ע:
רבי
ישמעאל
פרק שישי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גולבא. אשפיילט"א: דישרא. סיגל"א: שיבולי תעלא. אווינ"א: הני
טז] אלא לענין חלה מיתניא ולהכי מייתי לה אמתניתין דמיתניא לגבי
א) ב)
סו א
ג) ד)
אין. הני חמשת מינין מצטרפין וחייבין (ד) בחלה: אורז ודוחן לא.
חלה דתנן החיטין והשעורין והכוסמין ושיבולת שועל ושיפון הרי אלו
ה)
ב
יצא בהן ידי חובתו משום מצה: התבואה. חיטים ממש קודם טחינה ט]:
סז ג חייבין בחלה ומצטרפין זה עם זה והך ברייתא לא פליגא אמתניתין
ו)
ז) ח)
סח ד
לענין חמץ. מצטרפין לכזית
דחיטין נמי מחמצין אם שראן במים:
דמצטרפין דמתניתין לאו אכולהו קאמר שיצטרפו זה עם זה אלא
❖
ט)
מה התם. בצק אוכלא בעיניה לאפוקי
כדמפרשא ברייתא וכן פי' בקונטרס
י)
קליפת שעורים וסובין שבקמחין דלאו
ומיהו על חנם דחק דמתני' היא כמו
גולבא שיפון דישרא
שיבולת שועל שבולי
כ)
תורה אור השלם
❖
כן יז] ח) משני בריש חלה ופריך
אוכלים נינהו ולא מצטרפי לכביצה:
תעלא הני אין אורז ודוחן לא מנא הני מילי
והתניא. בניחותא: קליפת חטים
בגמרא בירושלמי תמן תנינן איזהו
(ה)
1. וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם
אמר ריש לקיש אתיא לחם לחם ממצה כתיב
הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיְיָ:
דקה ורכה היא וראויה לאכול לפיכך
מין במינו החיטין אינן מצטרפים עם
במדבר טו יט
הכא 1 והיה באכלכם מלחם הארץ וכתיב
הגהות הב"ח
מצטרפת: שעורה שאינה קלופה אינה
הכל אלא עם הכוסמין השעורין
2. לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ
התם לחם עוני והתם גופה מנלן אמר ריש
(א) גמ'
2
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו
מצטרפת. עם שאר אוכלין לכביצה
מצטרפות עם הכל חוץ מן החיטין יח]
עומר (ב) שם
מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפּזוֹן
לקיש וכן תנא דבי ר' ישמעאל וכן תנא דבי
רבי יוסי אומר לה סתם ר' יונה בשם
ואפי' אוכל שבתוכה משום דקליפה
הפסח
יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַים לְמַעַן
יונתן
ר' אליעזר בן יעקב אמר קרא לא תאכל
רבי יוחנן תמן בנשוך וכאן בבלול פירוש
מפסקת ולא נוגעים אוכלין אהדדי
תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרץ
2
(ג) שם
מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ:
להיות חיבור: והתנא דבי רבי ישמעאל
כשהמינין בלולין יט] יפה ועושין מהן
עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות
עומר הפסח
דברים טז ג
(ד) רש"י
3. וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתם עַל כָּל
אשר יזרע. משמע כדרך שבני אדם
עיסה אחת כולן מצטרפין וכשעושה
לחם עוני דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא
זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרעַ טָהוֹר
❖
מוציאין לזריעה שאין מקפידין אם
עיסה מכל מין בפני עצמו כ] ט) אחרי
בהן ידי חובתו בפסח יצאו אלו שאין באין
לחם לחם ממצה ואורז
ויקרא יא לז
הוּא:
(ה) ד"ה
כן נושכין זה בזה מצטרפין בכי האי
קליפתן סובבתן כך הם מצטרפין
לידי חימוץ אלא לידי סירחון: ומצטרפין זה
חטה
גונא דקתני וההיא דמייתי בירושלמי
לטומאה דשומר האוכל מצטרף עמו
(ו) ד"ה
שיטה מקובצת
עם זה: תנא התבואה והקמחים והבציקות
היא משנה בפ' בתרא דחלה והא
ומהאי קרא נפקא לן בהעור והרוטב
(ז) ד"ה
מצטרפין זה עם זה למאי הלכתא אמר רב
דאחר
א] העומר תיבת הפסח נמחק:
: לחות. מצטרפות דשומר
דקתני התם השעורים מצטרפין עם
❖
דאחר קצירת
ב] לפני הפסח תיבת העומר
כהנא לענין חדש רב יוסף אמר לענין חמץ
הוא: יבישות. לא הוי שומר דמיפרכי
הכל כא] משמע דמצטרפין עם הכוסמין
נמחק מנא הני מילי אמר ר'
יונתן פרש"י דהני אין אורז
בפסח ר"פ אמר לענין מעשר שני דאי אכיל ליה
ונפלי. י] ע"א לחות חזיא קליפתן
והכא קתני כוסמין מין חיטין משמע
ודוחן לא ולא נהירא דא"כ
גליון הש"ס
לאכול דעדיין רכות הן וזה שמעתי
אבל מין שעורין לא לא קשיא מידי
חוץ לחומה לקי רבא אמר לענין טומאת אוכלין
א
הו"ל לתלמודא לפרושי הני אין
גמ' רבי יונה אמר קודם
אורז ודוחן לא כדמפרש לעיל
כב]
וללשון ששמעתי קשיא לי הא דקיימא
דהכי קאמר כוסמין אף מין חיטין
והא קמ"ל דתבואה וקמחין דומיא דבצקות
הבאת עומר.
לכך נראה לפרש מנא הני מילי
❖
שיבולת שועל ושיפון מין שעורין דוקא
לן שומרין מצטרפין לטומאת
מה התם אוכלא בעיניה אף הכא נמי אוכלא
דכל הני מינים אסורים מלפני
אוכלין: לחם לחם. לחם קלי וכרמל
וא"ת והנך מינין שהן כלאים זה בזה
העומר אימא דאינו אסור אלא
בעיניה והתניא חטה בין קלופה בין שאינה
ב
מאותו מין שמביא ממנו את
מה מצה חמשת מינין ולא
כדתנן בריש כלאים היאך הן מצטרפין
העומר דהיינו שעורין אבל שאר
לעזי רש"י
קלופה מצטרפת שעורה קלופה מצטרפת
אורז ודוחן אף חדש נמי חמשת מינין
הא תנן בפ' שני דתרומות כל שהוא
מינים לא כדפריך לקמן אימא
שאינה קלופה אין מצטרפת איני והא תנא
אשפיילט"א [אישפילט"א].
ממין שאתה מביא אי אתה
ותו לא יא]: מאי קודם לעומר. דקתני
כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה
כוסמת.
קוצר כו': ג] לעומר רבי יוסי בר
דבי רבי ישמעאל על כל זרע זרוע אשר
מתניתין ואסורין בחדש לפני העומר:
וי"ל דגבי חלה תלוי הטעם בעיסה לפי
3
סיגל"א [שייגל"א]. שיפון.
זבדא ותיבת יונה נמחק: ד] יונה
אווינ"א [אביינ"א].
ותיבות יוסי בר זבדא נמחק:
קודם קצירת העומר. אבל לאחר
שעיסותיהן דומות זו לזו כדאיתא
יזרע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה
❖
ג
שיבולת-שועל.
ה] לפני העומר: ו] לפני הפסח:
קצירת העומר שרי לאכול חדש בהאיר
בירושלמי בפ' בתרא דחלה ועוד יש
בקליפתה ושעורה בקליפתה ועדשים בקליפתן
ז] לעומר ר' יוסי בר זבדא:
ח] ר' יונה ותיבות יוסי בר זבדא
המזרח: קודם הבאת העומר. אסור
לפרש דכשיש בכל אחד בפני עצמו
לא קשיא הא בלחות הא ביבשות: ואסורין
נמחק: ט] טחינה הס"ד ומה"ד
מוסף רש"י
לאכול חדש דעומר מתיר בזמן שהמקדש
כדי חיוב חלה אין תורמין מזה על זה
לענין חדש מצטרפין לכזית
בחדש מלפני (א) א] הפסח: מנא הני מילי
שבולי תעלא.
קיים ולא האיר המזרח: ולקצור
ממין על שאינו מינו והכי מוכח בתוספתא
שאם צירף בין כולם כזית
(ו)
אמר ריש לקיש אתיא לחם לחם ממצה:
(פסחים לה.) דברים
ואכלו לפני העומר לוקה משום
לפני הפסח. אבל לאחר יום טוב
דחלה דקתני קב חיטין וקב שעורין
הבאים לידי חימוץ אדם
לחם וקלי וכרמל לא תאכלו:
ולקצור לפני (ב) ב] העומר: מנא הני מילי
כג]
ראשון שרי דקצירת העומר במוצאי
וקב כוסמין הרי אלו אין מצטרפין
יוצא בהן.
יב]
י] ונפלי. ואני שמעתי לחות
אורז ודוחן.
חזיין קליפתן לאכילה דעדיין
אמר רבי יוחנן אתיא ראשית ראשית מחלה
כשהוא תורם י) מכל אחד ואחד שאין
י"ט מתרת לקצור שאר קצירות:
רכות הם אבל יבשות לא חזיין
מאי קודם לעומר ר' יונה אמר קודם קצירת
בשלמא למ"ד. יג] אסורה באכילה עד
תורמין ממין על שאינו מינו חצי קב
(שם) על כל זרע
ד
ג]
קליפתן לאכילה לפיכך אין
זרוע.
מצטרפין קשיא ומתיבות ע"א
הבאה היינו דלא עריב אכילה וקצירה
חיטין חצי קב שעורין וחצי קב כד] כוסמין
העומר רבי ד] יוסי בר זבדא אמר קודם הבאת
עד קשיא נמחק: יא] ותו לא
נוטל מן הכוסמין ונראה שזהו הטעם
כי הדדי משום דקצירה שריא ממוצאי
העומר תנן אסורין בחדש לפני (ג) ה] פסח
הס"ד ומה"ד ראשית ראשית
בקצירה כתיב ראשית קצירכם
דחמשת רבעים קמח ועוד חייבין
י"ט ואכילה לא שריא עד הקרבת
ולקצור לפני העומר בשלמא למאן דאמר
ו]
שלא יקצור קודם העומר:
העומר: אלא לר' יונה לערבינהו
בחלה ומיירי כגון שהשלש מינין נושכין
חטה בקליפתה.
יב] שרי לקצור. יג] למ"ד
קודם הבאת העומר היינו דלא קא עריב להו
וליתנינהו. תרוייהו לפני הפסח דמשמע
כולן זה בזה שכל אחד נושך בשני
באכילה אסורה: יד] דמשמע
ותני להו אלא למ"ד קודם קצירת העומר
הא: טו] והמתנה דמקצירה:
(ז) יד] לאחר הפסח שרי מיד דקצירת
המינים ומשום הכי ברישא תורם מכל
טז] [ולא לענין תרומה] מתניא
ליערבינהו וליתנינהו אסורין בחדש ולקצור
העומר שריא לאכילה והמתנה
מין ומין כיון שהשנים אחרים מחויבין
ז)
דתנן אין תורמין ממין על
שאינו מינו ואשמועי' דכוסמין
לפני הפסח אלא אי איתמר אסיפא איתמר
בלא השלישי אבל כה] לצרף נוטל מן
טו] מקצירה ועד האיר המזרח לא חשיב
מין חטים לתרום (מנה) [ממנה]
הכוסמין שעיסתו דומה לשניהם:
משום דזימנין דנקצר סמוך לעלות
אם השרישו קודם לעומר העומר מתירן מאי
דהא תנן [בסוף הפרק] זה
כדרך שבני אדם מוציאים לזריעה
הכלל כל שהוא כלאים כו'
השחר. ולי נראה דה"ג ליערבינהו
קודם לעומר $ רבי יונה אמר קודם הבאת
ז]
ותנן החטים והזונין כו' וזוזי
חיטה בקליפת'. והא דאמר
וליתנינהו אסור בחדש ולקצור לפני
זוזי קתני משמע חטים וכוסמין
העומר רבי ח] יוסי בר זבדא אומר קודם
הוי כלאים זה בזה [אלא
בסוף כתובות (דף קיא:) ומה חטה
העומר הואיל ותרווייהו אקודם קצירה
❖
קצירת העומר אמר ליה רבי אלעזר
(חולין קיז:)
לענין חלה] כו' וא"ת והא
שנקברת ערומה מוציאה כמה לבושין
קיימי. וללשון שבספרים קשיא לי דאי
תנן דכולן מצטרפין זה בזה
לרבי
לענין חלה ורש"י פי' הא
אומר ר"ת דהכי קאמר אפי' היתה
הוי תני לפני הפסח הוה משמע
דמצטרפין היינו כסדר השנויין
רבינו גרשום
אתיא
נקברת ערומה יוצאה בכמה לבושים:
דביום הפסח שרי ואף
על גב דקודם קצירת העומר הוא
לחם לחם ממצה.
בגמרא ובירושלמי פריך כו'
פי' בקונטרס מה מצה חמשת מינין ולא אורז ודוחן וקשה דהוה דבשלמא כי תני לה גבי קצירה ניחא דביום הפסח יום טוב
דשרא. Nƒ יג¿ לאבלשונם:שבולי
פי' כשנושכין זה בזה אין
תעלא. א¬בƒ ינ»א: אלא לידי
מצטרפין לענין חלה אלא כסדר
ליה למידק כדדייק לעיל הני אין אורז ודוחן לא אלא נראה דאיצטריך
הוא ופשיטא דאסור לקצור אבל גבי אכילה לא מתני ליה:
סירחון. שמתגדלין אבל אין
דקא חשיב להו הכא אבל
לרבי מחמיצין. מצטרפין זה עם זה.
לרבות חמשת מינין דלא תימא דוקא שעורין דמייתי עומר מיניה:
בללן בעודן קמח וגובלן ביחד
מאי קודם לעומר. דקתני מתניתין אסורין בחדש כו] קודם קצירת העומר אבל לאחר קצירה שרי לאכול חדש
מכולן לכזית: לענין חדש.
כולן מצטרפין זה עם זה והא
בהאיר מזרח כך
שאם אכל כזית מכולן קודם
דקתני כו' אף כו' ור"י אומר
פי' בקונטרס וזהו דוחק דכיון דבהאיר המזרח תליא מילתא למה לי למינקט קודם קצירה ועוד בתר הכי דקאמר בשלמא
הקרבת העומר לוקה: מה התם
שהדבר תלוי בעיסה הדומות
בבציקות אוכלא בעיניה. דאין
זו לזו ולפי מה שאמרנו
למ"ד קודם הבאת עומר היינו דלא עריב ותני להו דלא עריב אכילה וקצירה בהדדי משום דקצירה שריא ממוצאי יו"ט ואכילה לא מישתריא
בה פסולת: אף הכא נמי.
שהכוסמין מצטרפים עם החטים
עד הקרבת העומר אלא למאן דאמר קודם קצירת עומר ליערבינהו וליתנינהו אסורים בחדש ולקצור לפני העומר והשתא לדידיה נמי
בתבואה דאם היו שעורין בעינן
ושעורים וחטים ושעורים אינם
שיהו קלופין שלא יהא בהן
מצטרפין אם גיבל ג' עיסות
אין זמנם שוה דלאחר קצירת העומר שריא קצירה לאלתר ואכילה מיתסרא עד האיר המזרח ודחק בקונטרס לפרש דמקצירה עד האיר
פסולת: (והא תניא). הא
חטים כוסמין שעורים הכוסמין
המזרח לא חשיב דזימנין דנקצר סמוך לעלות השחר ועוד קשה אי הוה תני אסור בחדש ולקצור לפני הפסח הוה משמע דביום פסח שרי דבשלמא כי
בלחות. בשעורים לחות
מצטרף לכאן ולכאן ואם אין
כז]
תני לה גבי קצירה ניחא דביום הפסח יו"ט הוא ופשיטא דאסור לקצור אבל גבי אכילה לא מיתני ליה ונראה דגרס מאי קודם לפסח וקאי אהא
מצטרף אפי' בקליפה דנאכלין
בשלשתן כי אם שיעור חלה
עם הקליפה: מנא הני מילי.
מצטרף אם הכוסמין באמצע
דתנן ואסור לקצור קודם לפסח ר' יונה אמר קודם קצירת העומר והא דקתני קודם לפסח משום דבי"ט ליכא קצירה ומיד בליל ט"ז קוצרין
דכולהו חמשת המינים אסור
מיהו צריך להפריש (בשלשתם)
כ)
העומר להכי קתני קודם לפסח רבי יוסי בר זבדא אומר קודם הבאת העומר ופריך תנן [אסורים בחדש מלפני העומר כו' בשלמא למ"ד
לפני העומר: אתיא לחם לחם
[בשל כוסמין]: יז] כמו כן היא
ממצה. כתיב הכא ולחם וקלי
שנויה בריש חלה עיין בהר"ש
קודם קצירת העומר היינו דלא קא עריב ותני להו אלא למ"ד קודם
הבאת העומר לערבינהו ולתנינהו] אסור בחדש ולקצור לפני העומר:
וכרמל. וכתיב לחם במצה לחם
בריש כלאים ובפ' כל שעה
קוצרין עוני. ומצה אינה כשירה אלא
(דף ל"ה) בתוס': יח] החטין
ומשני: יט] בלולין זה בזה: כ] ואחרי כן העיסות נושכות: כא] הכל חוץ מן החטין: כב] חטין וה"ה שעורין: כג] תיבת אין נמחק: מחמשת המינין: ראשית ראשית מחלה. כתיב הכא ראשית קצירכם וכתיב בחלה ראשית עריסותיכם וחלה גמר ממצה: ולקצור לפני
כד] כוסמין ומיירי שהכוסמין באמצע ונושכין עם החטין והשעורים הלכך כל שלשתן חייבין בחלה דכוסמין מצטרפין עם שניהם לחייבן הפסח. היינו לפני קצירת העומר אלא כיון דפסח י"ט הוא ולא קצרי משום הכי אמר לפני הפסח. אלא מדלא ערבינהו ש"מ דלאכול
אסורה עד הבאת העומר ולקצור קודם קצירת העומר: אלא אי אתמר דלא תקשי לחד מיניהו אסיפא איתמר:
ותורם מכל אחד ואחד דחטין וכוסמין מצטרפין בלא השעורים וכן הכוסמין ושעורים בלא חטים ואין תורמין ממין על שאינו מינו
ואע"פ שאין חייבין החטין אלא ע"י צירוף הכוסמין וכן נמי השעורים והי' ראוי לתרום מן הכוסמין על שניהם מ"מ כיון שיש שיעור
בחטים וכוסמין בלא שעורים נמשכין הכוסמין אצל החטים ונעשו לגבי שעורים כאילו אינן מינן וכן נמי כיון שיש בכוסמין ושעורים שיעור בלא חטין אין תורמין מן הכוסמין על החטין אבל בסיפא דאין מכל אחד אלא חצי קב ליכא שיעורא עד שיצטרפו שלשתן ונמצא
כוסמין ששניהן מצטרפין עמו חייבין (ואינן) [ואינך] פטורים דאינן מצטרפין זה עם זה עכ"ל בפי' המשנה דריש כלאים א) ונראה שהוא לשון הרא"ש ז"ל: כה] אבל בסיפא דבעי כולהו לצרף: כו] בחדש מלפני העומר קודם: כז] ונראה דגרסי' מאי קודם לפסח דקאמר במתניתין
אסורים לקצור ר' יונה אומר קודם קצירת העומר ר' יוסי אומר קודם הבאת העומר דאפי' קצירה אסורה קודם [הבאת] העומר. ושמא טעמו משום דכתיב וקצרתם והבאתם קצירה תליא בהבאה. תנן אסור בחדש כו' בשלמא למ"ד קודם קצירה היינו דלא עריב ותני להו דחד
תלוי בקצירה וחד תלוי בהבאה אלא למ"ד אף קצירה תלוי בהבאה ליערבינהו אסורין בחדש ולקצור לפני הפסח דהא לפני הפסח קרי לפני הבאת העומר. תו"ח:
א)