשבת נקצר
אבל ס"ל דגם
אמרו אחד שבת ואחד חול
❖
חזיא בשבת: שתים מייתינן כו'.
בחול
ולהעיד לב"ד שהרי א"צ כיון דבעליל
משלש היה בא אלא כלומר
ביחיד במגל אחד ובקופה אחת ובחול בשלשה
כדין רבנן דאינן מחלקין בין
נראה ב"ד נמי ראוהו: אבל התם.
לא מצי למיפשטה מהא דתניא בפ"ב
בשלש קופות ובשלש מגלות וחכ"א אחד שבת
(ב)חול בין (ב)שבת מיהו
מוסף רש"י גבי לבנה דאיכא מכשילן לעתיד לבא
דביצה ממלאה אשה קדירה
י"ל דס"ל דעשרון מובחר
ואחד חול בשלש קופות ובשלש מגלות מי
אינו אלא מחמשה ואפי'
דזימנין דלא יראה בעליל ויאמרו
בשר אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה
בין שנראה.
בשבת בא מחמשה. תו"ח:
לא קא"ר חנינא סגן הכהנים התם כיון דאפשר
העדים כמו שראינוהו אנו כן ראוהו ב"ד
אחת ממלא נחתום חבית של מים אע"פ
בעליל.
ב] ואיבעית אימא כו'. וא"ת
לא טרחינן הכא נמי כיון דאפשר לא טרחינן
אמאי לא משני דשאני הכא
ולא נחלל שבת ואיכא מכשול דלא יהא
שאינו צריך אלא לקיתון אחד דביו"ט
דנמצאת כחושה לאחר
ממאי דלמא עד כאן לא קא"ר ישמעאל הכא
חדש נקבע כהלכתו: דליכא צורך
דקיל לא חיישינן ולא דמי לשבת דלא
שחיטה דבשעת שחיטה
לאיסורא קא מכוין והתם
אלא דליכא פרסומי מילתא אבל התם דאיכא
גבוה. דאינו קרבן ולא ניתנה שבת
ניתן לדחות והא נמי דשרינן גבי ינוקא
(שבת קלג:) אם
דפטר רבה כשידע קודם
לדחות אותו היום משום דבר אחר:
דאשפוך חמימיה להחם אגב אימיה
פרסומי מילתא אימא כרבנן סבירא ליה אי
נראה בעליל, אין
שחיטה שהראשונה כחושה
מחללין.
אבל הכא דאיכא צורך גבוה. דבחמש
וי"ל דאינו רוצה להכניס
בעירובין היינו על ידי עובד
❖
נמי עד כאן לא קא"ר חנינא סגן הכהנים התם
(ר"ה כא:)
ראשו בבעיא דרבינא
שביחא מילתא: וניתנה שבת לדחות. אצל
כוכבים כדפירש שם בקונט' וכן [פירש] כ)
דאי בחד אי בשלשה צורך גבוה מיתעביד
דבסמוך אי בתר מחשבה
ר"ח ואפי' מיירי ע"י ישראל ניחא דהכא
הג' סאין ומגו דנדחה מפני הג' נדחית
אזלינן [או בתר מעשיו
כהלכתו אבל הכא דלא איתעביד כהלכתו
אזלינן]. תו"ח: ג] בתר
רבינו גרשום
נמי אצל החמש: שחט. בשבת ב' חטאות
ליכא אלא איסורא דרבנן ל) ובמקום
מחשבתו אזלינן. הקשה
צורך גבוה אימא כרבנן סבירא ליה אלא אמר
של ציבור כגון א' מן שעירי ע"ז
מילה דהיא גופא דחיא שבת לא גזור:
יב]
מוטלין כנבילה כל היום:
מהר"ם מה בכך כיון דלא
רב אשי רבי ישמעאל ורבי יוסי אמרו דבר
אבל הכא. גבי עומר דלא
עביד איסורא וכי נתכוין
ושעירי רגל בשבת שבתוך הרגל: חייב
משום
איתעביד צורך גבוה עד
לאכול חלב ואכל שומן
אחד דתנן בין שנראה בעליל ובין שלא נראה בעליל מחללין עליו את השבת
על השניה. חטאת דשוגג הוא כסבור
א
דאיתעביד כוליה אימא
מחייב ותירץ דלא דמי
כרבנן סבירא ליה דלא שני
לאוכל שומן שהוא היתר
מותר לשוחטן בשבת הואיל ושל ציבור
רבי יוסי אומר אם נראה בעליל אין מחללין עליו את השבת מי לא א"ר יוסי
בין שבת לחול (הם) והכי
גמור אבל הכא מן הדין הוי
הוא וטעה דכיון דשחט ראשון תו לא
התם כיון דאפשר לא טרחינן הכא נמי כיון דאפשר לא טרחינן ממאי דלמא
אמרינן אי סבירא ליה
ליה למימר שחייב שהרי
דבחול אתי מחמש בשבת
יצאו צבור ידי חובתן
חזי האי לציבור: ואפי' נתכפר בשניה.
עד כאן לא קאמר רבי ישמעאל הכא אלא דליכא נמצאת אתה מכשילן לעתיד
נמי לייתי מחמש ואי סבירא
בכחושה אלא משום דבעינן
כגון שנשפך דם הראשונה לאחר
ליה דבחול אתי משלש
למובחר [למצוה] שמא
לבא אבל התם דנמצאת אתה מכשילן לעתיד לבא אימא כרבנן סבירא ליה אי
שחיטת שניה דאיכא למימר ליפטריה
בשבת נמי לייתי משלש:
דחייב שלא היה לו להביאה
נמי עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא דליכא צורך גבוה ולא ניתנה שבת
וחכ"א אחד שבת ואחד חול
כיון שאינו יודע אם מובחר
לגמרי משום דקמייתא ברשות שחט
נקצר בג' בני אדם ובג'
מן הראשון והשתא ניחא הא
לדחות אבל הכא דאיכא צורך גבוה וניתנה שבת לדחות אימא כרבנן ס"ל
אע"ג דסוף לא כפר אלא בשניה ושניה
קופות ובג' מגלות. כדי
דמייתי מתינוק דלא שמע
לפרסם הדבר שדוחה שבת
ומה מייתי הלא התם נתכוין
איתמר שחט שתי חטאות של ציבור ואינו צריך אלא אחת אמר רבה ואיתימא
נמי הואיל ובה כפר ליפטר עליה אפ"ה
להוציא מלבן של ביתוסין
לאיסורא ועשה איסורא
רבי אמי חייב על השניה ופטור על הראשונה ואפילו נתכפר לו בשניה ואפילו
חייב אשניה ופטור אראשונה דבתר
שאומ' אינו דוחה: עד כאן
שהעלה הדגים עם התינוק
לא קאמר ר' ישמעאל הכא.
אלא ש"מ דהכא נמי חשיב
שחיטה אזלינן: אפי' נמצאת הראשונה
נמצאת ראשונה כחושה ומי אמר רבה הכי והא אמר רבה היו לפניו שתי חטאות
ב
דבשבת משלש אלא דליכא
כעביד איסורא כיון שלא היה
כחושה. קודם שחיטת שניה ואיכא
פרסומי מילתא דבין שלש
אחת שמינה ואחת כחושה שחט שמינה ואח"כ שחט כחושה חייב כחושה ואח"כ
יודע שיהיה מובחר מן
לחמש מאי פרסומי איכא
הראשון. תו"ח: ד] לא קא
משום הקריבהו נא לפחתך
שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחלה ושחוט איבעית
ג
אבל לענין קצירה דבעינן
פטר רבה: ה] אמדינן דעתיה
ושחט שניה חייב: לפניו. בשבת: ולא
פרסומי מילתא כדתנן שיהא
נמי: ו] א"ל לאו: ז] דאיתמר
אימא סמי כחושה מקמייתא ב] ואיבעית אימא ההיא רבי אמי אמרה א"ל רבינא
עוד אלא. אפי' לכתחילה אומרים לו
נקצר בעסק גדול מפני
לא שמע: ח] אמר רבא:
לרב אשי נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיין מהו ג] בתר מחשבתו אזלינן וגברא
הביתוסין אימא כרבנן
ט] מינייהו מייתינן: י] גבוה
לאחר שחיטת כחושה הבא שמינה
סבירא ליה: אבל הכא
כדאמר ר' ישמעאל: יא] טפי
לאיסורא קא מיכוין או דלמא בתר מעשיו אזלינן א"ל לאו היינו דרבה ורבא
לכתחילה ושחוט: סמי כחושה. ממילתא
ברישא דלא איתעביד צורך
טפי עבדינן: יב] כגון [ס"א
גבוה כהלכתו. אימא כרבנן
שחל ר"ח או חול המועד
דאיתמר שמע שטבע תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב
קמייתא דרבה: ואיבעית אימא. הא
סבירא ליה דלא שני בין
בשבת דצריך להקריב שעיר
קמייתא רבי אמי אמרה וסמי רבה
להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור ועד כאן
שבת לחול אלא עביד בשבת
חטאת אחת ושגג בשתים]
ד
כבחול קצירה כל צרכו וכן
אחד: יג] מעיין דמתחילה
מיניה: בבני מעיין. יג] מתחילה היה
ד] רבה לא קא פטר אלא כיון דשמע אמרי' ה] נמי דעתיה אתינוק אבל לא שמע
נמי אי סבירא ליה דמחמש
היתה נראית: יד] קודם
נראית שמינה והשתא הוא דמשתכח
בשבת נמי מחמש כבחול
שחיטת שניה: טו] למילתיה
לא ואיכא דאמרי א"ל ו] היינו פלוגתייהו דרבה ורבא דאיתמר ז] (לא) שמע שטבע
ולא כר' ישמעאל: מחללין
דאיסורא: טז] דהא שגג
כחושה ומעיקרא כי שחט לשניה לא
תינוק בים ופרש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב להעלות דגים והעלה
עליו את השבת. לצאת
כסבור: יז] ואיגלאי מילתא:
שחטה ברשות דהא עדיין לא נמצאת
שלוחי ב"ד: ר' יוסי אומר
יח] כלומר דלתרוייהו:
תינוק ודגים רבה אמר פטור ורבא אמר חייב רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו
ה
ו
אם נראה בעליל לכל העולם
ראשונה כחושה: מהו. ואליבא דרבה
יט] כלומר דלרבה: כ] יאכל
אין מחללין עליו השבת.
גרוגרת אחת יתרפא:
ורבא אמר חייב זיל בתר מחשבתו אמר ח] רבה ז חולה שאמדוהו לגרוגרת אחת
קמיבעיא לה דפטר היכא דנמצאת
כיון שאפשר שנראית
כא] עולות טובא. גליון דוקא
ורצו עשרה בני אדם והביאו עשרה גרוגרות בבת אחת פטורין אפילו בזה אחר
ראשונה כחושה קודם שניה הכא
יד]
הלבנה לכל העולם לא
נקט חטאת [דגבי] עולות
טרחינן בשבת: אבל התם
שהם [הרבה] הוי טרוד בדבר
זה אפילו קדם והבריא בראשונה בעי רבא חולה שאמדוהו לשתי גרוגרות ויש
מאי: לאיסורא קמיכוין. ח) כי שחט
בעדות החדש. דאם לא יצאו
מצוה ופטור והוי כר' יוסי.
שניה למילתיה קמיכוין דעדיין לא
טו]
שתי גרוגרות בשתי עוקצין ושלש בעוקץ אחת הי מינייהו מייתינן שתים מייתינן
עכשיו להעיד כשנראה לא
תו"ח: כב] לטעה עי' סוכה
יהיו יוצאים נמי כשלא נראה
(דף מב):
נודע לו כחישת ראשונה. האי לאיסורא
דחזו ליה או דלמא שלש מייתינן דקא ממעטא קצירה פשיטא שלש מייתינן
ח
ט]
בעליל ונמצא מכשילן אימא
איכוין לאו דווקא דהא טז] שוגג סבור
כרבנן סבירא ליה דיוצאין:
דליכא צורך גבוה בגבולין
מותר לעשות הואיל ושל ציבור הוא אלא לשחיטה אסורה איכוין: בתר מעשה. ואיגלאי יז] למפרע דשפיר עבד: לאו היינו דרבה ורבא. כלומר
בעדות החדש כשנראה
יח] לתרוייהו חייב דבתר מחשבה אזלינן דעד כאן לא פטר רבה אלא כיון דשמע שטבע תינוק איכא למימר מחשבתו נמי אתינוק הואי: לאו היינו
בעליל. אימא כרבנן ס"ל
דלא משני בין שבת לחול:
פלוגתייהו. כלומר יט] לרבה פטור ולרבא חייב האי שוחט דטעמא דרבה ט)דפטר לאו משום דשמע אלא משום דאזלינן בתר מעשיו וה"ה אפי' לא
שתי חטאות של צבור. כגון
שמע והאי דנקט שמע לאשמועינן דאפי' שמע כי העלה דגים בלא תינוק חייב: חולה שאמדוהו לגרוגרת. ואם יאכל כ] אחת ירפא: ואפי' בזה אחר
שעירי ר"ח שחל בשבת ושל
זה. דכולן למצוה נתכוונו פטורין דהזריז לחולה משובח : עוקץ. זנב שהוא תולה בו: דקממעט קצירה. דאין קוצר אלא תלישה אחת:
מועדות חייב על השניה
משום איסור שבת או יו"ט:
דעד
ואפי' נתכפר לו בשניה כגון
אחר שנשחטה השניה נאבדה הראשונה או יצאת חוץ לעזרה ונתכפר בשניה שזרק דמה תחת הראשונה שנאבדה אפי' הכי חייב: או אפי' נמצאת הראשונה כחושה והשניה שמינה דעיקר מצוה בשמינה. אפי' הכי חייב על השניה:
ולא עוד אלא שאומר לו אם נמצאת הראשונה כחושה. אומרי' לו הבא אחרת שמינה לכתחילה ושחוט: סמי כחושה מקמיתא דלא תימא ראשונה כחושה: ואיבעית אימא ר' אמי אמרה לקמיתא ולא רבה: נמצאת הראשונה כחושה
בבני מעיים. שאין בה חלב להקטרה ובשאר הגוף נראית שמינה וגברא לאיסורא קא מיכוין דהא הואי נראית שמינה ואפי' הכי שחט אחריתי או דלמא בתר מעשיו אזלינן כיון דשניה שמינה בבני מעיים ולא הראשונה ליכא איסורא:
רבה אמר פטור זיל בתר מעשיו והא אסיק תינוק. רבא אמר חייב דהא לא איכוין אלא לדגים: (תינוק יש) [חולה] שאמדוהו לגרוגרת אחת. שאם יאכל גרוגרת אחת תשוב רוחו אליו: ורצו עשרה [בני אדם] בשבת פטורין. דאזלינן
בתר מחשבה וכולהו איכוונו לצורך חולה: ויש שתי גרוגרות בשתי עוקצין. במחובר באילן: