רבי
ישמעאל פרק
שישי מנחות
ע.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ליטרא
דאמדינהו ועשרינהו. שקצר שבולין הרבה ולא דשן אלא עישרן י]
בצל שתיקנו וזרעו מתעשר לפי כולו. $ צריך ליישב
א) ב)
נד א
ושתלם לאותן של חולין. אם תמצא לומר לחומרא דלא אזלינן יא] בתר
דלא תיקשי הא דתניא בסוף הנודר מן הירק
ג)
נה ב
עיקר למיפטר תוספת ממעשר ותוספת בעי עשורי עיקר גופיה מאי ס) ליטרא מעשר כד] שזרעה בקרקע והצמיחה והרי היא כעשר
נו ג
למהדר בעי עשורי או לא: מאי שנא מכל חטי ושערי דעלמא. דאע"ג
ליטרין חייבת במעשר ובשביעית ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום
ד)
נז ד ה
דמיעשרי כי הדר זרע להו בעי עשורי
אחר לפי חשבון ובדבר שאין זרעו כלה
ה)
ו)
נח ו
הא נמי בעי עשורי: דבר שזרעו
מיירי כדמשמע באותה סוגיא לכאורה:
א] דאמדינהו ועשרינהו ושתלינהו והוסיפה
ז) ח)
חזר ונקבו קאמרת. פירש בקונט'
כלה. כגון חיטי ושערי שהזרע כלה
להו אם תמצא לומר לא אזלינן בתר עיקר
ט)
י) כ)
נט ז
בקרקע ומתעכל ויצא זרע ירק
דאת"ל לא אזלינן בתר עיקר ותוספת
יב] כ)
ותוספת בעי עשורי ב] עיקר מאי אמר ליה
ל) מ)
ובא זרע אחר: לא מיבעיא לי. דודאי
שגדל לאחר נקיבה בעי עשורי אבל
אביי מאי שנא מכל חיטי ושערי דעלמא אמר
בעי עשורי הכל דכולהו אחריני נינהו:
עיקר לא מיחייב הלכך לא מצי לעשורי
נ)
ליה דבר שזרעו כלה לא מיבעיא לי אלא
ס)
ס ח
א
כי קמיבעיא לי שאין זרעו כלה. כגון
מן העיקר על התוספת דהוה ליה מן
כי קמיבעיא לי דבר שאין זרעו כלה מאי
❖
הך שבולת ששתלו אין העיקר מתעכל
הפטור וזהו תימה שהרי הכל מעורב
ע) פ)
סא ט
תפשוט ליה מהא דאמר רבי יצחק אמר ר'
אלא הולך ומוסיף יג] מאי: שתקנו.
לגמרי מה שגדל קודם נקיבה ומה
שעישרו וזרעו כלומר ששתלו: מתעשר
שגדל לאחר נקיבה ובהקומץ רבה
יוחנן ליטרא בצל שתיקנו וזרעו מתעשר
ב
סב י
גליון הש"ס
לפי כולו. שצריך לעשר אף ליטרא
אמר גבי חדש וישן
לפי כולו התם היינו זריעתו הכא לאו היינו
גמ' ואי גחין ואכיל.
ראשונה אלמא הדר בעי עשורי ואע"ג
כיצד עושה צובר גורנו לתוכו ושמא
סג כ
זריעתו אמר ליה ר' חנינא בר מניומי לאביי
תוס' ד"ה
כה]
דאין זרעו כלה. להכי נקט ליטרא
אפשר להיות שהעיקר הוסיף לאחר
ג] עציץ שאינו נקוב ד] מהו אי לא נקוב הא
ליטרא וכו' צריך ליישב.
❖
נקיבה ומלמעלה הוסיף ע) ענבים הרבה:
שיודע שיעור מה ששתל שהיה מעושר
סד ל
לא נקוב דלמא ג חזר ונקבו קא אמרת הכא
ביצי נבלת עוף טהור. כגון
דאפ"ה צריך לעשר אף הליטרא:
חדא זריעה היא איחבורי הוא דקא מיחברא
סה מ
עציץ שאינו נקוביד] מהו. וקא פריך
ביצים המעורים בתרנגולת מקצתן
מוסף רש"י
ועולה התם שתי זריעות נינהו בעי ר' אבהו
הש"ס אי לא נקוב הא לא נקוב ושפיר
בחוץ שבשעת מיתה התחילה להטיל
ליטרא בצל שתיקנו.
נ
שבולת שמרחה בכרי ושתלה וקרא עליה
תרם דמן הפטור על הפטור הוא:
ביצתה שבפנים כגון אם הכניס פיו
ד
❖
דלמא. בניחותא חזר ונקבו קאמרת
למעיה ואכלן בפנים מטמאין בגדים
שם במחובר מהו כיון דמרחה טבלא לה
מתעשר לפי כולו.
ה]
דהכי קמיבעיא לן עציץ שאינו נקוב
אבית הבליעה כדין נבילת עוף טהור
כי קרא עליה שם קדשה לה או דלמא כיון
וגדלה התבואה במקצת ואחר כך נקבו
ולא אמרינן בטלה דעתו והא דתניא
דשתלה ו] פקע ליה טבלא מינה אמרי ליה
שיטה מקובצת
בגמרא דביצה האוכל מנבלת
מהו לעשורי מיניה וביה ואם תמצא
טו]
רבנן לאביי אם כן מצינו תרומה במחובר
(נדרים נז: ברש"י) תרומה.
א] דאמדינהו שאמדוהו להכי
לומר לא אזלינן בתר עיקר ותוספת
עוף טהור ומן השלל של ביצים טהור
נקט דאמדינהו לפי שאי אפשר
לקרקע ותנן לא מצינו תרומה במחובר
שגדל אחר נקיבה בעי עשורי טז] הלכך
מיתוקמא נמי בתלשינהו ואכלינהו
ויחזור ויתרום.
לעשר שיבולת אלא במאומד:
(קדושין
לקרקע אמר ליה כי תניא ההיא לענין
ב] עיקר מאי. וה"ה דמצי למבעי
לא מצי עשורי מן העיקר על התוספת
אבראי אבל אכלינהו גואי הכי נמי
מו:) כוסמין מין חיטים.
בעיא דלעיל דעומר את"ל לא
איחיובי מיתה וחומש דאי תליש ואכיל
דהוה ליה מן הפטור על החיוב או
דמטמאו כך פי' בקונטרס וזו היא
ה
אזלינן בתר עיקר ותוספת בעיא
עומר אחר גוף העיקר [מאי]
דלמא עיקר נמי מיחייב דזיל בתר
הלכתא בלא טעמא דאטו בשביל
תלוש הוא $ ואי גחין ואכיל בטלה דעתו
❖
(פסחים לה.)
אלא משום דאי אפשר דאם
תוספת לחומרא לחייב את העיקר ומצי
שהכניס פיו בתוך מעיה יחשבו יותר
אצל כל אדם ומאי שנא מדכתב אפינקסא
הגידולים אסורים גם העיקר
אסור לפי שאין ידוע מהו העיקר
לאפרושי מיניה וביה וכעין בעיא
בשר אלא התם מיירי בגמורות שנגמר
דאילפא ביצי נבלת העוף הטהור מקצתן
ו
אבל במעשר נהי דאינו ניכר מצי
רבינו גרשום
דרבאל) מיבעיא ליה דהכי משמע עציץ
חלמון שלהם והא דמפליג בין אשכול
לעשורי ממקום אחר: ג] עציץ
בחוץ ומקצתן בפנים מבפנים מטמאין בגדים
שאינו נקוב ונקבו מהו לתרום מלא
לשלל ולא מפליג בשלל גופיה בין
כגון דאמרחינהו להני
שאינו נקוב מלא נקוב מהו הא
אבית הבליעה מבחוץ אין מטמאין בגדים
שיבולות עם שאר דגן בכרי
לא נקוב ה"ג רש"י ומבעיא ליה
נקוב ממה שגדל קודם הנקיבה על
גמורות לשאינם גמורות דלמא שאינם
וניגמרו למעשר ועשרינהו
לעשר מיניה וביה אם חזר ונקבו
אבית הבליעה תלוש עבידי אינשי דאכלי
מה שגדל לאחר הנקיבה: חדא זריעה
גמורות אשכול קרי להו כדקאמר
הכרי עם השבולות והדר
משום דמה שגדל קודם נקיבה
שתלינהו להנך שבולות
לא מחייב במעשר אבל אחר
הכי במחובר לא עבידי אינשי דאכלי אמר
היאיז] . ועכשיו כשנקבה היא
התם בחד לישנא ומאי אשכול מהנך
ואוסיפו להו: מאי בתר עיקר
נקיבה חייב ואי אזלינן בתר
רב טביומי בר קיסנא אמר שמואל הזורע
יח] מתחלת להשריש אבל גבי בעיא דרבא
דמעורי באשכול ואפי' למאן דמטהר
ז]
אזלינן וכבר איעשרו או דלמא
עיקר ועיקר לא בעי עישורי הוי
בתר תוספת אזלינן ואכתי לא
ליה מן החיוב על הפטור או מן
שתי זריעות הן דשבולת הלכך אצטריך
נמי באינם גמורות היינו בשקרובות
כלאים בעציץ שאינו נקוב אסור אמר אביי
איעשר ותוספת בעיא עישורי
הפטור על החיוב דתוספת
ליה למיבעי אי הדר מחייבא ליה
לגמר דלא מערו כולי האי והא דמטהר
לפי מידה דידע דהוסיפו: מאי.
בשלמא אי אשמעינן ז לוקה מכת מרדות
דאחר נקיבה בעי עישורי ותימה
מי צריך לעשר נמי על העיקר
למ"ד יש בילה אין זה מן החיוב
תוספת לעיקר למיהדר עשורי או לא:
הכא שבחוץ היינו טעמא משום דמיתה
מדרבנן שפיר אלא אסור מאי קמ"ל דמדרבנן
הואיל ושתלן דאמרי' ביטלן
על הפטור כי אם מן החיוב על
שמירחה בכרי. שהשוו אותה יט] ברחת
עושה ניפול כדאמר פ' בהמה המקשה
לגבי ארעא וצריך לעשר עליהן
החיוב ומפטור על הפטור לכך
הויא זריעה תנינא ח תרם משאינו נקוב על
או דילמא הא עישר על העיקר
דזהו קביעותא למעשר וקרא עליה
גבי אבר המדולדל וא"ת
נראה לפרש דלא מבעיא ליה
מ)
הנקוב תרומה ויחזור ויתרום: מתני' החיטין
ולא צריך אע"ג דשתלן: א"ל
אלא לעשר ממקום אחר אי בעי
ט
שם תרומה במחובר: מהו. מי הויא
ומנא ליה דמיירי הכא באכלן בפנים
אביי ואמאי אינו מעשר על
לעשר ממקום אחר אי בעי
והשעורין והכוסמין והשיבולת שועל והשיפון
תרומה או לא: א"כ. דחל עליה שם
דלמא בתלשינהו ואכלינהו ויש לומר
העיקר מאי שנא מכל חיטי
לעשורי כנגד כולו או כנגד
ושערי דעלמא. דכל חיטי
הגידולין דאחר נקיבה ול"ג
הרי אלו חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה
תרומה מצינו כו': כי תניא ההיא.
דאי בתלשינהו אם כן הוה לן למגזר
י
ושערי דעלמא דאדם זורע
אאינו נקוב אלא כדכתוב בספר
דלא מצינו לענין איחיובי כ] עלה מיתה
בחוץ אטו שבפנים לפי שאין לידע
ואסורים בחדש מלפני הפסח ומלקצור
מעושרין הן קודם שזרען
הרגמ"ה עציץ שאינו נקוב מאי
כ
ל
ח]
וכשגדילין מתעשרין לפי כולן
כו': ד] תיבות מהו אי לא נמחק:
וחומש: תלושה היא. ואכתי במחובר
מה היה בחוץ ומה היה בפנים ועוד
מלפני ט] העומר מ אם השרישו קודם לעומר
התוספת והעיקר: דבר שזרעו
ה] כיון שמרחה איטבלה ליה
לא משכחנא לה: ואי גחין ואכיל לה.
דלא הוה לן למימר אלא שבחוץ אין
כלה. כגון חטין ושעורין
נהי דאמרינן ממנו ולא מן
העומר מתירן ואם לאו אסורין עד שיבא
שהחטין כשזורעין כלין בארץ
המחובר הכא שכבר חלה עליו
כשהיתה מחוברת בטלה דעתו אצל
מטמאין ואנא ידענא דשבפנים מטמאין
העומר הבא: גמ' תנא כוסמין מין חיטים
והוו עשב וגדילין חטים אחרים
נ
חובת תרומה בתלוש מהניא
כל אדם ולא הויא אכילה: מאי
ומדנקט שבפנים שמע מינה דמיירי
כא]
משום הכי מתעשרין לפי כולן:
ביה קריאת שם שלה במחובר:
שיבולת שועל ושיפון
מין שעורין כוסמין
בצלים ושבולת ששתלן אין
שנא מדכתיב אפינקסיה דאילפא ביצי
ו] פקע לה טיבלא מיניה. ולא
אפילו אכלו בפנים ור"ת מצא בספר
גולבא
זרעו כלה אלא מיתוסף וגדל:
להתירה באכילה שהרי גידולים
נבילת עוף טהור. כגון ביצים המעורין
רבינו גרשון מעי נבלת עוף טהור
ליטרא בצלים שתקנו. משום
טבל וכן לעיל פשיטא ליה דבעי
בתרנגולת ומקצתן בחוץ שבשעת מיתתה התחילה להטיל ביצתה:
מקצתה בחוץ כו' שדרך העוף סמוך למיתתו חולה ויוצאין מיעיו
כב]
הכי קאמר ליטרא דידע כמה
עישורי לתוספת אלא כלומר
הוי העיקר ואח"כ זרען שנטען
פקע טיבלא מינה והויא לה
מבפנים. כגון אם הכניס פיו למעיה ואכלן בפנים מטמא בגדים אבית
כו] לחוץ וקאמר שבפנים מטמאין בגדים אבית הבליעה אע"פ שהם
וניתוספו: מתעשר לפי כולן.
כאילו לא טבלא בתלוש וקרינא
הבליעה כדין נבלת עוף טהור והא דתניא בגמרא דביצה האוכל
מאוסים ולא אורחא למיכלינהו דלא אמרינן בטלה דעתו אצל כל
העיקר והתוספת. אף גבי
ביה ממנו ולא מן המחובר:
שבולין ששתלן נמי: לא דמי
ז] רב טובי בר: ח] מלפני
מנבלת עוף טהור ומן השלל של ביצים טהור מיתוקמא נמי בדתלשינהו
אדם וכי גחין ואכיל נמי לא אמרינן בטלה דעתו אצל כל אדם
דהתם גבי ליטרא בצל שזרעו
העומר: ט] מלפני הפסח:
תנא
ואכלינהו אבראי אבל אכלינהו אגואי הכי נמי דמטמו אלמא הויא
ומשני תלוש עבידי אינשי דאכלי הכי: כוסמין מין חיטין שבולת
נטיעתן היינו כזריעה דעלמא
י] עישרן באומד ושתלינהו:
הלכך מתעשר לפי כולו. הכא
יא] אזלינן לקולא: יב] ויצא ירק
אכילה ולא אמר בטלה דעתו: תרומה היא ויחזור ויתרום. מן הנקוב.
שועל ושיפון מין שעורין. לאו לענין כלאים מיתניא דהתנן בריש כלאים
בשבולין ששתלן לאו היינו
ובא זרע אחר: יג] ומוסיף הוא
מתני'
ומצטרפין
אלמא מדחייל עליה שם תרומה זריעה היא מדרבנן:
החיטין והזונין אינן כלאים זה בזה השעורין ושבולת שועל הכוסמין והשיפון
זריעתן. ואכתי קא מבעיא לי:
מאי: יד] נקוב מלא נקוב מהו
זה עם זה. מפרש בגמרא : ואסורין בחדש. לאכול: גמ' כוסמין
עציץ שאינו נקוב מלא נקוב.
כלומר אם תרם מעציץ שאינו
הפול והספיר הפורקדן והטופח פול הלבן והשעועית אינם כלאים זה בזה
כלומר שאלו אם יכול לעשר
נקוב על עציץ שאינו נקוב מהו:
מין חיטין. נ)לענין חלה איצטריך כדאמרינן במסכת חלה החיטין
וכולן פ) זוזי קתני משמע דאינך הוו כלאים ולענין לצאת ידי מצה בפסח לא
מן שאינו (מינו) [נקוב] על
טו] וביה אם: טז] עישורי אבל
אין מצטרפין עם הכל חוץ מן הכוסמין השעורים
מצטרפין עם
מיתניא דתניא לקמן בסוף ואלו מנחות ליקט מכולן כזית ואכלו אם חמץ
שאינו נקוב וקא מהדר ליה
עיקר לא מחייב הלכך: יז] היא.
מלא נקוב על שאינו נקוב מאי
כלומר הא נמי לא מבעי לך דלא
הוא ענוש כרת ואם מצה היא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ומכולן היינו
הכל חוץ מן החיטין. והאי דתנא ליה הכא משום דמתני' איירי
קא מבעיא לך פשיטא הא לא
דמיא לדרבא דהתם גבי עציץ
מכל חמשת המינין דאי מכל חמש מנחות הא קתני חמץ וכולן באות מצה
בחלה וקתני ומצטרפין זה עם זה ואתא תוספתא לפרושה:
כג]
נקוב לא זה ולא זה: שמא חזר
משעת זריעה עד שעת נקיבה
ונקבו לאחר כך קא מבעיא לך
דמיא כחדא זריעה וחבורי הוא
גולבא
אלא דמחברי שרשים בקרקע לאחר
אם יכול להפריש ממה שגדל
באותו צד שאינו נקוב תחתיו
נקיבה הלכך הוא ועיקר כהדדי
על אותו שגדל במקום הנקב הואיל ומתחלה לא היה נקוב כלל או דילמא דינן כשבולת ששתלו שמעשר התוספת לבד והעיקר לבד:
נינהו ומחייבי תרוייהו דחדא זריעה היא: יח] היא דמתחלת: יט] אותה בכדי: כ] איחיובי עליה: כא] ולא מחייב וכי קא מבעי לן למיחל
ומשיב אביי לא דמי התם בעציץ שחזר ונקבו חדא זריעה היא. מאחר שזרעו בתחלה בעציץ שאינו נקוב שוב לא חזר וזרעו פעם
עליה שם במחובר ואי תליש ואכיל דלחייב עלה הס"ד ומה"ד ומאי שנא הא דאמרינן בטלה דעתו ולא הוי אכילה הס"ד ומה"ד דכתיב
אחרת אלא נקב הכלי ומעצמה איחיבורי דקא מיחברה בארץ וגדלה משום הכי מתעשר לפי כולו. הכא בשבולת שתי זריעות נינהו
אפינקסי' דאילפא. שם חכם: כב] בתרנגולת הס"ד ומה"ד מקצתן: כג] תוספתא לפרושי: כד] מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה והרי:
שחזר ושתלה: כי תניא ההיא. דלא מצינן תרומה במחובר: לענין איחיובי מיתה וחומש על אכילתה: דאי תליש ואכיל לא הויא
כה] שהעיקר לא: כו] לחוץ שבחוץ אינה מטמא בגדים לפי דמיתה עושה ניפול והוי כאילו קודם מתה העוף ולא מטמא ומדקאמר מבפנים
תלוש ולא מחובר. ואי גחין ואכיל לה במחובר בטלה דעתו. אבל לקרוא לה שם דאסורה לזרים קדשה: מקצת בחוץ. חוץ מגופה:
מטמא כו' משתמע ליה דאיירי בכל ענין ואפילו אי גחין ליה ואכיל בפנים אלמא עבדי אינשי דאכלי הכי. ת"א:
שבפנים. בגופה: מטמא בגדים אבית הבליעה. כדין נבלת העוף כשאכלם כשהן במחובר לגופה הכא נמי גבי תרומה במחובר ליחייב
עלה מיתה וחומש: לא דמי האי נבלת עוף טהור תלוש היא אינה מחוברת לקרקע וכיון דתלוש היא אע"ג דביצים מחוברים נינהו לגופה עבידי אינשי דאכלי ביצים המחובר לתרנגולת. במחובר לקרקע לא עבדי אינשי דאכלי הכי: תרומה. דאסורה לזרים אבל יחזור
ויתרום ממנו. ומדקאמר תרומה ממילא ידענא דהוי זריעה אלא למאי הילכתא אמר אסור ללקות מדרבנן: חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה. שאם יש לו חמשת רבעים קמח מכולם חייבים בחלה: