ח:
כל
המנחות פרק ראשון מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא זו קדושה בלא זו. בכל המנחות הטעונות שמן ולבונה אין כלי
ובמחוק היו מודדין לחביתי כ"ג ועשרון המחוק כה] מ) (לא) נמשח לרבי
א) ב)
נה א
ג) ד)
שרת מקדש אחד מהם אלא א"כ שלשתן יב] ביחד בכלי: ולרבי חנינא
חנינא דאין מנחה קדושה בלא שמן וי"ל פן יבא לטעות בשום פעם
ה) ו)
ולמדוד במחוק למנחת חוטא אבל אין לתרץ דר"מ סבר כר' נ) יוחנן דאמר עשרון. שהיתה במקדש לצורך מנחות כדאמר בפ' שתי מדות :
ז)
נו ב ג
❖
ח)
למה נמשח. בשמן המשחה
ס)
בפ' כל המנחות באות מצה גמרינן דחייב על לישתה
כדי לקדש את הנתון בתוכו הלא אינו
ט)
יג] מתקדש כלום לר' חנינא דאין מחזיק
דמדת יבש לא נתקדשו בפ' שתי מדות
י) כ)
ל) מ)
לא שמן ולא לבונה עם העשרון של
משמע דסבר ר"מ דנתקדשו
שיטה מקובצת
לא זו קדושה בלא זו ולא זו קדושה בלא זו
א
א]
נ) ס)
סולת: ומשני לצורך מנחת חוטא.
גבי הא דתנן התם כל מדות שבמקדש
ולר' חנינא עשרון למה נמשח (והלא אינו
ב]
א] לא זו קדושה בלא זו אלא
נמשח דסולת גרידתא הוא: להא דרב.
ע)
היו גדושות ומוקי לה כר"מ ואפי' עשרון
עד שיניחם בביסא ביחד.
עשוי אלא למדידת קמח בלבד והקמח אינו
פ) צ)
הרגמ"ה. משמע דלא ילפינן לר'
דכלי שרת מקדש סולת גרידתא אע"ג
גדוש אפשר דמקדש דהא דאמר לעיל
ק)
חנינא מנחה מלחם הפנים
קדוש בלא שמן) ג] למנחת חוטא ולוג למה
דלא חזי להקטיר בלא שמן: דתנן. במס'
שהחזירן לביסא גדושה ומיבעיא לן נמי
ר)
ותימה דאמרינן לעיל קומצין
❖
נמשח ללוג של מצורע ואף שמואל סבר לה
ש)
ד]
מכלי שעל גבי קרקע שכן מצינו
בפ' שתי מדות גבי שולחן אי
זבחים בפ' המזבח מקדש הראוי לו:
בסילוק בזיכין אלמא ילפינן
להא דרב דתנן כלי הלח מקדשין את הלח
מדות של יבש. שתים היו עשרון וחצי
מקדשי בגדוש או לא משמע דשאר כלים
מנחה מלחם הפנים וי"מ דאתיא
ומדות היבש מקדשין את היבש ואין כלי הלח
דלא כר' חנינא (נראה שחסר
תורה אור השלם
עשרון בפ' שתי מדות : ל"ש.
לא מקדשי ההוא גדוש לא צריך אבל
ב
כאן כמה תיבות וכך צ"ל) [ולא
דאין כלי הלח מקדשין יבש אלא
גדוש זה שהוא מדתו של כלי מקדש
מקדשין את היבש ולא מדות היבש מקדשין
1. וְקָרְבָּנֹו קַעַרַת כֶּסֶף אַחַת
נהירא וי"ל] דהכא ודאי לא
ז) במדות לח יד] הין וחצי הין כו' בפ'
וזה אין להקשות לרבי אלעזר דאמר
יליף מלחם הפנים ליקדש זה
שְלֹשִים וּמְאָה מִשְקָלָהּ מזְרָק
את הלח ואמר שמואל ל"ש אלא מדות אבל
בלא זה דאפשר משאי אפשר
אֶחָד כֶּסֶף שִבְעִים שֶקל בְּשֶקֶל
שתי מדות דכל מדה לא חזיא
לעיל מנחת חביתין קדושה לחצאין
מזרקות ה] (של דם) מקדשות את היבש שנא'
הוא אבל למילף שקומצין מכלי
ג
הַקֹדֶש שְנֵיהֶם מְלֵאִים סלֶת
אלא למילתא למדוד הלכך (לח) לא
עשרון מחוק לר"מ למה נמשח דבלאו
ח)
שעל גבי קרקע שפיר ילפינן
בְּלוּלָה בַשֶמֶן לְמִנְחָה:
שניהם מלאים סלת בלולה בשמן למנחה א"ל
1
במדבר ז יג
מסילוק בזיכין דאי איתא
מיקדשין דמדת לח לא חזיא למדוד
טעמא דפרישית שלא יבא לטעות מצוה
טו]
2. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
דבקמיצה הוה צריך הגבהה
רב אחא מדפתי לרבינא ו] מנחה לחה היא א"ל
יבש דאין בלח עשרון וחצי עשרון: אבל
לקדש שלימה ולאו מקרא דמחציתה
לכלי ה"נ הוה צריך להגביה את
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מלֹא
לא נצרכא אלא ליבש שבה ז] (דהיינו לבונה
השלחן בשעת סילוק בזיכין:
קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנהּ עַל
מזרקות (של דם). שהן כלי לח מקדשין
דההוא אוקימנא לעיל להביא חביתו
ב] ולרבי חנינא א"כ עשרון למה
כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטיר הַכֹּהֵן אֶת
ואי ס"ד קסבר שמואל אין מנחה קדושה עד
יבש: שניהם מלאים סלת. ובמנחת
שלם ולעכב משום דחוקה כתיבא ביה
נמשח בשמן המשחה הואיל
אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אשֵּׁה רֵיחַ
ויקרא ב ב
ואינו יכול לקדש המנחה עד
שיהו כולן יבש שבה היכי משכחת לה והלא
נסכים קמשתעי דטעונה שמן וקאמר
וא"ת לר"ש דאמר לקמן בפ' שתי מדות
נִיחֹחַ לַיְיָ:
1. וְהֵבֵאתָ אֶת הַמִּנְחָה אשֶׁר
שיניחנה בביסא ויבללנה.
דמדה יתירה היתה שם של
דמזרק וקערה קדשו סלת אלמא אית
כולן לחים הן מפני השמן אלא ש"מ קסבר
הרגמ"ה. ותיבות והלא כו' בלא
יֵעָשֶׂה מֵאֵלֶּה לַיְיָ והִקְרִיבָהּ
שמן נמחק: ג] למנחת חוטא
לוג ומחצה שבה היה מודד לחביתי כ"ג
ליה לשמואל דכלי שרת מקדשין סלת
אֶל הַכֹּהֵן וְהִגִּישָׁהּ אֶל
❖
שמואל האי בלא האי) ואיבעית אימא מנחה
ח]
ויקרא ב ח
דאין בה לא שמן ולא לבונה
הַמִּזְבֵּחַ:
לוג ומחצה בבוקר ולוג ומחצה בערב
בלי שמן. ואם תאמר לר' חנינא קשיא
לגבי דם כיבש דמיא גופא ט] א"ר אלעזר מנחה
היה מקדש העשרון מיד וכן לוג
למה נמשח כיון דאין שמן קדוש בפני
מתני' דקתני מדות יבש מקדשין יבש
לקדש שמן של מצורע שלא הי'
שקמצה בהיכל כשרה שכן מצינו בסילוק
בו מנחה. הרגמ"ה: ד] ללוג
הגהות הב"ח
עצמו כו] לר' חנינא וי"ל דתחילה מניחין
איהו מוקי לה בעשרון דמנחת חוטא טז]:
שמן של: ה] אבל מזרקות שהן
בזיכין מתיב ר' ירמיה וקמץ משם ממקום
מנחה לחה היא. דבלולה בשמן ומהאי
שלשה לוגין שמן עם הסלת בביסא
(א) רש"י
כלי הלח לקבל הדם הן
שרגלי הזר עומדות בן בתירא אומר מנין שאם
מקדשות אפי' היבש שנאמר.
קרא לא תיפוק דמזרקין מקדשין יבש:
וכדפרישית לעיל שהיה גנאי להוציא
ומנחה קדשי קדשים
הרגמ"ה: ו] מנחה לחה היא
❖
כלי
קמץ בשמאל שיחזיר ויקמוץ בימין ת"ל וקמץ
לא נצרכא אלא ליבש שבה. מנחה
מכלי שרת לכלי חול:
הלח
י]
שנאמר
דכתיב בלולה בשמן: לא נצרכא
אלא ליבש שבמנחה שאם יש
מקדשין את הלח ומדות היבש כו'. מה
בלולה א"א בלא קרטין סלת יבש שלא
משם ממקום שקמץ כבר איכא דאמרי הוא
בה יבש שלא נבלל יפה היה
שדקדק התנא דקרי לשל לח כלי ולשל
יגיע בהן השמן ואפי' הכי מתקדשין
מותיב לה והוא מפרק לה איכא דאמרי א"ל
מקדשו המזרק כמו הלח וכמו
מוסף רש"י
שהיה מקדש היבש שבה כך היו
יבש מדות משום דבשל יבש היו
במזרקין וכי היכי דאותו יבש מתקדש
ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא אסברא לך לא
שניהם מלאים סולת.
מקדשין המנחה אף אם לא היה
מדקדקין לעשות כענין זה שיהא גדוש
מסתברא נמי דסלת יבש נמי בלא
(פי' החומש במדבר ז' ועי'
בו שמן כלל והיינו דרב דאמר
נצרכא אלא להכשיר את כל עזרה כולה שלא
רש"ש כאן) כלי הלח
(סלת)שמןמיקדשין:ואיבעיתאימא
תילתא כדרך כל שאר מדות מ"מ גם
מנחה קדושה בלא שמן.
יז] ט)
תאמר הואיל ועולה קדשי קדשים ומנחה קדשי
מקדשין את הלח.
הרגמ"ה: ז] מתיבת דהיינו כו'
מנחה לגבי דם כיבש דמיא. דדם
על של לח שם מדה עליו כדקאמר
עד תיבת ואיבעית נמחק:
קדשים מה עולה טעונה צפון אף מנחה טעונה
הוא צלול ומנחה הויא כעיסה ואפ"ה
שמואל ל"ש אלא מדות אבל מזרקות
מדות היבש.
יח]
ח] ואיבעית אימא לא תימא
ביבש שבה אלא אפי' אותו
צפון מה לעולה שכן כליל מחטאת מה לחטאת
מקדש לה מזרק שהוא כלי דם הלכך
מקדשין ובשל לח איירי ובפ' שתי מדות
שבלול בשמן הוי יבש לגבי דם
שכן מכפרת על חייבי כריתות מאשם מה לאשם
יבשה גמורה נמי מקדש: רגלי הזר
תנן ז' מדות היו במקדש וקא
דדם הוא לח הרבה כמשקה
והמנחה הוא כעיסה והויא כמו
עומדות. אחת עשרה אמה בכניסת
חשיב דלח ובפ' המזבח מקדש
שכן מיני דמים מכולהו נמי שכן מיני דמים אלא
יבשה לגבי לחות של דם וכי
פירש הקונטרס דכמה כלים היו
העזרה במזרח מקום דריסת יט] ישראל
איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב 2 והקריבה
היכי דמקדשי מנחה בלולה
דהויא יבשה לגבי דם ה"נ
אלמא עזרה בעינן: בן בתירא. לאו
מיוחדים ללח שאינם מדות כגון מזרקות
אל הכהן והגישה אל המזבח וקמץ מה הגשה
מקדשי יבש גמור בלא שמן
דוקא נקט אלא סיומא דברייתא היא:
וקערות לדם ליין ולשמן אבל ליבש לא
(זבחים פח.) לא שנו.
והיינו דרב. הרגמ"ה: ט] אמר
בקרן דרומית מערבית אף קמיצה נמי בקרן
לא נצרכא. האי וקמץ משם אלא
היו מיוחדין אלא שתי מדות של יבש
רבי אלעזר זבחים (דף סג ע"א):
דרומית מערבית קמ"ל גופא א"ר יוחנן שלמים
י] שיחזיר ויחזור ויקמוץ:
להכשיר כל העזרה ולאו למידק מינה
שהיו במקדש עשרון וחצי עשרון דכלים
יא] מנין תוס' זבחים (דף כט
ששחטן בהיכל כשרין שנאמר ושחטו פתח
ע)
כז]
שנותנין בו מנחה כלי לח היו
עזרה ולאו היכל דלגופיה איצטריך
ע"א) ובזבחים (דף סג):
אבל מזרקות.
יב] שלשתן בכלי ביחד:
אהל מועד ולא יהא טפל חמור מן העיקר מיתיבי
קרא(א):בעולהי)ומנחהכ)כ] [נאמר]קדשי
שמזרקות וקערות ראויין לכך:
יג] מקדש כלום: יד] לח כגון
אבל
קדשים ובעולה כתיב צפון שנאמר
ר' יהודה בן בתירא אומר מנין שאם הקיפו
מזרקות מקדשין כח] [כו']
(להלן יט:)
הין: טו] מדת לח לא מקדשה
יא]
יבש ומדת יבש לא מקדשה לח
ושחט אותו על ירך המזבח
שנאמר שניהם מלאים סולת.
עובדי כוכבים את העזרה שהכהנים נכנסין
אלא מדות.
דמדת יבש לא חזיא למדוד לח
פירש בקונטרס כט] פ) (דדייק) דאלמא
צפונה: כא] עולה [כולה] כליל לגבוה
דאין: טז] דמנחת חוטא דאינה
להיכל ואוכלין בקדשי קדשים ושירי מנחות ת"ל
צריכא שמן אלא סולת גרידתא
מזרקות וקערות קידשו בלא שמן וזהו
שנאמר וערכו בני אהרן את הנתחים
בקדש
היא הס"ד: יז] תיבת סלת נמחק:
וגו' : מחטאת. הוי גמרינן
תימה דהכתיב בלולה בשמן ומנא ליה
יח] הוי צלול ומנחה הויא כעיסה
אבל
דמנחה טעונה צפון להכי איצטריך וקמץ להכשיר כל העזרה: על חייבי
בלולה: יט] דריסת רגלי ישראל:
צ) לא]
ל]
דמנחה קדושה בלא שמן ופירש ר' שמואל דדייק מדסבר (רישא)
מזרקות.
כ] ומנחה כתיב קדש קדשים:
כריתות. שוגגין: מאשם. ל) [דאשם] אינו בא על כרת אלא על שבועת
דמזרקות מקדשין שאינו ראוי לה כמו מנחה הואיל וראויה להתקדש בכלי
כא] כליל. עולה כולה לגבוה:
לחה
שקר ומעילות ושפחה חרופה וטעון צפון דכתיב במקום אשר ישחטו
אחר דהיינו ביסא אף מנחת סלת מתקדשת בלא שמן ולבונה אע"פ
כב] כפרה הוא בדם דכתיב כי:
היא.
כג] שאינה מין דם לא: כד] ואין
את העולה ישחטו את האשם : מיני דמים. חמורה
שאינה ראויה לכלי זה הואיל ומתקדשת בכלי אחר כגון מנחת חוטא
הכהנים: כה] המחוק למה
כפרתן דעיקר כפרה כב] בדם כתיב כי הדם הוא בנפש יכפר
ומלשון המשנה דקדק ר' שמואל דקתני פרק המזבח מקדש
ליבש שבה.
נמשח: כו] לר' חנינא וה"ר
שמואל תירץ דאמרינן לקמן כל
אבל תאמר במנחה שאינה מין כג] הדם: אלא איצטריך. וקמץ:
כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להם כך כלים מקדשים ומדלא
המדידות היו מודדין בלוג ולוג
הגשה. שמגיש כל המנחה קודם קמיצה ומגיע הכלי בחודה של קרן
קתני ק) כלי שרת מקדשין את הראוי להם ש"מ דמקדשין אע"פ שאינו ראוי
כיבש
היה נמשח וגנאי הוא לערות
דמיא.
מכלי קודש לכלי חול. תו"ח.
דרומית מערבית בפ"ג : קמ"ל. דאם רצה מחזירה אחר הגשה
להם כגון מזרקות של דם שמקדשין את המנחה ועל חנם הוצרך רבי
וקמץ
(זבחים פח.)
לשון מהר"פ וא"ת לר"ש כו'
לכל מקום שירצה בעזרה וקומץ: הקיפו עובדי כוכבים. למלחמה
שמואל לדיוק זה והא דלא ילפי' מינה מדות משום דלא נראו מעולם אלא
משם ממקום שרגלי הזר
וי"ל שהיו מניחין הכל בביסא
עומדות.
תחילה הסולת והלבונה
ואין כהנים יכולים לאכול בעזרה מפני רמחים וקשתות: נכנסין
זו למדידת לח וזו למדידת יבש ועוד יש לפרש דדייק הש"ס מדאמר שמואל
כד]
כדאמרי' לעיל שלם הי' מביאהו
להיכל. ולא אמרינן דליפסלו קדשים בהך יציאה דיצאו מעזרה להיכל:
אבל מזרקות מקדשין ולא קאמר מקדשין מנחות ר) ונסכים דכתיב בההוא
ואחר כך חוצהו וכיון שהיה
קרא ש"מ דאפי' מנחת חוטא קאמר דילפינן מלתא ממילתא ומדמקדשין
בקדש
מונח בתחלה בכלי קודש גנאי
אח"כ ליתנו בכלי שלא נמשח
מזרק וקערה מה שאין ראוי להם הואיל וראוי ש) לכל אחד כ"ש זה הכלי שמקדש מה שראוי להיות בתוכו עוד יש לפרש דדייק מדיליף שמואל דורות
והיה צריך ליזהר שלא יתערב
משעה מנשיאים כ"ש דילפינן מילתא ממילתא כרב דמנחה קדושה בלא שמן כמו שמצינו במנחת חוטא ואע"ג דמוכח לקמן בהקומץ רבה דלא
השמן בסולת כשהיה נתון
בתחילה בביסא דאם לא כן לא
יליף שמואל דורות משעה אלא משום דתנא ביה קרא תריסר זימני מ"מ לב] כיון דיליף דורות משעה בכל ענין שילמדו הוא הדין מילתא ממילתא:
היה יכול לחצותה מחציתה
רבי (לעיל ו:) שאם קמץ
בבוקר ומחציתה בערב וא"ת
בשמאל שיחזיר. (זבחים סג.) לא נצרכא.
לעיל דאמר מביא מנחה ואח"כ חוצהו משמע שהיה מביא עשרון שלם מביתו כדי שתהא כולה קדושה ביחד ומהתם מוכיח ר' יוחנן
אלא להכשיר. (שם) הואיל
דאינה קדושה לחצאין וכשהביאה שלם מה תיקן והלא אין הסולת קדוש בלא שמן ולבונה ואין לומר שהיה בולל מיד השמן הא אמר
ועולה קדשי קדשים.
התם לוג ומחצה בערב וי"ל שהיה בביסא ג' גומות אחת לשמן ואחת ללבונה ואחת לסולת והיה נותן הכל בבוקר כל אחד בגומה לבדה
ואח"כ חוצה ע"כ: כז] כלי לח הוא: כח] מקדשין שנאמר ותיבת כו' נמחק: כט] בקונטרס דדייק: ל] בלא שמן וי"ל דהכי מוכיח מדקאמר
(שם נג:) שכן כליל. מכולהו נמי.
שמואל דמזרק מקדש יבש א"כ שמן דבהדי מנחה אינו גורם הקדושה ובלא שמן מקדשין. והר"מ תירץ דהכי מוכח דקיי"ל דמנח' נחשון
(שם סג.) ושחטו. פתח אהל מועד.
נאכלת כדכתי' קחו את המנחה הנותרת מאשי ה' ואכלוה מצות לרבות מנחת נחשון וכיון שנאכלת נקמצת (חסר ונ"ל שכך צ"ל) [כמו
(לעיל ע"א)
שאר] מנחה נקמצת ונאכלת בלא (חסר שתי תיבות ונ"ל שכך צ"ל) [לבונה כמו] מנחת חוטא ואפ"ה נתקדשו (חסר שתי תיבות) [השמן
ולא יהיה טפל חמור מן העיקר. (זבחים שם) הקיפו עובדי כוכבים.
והסולת] בלא לבונה אלמא זה קדוש בלא זה תו"ח. ובתוס' אחרות כתוב והר"מ תירץ דודאי האי קרא כתיב גבי מנחת נחשון ולא כפ"ה
(שם)
דפי' מנחת נסכים. ומנחת נחשון היתה נאכלת ונקמצת והויא כמנחת שמיני למילואים דאמרינן התם והנותרת מן המנחה זו מנחת שמיני
למילואים א) ללבונה וכיון דנפקא לן תרוייהו מקרא חדא מנחת נחשון ומנחת שמיני למילואים א"כ שוות הן בשתיהן ללבונה ומ"מ
המזרקות מקדשות השמן והסולת בלא לבונה א"כ היינו כרב דאמר זו קדושה בלא זו ולא כר' חנינא דמצריך שיהיו הכל ביחד. עוד בתוס' אחרות ואמר מורי דבמנחת נחשון איירי קרא דלא כפרש"י ומנחת נחשון היתה נקמצת ונאכלת כדתניא בת"כ קחו את המנחה זו מנחת
נחשון הנותרת זו מנחת שמיני ומנחת שמיני למילואים היתה נקמצת כדכתיב וימלא כפו ממנה והי' בה לבונה כדאיתא בפרק (אלו מנחות) [כל המנחות (דף נט ע"א)] המנחה לרבות מנחת שמיני ללבונה ומסתמא גם מנחת נחשון כן והשתא ניחא דמייתי שפיר דמקדשי המזרק
והקערות להסולת והשמן שבתוכן ואע"ג דלא היה בהן לבונה והי' עתיד להיות לבונה אלמא קדשה זה בלא זה: לא] מדסבר שמואל: לב] מ"מ כיון ס"א שמצינו דא"ל לשמואל בשום מקום דילפי' דורות משעה כ"ש דא"ל למילף מילתא ממילתא:
א)