רבי
ישמעאל פרק
שישי
מנחות
עא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קוצרין בית השלחין. פירשתי לעיל ל) :
מרכיבין דקלים
לרבי יאשיה דדריה. שהיה בדורו ובן גילו לאפוקי רבי יאשיה הגדול
א)
סט א
ב)
שהיה תנא: שמתיר בהשרשה. שאם השריש קודם לעומר עומר מתיר
כל היום. בפרק מקום שנהגו מפרש
ג)
ע ב ג ד
ואע"ג דלא גדל כלום: מנלן. בתמיה: דכתיב אביב. קלוי באש
דמנחי כופרא דיכרא בגו נקובתא ותימה דהתם לעיל אמרינן
ד) ה) ו)
עא ה
ז)
עב ו
מדקאמר מן האביב הבא העומר: מכלל דאיכא דלאו אביב.
גבי רבי אילעי קץ כפנייתא בשביעית בדניסחני קץ ופירש בקונטרס
ח)
עג ז
וקשרי ליה עומר דהא לא ממעטיה
שם דקלים זכרים שאין נושאין פירות
ט) י)
עד ח
עה ט
קרא אלא מהבאת העומר לחודיה:
לכך נראה איפכא דניסחני הם הנקבות
לרבי יאשיה דדריה לא תיתב אכרעיך עד
❖
כ)
עו י
וקפריך דלמא דלאו אביב. שרי
אבל הזכרים עושים פירות ובערוך
דמפרשת ליה להא מתני' מנין לעומר
א]
ל) מ) נ)
מ)
פי' בערך ניסחן דניסחני הם התמרים
ולעולם שהביא שליש אבל תבואה שלא
שמתיר בהשרשה מנלן דכתיב אביב לאו
1
רבינו גרשום
קטנים שבקטנותן הם מתוקין וכשגדילין
הביאה שליש לא שרי לה עומר.
מכלל דאיכא דלאו אביב (א) דלאו אביב
(ה) אביב מבושל כל צרכו: מכלל דאיכא
נעשין מרים כעין שקדים מרים דסוף
דדריה. בן גילו מכלל דיש זקן
ולעולם דעייל שליש אלא אמר שמואל
ס)
ממנו: דכתיב אביב קלוי
דלאו בר חרמש. והיינו שלא הביא שליש
פ"ק דחולין ולכך מותר
תקריב. לאו מכלל דאיכא דלאו
2 מהחל חרמש לאו מכלל דאיכא דלאו בר
דאי הביא שליש בר חרמש הוא ושרי
לקוצצן פן יופסדו ומרכיבין דקלים פי'
אביב ואינו ראוי להקריב ומאי
חרמש (ב) דלאו בר חרמש ולעולם שחת אמר
ניהו נשרש וקא שרי ליה עומר:
ליה עומר דהא לא מעטיה אלא
בערוך שהם דקלים נקבות שמתאוים
דלאו בר חרמש הוא. היינו
(ו) מחרמש ח) טז]: וקפריך דלמא דלאו
לזכר ומשיר פירותיו עד שמביאין זכר
רבי יצחק קמה לאו מכלל דלאו בר קמה
ע)
(ג)
דנשרש: ולעולם שחת. דאינו
בר חרמש. שרי ולעולם דהוא כבר
ראוי לחרמש לאדם: דלאו
וכורכין בו ומשתמרין פירותיו ושמא
דלאו בר קמה ולעולם אגם אלא אמר רבא
❖
פ)
קמה. והיינו נשרש: אגם. היינו
שחת וראוי למאכל בהמה אבל השרשה
דוקא דקלים דנוחים ליאבד יותר דאמר
אשר תזרע משעת זריעה אמר ליה רב פפא
לאחר שהשריש ונתגדל כמעט
3
לא שרי: קמה. מהחל חרמש בקמה:
במדרש מה תמר זו יש לה תאוה
ירק כדי לכוף ראשו והיינו
לרבא אי הכי אע"ג דלא השריש נמי אמר
קודם דליהוי שחת: אלא אמר
תורה אור השלם
מכלל דאיכא דלאו קמה. שאין לו
אף ישראל יש להם תאוה לעשות
יז]
ליה סודני בשדה כתיב: מתני' קוצרין
רבא מהכא חג הקציר בכורי
ב] א
קמה והיינו השרשה: אגם. שגדלה
רצון אביהם שבשמים ואמר בדקל
1. וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים
מעשיך אשר תזרע משעת
בית השלחין שבעמקים אבל לא
גודשין
זריעה מתיר: סודני. ת"ח
לַיְיָ אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרשׂ
מעט לכוף ראשו בצד העיקר כמו
יריחו מעשה באחד שראה נ) דקל
כלומר סוד ה' ליראיו: בשדה
כַּרְמֶל תַּקְרִיב אֵת מִנְחת
אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים וגודשין
הלכוף כאגמון ראשו: אשר
אחד אמר להם לדקלים שביריחו מתאוה
כתוב. מאחר שנאחז בשדה
ויקרא ב יד
בִּכּוּרֶיךָ:
2. שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לךְ
דהיינו השרשה: כתוב אחד או'
שלא ברצון חכמים ולא מיחו בידם
קוצר
תזרע. יח] וחג הקציר ביכורי מעשיך
והביא ייחור מדקל אחד מיריחו והרכיב
וקצרתם את קצירה. דמשמע
מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תּחֵל
אשר תזרע משעת זריעה
בו וטען פירות כבתחילה:
לשחת מאכיל לבהמה א"ר יהודה אימתי
ב
ג
ג]
דמותר לקצור קודם העומר:
לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת:
וכורכין את שמע. בפרק מקום
וכתיב ראשית קצירכם.
דברים טז ט
שרי ובשתי הלחם כתיב יט] ואזריעה
בזמן ד] שמתחיל עד שלא
הביא שליש ר"ש
3. וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשׂיךָ
דמשמע דאסור לקצור קודם
שנהגו מפרש
דעומר קאי דשתי הלחם לא שרו למקדש
העומר: ממקום שאי אתה
אומר ה] יקצור ויאכיל אף ו] משהביא שליש
אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה וחַג הָאָסִף
ס)
כה]
היכי עבדי אמר רב יהודה
אלא תבואה דשרי עומר להדיוט שרו
מביא. ומאי נינהו בית השלחין
בְּצֵאת הַשָּׁנָה בְּאָסְפְּךָ אֶת
וקוצרין מפני נטיעות מפני בית האבל
ד
ז]
לפי שתבואתה יבשה ואנן
מַעֲשֶׂיךָ מִן הַשָּׂדֶה:
שתי הלחם למקדש: סודני. תלמידי
אמר שמואל ולא היו מפסיקים ונראה
בעינן כרמל: אתה קוצר. קודם
שמות כג טז
מפני ביטול בית המדרש (ד) ה לא ח] יעשה
חכמים על שם סוד ה' ליראיו
לפרש דלא היו מפסיקין בין ישראל
4. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לעומר: ההיא לא מצית אמרת
אותן כריכות אבל מניחין צבתים מצות
מדר' יונתן. דאמר אתיא
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תבֹאוּ אֶל
ו
ל"א רב פפא רמי שכרא הוה
לשם שלא יהא נראה כאומר לישראל
ראשית ראשית מחלה כי היכי
הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לכֶם
העומר לבא מן הקמה לא מצא יביא מן
כדאמרינן בפסחים אי
שישמע את השם ופשטיה דקרא היינו
כ]
דלענין חלה כולהו חמשת
וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהבֵאתֶם
המינין חייבין הכא נמי כולהו
אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכם אֶל
לאו דרמאי שכרא לא איעתרי וסודני
שמע ישראל כי ה' אלהינו ה' אחד
העמרים מצותו לבא מן הלח לא מצא יביא
❖
ז
אסורין לקצור: מרכיבין דקלין
ויקרא כג י
הַכֹּהֵן:
מיקרי כדאמרי' התם תמרי באוכלזךט)
ובירושלמי אמרינן שלא היו מפסיקין כו]
ט] יבש ח מצותו לקצור בלילה י] ט נקצר ביום
כל היום. של י"ד בניסן דאסור
במלאכה דהא לא הויא מלאכה
אבי סודנא רהוט ואמאי קרו ליה סודנא
בין תיבה לתיבה ויש מי שאומר שלא
כשר ודוחה את השבת: גמ' תניא ר' בנימין
י
חשובה: וכורכין את שמע.
הגהות הב"ח
סוד נאה שמעשרת וגמילות חסדים:
היו מפסיקין בין אחד לברוך:כז]
דאמרי אשר אנכי מצוך היום
אומר כתוב אחד אומר 4 וקצרתם את קצירה
וקוצרין לפני העומר. יש
(א) גמ'
בשדה כתיב. עד שיהא נקלט ונשרש
על לבבך וסברי רבנן אפי' הכי
והבאתם את עומר וכתיב ראשית קצירכם
ודילמא (ב) שם
מותר דלא משמע היום על
בשדה: מתני' קוצרין בית
ספרים שכתוב בהן
ודלמא
לבבך ולא מחר: וקוצרין לפני
אל הכהן הא כיצד ממקום שאתה מביא אי
השלחין שבעמקים. מפני שמפסידים
(ג) שם
ע)
בדברי רבי מאיר קוצרין וגודשין וכן
העומר. דלא חיישינן דלמא
ודילמא (ד) שם
אתי למיכל: גמזיות. גידולין
אתה קוצר ממקום שאי אתה מביא אתה
מהר ועוד דרעות הן ואין (ז) איסור
בתוספתא ובשלא ברצון חכמים תנתא פ)
ולא (ה) רש"י
הבאין לאחר מיכן כדאמרי'
ונותנין במסכת פסחים אבותינו לא
קוצר אימא ממין שאתה מביא אי אתה קוצר
כא] בקצירה: מותר לקצור שחת. קודם
דאביב היינו
(ו) ד"ה
הקדישו חרוב ושקמה אלא
לעומר להאכיל לבהמתו: אימתי בזמן
ממין שאי אתה מביא אתה קוצר ההוא לא מצית אמרת מדרבי יוחנן:
יא]
לצורך קורות: נשר. פירות
שהתחיל. לקוצרה לצורך בהמה עד
מעומר (ז) ד"ה
הנושרים: ושלא ברצון
אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים [וכו']: יב] מאן
בהם (ח) ד"ה
חכמים. דחיישינן דלמא יתלשו
שלא הביאה שליש קוצר אף (ח)
❖
שמעת ליה דאמר מיחו ולא מיחו רבי יהודה וסבר ר' יהודה קצירה דאנשי
אח"כ
מחובר:
משהביאה שליש: אף יקצור. יתחיל
יריחו ברצון חכמים הואי והא תניא ששה דברים עשו אנשי יריחו שלשה
לקצור ויאכיל לבהמתו משהביאה
❖
ברצון חכמים ושלשה שלא ברצון חכמים ואלו שברצון חכמים יג] מרכיבין
שיטה מקובצת
שליש : קוצרין מפני הנטיעות.
כב]
דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין לפני העומר ברצון חכמים ואלו שלא
שלא יפסדו לפי שאותה תבואה אינה
א] להא מילתא: ב] קוצרין כו'
ולא גזרינן דילמא אתי למיכל
לעזי רש"י
ברצון חכמים גודשין לפני העומר ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל
ראויה לעומר כדאמרינן פ' כל
מינה משום פסידא דאזלי
הקרבנות אין מביאין לא
שקמה ופורצין פרצות בגנותיהן ובפרדסותיהן להאכיל נשר לעניים בשני בצורת
ייביל"ש [יבילי"ש]. אלומות
לאיבוד אם משהין אותה
❖
(לא קשורות), עמירים.
מלקצור והא קמן דאין גודשין
מבית השלחין ולא משדה האילן ואמרינן
בשבתות ובימים טובים דברי ר"מ אמר לו רבי יהודה אם ברצון חכמים יד] הן
דבהא ליכא פסידא לאשהויי
בשמעתין ממקום שאי אתה מביא
ומשום הכי גזרינן דלמא אתי
עושין יהו כל אדם עושין כן אלא אלו ואלו טו] שלא ברצון חכמים ועל שלשה
למיכל מיניה: ג] ומאכיל
מוסף רש"י
אתה קוצר. ל"א מפני הנטיעות משום
מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו בידם ואלו שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל
לבהמתו דוקא לבהמה אבל לא
כלאים ולהכי נקט נטיעות משום אורחא
לגבי יאשיה דדריה.
לאדם דקצירת שחת לאדם
היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ואלו שמיחו בידם
קצירה חשובה היא: ד] בזמן
דמילתא פעמים שאדם זורע תבואה
מתירין
שהתחיל: ה] אומר אף יקצור:
ואין שם נטיעות ואחר זמן עולות שם
ו] משהביא שליש. ואף לאדם
נטיעות מאליהן וצריך לקצור את הזרעים משום כלאים: ומפני בית האבל. שאין להם מקום פנוי לישב ברחבה לברך ברכת רחבה
כדמוכח בגמרא: קוצרין מפני
הנטיעות פ"ה שלא יופסדו לפי
כדאמר בפ"ק דכתובות אחינו המיוגעים וכו': ומפני בית המדרש. שאין מקום לישב לתלמידים דהני קציר מצוה נינהו: כריכות.
שאותה תבואה כו' [וקשה]
אלומים י) קשורים: צבותים. בלא קישור שקורין ייביל"ש: מן הקמה. שתהא קצירה לשמה כדכתיב מהחל חרמש בקמה:
דמדרבנן ליגזור דילמא אתי
לא מצא. שכבר נקצר הכל: מן הלח. דכתיב כרמל רך ומל : לקצור בלילה. כדאמר בריש פירקין : גמ' וקצרתם את קצירה
(סוטה יט.)
למיכל מיניה [וא"ל] דשרי
משום פסידא [דנטיעות] ה"מ
והבאתם את עומר (וגו'). דמשמע שיכול לקצור קודם הבאת העומר וכתיב ראשית קצירכם דמשמע שתהא ראשית לכל הקצירות:
פסידא דגופיה אבל הכא משום
פסידא דאילן מנלן דשרי ונראה
כ) ממקום שאתה. יכול להביא כג] עומר: אי אתה קוצר. קודם לעומר: ואימא ממין כד] שאי [אתה מביא] אתה קוצר. חטין וכוסמין
דבגמרא מפרש טעמא משום
ושבולת שועל ושיפון שמותר לקצור קודם לעומר שהרי אין העומר בא מהם: מדרבי יוחנן. דאמר לעיל אתיא ראשית מחלה: מאן שמעת
(קדושין לו:) סודני.
קצירת מצוה. גליון. קשה דאין
זו סברא להתיר לקצור מפני
ליה דנקט לישנא דמיחו ולא מיחו. כדקתני במתניתין ולא מיחו בידם חכמים: רבי יהודה היא. כדמפרש לקמן: מרכיבין דקלים כל היום.
הפסד הנטיעות כי אם משום
של ארבעה עשר בניסן דסברי לאו מלאכה חשובה היא: וכורכין את שמע. מפרש בפסחים במקום שנהגו שהיו אומרים שמע ישראל
הפסד התבואה כמו בית
ולא היו מפסיקין ליתן ריוח בין תיבה לתיבה: לפני העומר כו'. ואע"ג דאמר רבי מאיר לעיל מוצאין שוקי ירושלים מלאין קמח
השלחין ועוד דבגמרא משמע
דקרי ליה קצירת מצוה. תוס'
וקלי שלא ברצון חכמים דגזר דלמא אתי למיכל מיניה התם הוא דעסיק ביה טובא בקצירה וטחינה וקלי והרקדה ועוד שלא במקום פסידא
אחרות: ז] ומפני בית האבל
הוה אבל אנשי יריחו דפסידא איכא וקצירה לחודה שרינן להו
מודה רבי מאיר דברצון חכמים הוא תדע מדלא שרי גדישה:
ומפני בית המדרש: ח] יעשה
(ברכות
אותן כריכות אלא מניחין:
מתירין
קוצרין
ט] יביא מן היבש: י] בלילה ואם
מד: וכעי"ז נדה יב:)
בית השלחין. ושל בית העמקים.
נקצר: יא] מדרבי יונתן: יב] מאן שמעת ליה כו' מדקתני במתני' ולא מיחו מכלל דאיכא דמיחו ומאן שמעת ליה האי סברא דאיכא דמיחו
ולא מיחו ר"י: יג] מרכיבין דקלים כו' ואע"ג דאמרינן במקום שנהגו דאסור לעשות מלאכה בי"ד: וקוצרין מלפני העומר. ול"ג וגודשין:
וקוצרין לפני העומר פ"ה ואע"ג דאמר רבי מאיר וכו' מיהו קשה מדרבי יהודה דבסמוך קאמר אלו ואלו עושין שלא ברצון חכמים וגבי
(פסחים יא.).
קמח וקלי קאמר רבי יהודה ברצון חכמים היו עושין ואע"ג דליכא פסידא והוי לן למיחש כגדישה וי"ל דמשום עיטורי שוקי ירושלים
(לעיל סח.) אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים.
לצורך עולי רגלים הוי כפסידא דקצירה ובקצירה אמרינן לקמן סמי מכאן קצירה ור"מ לא חשיב לעיטור פסידא. תו"ח: יד] חכמים היו:
טו] אלו ואלו עושין שלא: טז] מחרמש דעומר: יז] דלאו כדקמה: יח] תזרע בשדה: יט] אבל אזריעה דעומר קאי דהא שתי הלחם: כ] בפסחים
(פסחים נו.) וגודשין שלא ברצון חכמים.
אמר רב פפא: כא] איסור קצירה עליהם כדמפרש בגמרא טעמא הס"ד ומה"ד אבל לא גודשין דכמה דאפשר לשנויי משנינן: הס"ד ומה"ד
(שם) קוצרין לשחת.
אנשי יריחו בית השלחין הוו להו הס"ד ומה"ד קוצר לשחת מותר: כב] שליש דכל לשחת לאו קצירה כדמפרש בגמרא הס"ד: כג] להביא
ומאכיל לבהמה. (פסחים
העומר: כד] שאי אתה מביא אתה קוצר כגון בית השלחים שבעמקים דאמרינן בפ' כל הקרבנות אין מביאין מבית השלחין ומבית העמקים
כג.) ששה דברים עשו אנשי יריחו. מרכיבין דקלים כל היום. מתירין גמזיות.
דרעות הן כדתניא בגמרא במקום שנהגו אין מביאין בכורים מפירות שבעמקים דרעות הן וכ"ש דאין מנחות באות מהן: כה] יהודה אומרים
שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד: כו] מפסיקין והיה להם ליתן ריוח בין שמע ישראל לה' אלהינו דהכי פשטיה דקרא שמע אתה (חבירו)
שאתה ישראל ה' שהוא אלהינו בעולם הזה יהיה אחד בעולם הבא עוד י"מ שמע ישראל אבינו שבשמים כשם שבלבך אחד כך בלבנו
(פסחים נה:) ואוכלין מתחת הנשרין. (שם נו.)
אינו אלא אחד. תו"ח: כז] לברוך. וצריך להפסיק שפסוק ראשון הוא קבלת עול מלכות שמים והשני אינו אלא עול מצות. תו"ח: