סה:
רבי
ישמעאל פרק שישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כתוב
תספרו חמשים יום. ואם תאמר והלא לא
שאם היה משה מוליך את ישראל דרך הר שעיר היו באין באחד
אחד אומר
א)
א
עשר יום לקדש שהיא סמוכה לארץ ישראל: ואם אוהבן היה למה
ספרינן אלא מ"ט יום ויש לומר שלא צוה הכתוב לספור
ב)
טו ב
חמשים דהכי קאמר קרא כא] עד ממחרת השבת השביעית שהוא ה] מאחרן ארבעים שנה. ודיחוי בעלמא קאמר ליה משום דהוא
ג) ד)
ה)
תהא תורה שלמה (א) . ו] (לעולם) ד)
היה אומר דברי הבל: לא
יום חמשים תספרו אי נמי חמשים יום
תספרו אוהקרבתם דבתריה
ו)
❖
לדחות אדם בקנה ובקש כשיחה בטילה
קאי והכי קאמר עד ממחרת השבת
ז)
טז ג
שלכם דלנו יש ראיה ולכם אין ראיה:
השביעית תספרו ולא עד בכלל נ' יום
ואם משה רבינו אוהב ישראל היה למה
ח)
חמשים יום. משמע ימים ולא שבועות
והקרבתם מנחה חדשה י) :
איחרן במדבר ארבעים שנה אמר לו רבי
תורה אור השלם
מה חדש סמוך לביאתו ניכר. פירש
וכתוב אחד אומר שבועות ושבועות
בכך אתה פוטרני אמר לו שוטה ולא תהא
1. עַד מִמָּח¢ רַת הַשַּׁבָּת
בקונטרס לביאת חשבונו ניכר
לא קרי אלא אותן המתחילות
ט) י)
תורה שלמה שלנו כשיחה בטילה שלכם
הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים
באחד בשבת ומסיימות בשבת: הא
מאימת מתחיל למנותו דהיינו מיום
יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה
כתוב אחד אומר תספרו חמשים יום וכתוב
1
חֲדָשָׁה לַיְיָ: ויקרא כג טז
כיצד הא ביו"ט. ראשון של פסח שחל
כ"ט משעת מולד לבנה אף עצרת
כ)
2. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּח¢ רַת
אחד אומר 2 שבע שבתות תמימות תהיינה
ז] בשבת דממחרתו אחר השבת
סמוך למנין החמשים ניכר להם יום
הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת
ל) מ)
הא כיצד כאן ביום טוב שחל להיות בשבת
דהוא יום הבאת עומר ומתחילין
קבוע דהיינו בט"ז בחודש ממחרת
עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת
נ)
תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
לימנות ח] מתוקם שבע שבתות
יו"ט ראשון שאם ממתינים עד לאחר
כאן ביו"ט שחל להיות באמצע שבת (של
ס)
ויקרא כג טו
ע)
3. שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לךְ
תמימות תהיינה: ביו"ט. של פסח
השבת אין שם היכר יום קבוע
א] ר' אליעזר סו"פר רבי יהושע מו"נה רבי
מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תּחֵל
שחל להיות באמצע שבת דמתחילין
לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת: דפעמים שמתחילין למנות בט"ז
פ)
ישמעאל מע"מר רבי יהודה למ"טה סימן)
❖
❖
למנות למחרתו מיתוקם קרא בחמשים
פעמים בי"ז פעמים בשמנה עשר
דברים טז ט
רבי אליעזר אומר אינו צריך הרי הוא אומר
יום ולא שבועות שלמות אלא
פעמים בי"ט ור"ת מפרש מה חודש
ט]
3 תספר לך ספירה תלויה בבית דין ב] שהם
מתחילין למנות באמצע שבת: תספר
סמוך לביאתו של חודש ניכר מתי
מוסף רש"י
הגהות הב"ח
יודעים לחדש ממחרת השבת מחרת י"ט
לך. משמע לך תהא מסורה הספירה:
יהיה כב] ראש חודש דמיד דמיכסי
(א) רש"י
מנה ימים.
יצאת שבת בראשית שספירתה בכל אדם
ספירה תלויה בבית דין. שבית דין
סיהרא ואינה נראית כולי עלמא ידעי
שלנו (ב) ד"ה
וקדש חדש. מנה
ימים. וקדש
בט"ז
רבי יהושע אומר אמרה תורה מנה ימים
קובעין י] המועדות וצריך לשאל
שהיום יהיה מולד ולמחר יקדשו ב"ד
א
❖
עצרת.
פעמים
(חגיגה
❖
אימתי חל יום טוב ראשון של פסח
יז: וכעי"ז ר"ה ה) את החדש אף עצרת צריך שיהא ניכר
וקדש חדש מנה ימים וקדש עצרת מה חדש
שמתחיל למנות הספירה ממחרת:
וידוע לעולם זמן קדושתה סמוך
סמוך לביאתו ניכר אף עצרת סמוך לביאתו
רבינו גרשום
יצתה שבת בראשית. שבת ממש
לביאתה דהיינו אם מתחילין למנות
ניכרת ג] וא"ת עצרת לעולם אחר השבת
שיטה מקובצת
שספירתה תלויה בכל אדם שאין צריך
בששה עשר בניסן שיתנו עיניהם
יותר מן ימי התמיד
היאך תהא ניכרת משלפניה רבי ישמעאל
(בשואתים) [בייתוסים]
א] של אליעזר סופ"ר יהושע
יא] לאדם לישאל לבית דין אימתי חל
כמה הלבנה גדולה
בחמשה לחודש
החמירו עליהם וגזרו די לא
מונ"ה ישמעאל מעמ"ר
אומר אמרה תורה הבא עומר בפסח ושתי
יום ראשון אלא ממתין עד שבת
וכשיראה בסיון באותו שיעור ידעו
להתענה בהון: כשיחה
יהודה למט"ה סימן:
הלחם בעצרת מה להלן רגל ותחלת רגל
בטילה שלכם. שאין בה
ב] תיבות שהם יודעים לחדש
שבתוך הפסח יב] מתחיל ה) : מנה
שלמחר יתקדש עצרת ולקמן פריך
טענה: כתוב אחד או'
ממחרת השבת ממחרת יו"ט
אף כאן רגל ותחלת רגל רבי יהודה בן
ימים וקדש חדש. עד חדש ימים
דלמא ביו"ט אחרון קאי ויתנו עיניהם
תספרו חמשים יום. אלמא
נמחק: ג] תיבות וא"ת עצרת
דלא בעינן שבע שבתות
לעולם כו' ניכרת משלפניה
ו) (דחדש) מנה תשעה ועשרים יום
בי"ב בסיון וה"ר משולם גריס מנה
בתירא אומר נאמר שבת למעלה ונאמר
ד]
תמימות מאחד בשבת ועד
נמחק: ד] נאמר שבת למטה
ויקדש חדש ביום שלשים: מה חדש
ימים וקדש יובל משום דמנה ימים
שבת למטה מה להלן רגל ותחלת רגל
שבת אלא בחמשים בעלמא
ונאמר שבת למעלה: ה] למה
באיזה יום שישלימו: וכתוב
איחרן: ו] שלמה ולא לדחות
סמוך לביאת. חשבונו ניכר יג]
וקדש חודש נפקא לן בריש מסכת
סמוך לה אף כאן רגל ותחלת רגל סמוך
[אחד אומר] שבע שבתות
אדם בעלמא: ז] שחל להיות
מגילה מדכתיב עד חדש
מאימתי תתחיל למנות דהיינו מיום
תמימות. אלמא בעינן מאחד
בשבת דממהרתו אחד
לה ת"ר 2 וספרתם לכם ב שתהא ספירה לכל
כ"ט משעת מולד הלבנה: אף עצרת
ימים ימים אתה מונה לחדשים ואי
בשבת ועד שבת לא
בשבת: ח] למנות עד סוף
אחד ואחד ממחרת השבת ממחרת יו"ט
חמשים: כאן ביום ראשון
החשבון דהשתא: ט] שלמות
2
סמוך לביאתו. מנין החמשים ניכר
אתה מונה שעות לחדשים וזו היא
של פסח שחל להיות בשבת.
דלא משכחת שבועות
או אינו אלא למחרת שבת בראשית רבי
להם יום קבוע שיתחילו למנות בו
מדרש חכמים ולא שייך למימר אמרה
משכחת שבע שבתות
שלמות אלא היכא דמונה
תמימות כסדרן והוי עצרת
מאחד בשבת אלמא ותיבת
יוסי בר יהודה אומר הרי הוא אומר תספרו
דהיינו ממחרת יו"ט ראשון שאם
תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים
אחר שבת: והאי דכתיב יום
אלא נמחק: י] קובעין לך
חמשים יום כל ספירות שאתה סופר לא יהו
בו כ) כי ההוא דתני (בפ' בתרא דר"ה)
ממתינין עד לאחר השבת אין שם
בעלמא היינו בי"ט שחל
המועדות ויורוך אימתי:
להיות באמצע שבת. אלמא
יא] צריך אדם: יב] ומתחיל:
הכי אמרה תורה הבא
היכר יום קבוע דפעמים שמתחיל
אלא חמשים יום ואם תאמר ממחרת שבת
ג
דמיקלעא עצרת בכל יומא:
יג] ניכר להם: יד] למנות
למנות (ב) יד] בי"ז פעמים בי"ח:
עומר בפסח ושתי הלחם בעצרת
מנה ימים וקדש חדש דכתיב
בראשית פעמים שאתה מוצא חמשים ואחד
בט"ז פעמים: טו] ותחלת רגל
עד חדש ימים תלה הכתוב
הוי: טז] לאחר שעבר
מה להלן. בשתי הלחם בעצרת רגל
דבהדיא כתיב וכן ספירת יובל כתובה
ופעמים שאתה מוצא חמשים ושנים חמשים
את החדש בימים כלומר
השבוע: יז] שבוע הס"ד
הוא ותחילת רגל: אף. יום הבאת
בהדיא סמוך לביאת התחלת חשבונו
שאין מחשבין לחדשים אלא
ומה"ד אף שבת שלמעלה:
ושלשה חמשים וארבעה חמשים וחמשה
ימים: מה חדש סמוך
עומר רגל ותחילת רגל ואם נמתין
ניכר שלעולם מתחילין למנות למחרת
יח] סמוך לעומר אלמא:
חמשים וששה ר"י בן
בתירא אומר אינו צריך
לביאתו לתחלת חשבונו
יט] תיבת ימים נמחק:
עד לאחר השבת פעמים שהיתה באה
שנת החמשים אף עצרת סמוך לביאת
ניכר שהוא ר"ח שהלבנה
כ] שהתחלת למנות מיום שני
הרי
בסוף הרגל כגון שחל פסח בשני
התחלת חשבונו יהא ניכר שזה הוא
בחדושה: אף עצרת סמוך
של יום טוב כו' פסח בערב
לביאתה נכרת. כלומר סמוך
ותיבת של נמחק: כא] עד
בשבת: שבת למטה. עד ממחרת
למחרת יו"ט הראשון ולא ישתנה
להתחלת מניינה ניכרת
ממחרת השבת וגו' וא"ת
השבת השביעית וגו' והקרבתם מנחה חדשה דהיינו עצרת
לעולם ור"ת אומר דמצינו בשילהי פ"ק דר"ה אמרה תורה נסכו
שהוא תחלת י"ט. דאי
פשטיה דקרא במאי מוקמת
אמרת דלא מתחלינין
ליה הרי שבע שבתות אינו
ונאמר שבת למעלה וספרתם לכם ממחרת השבת וגו':
מים לפני בחג אע"פ שאין הצדוקים מודים שרגמוהו כג] באתרוגיהן
למימני אלא לאחר שבת ולא
אלא מ"ט ופרש"י דעד ולא
מה להלן. בשבת שלמטה האמור בשתי הלחם: רגל ותחילת
ומיהו יש לחלק משום דהתם קאמר מפני מה אמרה תורה אבל יש
מיקלעא עצרת אלא לאחר
עד בכלל הוא. תוס' אחרות:
שבת לא מינכר מניינה
כב] ראש חדש חדש לעולם
רגל טו] סמוך. לאותה שבת דהיינו עצרת המתחלת למחרת של
להביא ראיה מהא דאמרינן ל) עולת חודש בחדשו אמרה תורה חדש
דזימנין דמתחלינן למימני
הלבנה הישנה ממעטת עד
מ) (חודש) והבא לי קרבן מתרומה חדשה ואין צדוקין מודין בדרשה
שבת שביעית לאחר טז] שעברה שבוע דאותה שבת היינו שבוע יז]
בתלתא בפסחא וזימנין
משהו ואח"כ כ"ד שעות
בארבעה או בחמשה או
דמיכסי סיהרא י"ח מעתיקא
אף שלמעלה האמורה בעומר רגל ותחילת הרגל הוי סמוך לה
זו ועוד קשה דה"ל למימר מנה שנים וקדש יובל דימים לא מצינו
בשיתא. אלא לעולם אחר
ושש מחדתא אף עצרת
ז) דהיינו יום ראשון של פסח שיהא ח) סמוך יח] (לרגל) לעומר (אלמא)
דהכי כתיב קרא וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע
י"ט הראשון וניכר מניינה:
לעולם ע"י הלבנה ניכרת
ממחרת השבת מחרת יו"ט קאמר דיום טוב קרוי שבת דכתיב
פעמים ועוד יש לפרש מה חודש סמוך לביאתו ניכר כל שעה ע"י
מה להלן בעצרת רגל
ביאתה דלעולם יהיה ששה
ותחלת רגל אף כאן בפסח
בסיון אבל לדברי הבייתוסים
ביום הראשון שבתון: לכל אחד ואחד. שכל אחד חייב
נ) חשבון מתי יבוא שלעולם כשיעבור שלשים יום מר"ח מקדשין
שבת האמורה בו רגל
אינו לעולם בששה בסיון
לספור: כל ספירות שאתה סופר. לעולם יהו שוות שלא יהו בכולן
את החדש אף עצרת סמוך לביאה ניכרת על ידי חשבון השוה יש
ותחלת רגל: סמוך לו.
אלא דפעמים בז' או בח' עד
דהיינו עצרת ביום אחד אף
י"ב בסיון תו' א':
אלא החמשים כשם שאם חל פסח בשבת שלדברי הכל אתה מונה
להכיר מתי יבא עצרת שלעולם לאחר חמשים יהא עצרת ולדברי
כאן וספרתם ממחרת השבת
כג] באתרוגיהן. גליון ומיהו
הצדוקין אינה ניכרת יפה דפעמים יש יותר ס) : מה להלן רגל כו'.
מיום המחרת שהוא יו"ט שני של פסח חמשים יום אף לעולם לא
שהוא רגל ותחלת רגל סמוך
י"ל דמ"מ הכא אי לאו דמודו
לו היינו ממחרת י"ט
בה צדוקין מה תשובה היא
ולדבריהם זימנין דהוי אחר הרגל כגון דחל פסח באחד בשבת:
תספור יט] ימים מיום שני של פסח אלא חמשים. וא"ת שבת בראשית
ראשון: פעמים שאתה מוצא
להם מיהו אין למחוק בשביל
רגל ותחלת הרגל. אע"ג דעצרת יום אחד כיון דיש לחגיגתו
פעמים שאתה מונה לפי החשבון של אשתקד כ] שהתחילה למנות מיום
בין פסח לעצרת חמשים
כך הספרים עיין בתוס' ר"ה
תשלומין כל שבעה שייך בה תחלת רגל: וספרתם לכם
(ואח"כ מיקלע) [ואחד כגון
(דף ה ע"א):
שני יהא עכשיו נ"א כגון חל פסח ט)(של) בערב שבת ואתה מונה מאחד
דמיקלע] יומא דפיסחא
שתהא ספירה לכל אחד ואחד. גבי יובל כתיב וספרת לך
בשבת נ"ב כגון אם חל בה' בשבת נ"ג כגון אם חל ברביעי בשבת נ"ד
במעלי שבתא ואי לא מנית
דאבית דין קאמר להו רחמנא ושמא בית דין סופרין ומברכין כמו שאנו
בשלישי נ"ה בשני נ"ו באחד בשבת מיום ראשון עד יום עצרת:
אלא מאחר שבת הא חמשין
וחד בין פסח לעצרת:
מברכין על ספירת העומר וגבי זבה דכתיב וספרה לא שייך
וכי
בה ברכה כיון שסותרת דאי חזיא אפילו בשביעי סתרה ע) : רבי יהודה בן בתירא אומר אינו צריך. בברייתא דלעיל דורש ר"י בן בתירא בענין
אחר ובספר שכתב רבינו גרשום מאור עיני הגולה מחק מהא בתרא בן בתירא וגריס ר"י סתם ושמא שנים היו דאחד היה בזמן הבית כדמוכח
בריש פסחים ועוד היה אחד דאמרינן בירושלמי פ) דר"א ור' יהושע ביטלו מכשפות מאביו של ר"י בן בתירא שלא היה יכול להוליד ואין
לחוש במאי דתני ליה בתר תנאי בתראי דה"נ תני מילתיה דר' יוסי בתר רבי יוסי בר"י שהיה ר"י חבירו של ר' יוסי פ' אחד דיני ממונות :
כתוב