סז:
רבי
ישמעאל פרק שישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
א"ה בחלה נמי. ליגזור גלגול נמי ו) משום בעלי כיסין: אפשר דאפי
לרב פפא ולרבינא דלא משמע להו דמיחייב מדרבנן תקשי להו דר"ש
א)
לא א
ב)
לה כו'. כלומר להכי לא גזרינן בחלה דאי הוה בעי לאערומי מצי
אדרבי שמעון בסוף פ"ק דבכורות דמייתי התם מתניתין
ג) ד)
לאיערומי בהיתירא: דאפי לה פחות מה' רבעים קמח ועוד. דלא
דתנן במסכת דמאי פרק שלישי המפקיד פירותיו אצל הכותי
ה)
לב ב
ו)
לג ג
ואצל עם הארץ בחזקתן למעשר ולשביעית אצל העובד כוכבים
מחייב בחלה דזהו שיעור עיסה לחלה במסכת עירובין בפרק כיצד
ז) ח)
משתתפין : במוץ שלה. כעין
כפירותיו ר"ש אומר דמאי אלמא אי
לד ד
ט) י)
מאכל בהמה ומאכל בהמה פטור מן
ודאי חלפינהו עובד כוכבים חייב לר"ש
אי הכי א] אפי' חלה נמי אפשר דאפי לה פחות
❖
כ)
ויש לומר $ דהנך דהכא משמע להו
המעשר. ל"א במוץ שלה שלא יראה
מחמשת רבעים קמח ועוד תרומה נמי אפשר
ל)
פני הבית: דרך גגות. דרך
מדאורייתא משום דאי מדרבנן אפילו
(א)
דעביד לה כדר' אושעיא דאמר רבי אושעיא
מוסף רש"י
חצירות דאין טבל מוקבע למעשר
חלה נמי דלא מסקי אדעתייהו הנך
א מערים אדם על תבואתו ומכניסה במוץ שלה
עד שיכניסוהו דרך השער דכתיב ז)
שינויי וא"ת הא דאמרינן בספ"ק
ומכניסה. במוץ
כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן
מ)
שלה.
ב]
דבכורות הלוקח טבלים
ואכלו בשעריך ושבעו ובמעשר כתיב
המעשר אי נמי ב דעייל לה דרך גגות ודרך
❖
ממורחין מן העובד כוכבים מעשרן
בפ' השוכר את הפועלים :
נ)
קרפיפות התם בפרהסיא זילא ביה מילתא
התם. במוץ ובדרך גגות פרהסיא
והן שלו ופריך דמרחינהו מאן אילימא
הכא בצינעא לא זילא ביה מילתא: מתני'
זילא ה] מילתא שיאמרו פלוני מערים
דמרחינהו עובד כוכבים דיגונך אמר
הגהות הב"ח
למיפטר ממעשר הלכך עביד להו על
רחמנא ולא דיגון עובד כוכבים ומאי
ג בא לו לעשרון ג] נתן עליו שמנו ולבונתו
(א) רש"י ולא
ידי עובדי כוכבים בצנעא: הכא.
קושיא הא מסקינן דחייב מדרבנן
יצק ובלל הניף והגיש קמץ והקטיר והשאר
חצר הבית
❖
גבי חלה הפחות מחמשת רבעים
גזירה משום בעלי כיסין ואין לומר
ו]
נאכל לכהנים משקרב העומר יוצאין ומוצאין
ועוד: צנעא היא ולא זילא ביה מילתא.
דה"מ כשהיה מתחילתו של ישראל
שוק ירושלים שהוא מלא קמח קלי שלא
הלכך לא עביד ז] ע"י עובדי כוכבים:
ומכרו לעובד כוכבים ומירחו עובד
גליון הש"ס
ברצון חכמים דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר
מתני' בא לו לעשרון נותן תחילה
כוכבים דלא מיפטר אבל באותו שהיה
תוס' ד"ה (בע"א) גזירה וכו'
כדי שתהא
גמ'
ברצון חכמים היו עושין: ולא גזר רבי
שמנו ולבונתוח] יצק ובלל. שכן דרך
מתחילתו של עובד כוכבים התם לא
בהמתו אוכלת.
דהנך דהכא משמע להו
מדאורייתא.
יהודה דלמא אתי למיכל מיניה ורמינהו ר'
כל המנחות שנותן שמן תחילה בכלי
שייכא גזירה משום בעלי כיסין לאו
ואחר כך נותן סולת וחוזר ויוצק עליה
מילתא היא דאפי' בגר מסקינן הך
יהודה אומר בודקין אור ארבעה עשר
שמן ובולל כדאמר בפרק אלו מנחות
גזירה דלא מיפטר במה שממרח קודם
ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור
: הניף והגיש. דאמרינן
שנתגייר ואין לומר דאי מדרבנן גזרה
ד] וחכ"א ד לא בדק כו'
אמר רבה שאני חדש
יג]
בפרק כל המנחות דמנחת
משום בעלי כיסין לא אמר דהן
מתוך
העומר טעונה תנופה והגשה: משקרב
שלו מהאי טעמא גופיה א"כ הא דא"ר
ט] עומר. מיד כשיוצאים מוצאין שוקי ירושלים מליאות קמח וקלי
אלעזר התם הא ודאי חלפינהו דכ"ע בעי למיתבינהו לכהן ופריך עלה
מתבואה חדשה: שלא ברצון חכמים. דגזרינן שמא יאכל כשיקצור
מהא דמעשרן והן שלו מאי קושיא ההיא דר' אלעזר מדרבנן:
כדי שתהא בהמתו אוכלת ופטורה מן המעשר. בנדה פרק כל היד
ויאכל חדש קודם העומר י] וזה שכבר הוא קמח ודאי נקצר קודם
העומר: רבי יהודה אומר כו'. דלא גזר שמא יאכל: גמ'
פירש בקונטרס דדוקא בהמתו שהוא אכילת עראי אבל
בודקים. חמץ: ובשעת הביעור. בשעה ששית אבל מכאן ואילך
ח)
אכילת קבע לא היינו מדרבנן וקשה מהא דפריך התם ואין ספק מוציא
(עבודה זרה
מא:) משקרב העומר.
לא יא] [יבדוק] אפילו לא בדק בזמנו דגזרינן משום דלמא אתי
מידי ודאי והתניא חבר שמת והניח מגורה כו' ומשני דספק וספק הוא
למיכל כשמוצא יב] בפסח. ורבנן פליגי עליה דאמרי לא בדק
משום דשמא עביד כר' אושעי' ואי בהמתו דוקא אכתי תיקשי ליה
❖
בתוך המועד כלומר במועד שריפתו דהיינו בשש יבדוק לאחר
דלאדם ודאי טבול לאכילת קבע מיהו ההוא איכא לשנויי דספק מוציא
מידי ודאי בדרבנן ובפ"ק דפסחים דמייתי לה אבדיקת חמץ דרבנן
המועד בתוך הפסח עצמו ולא גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה:
שלא ברצון חכמים.
גבי אין חוששין שמא גיררה חולדה גבי חמץ החמירו כודאי דאורייתא
מתוך
רבינו גרשום
(פסחים י:
אבל קשה מהך דשמעתין דאי בהמתו דוקא אכתי לא ליפטר מירוח עובד כוכבים מאכילת אדם דלא אפשר למיפטר נפשיה כר' אושעיא לענין אכילת
❖
עצמו מן המעשר. אי הכי
יא.)
עצמו ושייך למיגזר ביה משום בעלי כיסין והיה מפרש ה"ר אפרים מתוך כך דלאדם עצמו נמי שרי ובהמתו דנקט לפי שדרכו להערים בלשון זה
אפילו בחלה נמי ליגזור דעיסת
עובד כוכבים חייבת גזרה
שלצורך בהמתו מכניס שמתבייש לומר לצורך עצמו ואע"ג דאכילת קבע אסור קודם ראיית פני הבית היינו היכא דיכול לבא לידי חיוב כשיראה
שלא יאמרו בעיסת של עצמו
שיטה מקובצת
פני הבית אבל היכא שהכניסה במוץ שלה ומירחה בבית שוב אינו יכול לבא לידי חיוב עוד וקשה דבפ"ק דביצה תניא הכניס שבלין
שמעובד כוכבים לקחה כדי
לפוטרה מחלה. בחלה לא
א] אי הכי בחלה: ב] כדי שתהא
לעשות מהן עיסה אוכל מהן עראי ופטור ובתוספתא קתני בהדיא מכניס לבית וקתני דוקא עראי אבל קבע לא אע"ג דהכניסן במוץ דהא שבלין
גזרינן דאי בעי לאיערומי
בהמתו כו'. מתוך פרש"י משמע
קתני ועוד קשה אכתי יכול לבא לידי חיוב למ"ד בהשוכר את הפועלים יד] דחיטין ושעורין בני גורן נינהו בגורן תלינהו רחמנא דלא
לאפקועה מחלה הוה יכול
דנקט דוקא בהמתו דאכילת
לאופה פחות מחמשת רביעים
גרע עשאן גורן בבית מעשאן גורן בשדה דחייב בלא ראיית פני הבית ונראה לפרש דהא דפריך הכא אי הכי תרומה נמי עביד ליה כרבי אושעיא
בהמתו זה הוא אכילת עראי
קמח ועוד דפטור מחלה:
אבל הוא לא יאכל קבע
ט) דמידי דמאכל בהמה קשיא ליה מה הועילו חכמים בתקנתן כגון שעורין ושבלת שועל שהוא מאכל לסוסים ולרכש ועוד יש לפרש דהכי פריך
ומכניסה במוץ דלא איתחייבת
בהערמה זו וטעם יש בדבר דלא
י)
תרומה נמי עביד לה כר' אושעיא ואע"ג דר' אושעיא לא מהני אלא לאכילת עראי לענין אכילת עראי אמאי לא נגזור משום בעלי כיסין כיון דיכול
במעשר עד דהויא דגן דכתיב
עדיף מהיכא (דעיון) [דעדיין]
מעשר דגנך ועד שיראה פני
הוא בשדה ומירחן דתנן
לפטור עצמו מעראי כדר' אושעיא וע"כ כי גזור משום בעלי כיסין אאכילת עראי גזור דאי אאכילת קבע מעיקרא נמי בלאו הכי לא אכיל דהתם
הפתח. התם הני הערמה
מאכילין לבהמה ולחיה
גם מירוח העובד כוכבים נמי לא היה פוטר אלא מעראי אפי' כי לא גזרו משום בעלי כיסין דנהי דגלגול עובד כוכבים פוטר לגמרי היינו משום
דתרומה ומעשר להכניס במוץ
ולעופות עד שיתמרח פי' ויראה
אי נמי דמעייל לה דרך גגות
פני הבית אחר המירוח. ורבינו
דכי משוית ליה כקודם גלגול שרי לגמרי אבל מירוח עובד כוכבים כי משוית ליה נמי כלא נתמרח מיתסרא מיהא אכילת קבע והא דקאמר
לא יכיל למעבדינהו אלא
אפרים פי' דלאו דוקא נקט
לעיל חלת עובד כוכבים בארץ ותרומתו בחוצה לארץ מודיעין אותו שהוא פטור חלתו נאכלת לזרים ותרומתו אינה מדמעת הא בא"י מדמעת
בפרהסיא וזילא ביה מלתא
בהמתו דה"ה דהוא גופיה מותר
דמתבייש מן רבים שיראוהו
לאכול ממנו אפילו קבע דלא
ודייק מינה דסבר גלגול העובד כוכבים פוטר מירוח העובד כוכבים אינו פוטר משמע הא אם היה מירוח עובד כוכבים פוטר היתה תרומתו
ולא קא עביד אבל הכא
דמי דהיכא דמירחו ולא ראה
נאכלת לזרים כמו חלה היינו התם דתבואה של עובד כוכבים שלא היתה עומדת להתחייב במעשר מיפטרא נמי לגמרי אבל אותה שתחילתה
דבצינעא כשהוא יושב בביתו
פני הבית דההיא אתי לכלל
בצנעא יאמר שמעובד כוכבים
חיובא כשיראה פני הבית אבל
של ישראל ומכר לעובד כוכבים לא מיפטר מירוחו אלא מעראי ומיהו לגמרי מסקינן משום בעלי כיסין אפילו תחילתה דעובד כוכבים ומכר
לקחה כדי לפטור ממעשר ולא
האי כיון שמירחו בבית שוב לא
לישראל חייב כדפירש' לעיל מדלא מיפטר עובד כוכבים שמרח קודם שנתגייר וא"ת ומ"ש ממירוח הקדש לעיל דפטר לגמרי ותנן נמי בפ"ק דמס'
זילא ביה מילתא דמי יודע
אתי לכלל חיוב מעשר ומשום
פאה המקדיש והפודה חייב במעשר עד שימרח הגזבר וי"ל דהתם משום פסידא דהקדש אוקמוה רבנן אדאורייתא וקצת יש דוחק לפירוש זה
שאינו כן משום הכי גזרו
אורחא דמלתא נקט בהמתו לפי
רבנן דמירוח עובד כוכבים
שהוא גנאי להערים כן כדי
דקודם גזירה דבעלי כיסין מה שייך לחלק בין היה מתחילתו של עובד כוכבים לאותו שהיה של ישראל ומכרו לעובד כוכבים ואם שייך לחלק בו א"כ
אינו פוטר שלא יפטור עצמו
לאכול ממנו קבע ומביא ראיה
אחר שגזרו משום בעלי כיסין אמאי גזרו על אותו שהיה מתחלתו של עובד כוכבים ומ"מ לא יתכן פי' זה דבמס' (פאה) [תרומות] פרק תשיעי
בכך אבל בגלגול עובד כוכבים
מהכא דאמר דאפשר כדרבי
פטרי דמגו דיכול למפטר
אושעיא ואי אמרינן דלא מהני
משמע דמירוח העובד כוכבים פוטר מאכילת עראי דתנן המנכש עם העובד כוכבים בחסיות אע"פ שפירותיו טבל אוכל מהן עראי כלומר שטבל
נפשיה בצנעה בגו בייתיה
הערמה זו כי אם לאכול עראי
היו כשזרעם דמן הממורח זרע דגידולי טבל אסור בדבר שאין זרעו כלה כדתנן התם וחסיות דבר שאין זרעו כלה הם כדתניא בסוף הנודר מן
לאפות פחות מחמשת רביעים
אכתי גזירה משום בעלי כיסין
ולא קא עביד ליכא למיחש
שימסרו לעובדי כוכבים למרחו
הירק והא דשרי עראי על כרחין לאו כמאן דאמר הכא אינו פוטר דאורייתא דלדידיה אפי' עראי אסור אלא כמ"ד פוטר וכי גזור משום
נמי למיפטר נפשיה בהכי
כדי לאכול ממנו קבע בלא
בעלי כיסין בקבע אבל באכילת עראי לא גזור: כדי שתהא בהמתו אוכלת. וא"ת היכן מצינו דטבל אסור בהנאה וי"ל דנפקא לן כדדרשינן בפ'
דיימר דמעובד כוכבים זבנה
מעשר ויש לדחות דהכא
להא עיסה הילכך גילגול
בתבואה שאינה ראויה כי אם
במה מדליקין אין מדליקין בטבל טמא משום משמרת תרומותי בשתי תרומות הכתוב מדבר מה תרומה טהורה אין לך בה אלא משעת
עובד כוכבים פטור לדברי
למאכל בהמה א"נ י"ל דמ"ד
הרמה ואילך פי' אכילתה אף תרומה טמאה כן דהיינו הדלקה והדר גמרינן טהורה מטמאה דמיתסר בהדלקה כ) קודם הרמה וכן להאכילה לבהמתו
הכל: שלא ברצון חכמים
מירוח פוטר היינו דוקא לאכול
כל הנאות של כילוי דהוי כעין הדלקה ולא כמו שפי' בקונט' דווקא טבל טמא אבל בטבל טהור מדליקין אלא נקט טמא וכ"ש טהור ומההיא דרשא
דרבנן לא שרו למיקצר קודם
עראי אבל לא לאכול קבע וא"ת
העומר דחיישינן דלמא אתי
אם כן מאי קאמר הא תרומתו
גופא ידעינן דאין ישראל מאכיל לבהמתו כרשיני תרומה ל) : מ) (יצק) נתן תחילה שמן ולבונתו קודם הסולת יצק לאחר נתינת סולת ובלל שכן דרך
למיכל קודם הקרבת העומר
מדמעת ורוצה להוכיח ממנה
כל המנחות שנותן שמן תחילה בכלי ואח"כ נותן סולת וחוזר ויוצק עליה שמן ובולל ועוד יש נתינת שמן שלישית שלא הזכיר בקונטרס דתנן לקמן בפ'
ור' יהודה לא חייש דסבר
דמירוח העובד כוכבי' אינו
חדש בדילי מיניה: ובשעת
פוטר ואם כדברינו היכא מוכיח
אלו מנחות כל המנחות הנעשות בכלי טעונות שלשה מתנות שמן יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן ונראה דכולהו
הביעור אבל לא לאחר זמן
ממנו הא אפילו למ"ד מירוח
תני להו הכא דנתן שמנו הוא נתינת שמן תחילה בכלי ויצק ובלל היא יציקה ובלילה דלקמן ובין הכא ובין התם הוה ליה למיתני בלילה
הביעור דחייש דלמא אתי
פוטר מדמעת היא דאסור
למיכל מיניה וחכ"א לא בדק
לאכול ממנו קבע וי"ל דהא
ברישא דיצק היא יציקה אחרונה דמרבינן כל המנחות ליציקה בר ממנחת מאפה לקמן בפרק אלו מנחות שכך הוא הסדר תחילה
וכו' דלא חיישי דלמא אתי
דאמרי' אינו פוטר כי אם לאכול
יצק
ובלל. תימה
נותן השמן בכלי ונותן הסולת ולש בפושרים ונותן שמן עליו בולל וחוזר ונותן שמן לקיים מצות יציקה וקומץ:
עראי היינו בתבואה הגדילה
דלא תני מלח כדקתני בהקומץ רבה לא יצק לא בלל לא מלח : ובשעת הביעור. בשעה ששית אבל מכאן ואילך לא
שליש ביד ישראל א"נ תבואת
נ)
ישראל ומירחה עובד כוכבים
יבדוק ואפילו לא בדק בזמנו משום דדילמא אתי למיכל מיניה כשמוצאו בפסח ורבנן פליגי עליה דאמרי לא בדק בתוך (הפסח)
אבל תבואת עובד כוכבים מותר
[המועד] כלומר במועד שריפתו דהיינו בשש יבדוק לאחר המועד בתוך הפסח עצמו ולא גזרינן דלמא אתי למיכל מיניה כך פירש
לאכול ממנה אפילו קבע ויש
שרוצים להביא ראיה לפרש"י
בקונטרס
מההיא דמס' דמאי הכניס
שבלים לעשות מהן עיסה אוכל מהן עראי ופטור משמע דוקא עראי אבל קבע לא ויש לדחות דלאו ראיה היא דאפי' רבינו אפרים מודה בזה משום דאפשר דאתי לכלל חיובא כיון שהיא עדיין במוץ אם יוציאנה לשדה עם המוץ וימרחנה שם ויחזור ויראה פני הבית אבל הכא
שמירחה בבית שוב לא אתי לכלל חיובא בכל ענין. תוס' אחרות ועיין בתוספות [פסחים דף ט]: ג] נתן עליו ל"ג עליו שהרי מתן שמן היא תחלה לסולת: יצק ובלל שלא כסדרן תנינהו שהרי בלילה היתה תחלה ואח"כ יציקה: ד] תיבות וחכ"א לא בדק כו' נמחק: ה] זילא ביה:
ו] חלה בפחות: ז] עביד להו: ח] ולבונתו קודם הסולת: ט] משקרב העומר: י] ואף זה: יא] ואילך לא בדקינן: יב] כשמוצא אותו [בפסח] ורבנן פליגי עליה ואמרי: יג] לא הוה אמר: יד] בהשוכר את הפועלים עיין שם ברש"י (דף פח ע"ב):