סח:
רבי
ישמעאל פרק שישי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בשיטת
והתנן משחרב כו'. ואמרינן מאי טעמא כו': אמר רב נחמן רבן
רבי יהודה אמרה. דאמר
מן התורה היא דאסורה
א)
לו א
ב)
יוחנן בשיטת רבי יהודה אמרה דאמר מן התורה הוא אסור. לאחר
מדוחק קושיא אחרת תירץ כן רב נחמן דבסוף לולב
ג) ד)
חורבן ולאו משום גזירה שמא יבנה: עצם. עצמו של יום: קסבר חדש
הגזול דפריך התם מחצות היום ולהלן לישתרי ועוד משני
ה) ו)
ז)
לז ב
טז] חוצה לארץ דרבנן ולספיקא. שמא למחר יהיה ששה עשר לא
התם דאיבני בליליא או סמוך לשקיעת החמה ורבי יוחנן ורבי שמעון
(א) יז] חיישינן: רבנן דבי רב אשי.
בן לקיש דהכא לא מצו סברי כההוא
ח) ט)
י)
בעו לאמתוני עד שיאיר מזרח:
שינויא ותימה מנא להו לרבי יוחנן
משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן
כ)
לח ג
יח] בצפרא דשיבסר. דאי נמי שיתסר
ולרבי שמעון בן לקיש דפליג שום
זכאי שיהא יום הנף כולו אסור מאי טעמא
ל)
הוא הרי התיר האיר המזרח: דקסבר
תנא עליה דרבי יהודה דקאמרי אף
מהרה יבנה בית המקדש ויאמרו אשתקד מי
❖ קסבר
מ) נ)
ד
חדש בחוצה לארץ דאורייתא. הלכך
בזמן שבית המקדש קיים האיר המזרח
לא אכלנו בהאיר מזרח השתא נמי ניכול ולא
חיישינן לספיקא ולא אכלי מאורתא
מתיר:
חדש בחוצה לארץ
ידעי דאשתקד לא הוה עומר האיר מזרח
תורה אור השלם
דרבנן. דפליגי תנאי בספ"ק
ובצפרא אכלי ליה ולא חיישינן לתקנת
ס) ע)
א] מתיר והשתא דאיכא עומר עומר מתיר ואי
לא
❖
דקידושין : אם אמרת
רבן יוחנן בן זכאי משום דגזירה
1. וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא
סלקא דעתך למצוה משום מצוה ליקום
קודם לעומר וכו'. תימה דנקט האי
דרבנן היא שמא יבנה כו' יט] ו) וחשו
תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה
עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן
לישנא דהוה ליה למימר קודם לעומר
רבנן למיגזר ביום הנף גופיה ולספיקא
וליגזור אמר רב נחמן בר יצחק רבן יוחנן בן
הגהות הב"ח
אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם
לא תקנו להמתין כל היום: כ] וסבר
אסור משום דבעינן ממשקה ישראל
לְדֹרֹתֵיכֶם
בְּכֹל
זכאי ב] בשיטת רבי יהודה אמרה דאמר מן
(א) רש"י
מֹשְׁבֹתֵיכֶם: ויקרא כג יד
לה כרבי יהודה. דאמר כל יום הנף
ונראה דרבי טרפון נמי
התורה אסור שנאמר עד עצם היום הזה ג] עד
חיישי רבנן
2. וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת
1
לא אישתמיטתיה האי טעמא אלא
אסור מן התורה וחדש אסור
אכלו
ז)
כא]
בִּכּוּרִים לַיְיָ אָבִיב קָלוּי
עיצומו של יום וקסבר עד ועד בכלל ומי
ולא בעינן
בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְריב
בחוצה לארץ דאורייתא הלכך חייש
דקשיא ליה מה בין קודם לעומר
לאמתוני רק עד שיאיר
אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ:
סבר לה כוותיה והא מיפלג פליג עליה דתנן
❖
לספיקא להמתין כל היום: מתני'
לקודם שתי הלחם ונילף קודם לשתי
מזרח דשיבסר
ויקרא ב יד
משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן
(ב) ד"ה
כב] מנחות. מנחת סוטה: ח) [מנחת
הלחם מקודם לעומר ולהכי מהדר
שתי לחם
זכאי שיהא יום הנף כולו אסור א"ר יהודה
בהמה]. מנחת נסכים ח) [של בהמה]:
ליה בהאי לישנא לא אם אמרת
אלו
מוסף רש"י
דעד
והלא מן התורה הוא אסור ד] דכתיב עד עצם
קודם לשתי הלחם לא יביא. מנחות
קודם לעומר שכן לא הותר מכללו:
מהרה יבנה בית
הנך דהאידנא
משום דגבי שתי הלחם כתיב מנחה
והאמר
היום הזה רבי יהודה הוא דקא טעי הוא סבר
לא שרי
המקדש.
❖
חדשה שתהא חדשה לכל המנחות
ט)
רבן יוחנן בן זכאי מדרבנן קאמר ולא היא מדאורייתא קאמר והא התקין קתני
והביכורים כדמפרש בפ' כל קרבנות
מאי התקין דרש והתקין רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אכלי חדש
: ואם הביא כשר. בגמ'
גליון הש"ס
באורתא דשיתסר נגהי שבסר קסברי חדש בחוצה לארץ דרבנן ולספיקא לא
מפרש טעמא: גמ' מה בין קודם
מתני' אם הביא כשר.
(סוכה מא.)
חיישינן ורבנן דבי רב אשי אכלו בצפרא דשבסר קסברי חדש בחוצה לארץ
העומר לקודם שתי הלחם. כלומר
קודם לשתי הלחם לא
❖
יביא.
דאורייתא ורבן יוחנן בן זכאי מדרבנן ה] קאמר וכי תקין ליום הנף לספיקא לא
מאי שנא גבי עומר דאם הביא פסול
תקין אמר רבינא אמרה לי אם אבוך לא הוה אכיל חדש אלא באורתא
וגבי שתי הלחם אם הביא כשר: צהבו
א
מתני'
רבינו גרשום
פניו. שמח: פרס הפסח. שתי שבתות
דשבסר נגהי תמניסר דסבר לה כר' יהודה וחייש לספיקא:
העומר
(לעיל ה:)
קודם הפסח דתניא
היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש אין מביאין מנחות וביכורים ומנחת
היום: ואי ס"ד למצוה
ב
הוא דבעי להמתין שלא
שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח
בהמה קודם לעומר אם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא $ אם הביא
ג
יאכלו חדש ביום ט"ז
ל' יום רשב"ג אומר שתי שבתות.
כשר: גמ' יתיב רבי טרפון וקא קשיא ליה מה בין קודם לעומר לקודם שתי
עד שיקרב העומר אבל
על שם ששתי שבתות חצי ל' יום
אין עומר מעכב משום
י)
הלחם אמר לפניו יהודה בר נחמיה לא אם אמרת קודם לעומר שכן לא הותר
(פסחים לו:) נאמר אביב
דאין בו חיוב אלא מצוה
כג] פרוס קרי
להו לשון פרוסה:
במצרים.
ליתי רבן יוחנן בן זכאי
מכללו אצל הדיוט תאמר קודם לשתי הלחם שהותר מכללו אצל הדיוט שתק
נסכים ביכורים. מיין שביכר קודם
(לקמן פד. מכת"י) יחיד
כד]
ולגזור שיהא יום הנף
שמביא חובתו מן
כולו אסור אלא ש"מ
רבי טרפון צהבו פניו של ו] רבי יהודה בן נחמיה אמר לו רבי עקיבא יהודה
לעומר והקריבם כשרין: לדברי רבי
החטין.
מדגזר דהבאת עומר מעכב:
צהבו פניך שהשבת את זקן תמהני אם תאריך ימים אמר רבי יהודה
יהודה בר' נחמיה. דתלי טעמא בהואיל
וחובתו מן השעורים.
ז]
אמר רב נחמן בר יצחק
(שם) וציבור
לעולם קסבר למצוה ולא
ומותרין להדיוט הני נמי מותרין
ברבי אלעאי אותו הפרק פרס הפסח היה כשעליתי לעצרת שאלתי אחריו
שמביא חובתו מן
לעכב ואמאי גזר רבי
❖
להדיוט כ) קודם לעומר דעומר אינו
החיטין. (שם)
יוחנן משום דבשיטת ר'
יהודה בן נחמיה היכן הוא ואמרו לי נפטר והלך לו אמר רב נחמן בר יצחק
יהודה (סברא) [אמרה] דמן
כה] אסור אלא מין דגן ולא יין והא
לדברי יהודה בן נחמיה נסכים ביכורים שהקריבם קודם לעומר כשירין
ח]
התורה אסור יום הנף
דקתני מתני' ואם הביא פסול לאו
כשאין בהמ"ק קיים: והא
שיטה מקובצת
פשיטא מהו דתימא התם הוא דהותר מכללו אצל הדיוט אבל הכא דלא
אביכורים דפירות האילן קאי: מהו
התקין קתני דמשמע דלא
הותר מכללו לא קמ"ל כל שכן הכא דלא איתסר כלל (סד"ר הנצ"א גל"י פי"ל
סבר דמדאורייתא אסור מאי
א] מזרח התיר: ב] בשיטת ר'
דתימא התם. גבי מנחות קודם לשתי
התקין דרש תורה והתקין:
יהודה אמרה. וא"ת מאי שני
סימן): בעי רמי בר חמא שתי הלחם מהו שיתירו שלא כסדרן היכי דמי כגון
הלחם הוא אם הביא כשר: משום
כו]
ולספיקא דלמא עיברו ב"ד
כ"ש דקשה טפי מכולהו
לאדר שעשאוהו מלא והוי
תנאי דמתני' משמע דסברי
דזרעינהו בין העומר לשתי הלחם וחליף עלייהו שתי הלחם ועומר מאי
דהותר מכללו. שנאסר להדיוט קודם
יום שבסר שיתסר לא חיישי'
כל היום אסור מן התורה
לעומר והותר לאחר העומר אבל
כסדרן שריין שלא כסדרן לא שריין או דלמא שלא כסדרן נמי שריין אמר
אלא (אי) [אמרינן דלא]
וי"ל כיון דאוקימנא טעמא
עיברוה הלכך שיתסר דהוי
דהכא בעד ועד בכלל תו לא
הכא דלא הותר מכללו להדיוט שהרי
רבה ת"ש 2 ואם תקריב מנחת ביכורים במנחת העומר הכתוב מדבר
יום הנף לא הוו אכלי
קשה דאשכחנא תנאי בעלמא
מעולם לא נאסר אימא לא: מהו
בחוצה לארץ יום שבסר
דסברי עד ולא עד בכלל
מהיכן באה ד מן השעורין אתה אומר מן השעורין או אינו אלא מן החיטין
אכלי (מן) [אפילו] הלילה:
ואינהו כהני תנאי סברי.
שיתירו שלא כסדרן. כז] למקדש היכי
רבי אליעזר אומר נאמר אביב במצרים ונאמר אביב לדורות מה אביב
אכלי בצפרא דשבסר ומ"ט
תו"ח: ג] הזה עצם עצמו
דחליף עלייהו שתי הלחם קודם לעומר:
לא אכלי באורתא דשתסר
של: ד] אסור שנאמר:
האמור במצרים שעורין אף אביב האמור לדורות שעורין ט] ורבי עקיבא אומר
דנגהי שבסר דחדש בחו"ל
מביאין חובתן מן השעורים. עומר: אין
ה] מדרבנן תקין: ו] של
דאורייתא וחיישי לספיקא
יהודה תיבת רבי נמחק:
מצינו יחיד שמביא י] חובתו מן החיטין וחובתו מן השעורין יא] וציבור
שתי הלחם ביכורים. שהרי תקרב
ל)כח]
דלמא עברוה לאדר והוי
ז] עקיבא יהודה יהודה:
שמביאין חובתן מן החיטין מביאין חובתן מן השעורין ואם אתה אומר
למזבח מחיטי שנה זו ורחמנא קרינהו
שבסר שתסר ולצפרא אכלי
ח] לדברי יהודה בן נחמיה
דסברי דהאיר מזרח מתיר
נסכי בכורים שהקריב קודם
בא מן החיטין לא מצינו ציבור שמביא חובתו מן השעורין דבר אחר
בכורים דכתיב מ) וביום הבכורים: ואם
יב]
וריב"ז לא תקין דליהוי
לעומר כשרים. ומתניתין
איתא דשלא כסדרן שריין משכחת לה.
אם אתה אומר עומר בא מן החיטין אין שתי הלחם ביכורים ואם
איתא
יום הנף כולו אסור אלא
דקתני גבי מנחת בכורים ואם
לי"ו ודאי אבל לשבסר
הביא פסול בבכורים של
דבא עומר מן החטים והוו להו שתי
דשתי הלחם שלא כסדרן שריין משכחת לה דמקריב עומר מהנך
יג]
ספק שתסר לא תקין: סבר
תבואה מיירי שצריכים
הלחם בכורים כגון דזרע באייר כט]
לה כרבי יהודה דאמר
להתיר משל עומר: ט] רבי
דאשרוש קודם לשתי הלחם יד] ובתר העומר דאשתקד ושתי הלחם מהנך
מן התורה הוא אסור:
עקיבא אות ו' נמחק:
דאשרוש קודם לשתי הלחם דאשתקד
דאשרוש קודם לעומר טו] דהשתא ובתר שתי הלחם דאשתקד מי
סברת
אין מביאין מנחה ובכורים
י] שמביא נדבתו מן החטים
ושתי הלחם דהנך דזרע בתמוז דאשרוש
של חטים: ומנחת בהמה
וצבור שמביאין נדבתן מן
בכורים
היינו נסכים קודם לעומר:
החטים יחיד שמביא:
קודם לעומר דהאידנא ולבתר שתי
מה בין קודם לעומר מאי
יא] השעורין צבור: יב] אומר
הלחם דאשתקד דהוו להו ביכורים לכל חטים דתלו ל] בהם דהא לא קרוב מהנך חטין דתלו בשתי הלחם דהאידנא דהנהו חטין דאתא עומר מינייהו
שנא [קודם לעומר] דפסול:
עומר בא: יג] שלא כסדרן נמי
שרינהו שתי הלחם דאשתקד והאי עומר אתא מינייהו והנך שתי הלחם דהשתא הוו בכורים לכל מנחות הבאות מאותן חטים שבאין
שהותר מכלל איסור חדש
שריין אמאי אין שתי הלחם
לא]
לב]
אצל הדיוט במדינה: לדברי
בכורים: יד] תיבות ובתר
להתיר (ב) אלא מדלא אמר הכי נ) שמע מינה אכתי לא אישתרי לג] עומר הנך חטין דהנך שתי הלחם דאישתקד ס) (לא) ע) שרו להו ואי הוה
יהודה בן נחמיה דדריש
העומר דאשתקד נמחק:
הלחם דהאידנא ולא הוו ביכורים: מי סברת. האי דבעינן שתי הלחם:
אתי עומר מינייהו אישתכח דאכל בפסח מהנך חיטי דתלו בשתי
לד]
שהותר מכללו: ונסכים
טו] תיבות דהשתא ובתר שתי
בכורים מיין חדש דהיינו
הלחם דאשתקד נמחק:
בכורים בכורים דפירות שהקריבם
טז] חדש בחוצה: יז] לא
קודם לעומר כשר (שהקריבם דעומר קאמר) דלכולי עלמא בעינן שתהא שתי הלחם קודם לכל מנחות וביכורים דפירות
חיישי רבנן ולא בעינן לאמתוני עד שיאיר המזרח דשיבסר: יח] אכלי בצפרי: יט] יבנה כו' וכי חיישי רבנן: כ] דסבר: כא] וחדש בחוצה:
וכ"ש עומר שיהא קודם להם דהכי אמרינן בפ' כל הקרבנות הצבור מנין שתהא קודם לנסכים ופירות האילן וכו' אלא כיון
כב] תיבות מנחות מנחת סוטה (מנחת) נמחק: כג] יום קרי להו פרוס: כד] נסכי בכורים. נסכים: כה] אינו אוסר: כו] הוא דאם: כז] כסדרן
דיהודה בן נחמיה מכשיר כשהביא קודם שתי הלחם משום דהותר מכללו משום הכי קאמר לדברי יהודה בן נחמיה כ"ש
במקדש חלוף עלייהו שתי הלחם ועומר ומבעיא ליה מי מצי לאקרובי מינייהו מנחות קודם לשתי הלחם בתרא הס"ד ומה"ד אביב
הכא דפירות דחדש לא אתסר כלל באכילה קודם לעומר: מאי כסדרן שריין שתי הלחם כי חליף על התבואה עומר ברישא
במצרים. כי השעורה אביב: הס"ד ומה"ד יחיד שמביא חובתו מחטים. מנחת חוטא אינו בא אלא מחטים דכתיב בה סולת: הס"ד
והדר שתי הלחם שריין להתיר חדש במקדש: או דלמא שלא כסדרן נמי כי חליף עליה שתי הלחם והדר עומר אין צריך
ומה"ד וחובתו מן השעורים. מנחת (חוטא) [קנאות]: הס"ד ומה"ד צבור שמביאין חובתן מן החטים. שתי הלחם: כח] בכורים. שהרי
שתי הלחם אחר להתיר אלא הנהו שתי הלחם דהוו קודם עומר שריין כאילו הוו לאחר עומר: אביב במצרים כי השעורה:
קרב למזבח: כט] באייר וזרע בתמוז ומקריב עומר הבא מהנך חטים דזרע באייר: ל] דתלו בהו דהא לא קרב העומר: לא] דאשתקד
יחיד שמביא חובה מן החיטים מנחת חוטא: וחובה מן השעורים מנחת קנאות ואי ס"ד שלא כסדרן נמי שריין חדש במקדש
דהוה ליה בכורים להאי עומר דאתא: לב] לכל המנחות: לג] לא אישתרו חטין דקודם שתי הלחם דאשתקד והנך שתי הלחם דהאידנא
משכחת לה בשתי הלחם הוו בכורים אע"ג דעומר בא מן החטים כגון דמקריב עומר מהנך דאשרוש וכו' ואי שלא כסדרן
לא שרו להו דאכתי לא אתי ואי הוה: לד] א) דאכל מזבח מהנך הלחם בכורים:
לא שריין אלא כסדרן כי מייתי עומר מן החטים לא שרי עומר להביא מנחות עד דאתי שתי הלחם בתר עומר וכי מייתי שתי הלחם
א)
מן החטים לא הוי בכורים דהא בא עומר מהן הלכך בא מן השעורים כדי שיהו שתי הלחם בכורים לעולם אפילו