רבי
ישמעאל פרק
שישי מנחות
סו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כתוב
וכי נאמר ממחרת ז] שבת שבתוך הפסח. דתדע שבשבת של פסח תתחיל
אחד אומר ששת ימים תאכל מצות. בסוף ערבי פסחים
א) ב)
יז א
ג)
לימנות: וכל השנה מלאה שבתות. וא"ת שבת ממש צא ובדוק איזה
דריש מיניה מה שביעי רשות אף ששה רשות
יח ב
שבת אלא ודאי י"ט [של פסח] הוא: מצה שאי אתה יכול לאוכלה
משום דכתיב וביום השביעי ובסוף פרק שני דחגיגה נמי
שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה. שלמחר יקרב העומר ואם
דרשינן מה שביעי עצור אף
כולן עצורים ושמא תרתי שמעת מינה:
יט ג ד ה
ואימתי שירצה יביא. והא דכתיב
תמתין עד לאחר השבת נמצאת
כ ו
❖
כרמל דאפי' מרחוק לא
מבטל מקרא זה כגון חל פסח בשני
הרי הוא אומר תספור לך ספירה תלויה
מייתי משום כרמל היינו למצוה:
בשבת ולא תביא עומר עד לאחר
בבית דין יצתה שבת בראשית שספירתה
דלית להו פירכא. אע"ג דאיצטריך
השבת נמצא שלא תאכל מצה חדש
לעזי רש"י
בכל אדם רבי יוסי אומר ממחרת השבת
ד) ה)
אלא אותו יום לבדו: מיום הביאכם.
נמי לרבי שמעון ב"ר אלעזר
❖
פליי"ל. מחבט.
ממחרת יום טוב אתה אומר ממחרת יו"ט או
הכי משמע משיגיע ממחרת השבת
מה שביעי רשות כדפרישית כולהו
אינו אלא ממחרת שבת בראשית אמרת וכי
שמעינן: זכר למקדש הוא. נראה
דהוא יום הביאכם הוכשרה ספירה
שיטה מקובצת
נאמר ממחרת השבת שבתוך הפסח והלא
דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך
משעה שתרצה אם בו ביום אם מחר:
ו)
לא נאמר אלא ממחרת השבת דכל השנה
א] מה להלן רגל ותחלת
תלמוד לומר מהחל חרמש. משמע
להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון
רגל ויש רגל אחריו אף
לאחר קצירה וקודם הבאה תחל
שהוא ספיקא דרבנן ועוד אומר
כולה מלאה שבתות צא ובדוק איזו שבת
ז)
כאן יום שתהא תחלת
❖
לספור: ת"ל מיום הביאכם. דמשמע
דאפילו ביום סמוך לחשיכה עדיף
רגל אחריו ואם כדברי
ועוד נאמרה שבת למטה ונאמרה שבת
הבייתוסים פעמים שאין רגל
לא הוכשרה ספירה אלא משיגיע יום
משום תמימות כדאמרינן לעיל ואין
למעלה א] מה להלן רגל ותחילת רגל אף
אחריו ויהיה ממחרת השבת
הבאה: אי מיום הביאכם. דדרשינן
נראה והיכא דשכח לספור בלילה
לאחר הרגל היכא שחל
תורה אור השלם
כאן רגל ותחילת רגל רבי שמעון בן אלעזר
יום טוב הראשון בראשון
השתא דשלשתן הוקבעו כאחד יכול
פסק בה"ג שסופר ביום וכן היה
1. שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת
ושביעי של פסח בשבת:
אומר כתוב אחד אומר 1 ששת ימים תאכל
שלשתן ביום: קצירה וספירה בלילה.
נראה מתוך סתם מתניתין דסוף
ב] שאתה מונה [מבערב] הא
וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיְיָ
מצות וכתוב אחד אומר שבעת ימים מצות
כיצד והשאר נמחק: ג] בר
2
אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה
דקצירה לא סגי ח] ג)דלא מקמי ספירה
פירקין דתנן מצותו בלילה
מְלָאכָה: דברים טז ח
מתרי. תיבת מתרתי נמחק:
תאכלו הא כיצד מצה שאי אתה יכול לאוכלה
לקצור ואם נקצר ביום כשר אבל
כדכתיב מהחל חרמש
2. שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת
ד] [משיתא.] תיבת מהני
נמחק: ה] לעזרה ומהבהבו
שבעה מן החדש אתה יכול לאוכלה ששה
וגו' (א) והבאה ביום דכתיב
נראה לר"ת עיקר אידך סתמא
תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן
תיבת והיו נמחק: ו] בקנים
תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם כּי
מיום הביאכם ט] וקצירה מקמי הבאה
דמתניתין דפרק שני דמגילה
מן החדש מיום הביאכם תספרו יכול יקצור
ובקלחות: ז] ממחרת השבת:
3
כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתה
ח] סגי דלא להוי בלילה
ומייתי לה בסוף פירקין כל
דביום דהא מיום הביאכם כתיב ולא
הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל
ויביא ואימתי שירצה יספור תלמוד לומר
דתמימות בעינן וקצירה
מִיּוֹם הָרִאשֹׁן עַד יוֹם
משעת הביאכם י] כתיב וכיון דחשכה
הלילה כשר לקצירת העומר כו' ודייקינן
4 מהחל חרמש בקמה תחל לספור אי מהחל
שמות יב טו
לא סגי דלא להוי קודם
הַשְּׁבִעִי:
מבערב יום הביאכם הוא: תרי
מינה דקתני לילה דומיא דיום מה
3. וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּח¢ רַת
(ב)
ספירה: ט] הביאכם וספירה
חרמש תחל לספור יכול יקצור ויספור ואימתי
מקמי הבאה שפיר דמי
הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת
תנאי יא] דבתרייתא. והיינו ועוד
דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא
דהא: י] תיבת כתיב
עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת
שירצה יביא ת"ל מיום הביאכם אי מיום
דרבי יוסי ור"ש בן אלעזר: אי מדרבן
ואמרינן בריש מועד קטן ר"ג
נמחק: יא] תנאי דבברייתא
תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה:
הביאכם יכול יקצור ויספור ויביא ביום ת"ל
ויקרא כג טו
בתרייתא: יב] יום טוב
יוחנן [ב"ז]. דיליף משבע שבתות
ובית דינו נמנו על ו) כ] שלשה פרקים
4. שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לךְ
ראשון: יג] קבוע והיינו
שבע שבתות תמימות תהיינה אימתי אתה
וחמשים יום ההוא דחד קרא אמר
הללו והתירום ומסיק רב אשי התם
3
יום כ"א ניסן: יד] דאע"ג
מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תּחֵל
דאם חל פסח באחד בשבת
לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:
ימים וחד קרא אמר שבתות מיבעי
דסבר לה כרבי ישמעאל דדריש מה
מוצא שבע שבתות תמימות בזמן שאתה ב]
❖
דברים טז ט
ממתינין עד: טו] חמשים
ליה לכדאביי: אי מדרבי אליעזר.
חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר
מתחיל לימנות מבערב יכול יקצור ויביא
בהנך ותיבת נ"ו נמחק:
טז] חזי ליה לדידיה האי
דאמר תלויה בבית דין נהי דאפיקתיה
העומר שהוא מצוה ודחיא שבת
ויספור בלילה ת"ל מיום הביאכם הא כיצד
פרכא מאי דקאמר צא ובדוק
הגהות הב"ח
משבת ממש אלא ממאי דממחרת
וכיון דדחיא שבת אין נקצר אלא
כו' הא איכא למפרך נהי
קצירה וספירה א בלילה והבאה ביום אמר
(א) רש"י
יום ראשון מונה דלמא מי"ט
בלילה כדמוכח בסוף פירקין ועוד
דלאו שבת ממש אלא ממאי
יב]
רבא כולהו אית להו פירכא בר מתרתי
דיום טוב ראשון דלמא יום
ג]
אחרון וכן לר' יהושע דאמר סמוך
דרבי יוחנן דאמר עשר
וספירה
טוב אחרון והיינו דקאמר
תנאי בתראי בין במתניתא קמייתא בין
נטיעות הלכה למשה מסיני סבר לה
לביאה ניכרת דלמא מיום טוב אחרון
שפיר דמי
ועוד: יז] שחובטין אותה:
(ב) ד"ה
יח] בעצמו: יט] סובין של
במתניתא בתרייתא דלית להו פירכא אי
כר' ישמעאל דדריש מה חריש רשות
קאמר קרא דהוי נמי היכר קבוע
הקליפה: כ] על שני:
❖
מדרבן יוחנן בן זכאי דלמא כדאביי דאמר אביי
יג] הוא יום כ"א לניסן לעולם: דלמא
ודחי שבת עוד חשיב כי האי גוונא
חמשים. מיום שמתחיל למנות דהיינו
הלכתא פסיקתא בהגוזל קמא
מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי אי
ב
ובפ"ק דע"ז גבי כל
אחר השבת לבר משיתא דאף על גב
מדרבי אליעזר ורבי יהושע ממאי דביום טוב
רבינו גרשום
יד] דחל פסח באחד בשבת עד אחד
המשנה ידו על התחתונה ומיהו אין
ראשון קאי דלמא ביו"ט אחרון קאי דרבי
אתה יכול לאוכלה ששת
בשבת האחר דהוו טו] נ"ו בהנך שית
כל כך ראיה משם דאין הלכה לגמרי
ימי הפסח מן החדש
ישמעאל ור' יהודה בן בתירא לית להו פירכא
לפי שהוקרב העומר ביום
לא איכפת לן דקרא לא נסיב אלא
כאותה משנה דקתני התם וכל
אי מדרבי יוסי בר' יהודה הוה אמינא דלמא
ראשון [של חוה"מ] וכתיב
מיומא דמתחלינן למימני. האי דנקט
החוזר בו ידו על התחתונה ואין
וספרתם לכם ממחרת השבת
חמשין לבר מהני שיתא אי מדר' יהודה
ד]
שית לאו דוקא אלא סוף מילתא דר'
הלכה כן כדמוכח בפרק האומנין
מיום הביאכם יכול יקצור
ויביא הואיל וכתיב מיום
בן בתירא ממאי דביו"ט ראשון קאי דלמא
יוסי בר יהודה נקט: ר' יוסי נמי
ועיקר מילתא לא סמיך
הביאכם ואימתי שירצה
חזי ליהטז] ד) פירכא והיינו דקאמר
התם אלא אהא דהוי מחלוקת ואחר
ביו"ט אחרון קאי ר' יוסי נמי חזי ליה פירכא
יתחיל לספור אפילו לאחר
ז' ימים. ויספר [ויביא] ביום
ועוד: אמימר מני יומי ולא שבועי
כך סתם ומהא דמוקי בסוף פירקין
והיינו דקאמר ועוד גופא אמר אביי מצוה
שיתחיל לספור ביום. אי
אמר. האי מניינא דהשתא לאו חובה
רבי אלעזר ברבי שמעון
מדרבן יוחנן בן זכאי דילמא
למימני יומי ומצוה למימני שבועי רבנן דבי
להכי כתב רחמנא תספרו
הוא דהא ליכא עומר אלא זכר למקדש
דאמר נקצר שלא כמצותו פסול כר'
רב אשי מנו יומי ומנו שבועי אמימר מני
חמשים ושבעה שבועות
בעלמא הוא הלכך ביומי סגי:
עקיבא דאמר כל מלאכה שאי אפשר
תספר לך לכדאביי אתא:
יומי ולא מני שבועי אמר זכר למקדש הוא:
מתני' ומהבהבין. בעזרה בשבלים:
תרי תנאי בתראי (נמי)
כו' אין ראיה דאע"ג דקיימא לן כר"ע
מתני' ג קצרוהו ונתנוהו בקופות הביאוהו
דבתריתא [נמי] לית להו
וחכמים אומרים. בתחילה חובטין אותו
הא מסקינן התם דרבי נמי סבר לה
פרכא: ר' יוסי דקאמר ועוד
לעזרה והיו מהבהבין אותו באור כדי לקיים
ולא כדרך תבואה יבשה שחובטין
כוותיה עוד פסק בהלכות גדולות
ה]
ור' שמעון בן אלעזר. זכר
למקדש הוא דקא עבדינן
בו מצות קלי דברי רבי מאיר וחכ"א בקנים
יז] אותן במקל שקורין פליי"ל אלא
שאם הפסיק יום אחד ולא ספר שוב
ד
ובהכי סגיא: וחכ"א בקנים
בקנים לחים ובקולחות בקלח של כרוב
אינו סופר משום דבעיא תמימות
ו] ובקולחות חובטין אותו כדי שלא יתמעך
ובקולחות של כרוב. חובטין
את הדגן מן הקש מפני שהן
כדי שלא יתמעך ואח"כ מקיימין בו
ותימה גדולה הוא ולא יתכן ז) :
נתנוהו לאבוב ואבוב היה מנוקב כדי
ה
דבר קל ואין להן כובד:
מצות קלי: נותנין אותו באבוב. כלי
כנף
כדי שלא יתמעך. ויהא
שיהא האור שולט בכולו שטחוהו בעזרה
נוח להשיר קליפתו: נתנוהו
של נחשת וזה שמו: של גרוסות.
והרוח מנשבת בו נתנוהו
לריחים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון
לשעורים של עומר לאביב
שלא היו טוחנות דק אלא עבה שכן
ה)
כלי של נחשת לרחיים
שהוא מנופה בשלש עשרה
נפה והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב
ו
של גרוסות כדי להשיר
דרך הסולת: וגרוסות היינו לשון
בחלה ופטור מן המעשר ר' עקיבא מחייב בחלה ובמעשרות: גמ'
קליפתו: והשאר שמותיר
גריסין שטוחנין בהן פולין ואין
על העשרון נפדה וחייב
תנו רבנן אביב זה אביב
קלוי באש מלמד שהיו ישראל מהבהבין
מוציאה אלא הקליפה בנפה
בחלה מפני שגילגל
עיסתה כשהיא חולין
מהגרעינין יח] בעצמן שאם יטחנו
אותו באש כדי לקיים בו
מצות קלי דברי ר' מאיר וחכמים אומרים
ופטור מן המעשרות
יפה יעבור כל הקליפה בנפה
יט]
אין
מפני שמירוח הכרי היה
כשהוא הקדש ופטור:
עם הסולת ועל שם כך נקראת גרש כרמל : שלש עשרה נפה. מפרש באלו מנחות בדקה בגסה בדקה: וחייב בחלה.
אביב זה אביב כמשמעו
שנפדה: ופטור מן המעשרות. דמירוח הוא ביד הקדש ומירוח
דחיוב חלה היינו
גלגול דעיסה וגלגול של זו ביד הדיוט הוא לאחר
מן המבוכר: וחכ"א
גמ' זה אביב. כלומר ראשית קציר:
המעשר כדמפרש בגמרא : רבי עקיבא אומר
כו'.
מפרש בגמרא :
הקדש פוטר מן
אין