סד:
רבי
ישמעאל פרק שישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משום כרמל. תקריב פירוש רך ומלא ה) ואין זה גורעין ומוסיפין
דעד כאן לא קאמר רבי ישמעאל. במתני' למיבצר בלקיטת התבואה:
א) ב)
ט א
❖
באמצע תיבה דהוי כמו שמלה שלמה: איבעית אימא
ג)
אלא משום דכי ממעט באכילה. כלומר בתבואה ממעטת קצירה דלא
ד) ה)
אין מעבירין על המצות. בפ' איזהו מקומן גבי פרים
קצר אלא שלשה סאין אבל הכא דכי ממעט בהנאת האוכל מפיש בקצירה
ו) ז)
דתליש שתי עוקצין לא אמר דלימעוט באוכל: מתני' ח] ג)(בשלשה בג'
ח)
רבינו גרשום
הפנימיים דתנן שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון
ט) י)
מגלות) לא ביכר. לא בישל כל צרכו:
מפ' בגמ' ו) מ"ט דאמר קרא אל יסוד
פשיטא ג' דקיימי בעוקץ
כ)
גגות צריפין ועין סוכר. רחוק מירושלים
מזבח העולה אשר פתח אהל מועד
אחד מייתינן. דקא מימעטא
דעד כאן לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דכי
ל)
בקציר' ותלישה בשבת:
מאד: גמ' מאי טעם. בעינן מן
ההוא דפגע ברישא פי' בקונט' דמאשר
ממעט באכילה קא ממעט קצירה אבל הכא
מ)
עד כאן לא קאמר ר'
הקרוב: כרמל תקריב. רך ומלא
נ)
פתח אוהל מועד דריש דמשמע יסוד
ד)
ישמעאל התם דבשבת בא
דכי קא ממעט באכילה קא מפשא קצירה
ס)
מג' סאין. [דכי ממעט
שתהא התבואה רכה ונמללת ביד ואי
שכנגד הפתח וזהו מערבי של מזבח
ודאי שלש מייתינן: מתני' מצות א] א העומר
באוכלא וכי לא מייתי
מייתי מרחוק נשיב לה זיקא ומתקשה
שהוא כנגד פתח ההיכל ולא גרסינן
אלא שלש סאין ממעט
להביא
מן הקרוב לא ביכר הקרוב לירושלים
בקצירה. אבל הכא] משום
בדרך. האי כרמל במנחת העומר כתיב
ההוא דפגע ברישא דמשמע מטעם
❖
דכי ממעט באכילה כגרוגרת
מביאין
אותו מכל מקום מעשה שבא העומר
: (ב) ואין מעבירין כו'.
שאין מעבירין על המצות וכפירושו נראה
נפישא קצירה דתרי קיימי
מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין
בתרי עוקצין וודאי שלש
מדקאמר גבי שירי הדם
והלכך כשיוצא מירושלים לבקש עומר
מייתי' דקיימי בעוקץ אחד
הגהות הב"ח
גמ' מ"ט איבעית אימא משום
של חטאות הציבור והיחיד ר' ישמעאל
אותה שמוצא ראשון נוטל דאין מעבירין
סוכר:
ב]
ומימעטא קצירה: משום
(א) גמ' תקריב
על המצות: הורקנוס ואריסטובלוס.
[כרמל] דבעינן שיהא רך
אומר זה וזה יסוד מערבי דקסבר ילמד
כרמל ואיבעית אימא משום דאין
(א)
(ב) רש"י
ומל . ומל ממלל: ואי
שני אחים היו: והיה שם זקן אחד.
סתום מן המפורש ז) [מחטאת פנימי]
דאין (ג) ד"ה
מעבירין על המצות: מעשה שבא [העומר]
מייתי ליה מרחוק היה
מבפנים: חכמת יוונית. רמיזות: על
משמע דמפורש בהדיא ועוד דלמ"ד
לזיבתי זבה
מולל ולא היה רך: אין
מגגות צריפין: ת"ר כשצרו מלכי בית
לישנא אחרינא
מעבירין על המצות. אלא
אותה שעה כו'. שאותן החיילות החריבו
יסוד דרומי קאמר ולמד ירידתו
הקרוב קודם: הורקנוס
חשמונאי זה על זה והיה הורקנוס מבחוץ
כל סביבות ירושלים: מטא עומר. זמן
מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מהיכן
(ד) ד"ה קן
ואריסטובלוס ב' אחין היו:
❖
ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו
היה שם זקן א' מבפנים.
עומר: אכרוז. הכריזו כל מי שיודע
פשוט לו זה יותר מזה ועוד אמר בפ'
שהיה מכיר: על אותה שעה
משלשלין להן דינרין בקופה ומעלין להן תמידין
תבואה שיודיענה: ההוא חרשא. חרש
קדשי קדשים שיריים בהדיא
שנינו מעשה שבא וכו'.
לפי שכל סביבות ירושלם
לעזי רש"י
היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית
שומע ואינו מדבר: אאיגרא. גג:
כתיב בהו אשר פתח אהל מועד והשתא
החריבו ולא היתה שם
צריפא. בורזי"ל שאין לו גג אלא חד
קשיא דהיא גופה למה לי קרא תיפוק
לעז להם בחכמת יוונית אמר להן כל זמן
בורזי"ל [בורדי"ל].
תבואה: מטא זמן עומר.
אותה שנה: אכרוז. אי
מלמעלה ומן ערבה הוא: מרדכי. שהיה
סוכה, ביתן (בצורת אוהל
ליה דאין מעבירין על המצות כדאשכחן
❖
שעסוקין בעבודה אין נמסרין בידכם למחר
איכא מאן דידע היכא הוה
דמוי חרוט).
בימי אחשורוש: שתי הלחם. של חטין:
הכא ובפ"ג ח) דיומא דפריך מאי
חדש: אתא ההוא חרשא.
שלשלו להן דינרין בקופה והעלו להן חזיר
אעינא. בעינו: סיכרא. חור שבמזוזת
שנא דיהיב מזרחית צפונית ברישא וכו'
שהיה שומע ואינו מדבר:
כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו בחומה
אצריפא. בית קטן של קנים:
מוסף רש"י
הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול:
וגבי דישון מזבח הפנימי והמנורה
אסיכרא. מקום הבריח של
ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על
קן. שני עופות: לזיבתי. אני ט] מביא
אמרי' ט)[דישון]דמזבחקודםמשוםדאין
אין מעבירין על המצות.
דלת: סבור מיניה. שאר
ארבע מאות פרסה באותה שעה אמרו ארור
רבנן: הא דאמרה לזיבתי.
מעבירין וכן עבורי דרעא אטוטפתא
הקן זה [וכן] לימתי [וכן] לעונתי:
זיבתה ממש כדכתיב ואם
שיגדל חזיר וארור שילמד בנו חכמת יוונית
(ג) לזיבתה ממש. דזבה מביאה לאחר
אסור ומתרצין דלא שייך אין מעבירין
טהרה מזובה וגו' וביום
השמיני [תקח] וגו': לימתי.
ימי ספירה י] קן א': לימתי ממש.
על המצות אלא כשיש שתי מצות לפניו
ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר
(מגילה ו:)
היינו נמי לזיבתי כלומר
היינו זבה ששופעת כים: לעונתה
כגון דישון מזבח והמנורה או כגון מצות
מגגות צריפין ושתי הלחם מבקעת עין סוכר
שלמו יומי זיבתי: לעונתי
כלומר שלמו עונת זיבתי
ממש. היינו נמי לעונת קרבן זיבתה
קרנות שאין ידוע מהיכן יתחיל וכן בהך
כי מטא עומר לא הוו ידעי מהיכא ג] אייתי
דכולהי חדא לחטאת וחדא
ליום שמיני שלה: דכולהו. תלתא קינין
דשמעתין יא] שנוטל מן הקרוב אבל
לעולה בעי לאייתויי כדין
עומר אכרזו אתא ההוא חרשא אותיב חדא
(יומא לג.) כשצרו מלכי
לקבוע מקום אשפיכת שיריים לא קבעו
חדא פרידה חטאת וחדא עולה דקן
זבה: אמר להו מרדכי
ידא אאיגרא וחדא ידיה אצריפא אמר להו
בית חשמנואי.
שמא הא דאמרה לזיבתי
מהאי טעמא אי לא דגלי קרא בהדיא י) :
יולדת וזבה אחד חטאת ואחד עולה:
שמא אינה כשאר זבה
מרדכי מי איכא דוכתא דשמה גגות צריפין
ארור אדם אשר ילמד את בנו חכמת
בזוב סיכנה. שהיתה שופעת דם
אלא בזוב סיכנה שהיתה
(סוטה מט:) והיה הורקנוס
חולה הרבה ונסתכנה מחמת
או צריפין גגות בדקו ואשכחוה כי בעי
יוונית. והא דמשמע לקמן
יותר ונסתכנה למות ונדבה לקינה
מבחוץ.
חולי זיבה ונדרה שאם
לאתוי שתי הלחם לא הוו ידעי מהיכא
בסוף שתי הלחם דמי שלמד
להביא (ד) דהויין תרוייהו עולת נדבה
(שם)
תרפא שתביא קרבן לעולה
היו משלשלין להן
וב' הקינין לעולה קיימי.
כל התורה כגון בן דמא בן אחותו של
וזו שאמרה לימתי בים סיכנה וזו
ד] לאתויי אכרזו אתא ההוא גברא חרשא
דינרין.
וקיני טהרתה כבר הביאה.
ר' ישמעאל שרי אי לאו משום דכתיב
שאמרה לעונתי בעינה סיכנה:
והללו אחרים לעולה בלבד:
אותיב ה] ידיה אעיניה וחדא ידא אסיכרא אמר
לימתי שמא בים היתה
לא ימוש ולמ"ד אפי' לא קרא אדם אלא
להו מרדכי ומי איכא דוכתא דשמה עין סוכר או סוכר עין בדקו ואשכחו הנהו
עוברת וסיכנה מחמת
קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות
(ב"ק פב:) היה שם זקן
הנחשול ונדרה להביא
שלש נשים דאייתו שלש קינין חדא אמרה לזיבתי וחדא אמרה לימתי וחדא
אחד. לעז להם.
קינין ושניהן עולה: לעונתי
לא ימוש משמע דשרי היינו היכא דאיכא
אמרה לעונתי סבור מינה זיבתי זבה ממש לימתי לימתי ממש לעונתי לעונתה
(סוטה מט:)
שמא בעינה סיכנה שהיה
צורך דשמא היה קרוב למלכות כדאשכחן
נעץ צפרניו.
כאב בעינה ונדרה להביא
דכולהו חדא חטאת וחדא עולה אמר להו מרדכי שמא בזוב סיכנה
ו]
בסוטה דשל בית רבן גמליאל
קינין לעולה אם תירפא:
(ב"ק פב:) נזדעזעה.
בדוק. שאלום ואמרו
שמא בים סיכנה שמא בעינה סיכנה דכולהו עולות נינהו ז] בדוק ואשכח
התירו להם ללמוד חכמת יוונית מפני
והיינו
שקרובין למלכות ומה שלא התיר לו
(סוטה מט:) ועל
אותה שעה שנינו.
ר' ישמעאל שמא לא היה כל כך צורך ציבור כמו בר"ג ורבינו שמואל מפרש דקודם גזירה היה ואי אפשר להיות דר' ישמעאל לאחר חורבן
❖
היה שפדאו ר' יהושע בפ' הניזקין ותינוק היה ואפי' ר' ישמעאל אחר שהיה מעשרה הרוגי מלכות לא קדם כ"כ דרשב"ג נהרג עמו
ואמרינן כ) הלל וגמליאל ל) ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה ומלכות בית חשמונאי קדמו טובא כדאיתא בפ"ק דע"ז דמלכות
שיטה מקובצת
מ)
בית חשמונאי פסק בפני הבית מאה ושלש שעמד הורדוס ואם תאמר והלא בפולמוס של טיטוס גזרו כדאיתא בפ' בתרא דסוטה
א] העומר. עיין בתוס' (דף
דגזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו חכמת יוונית ופולמוס של טיטוס היה בשעת חורבן ומלכות בית חשמונאי קדמו טובא
פה ע"א): ב] משום כרמל
כדאיתא בפ"ק דע"ז דמלכות בית חשמונאי פסק בפני הבית מאה ושלש ותירץ ה"ר יעקב ברבי שמעון דמעיקרא גזרו ולא קיבלו
תקריב. עיין תוס' (דף סו
מינייהו ולבסוף גזרו וקיבלו מינייהו ועוד יש לומר דמעיקרא קאי בארור בעלמא ואי בעי לקבולי עלי' לטותא דרבנן שרי ולבסוף גזרו ואסרו
ע"א): ג] מהיכא איכא עומר
לגמרי ומיהו קשה דהא אמרי' ארור בו קללה בו נדוי: ועל אותה שעה שנינו מעשה שבא עומר מגגות צריפין. בירושלמי
לאתויי אכרזו: ד] מהיכא
איכא לאתויי אכרזו:
נ)
דשקלים תני לה אאידך עובדא שפעם אחת נשדפה ארץ ישראל כו' ובמסכת עדיות תניא עובדא דהכא על ההיא דתמיד של שחר
(סוטה מט:) עין סוכר.
ה] אותיב חדא ידיה:
(ב"ק שם)
ו] לעונתה ממש: ז] בדוק
קרב בד' שעות ורש"י ס) פי' בתפלת השחר דבימי שלמה היה כשנשא בת פרעה שישן עד ד' שעות והיו מפתחות של בית המקדש
ואשכחו: ח] תיבות בשלשה
אמר
להו מרדכי. פירש בקונטרס דהוא מרדכי שהיה בימי אחשורוש ותימה הוא לומר
תחת מראשותיו והכי נמי איתא בפסיקתא:
בג' מגלות נמחק: ט] מביא
קן ואות ה נמחק: י] ספירה
שהאריך ימים כל כך ונראה על שם מרדכי הראשון היו נקראין הממונים על שמו לפי שאינם ממנים אלא בקיאים בעלי שכל ומדע:
קן: הס"ד ומה"ד לימתה
אסיכרא. פירש בקונטרס חור שבמזוזת הדלת שתוחבין בו הבריח לנעול וכן פירש בערוך ועוד יש לפרש סיכרא קבר
ממש כמו ליומא והיינו ליום
ח' שלה שספרה לזיבתה א"נ
כמו מאבולא עד סיכרא ועוד יש לפרש מקום סכר הנהר כמו עושי שכר אגמי נפש:
ליום מלאות ימי לידתה
בעלי
שמביאה קן ל"א לימתה:
יא] דשמעתין. מקשים העולם על ההיא דאמרינן במסכת יומא כו' וגבי דישון כו' ופרק איזהו מקומן כו' דלמה לי קרא תיפוק ליה דכי פגע ברישא כו' ותירץ הר"ש דלא אמרינן אין מעבירין אלא בשתי מצות שהקודמת להוי מקודם אבל
לקבוע מקום לא שייך וקשה משמעתין דלא הוי אלא לקבוע מקום וקאמר דאין מעבירין ובמקום הקודם שימצא חייב לעשותה. תו"ח: