סו:
רבי
ישמעאל
פרק
שישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כנף
אין אור לשון קלי אלא דבר אחר. אם ח] הוא מהבהבין אותו ממש באור
רננים נעלסה. בסיפרי בפרשה ואתה הקרב אליך גורס נושא
א) ב)
כא א
אינו נקרא קלי: דבר קליל. בכלי נחושת קלל: אלא דבר אחר נקרא
ומעלה לביצתה ומחתה פירוש בנחת מניחתה בקן שלה דכתיב
ג) ד)
כב ב
קלי כלומר על ידי דבר אחר: אבוב של קליות. מוכרי קליות: אם
תעזוב לארץ ביציה ואי גרס מתחטא כמו שכתוב כמו כן
ה)
ו) ז)
כג ג
אביב קלוי. אם עד שלא יטחן נעשה קלוי ט] דהא קלוי דקראו) אאביב קאי
מ)
בסיפרי הוי נמי לשון הורדה כדתנן ביומא התחיל מחטא
ויורד וכן משמע נמי בפרק בתרא
או גרש קלוי דלאחר טחינה נעשה קלוי
ח)
ד
❖
ט)
וקלוי דקרא אגרש קאי: הפסיק הענין.
דבכורות דפריך ומי שדיא ליה
אין אור לשון קלי אלא דבר אחר
(הא
(א) א]
י) כ)
דלא קאי אגרש: רך ומל. נמלל
והא כתיב כנף רננים נעלסה כו'
כיצד וכו') אין לשון קלי אלא דבר (אחר)
ל) מ)
ב]
ביד: וכן הוא אומר. דדרשינן
נ) ס)
אלמא לשון הורדה בנחת הוא שלא
תורה אור השלם
קליל הא כיצד אבוב של ג] קליות היה שם
ע) פ)
נוטריקון: בצקלונו. ב' בא צ' ויצק
תשבר וי"מ לשון טיול כמו בן
❖
1. וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה
והיה מנוקב ככברה כדי שתהא האור שולטת
ל' לנו ו' ואכלנו נ"ו ונווה היה נאה
המתחטא לפני אביו דחוני המעגל
וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחם
בכולו אביב קלוי גרש איני יודע אם אביב
בִּכּוּרִים עֶשְׂרִים לֶחֶם
היה הלחם: נתעלסה. במנאפת כתיב
במסכת תענית ולא יתכן שם
הגהות הב"ח
שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל בְּצִקְלֹנוֹ
קלוי אם גרש קלוי כשהוא אומר באש הפסיק
אומר
בבכורות :
שאומרת למנאף נשא ונתן בינינו
היה
וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ:
(א) גמ'
הענין כרמל רך ומל וכן הוא אומר ואיש
מלכים ב ד מב
ונעלה למטה ונשמח: ונתחטא. נטייל
ר"ע מירוח הקדש אינו פוטר. ה"מ
1
2. לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד
למיפרך היכי אתי יח] משאינו מעושר
כמו בן י] מתחטא
בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלהים לחם
הַבֹּקֶר נִתְעַלְּסָה בָּא¢ הבִים:
לפני אביו: כנף רננים. בר יוכני:
הא בעינן ממשקה ישראל
משלי ז יח
יא]
ביכורים ועשרים לחם שעורים וכרמל
(ב) רש"י
3. כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה אם
נעלסה. נוטריקון נושא ביצתו עולה
דבאינו מעושר עסקינן מדקתני באותו
בצקל"ונו ויאמר תן לעם ויאכלו בא ויצק
אֶבְרָה חֲסִידָה וְנֹצָה:
❖
שנפדה חיוב מעשר: שלא ניתנו
למעלה ונתחטא ומורידו בקנו שאינו
הקדש
איוב לט יג
לנו ואכלנו ונוה היה ואומר נתעל"סה
2
4. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְיָ
מעות אלא לצורך להן. והא דקתני
מטיל ביצתו עד שיעלה בקן המיוחד
עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנךָ זֶה
באהבים נשא ונתן ונעלה ונשמח ונתחטא
לו. נ' נושא ז) יב] ע"ל עולה ח' חטוי
והשאר נפדה לית ליה דלדידיה לא
רבינו גרשום
שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי
באהבים ואומר כנף
רננים נע"לסה נושא
3
יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרט הַדֶּרֶךְ
והאי חטוי לשון הורדה כדתנן במסכ'
בעי פדייה א"נ שלא יאמרו הקדש
❖
אין לשון קלי אלא דבר קליל
במדבר כב לב
לְנֶגְדִּי:
יוצא בלא פדיון: מירוח העובד
כי יר"ט הדרך לנגדי
עולה ונתחטא ואומר
יומא התחיל מחטא ויורד:
4
כלומר לא נכתב קלי באש
אלא קלוי באש ע"י קלל של
יראתה ראתה נטתה דבי רבי ישמעאל תנא
כר מלא. האי כר לשון כרים וכסתות
כוכבים תנאי היא דתניא תורמין כו'.
נחשת היינו אבוב. לישנא
מוסף רש"י
יט]
תימה דלמא ביש קנין ואין קנין
שיהא הזוג של קליה מלא בגרעין
יג] ח)
כרמל כר מלא: ור"ע מחייב בחלה
ד]
אחרינא אין אור לשון קלי
נושא עולה ונתחטא.
[אלא] פירושו כלי שנקרא
פליגי וי"ל דאי נמי פליגי ביש קנין אכתי
שיהא הגרעין מבושל כל צורכו:
ובמעשרות: אמר רב כהנא אומר היה ר"ע
אביב קלוי קודם שנטחן
מירוח. הוא גמר מלאכה למעשר:
פליגי ביש מירוח דהא בהא תליא
בריחים גרש לאחר שנטחן
מירוח הקדש אינו פוטר מתיב רב ששת
אינו פוטר. דאפי' הכי חייב במעשר:
כדמוכח בגיטין בסוף השולח
גרש גם הפסיק הענין
מותר שלש סאין הללו מה היו עושין בו
שאביב קלוי באש: ונוה
פודה מיד גזבר. שאר חיטין הנצמחיםט)
למאן דאמר יש קנין א"כ דריש דגנך
היה שהיה נאה: ונתחטא
נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן
ביד גזבר יוכיח שפטור מן המעשר.
ולא דגן עובד כוכבים ולא מימעיט
כבן שמתחטא על אביו:
המעשרות ר' עקיבא מחייב בחלה ובמעשרות
כנף רננים היינו בר יוכני
מדקאמרי ליה הכי מכלל דהוא מודה
ליה דיגון עובד כוכבים ומאן דאמר
כשרוצה להטיל ביצה אינו
❖
אמרו לו פודה מיד גזבר יוכיח שחייב בחלה
דמירוח הקדש בעלמא פוטר דאי
אין קנין דלא דריש דגנך ולא דגן
א
(בכורות נז:)
זורקה לארץ אלא נושאה
במעיה ועולה על קינה
אינו פוטר מאי קאמרי ליה: היא
עובד כוכבים הוה דריש דיגונך ולא
ופטור מן המעשרות ואם איתא דמירוח
ב
ונתחטא ומניחה שם היינו
היא. כלומר י) (הא) כי היכי דהכא
דיגון עובד כוכבים מיהו אין נראה
הקדש אינו פוטר מאי קאמרי ליה היא היא
ונעלסה בגימטריא: [כרמל]
שיטה מקובצת
כד מלא שמלא הדגן בתוך
פליגי הכי יד] כ)[נמי] פליגי בפודה מיד
כלל לומר כן מדנקיט לקמן רבי מאיר
ועוד איתיביה רב כהנא בר תחליפא לרב
השבולת ככר שהוא מלא
א] אחר. לישנא אחרינא
גזבר: ר"ע מחייב. בקמח הנותר
ורבי יהודה לחיובא ואין לומר דנקט
נוצה כלומר שנתגדל כולו.
תיבות הא כיצד וכו' נמחק:
כהנא (בר מתתיה) ר' עקיבא מחייב בחלה
מעשרון של עומר קמיירי: לפי שלא
עיקר פלוגתייהו במירוח וכי מוקמת
מירוח הקדש אע"ג דמירחו
ב] תיבת אחר נמחק: ג] של
ובמעשרות לפי שלא ניתנו מעות אלא
כשהוא הקדש לכשיפדה
קלי: ד] כרמל כר מלא כלו'
ניתנו. מעות הקדש אלא בצורך להם
לה נמי ביש קנין מ"מ במירוח נמי
אינו פטור מן המעשר לפיכך
שמלא הדגן בראש השבלת
ה] לצורך להן אלא אמר ר' יוחנן תלמוד ערוך
לעשרון אבל האחר לא קידש הלכך
פליגי כדפרישית דהא בהא תליא לא
מחייב בחלה ובמעשר: ואם
ככר שהוא מלא נוצה כלומר
איתא דמירוח הקדש אינו
שהוא נתגדל כולו [ערוך]
הוא בפיו של ר' עקיבא שלא ניתנו מעות
לאו מירוח הקדש הוא דהא לאו
מצינו למימר הכי דעל כרחין ר"מ אית
פטור לר' עקיבא כדאמרת
ערך כרמל: ה] אלא בצורך:
אלא לצורך להן אמר רבא פשיטא לי
טו] קדוש. אלמא מירוח (ב) טז] פוטר והכא
ליה תרוייהו לחיובא דאית ליה אין קנין
ו]
מאי קאמרי ליה רבנן לר'
ו] אלא בצורך: ז] אלא
עקיבא היא היא. ר' עקיבא
בצורך: ח] אם היו: ט] קלוי
משום דלא ניתנו מעות הוא: מירוח
ואית ליה אינו פוטר מדשרי לתרום
דמירוח הקדש פוטר ואפי' ר' עקיבא לא קא
נמי בההיא חיובי מחייב
וקלוי: י] בן המתחטא:
הקדש פוטר. כגון המקדיש עומרים
משל כל על של כל נ) והיה נראה לומר
בחלה ובמעשר דקסבר
מחייב התם אלא שלא ניתנו מעות אלא
יא] רננים. בעוף בר: יב] נושא
מירוח הקדש אינו פטור
ע' עולה: יג] שיהא הזג:
יז] גדשים ומרחן גזבר פטורין מן
איפכא דאית ליה למימר תרוייהו
לצורך להן אבל מירוח הקדש בעלמא
ז]
אלא לאו ש"מ מדקא מהדרו
יד] הכי נמי: טו] לאו קידש:
המעשר לעולם כדמפרש לקמן ל) דגנך
לחיובא או לפטורא משום דתלתא
ליה הכי ש"מ דטעמיה
טז] מירוח הקדש: יז] עומרים
פוטר מירוח העובד כוכבים תנאי היא דתניא
ולא דיגון הקדש: ומשל עובד
דר' עקיבא לאו משום
דגנך כתיבי כדפירש בקונטרס בסמוך
ודשם. אות ג' י' נמחק:
תורמין משל ישראל על של ישראל ומשל
דמירוח הקדש אינו פטור.
יח] משאינו מעושר. גליון.
ג
כוכבים. כגון הלוקח מן העובד
והשתא חדא לפטור מירוח הקדש אינך
ועוד [דתניא] ר' עקיבא
ושמא היו מעשרים משום
עובדי כוכבים על של עובדי כוכבים ומשל
כוכבים דקסבר אין קנין לעובד
תרי הוי מיעוט אחר מיעוט לרבות
מחייב המותר מן העומר
(פדיון) העומר אבל ההקדש
בחלה ובמעשר לכשיפדה
לא היה רוצה לטרוח יותר
כותיים על של כותיים ומשל כל על של כל
כוכבים בארץ ישראל להפקיע מיד
מירוח העובד כוכבים והשתא מהיכן
לפי שלא ניתנו מעות הקדש
לעשר בשביל הדיוט:
מעשר: ומשל כל על של כל וכו'.
נמעט דיגון ס) עובד כוכבים לומר דיש
דברי ר"מ ור' יהודה רבי יוסי ור"ש אומרים
אלא בצורך להן כשיעור
יט] דלמא דכ"ע מירוח
העומר והמותר על העומר
העובד כוכבים אינו פוטר
כלומר מאיזה שירצה יתרם על
קנין הלכך תרוייהו לחיובא ומאן דאית
תורמין משל ישראל על של ישראל ומשל
הוי חולין אלמא דלאו
וביש: כ] ולא ביש קנין דא"כ
חבירו ואפילו משל עובדי כוכבים
ליה יש קנין מוקי חד למירוח הקדש
טעמיה דר' עקיבא דמירוח
צריכין למימר דר"מ סבר אין
עובדי כוכבים על של כותיים ומשל כותיים
הקדש אינו פוטר אלא לפי
קנין ושמעי': כא] יש קנין.
וכותיים על של ישראל. אלמא
וחד למירוח העובד כוכבים וחד ליש
על של עובדי כוכבים אבל
לא משל ישראל
שלא ניתנו מעות הקדש
ד
גליון ואומר השר מקוצי
מירוח עובד כוכבים אינו פוטר
קנין ומיהו קשה לפי' זה דבסוף השולח
אלא בצורך להן: א"ר
דמההיא דע"ז ליכא למשמע
על של עובדי כוכבים ושל כותיים ולא משל
יוחנן אין ודאי תלמוד
והוו להו שניהם חייבין: אבל לא
מינה כלום דמצינו למימר
ובסוף פ"ק דבכורות
ערוך [הוא] ומשום הכי
דאיכא תרתי שאע"פ
עובדי כוכבים ושל כותיים על [של] ישראל
כו'. דקסבר רבי
משל ישראל
מסיק למאן דאמר אין קנין
מחייב ר' עקיבא בחלה
שהעובד כוכבים חייב לא
גלגול
דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים וצריך
שמעון מירוח העובד כוכבים פוטר
ובמעשרות אבל בעלמא לר'
ישמע לנו להפריש תרומה
עקיבא מרוח הקדש פוטר:
מיהו הכא לא בעי לאוקמא
לומר דודאי מ"ד אין קנין יכול לסבור
נמי מירוח העובד כוכבים והוה ליה מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור:
תורמין משל ישראל על
פלוגתא דתנאי בפלוגתא
גלגול של ישראל פירות שלקח
פוטר ודגנך שלישי מוקי ליה לדרשא
אחריתי ולא מסתבר ליה
דאמוראי דהשולח אלא הני
מישראל על פירות אחרים
תנאי מצינן למימר דסברי אי
למידרשיה למיעוט אחר מיעוט אבל מאן דאית ליה יש קנין בע"כ צריך לפטור מירוח העובד כוכבים דלית לן לאוקומי לדרשא אחריתי
שלקח מישראל וכן משל
יש קנין או אין קנין וא"ת
כל כמה דאפשר לאוקומי לקרא כפשטיה דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים והשתא משכח תנאי שפיר דר"מ על כרחין מחייב בתרוייהו מדשרי
עובדי כוכבים על של עובדי
היאך נוכל לישב דסבר ר"מ
כוכבים ומשל כותים על
יש קנין א"כ מאי נפקא מינה
משל כל על של כל ור"ש ורבי יוסי אפילו סבירא להו ע) אין קנין ע"כ נמי פטרי מירוח העובד כוכבים מטעמא דפרישית ובההיא דגיטין
של כותים משל ישראל על
אם מירוח העובד כוכבים
דקאמר במאי קמיפלגי מר סבר דגנך ולא דגן עובד כוכבים ומר סבר דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים לא חש לפרש אלא חד דגנך
של עובדי כוכבים וכותים
אינו פוטר תיפוק ליה דהוא
ומשלהם על של ישראל
פטור משום דיש קנין לעובד
אי נמי הכי קאמר ומר סבר דיגונך ולא דיגון עובד כוכבים והוי מיעוט אחר מיעוט אבל ההיא דבכורות ליכא למימר הכי ולהאי פי' מצינו
אלמא קסברי ר' מאיר ור'
כוכבים וי"ל דמיירי שגדל
למימר דהאי דאיפליגו רבה ור' אלעזר בגיטין ביש קנין אליבא דר' יוסי פליגי דאילו ר"מ ע"כ ס"ל דאין קנין ועוד יש לפרש דע"כ לא מיתוקמא
יהודה דמירוח עובד כוכבים
תבואת העובד כוכבים שליש
כ]
כא]
פלוגתא דהכא אלא במירוח ולא ביש קנין דשמעינן ליה לרבי מאיר דאמר יש קנין בפ"ק דע"ז דתנן אין משכירין בתים ואין צריך
אינו פוטר שאם היה לעובד
ביד ישראל עיין (קדושין דף
כוכבים כרי ומירחו היינו
מא ע"ב בתוס'). תו"ח. לשון
לומר שדות דברי ר"מ ומפרש בגמ' דאין צריך לומר שדות משום דאית בה תרתי חדא פ) קניית קרקע וחדא דמפקע להו ממעשר פירוש דיש קנין
[שמשוה] פניו ברחת וקנאו
תוס' אח' והשר מקוצי
והא דקאמר ר"מ הכא משל כל על של כל כגון תבואה במוץ שלה שלקחה עובד כוכבים מישראל ומרחה דאי גדלה ברשות עובד כוכבים הוה
ישראל לא אמרינן הואיל
[אומר] דע"כ אין מכאן
ומירוח ביד עובד כוכבים
הוכחה לומר דס"ל יש קנין
ליה מן הפטור על החיוב ומיהו בירושלמי משמע דרבי מאיר סבר אין קנין דתנן במס' דמאי פ"ה מעשרין משל ישראל על של העובד כוכבים
פטור דסברי אין קנין
דאם כן תקשי ליה למ"ד
ומשל העובד כוכבים על של ישראל ואמרינן בגמ' מתני' כר"מ דאמר אין קנין לעובד כוכבים בא"י לפוטרו מן המעשרות ר' יהודה ור"ש
לעובד כוכבים בארץ ישראל
בפרק השולח דאין קנין
דפליגי בה רבה ור"א והא
אומרים יש קנין וירושלמי לטעמיה דמפרש בסוף פ"ק דמסכת ע"ז בית אינו מצוי להתברך מתוכו שדה מצוי הוא להתברך מתוכה:
דקאמר התם דאפקע להו
רבי
יוסי ור"ש אומרים כו'. מדשרי לתרום משל כותיים על של עובדי כוכבים ועל של ישראל אסר משמע דס"ל כותים גירי
מידי מעשר משום דאין
העובד כוכבים מעשר הוא
יין מבין הכותיים דלא אסרי ר' יוסי ור"ש אלא משום דאין ברירה אבל
אריות הן והא דמשמע בפ"ק דחולין גבי הלוקח
דקאמר והא דלא מוקמינן
קמא דשבת אליבא
דרבי יוסי דאמר
אם ניתקן שרי בשתייה ההיא במטהר
יינו של כותי וא"ת
והא
מסקינן בפרק
כו':
אף