רבי
ישמעאל פרק שישי מנחות
סח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתוך שלא היתרתה לו. לקצור במגל אלא ע"י קטוף ביד ולא במגל
בקונטרס וקשה אמאי שני בלישנא דרבי יהודה קרי ליה שעת הביעור
א) ב)
לה א ב
ג)
כמו וקטפת מלילות בידך דקצירה קודם העומר אסורה
לשעה ששית ורבנן קרו ליה מועד לכך נראה דמועד ממש קאמר תוך
❖
ד)
ימי הפסח נ) : קוצרים בית השלחים ושל בית העמקים. פירש
כדקתני במתני' י) ואסור לקצור לפני העומר: כ) זכור הוא. דחדש הוא
ה)
ו) ז)
ולא אכיל: טחינה והרקדה מאי. שינוי
איכא דליהוי זכור ולא יאכל:
בקונטרס רעות הן ואין עומר בא מהן ואמרינן בהאי פירקא ממקום
ח)
מוסף רש"י
בריחיא דידא. דריחים מתגלגלת
שאתה מביא אי אתה קוצר וממקום
ד]
ט) י)
כ)
מתוך שלא הותרתה לו.
ביד ולא בשל מים: קוצרין בית
שאי אתה מביא אתה קוצר וצ"ל
מתוך שלא היתרתה
לו אלא על ידי קיטוף
ל)
השלחים שבעמקים. דכיון דשדה יבישה
דכיון דלכתחילה לא יביא אף על גב
זכור הוא אמר ליה אביי תינח קצירה טחינה
מ)
היא אי משהו לה לאחר בשולה אזלה
דאם הביא כשר ממקום שאי אתה
והרקדה מאי איכא למימר הא לא קשיא
נ)
לאיבוד. ל"א רעות הן ואין עומר בא
מביא קרינא ביה דהא בית השלחים
ס)
טחינה בריחיא דידא הרקדה על גבי נפה בית
מהן ואמרינן בהאי פירקין
אם הביא כשר כדתנן בפרק כל
השלחין דשריא קצירה דתנן קוצרין בית
ע)
ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר
הקרבנות אין מביאין לא
פ)
השלחין שבעמקים אבל לא גודשין מאי איכא
וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר
מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא
טחינה והרקדה.
צ)
למימר אלא אמר אביי חדש בדיל מיניה חמץ
ולשוןזהעיקרוכןמפורשלקמן:אבל
מבית האילן ואם הביא כשר ותימה
ק)
לא גודשין. לא יעשנו גדיש עד לאחר
דהכא לא חשיב בית הזבלים ובית
לא בדיל מיניה אמר רבא דר' יהודה אדר'
טחינה.
העומר: חדש בדיל מיניה. שהרי לא
האילן ובזה יש לתרץ דהני פסידי אי
יהודה קשיא דרבנן אדרבנן לא קשיא אלא
❖
אכל חדש כל השנה: חמץ לא בדיל
לא קצרי להו ושרו רבנן אבל הנהו
אמר רבא דר' יהודה אדר' יהודה לא קשיא
מיניה. כל השנה שהרי אכלו עד הנה
לא פסדי אי משהו להו עד לאחר
(פסחים י"א.) על גבי נפה.
כדשנינן דרבנן אדרבנן לא קשיא הוא עצמו
תורה אור השלם
הלכך אתי למיכליה: דרבנן אדרבנן
העומר ואחמור בהו רבנן כי היכי
אלא
(שם)
מחזר עליו לשורפו מיכל אכיל מיניה רב אשי
לא קשיא. בתמיה. דהכא אמרי רבנן
דאחמור הכא בגדישה אבל אכתי קשה
הא דתנן.
1. וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא
אמר דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא
תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזּה עַד
שלא ברצון חכמים עושין דגזרינן שמא
אמאי לא חשיב [התם] בית העמקים
(שם) קוצרין בית
הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהיכֶם
קמח קלי תנן והא דרב אשי ברותא היא
יאכל והתם אמרי יבדק לאחר המועד
ואית דגרסי הכא בית השלחים
השלחין שבעמקים.
חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכל
❖
ויקרא כג יד
תינח מקלי ואילך עד קלי מאי איכא למימר
דהיינו בתוך הפסח: קמח קלי תנן.
שבעמקים י] דההוא אם הביא פסול
מֹשְׁבֹתֵיכֶם:
דאין ראויין לאכילה. (קמח) כעין קמח
דאיכא תרתי ולא קרינא ביה ממקום
ל)
וכי תימא הכא נמי ע"י קיטוף וכדרבה בית
(להלן עא.)
קמח הבא מתבואה
שלנו
שאתה מביא אבל היכא דאם הביא
הגהות הב"ח
(א) ה]
מ)
השלחין דשריא קצירה מאי איכא למימר אלא
שנתייבשה בתנור: עד קלי מאי איכא
כשר אף על גב דלכתחילה לא יביא
הא דרב אשי ברותא היא: מתני' משקרב
(א) רש"י דקמח
❖
הוא
למימר. כגון בשעת קצירה דראוי
ממקום שאתה מביא הוא ואסור לקצור
העומר הותר חדש מיד הרחוקים מותרין
א
א]
לאוכלו: מתני' הרחוקים. שאינן
דקתני אע"פ
וכן מוכח בתוספתא
מחצות היום ולהלן משחרב בהמ"ק בהתקין ר'
יודעים אם עדיין קרב ו] מותרין מחצות
שאמרו אין קוצרין מבית השלחין
רבינו גרשום
יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף כולו אסור אמר
היום ולהלן כדתני טעמא לקמן: שיהא
שבהרים ומבית הבעל שבעמקים אבל
למיכל מיניה: מתוך שלא
ר' יהודה והלא מן התורה הוא אסור שנאמר
יום הנף. יום ט"ז שבו מניפין את
קוצרים מפני הנטיעות שבו ס) והא
היתרתה לו לקצור לפני העומר
כדרכו במגל אלא ע"י קיטוף
העומר כולו אסור לאכול חדש: א"ר
דלא תני בית העמקים בפרק כל
עד עצם היום הזה מפני מה הרחוקים מותרין
1
זכור הוא ולא אתי למיכל:
יהודה. לתנא דמתני' וכי רבן יוחנן
הקרבנות דבית העמקים
מחצות היום ולהלן מפני שהן יודעין שאין
תינח קצירה מיגו דאיכא שינוי
מאי
בקיטוף זכור הוא: על גבי
התקין: והלא מן התורה אסור
דלאו בית השלחין פירות טובים הן
ב"ד מתעצלין בו: גמ' רב ושמואל דאמרי
איכא למימר.
נפה. שלא כדרכה בשינוי: בית
ז] שנאמר עד עצם. ובזמן שאין בית
ולכתחילה יביא וקצת תימה לפירוש זה
השלחין. שדה יבשה דשריא
תרוייהו בזמן שבית המקדש קיים עומר מתיר
המקדש קיים משתעי קרא כדמוקי
דלא מישתמיט תנא בשום מקום וליתני
קצירה כדרכה לפני העומר
בזמן שאין בית המקדש קיים האיר מזרח
כדי שלא תפסיד התבואה מפני
בגמ': מפני מה אמרו. בין לר' מאיר
בית השלחין שבעמקים לא יביא ואם
שהיא יבישה הרבה והרוח
מתיר מאי טעמא תרי קראי כתיבי כתיב
ובין לר' יהודה דאפי' ר' יהודה מודה
הביא פסול ועוד תימה דבת"כ דרשינן
מפילה: מאי איכא למימר.
דליכא שינוי: חדש בדיל מיניה
1 עד (יום) הביאכם וכתיב עד עצם היום הזה
דבזמן שיש עומר עומר מתיר דכתיב
וקצרתם את קצירה שתהא תחילה לכל
דליתיה עד השתא זכור הוא
גמ'
הא כיצד כאן בזמן שבית המקדש קיים
עד (יום) הביאכם:
הנקצרים יכול אף של בית השלחים
אבל חמץ דלא בדיל מיניה עד
השתא גזר: דר' יהודה אדר'
האיר המזרח. הנץ החמה של ט"ז אבל
ושל בית העמקים כו' ת"ל קצירכם של
כאן בזמן שאין בית המקדש קיים ר'
חדש בדיל מיניה.
יהודה לא קשיא הכא בחדש
לילו אסור: עד עצם היום. עד
כולכם אמרתי ולא של בית השלחים
אמאי לא גזר דלמא אתי
יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו אפילו
למיכל מיניה דמוציאין שוקי
מראה היום וקסבר עד ולא עד
ושל בית העמקים והשתא למה לן
בזמן שבית המקדש קיים האיר מזרח
ב]
ירושלים מלאה קמח וקלי תנן
בכלל: משקרב העומר. כל הנך
ההיא דרשא הוה ליה למימר מטעמא
דרבנן אדרבנן
דקמח לאו בר אכילה הוא
מתיר והכתיב עד הביאכם למצוה משקרב
לא קשיא.
ע)
וקלי כיון שמהובהב הוא באש
משום פירכא קמייתי הש"ס לרבי
דממקום שאי אתה מביא אתה
ח]
העומר הותר חדש מיד למצוה העומר היה
נתקשה ואינו ראוי לאכילה
יוחנן וריש לקיש: הותר חדש.
קוצר ונראה לפרש דודאי גרסינן בכ"מ
הכי. ואית ספרים דכתיב בהו
מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש למצוה
ג]
אלמא בעומר תליא מילתא: ומשני
בית השלחים שבעמקים כאן ובת"כ
קמח קלי קמח העשוי מן
קליות ולא בעי למימר וקלי
משחרב
למצוה. מצוה להמתין עד שיקרב
ובית השלחים ובית הזבלים ובית
הוא
דסברי דקלי ראוי לאכילה
העומר אבל בלאו לא עבר: והתנן במתני' העומר מתיר. חדש
האילן מדאורייתא שרו דכיון
דלכתחילה לא יביא לאו ממקום שאתה
עצמו מחזר עליו לשורפו.
מעיקרא: עד קלי מאי איכא
למימר כלומר קודם שיבא
במדינה לאוכלו ושתי הלחם שבעצרת מתירין חדש במקדש מביא הוא אלא מדרבנן אסירי ואסמכוה אקרא דכתיב בת"כ אבל
לידי קלי וקמח איכא למיחש
להביא מנחות ט] מן החדש אלמא בעומר תליא מילתא:
בית השלחים שבעמקים דאיכא הפסד גדול יותר מדאי לא העמידו
דלמא אתי למיכל בשעת
קצירה וטחינה: יום הנף היינו
והתנן
חכמים דבריהם לפי שממהרים ביותר להתבשל לפני האחרים ולהפסד
יום שמניפין בו העומר יום
מרובה חששו והיינו דקאמר בת"כ קצירכם של כולכם אמרתי כלומר אותו שרגיל להיות נקצר בזמן שהכל קוצרין ומיהו עדיין קשה דהיכי מצינא
ומיכל
ט"ז: עד עצם עד ועד בכלל:
קא אכיל מיניה.
שאין ב"ד של כהנים מתעצלין
למימר דלא חשיב בית העמקים בהדי לא יביאם משום דפירות טובים הם הא תנן בפ"ק דביכורים ומייתי לה במקום שנהגו ולקמן בפ'
❖
קמח קלי תנן.
שלא יקריבוהו קודם חצות
כל הקרבנות אין מביאין ביכורים חוץ מז' המינין ולא מדקלים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ומדלא חזו לביכורים כ"ש למנחות דלגבוה
מקלי ואילך.
ושמא שאני ביכורים דכתיב אשר תביא מארצך דמשמע משבחה של ארץ ישראל ומהשתא אי לאו ההיא דתוספתא אין לחוש אי גרסי'
עד קלי.
שיטה מקובצת
של בית השלחים ושל בית העמקים וחד טעמא לתרוייהו ומיהו לא יתכן דלא משום מובחר קרי ליה שבחה לקמן בפ' כל קרבנות אלא אז' המינין
קאי דמשתבח בהו קרא ארץ חטה ובתוספתא דריש מדכתיב מבחר נדריכם ואי הוה אמרי' דבית העמקים אם הביא פסול הוה ניחא
וכי תימא.
א] החדש: ב] האיר המזרח
מתיר. והא דתנן אין מביאין
הא דלא תני להו בהדי הנהו דלא יביא דהתם אם הביא כשר אי נמי אפילו לכתחילה כשר לשאר מנחות ודווקא לעומר הוא דפסול אפי' בדיעבד
מנחות קודם העומר ולא מצי
מדרשא דת"כ דבעי' קצירכם של כולכם פרט לבית השלחים ובית העמקים שממהרים להתבשל אבל קשה דא"כ הוה ליה לאיתויי לקמן אמתניתין
בדותא היא.
לשנויי למצוה דהא תנן ואם
הביא פסול (אלמא) [אלא די"ל]
דקוצרין בית השלחין ובגמ' אמר עלה תניא ר' בנימין אומר כתוב אחד אומר וקצרתם את קצירה וכתיב ראשית קצירכם הא כיצד
קודם לעומר דמתני' ר"ל בט"ו
ממקום שאתה מביא כו' משמע בהדיא דמהתם נפקא לן וההיא דת"כ אסמכתא: אבל לא גודשין. משום דבגדישה ליכא פסידא אי
(פסחים יא.)
או בי"ד (או) [אבל] בט"ז שרי:
הרחוקים מותרים מחצות
ג] למצוה. צ"ל דאפילו עשה
שבקינא עד אחר העומר והא דשרי ר' יהודה קמח וקלי במתני' משום עולי רגלים התירו וא"ת דבמתני' גזר ר"מ בקמח וקלי דאמר שלא
היום.
ליכא דהא פריך בסמוך משום
ברצון חכמים ולקמן גבי אנשי יריחו קאמר ר"מ קוצרין ברצון חכמים וי"ל דקצירה שאני משום פסידא כדפרישית וא"ת א"כ מאי
מצוה ליקום ולגזור ובפ"ק
קשיא ליה מקצירה אחמץ לר' יהודה שאני קצירה דאיכא פסידא וי"ל דכ"ש דאין לגזור במקום מצות ביעור: והא כתיב עד הביאכם למצוה.
[דיו"ט] איכא דגזרינן אפילו
גבי איסור דרבנן גבי ביצה:
פ) משמע דאיכא עשה דאורייתא אלא דליכא לאו והא צ) דדחיק משום מצוה ליקו וליגזור אע"ג דאיכא איסורא דאורייתא אין סברא לגזור
ד] דידא. ריחים המתגלגלת:
ולהחמיר כיון דליכא לאו ותימה מי גרע מביצה דאסרינן מהאי טעמא בפ"ק דביצה דאמר אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי
(עירובין לב.)
ה] שלנו. קלי קמח: ו] קרב
מותרין.
העומר: ז] אסור. בזמן שאין
ואילך ביצה אסורה מאי טעמא מהרה יבנה כו' ועוד תימה דאי איכא איסורא דאורייתא היכי משנינן בפ"ק טעמא דר"ש בן לקיש
שיהא יום הנף
בהמ"ק קיים שנא' עד עצם ועד
(ר"ה ל.)
דאמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשרה דהוי מן המותר לישראל משום דקסבר האיר המזרח מתיר מ"מ אסור מדאורייתא ק) :
כולו אסור.
ועד בכלל משתעי קרא:
ח] קמייתי להו: ט] מנחות
בשיטת
שבמקדש: י] שבעמקים. אבל
עמקים דבעל מותר ואינו כן דתנן במס' בכורים אין מביאין מדקלים שבהרים ולא מפירות שבעמקים אלמא כל עמקים אסורי' להביא
וא"כ הק"ל אמאי לא קא חשיב נמי עמקים בהדי הרים דאין מביאין לקמן וי"ל דתנא ושייר. ותימה דבת"כ תנא קוצרים בית השלחים
ומאי טעמא משום דכתיב ראשית קצירכם שקצירכם שוה פי' שקוצרים אותו בב"א יצא בית השלחים שבעמקים שאין קוצרים אותו בב"א (סוכה מא. וכעי"ז ר"ה ל.) אמר ר'
יהודה.
שאין בישולו שוה דפעמים שבמקום זה מבושל קודם לזה ולמה לי האי טעמא תיפוק ליה משום דרשא דתרי קראי דמייתי לקמן וי"ל
(ר"ה ל:) הרחוקים. מותרין.
דדרשא דת"כ אינו אלא אסמכתא לשריותא דשלחים דודאי מדאוריי' ממקום שאי אתה מביא וכו' מיהו גזרו רבנן דלמא אתי למיכל מיניה
מחצות היום ולהלן. (סוכה מא.) כאן בזמן שבית המקדש
ובשלחים לא גזרו משום פסידא ואסמכוה רבנן אקראי. תו"ח:
קיים. (שם) אפילו בזמן שבהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר.
(לעיל ה:)