כל
המנחות פרק
ראשון
מנחות
ט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רבי
בקדש הקדשים וגו'. בפרשת ויקח קרח ולעיל מיניה כתיב לכל חטאתם
יוחנן אמר פסולה. אע"ג דלא בלל כשרה בלל חוץ לחומת העזרה
א) ב)
נז א
ג)
ולכל אשמם וגו' בקדש הקדשים דמשמע היכל דאי עזרה בהדיא כתיב
גרע ולא דמי לההיא דזבחים בפ' קדשי קדשים דתלינן
ד)
נח ב
בחצר אהל מועד ז]. ואם איתא דילפינן מהאי טעמא דלא יהא טעמא מיצה דמה בכל מקום במזבח כשרה שאם היזה ולא מיצה כשרה
ה)
נט ג
דהתם בפנים והכא בחוץ: ריש לקיש אמר כשרה. הכא משמע
ס ד
טפל חמור מעיקר: הא למה לי קרא. לבן בתירא לילף מאידך קרא
יח]
ח] בחצר אהל מועד יאכלוה וכל
דאע"ג יט] י) דקדושה היא לא מיפסלא
סא ה ו
ו) ז)
שכן היכל והאי בקדש הקדשים למה לי
ביוצא ואפילו רבי יוחנן לא פליג אלא
בקדש הקדשים תאכלנו והא למה לי קרא
❖
1
ח) ט)
סב ז
דכתב רחמנא: ומשני האי דאיצטריך
משום דעשה הבלילה בחוץ אבל משום
לימא בחצר אהל מועד יאכלוה ולא יהא טפל
י)
כ]
בקדש הקדשים לאו לאשמועינן דלא
יוצא לא וכן משמע בפרק התכלת
חמור מן העיקר עבודה דאדם עובד במקום
הגהות הב"ח
דאמר רב ששת הני תנאי
מיפסלי קדשים בכניסת ט] היכל אלא
כ) ל)
רבו אמרינן שלא יהא טפל חמור מן העיקר
למישרי אכילה בהיכל דלא נפקא מההוא
כרבי סבירא להו דאמר שחיטה מקדשא
מ) נ)
(א) רש"י
אכילה שאין אדם אוכל במקום רבו טעמא
ס)
דלא יהא טפל חמור מעיקר: דעבודה
כא] (היא) איפסילא ביוצא ובסוף
ע)
(ב) בא"ד
דכתב קרא הא לא כתב קרא לא יהא טפל
(א) היא. דדרך ארץ היא לעבוד י] בפני
שמעתא קאמר הא דלא כרבי
פ)
❖
דלא מצי
חמור מן העיקר לא אמרי' איתמר בללה חוץ
רבו אמרי' לא יהא טפל וכו' אבל אכילה
כיון דאמר שחיטה מקדשא דפריק להו
צ) ק)
היכא אי אבראי כב] איפסילו להו
אין דרך ארץ לאכול במקום רבו
לחומת עזרה ר' יוחנן אמר פסולה ר"ל אמר
א
א]
❖
ר)
לא אמרי' דכיון דעיקר הוא כ"ש דמצי
ביוצא משמע משום דשחיטה מקדשא
(ב)
שיטה מקובצת
כשרה ר"ל אמר כשרה דכתיב ויצק עליה
אכיל בגוויה אי לא אשמעינן קרא:
הוא דאיפסיל ביוצא הא לאו הכי לא
שמן ונתן עליה לבונה והדר והביאה אל בני
א] לחומת עזרה. עי' תוס'
קמיצה קבעה לה. דכל כמה דלא קמיץ
דאע"ג דאית ליה תנור מקדש בפרק
זבחים (דף כ ע"ב) ותוס' סוכה
תורה אור השלם
אהרן הכהנים וקמץ מקמיצה ואילך מצות
ב
(דף נ ע"א): ב] כיון דקדושת
רבי ישמעאל ומיהו יש
לא מיקריא מנחה ולא קרינא ביה מן
1. בְּקֹדֶשׁ הַקּ¢ דָשִׁים תֹּאכֲלֶנּוּ
כלי היא נהי: ג] קבעה לה ר"ל
כהונה לימד על יציקה ובלילה שכשרין בזר
המנחהו) פרט לשחסרה כדמפרש לקמןז).
לדחות דבאין עם הזבח שאני דהא
אמר כו' קדושת כלי קבעה לה:
כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ קֹדשׁ יִהְיֶה
❖
ומדכהונה לא בעיא פנים נמי לא בעיא ורבי
במדבר יח י
ד] תיבת אם נמחק: ה] יהושע
לָּךְ:
כל לשון קביעות דאמור במנחות כלומר
נסכים הבאין עם הזבח לא מיפסלו
מודה דתניא: ו] זורק את הדם:
יוחנן אמר פסולה כיון ב] דעשייתה בכלי הוא
זקוק זה לזה ואין אתה יכול לשנות קצת
בלינה אלא בשחיטת זבח כדאמר זעירי
ז] מועד יאכלוה: ח] קרא
דבחצר: ט] בכניסת ההיכל אלא
מוסף רש"י
נהי דכהונה לא בעיא פנים מיהת בעיא תניא
ממנו להביא אחר תחתיו לפי שהוקבעו
לקמן בפרק התודה ואילו
למשרי כו' מההוא טעמא דלא
יחד: קדושת כלי קבעה לה. יא] בשם
בפני עצמן תנן קדשו בכלי נפסלין
כוותיה דר' יוחנן בללה זר כשרה חוץ לחומת
בקדש הקדשים תאכלנו.
יהא: י] לעבוד עבודת רבו
(זבחים סג.)
בפני: יא] לה לשם מנחה
וקרינא בה מן המנחה פרט לכשחסרה:
בלינה ויש עוד ראיה מהא דתנן בפ'
העזרה פסולה: איתמר מנחה שחסרה קודם
לימא.
וקרינא: יב] השמאלית ימלאנו
חסר הלוג. שמן של מצורע עד שלא
שני דמעילה גבי מנחות ושתי
קמיצה ר' יוחנן אמר גיביא מתוך ביתו וימלאנה
ולא אמרינן דקבעה לה לוג:
יצק על כפו השמאלית ימלאנה ולא
הלחם קרמו בתנור הוכשרו ליפסל
יב]
יג] פליגי דהשתא מה אבדו
ריש לקיש אמר לא יביא מתוך ביתו וימלאנה
שיריים: יד] דאיכא שיור הס"ד:
אמרי' דקבעה להו לוג שהוא כלי שרת:
בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה
טו] והדם יש דם בשר בשר א)
ר' יוחנן אמר מביא מתוך ביתו וימלאנה קמיצה
כ"ע לא פליגי. יג] דמה היכא דאבדו
אבל יוצא לא קתני ואע"ג דגבי עופות
[אע"פ שאין] אף על פי שאין
קבעה ג] ליה ריש לקיש אמר לא יביא מתוך
דם: טז] דאמר התם אם:
שירים או נשרפו קמכשר ר' אליעזר
וזבחים הוה מצי למיתני כג] כ) (אגב
(שם) אכילה שאין אדם
יז] בשר כחצי זית בשר וכחצי
ביתו וימלאנה קדושת כלי קבעה ליה איתיביה
לקמן להקטיר קומץ כ"ש חסרו דאיכא
אחרינא) לא תני אגב שתי הלחם ולחם
אוכל במקום רבו.
זית חלב אין זורק שאין אכילת
אדם ואכילת מזבח והד"א:
שיור יד] במקצתה: כמדת ר' אליעזר.
הפנים ומנחות והא דאמר בפרק כל
ר' יוחנן לרשב"ל חסר הלוג אם עד שלא
ד] ד
יח] כשרה וי"ל דשאני התם
דאמר בפ' כיצד צולין ועשית
שעה גבי לישה דמנחות
יצק ימלאנו תיובתא: איתמר שירים שחסרו
דמ"מ במזבח קעביד אבל בחוץ
מגרע גרע טפי מלא בלל כלל.
עולותיך הבשר והדם ח) טו] דם אע"פ
נהי דבזריזין ליתא במקום זריזין איתא
בין קמיצה להקטרה רבי יוחנן אמר מקטיר
ה
(שם)
תו"ח ובתוס' אחרות כתוב
שאין בשר (בשר אע"פ שאין דם): כשרה.
אורחא דמילתא נקט שדרך לעשותה
הכהנים וקמץ, מקמיצה
שאני התם שלא שינה רק
קומץ עליהן וריש לקיש אמר אין מקטיר קומץ
ואילך מצות כהונה.
להקטיר הקומץ דקומץ בלא שירים דומיא
במקום זריזין והא דאמרינן בפרק
במקום המזבח ממקום למקום
עליהן אליבא דר' אליעזר כ"ע לא פליגי כי
ושינה מקום זוטא כי האי לא
דדם בלא בשר: כמדת ר' יהושע.
המזבח מקדש כד] אין
(להלן יח:)
גרע מלא מיצה כלל אבל הכא
פליגי אליבא דר' יהושע דתנן נטמאו שיריה
מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל
דאמר טז] אם אין בשר אין דם אם אין
חסר הלוג עד שלא יצק.
שהוציא הבלילה מחוץ כל
העזרה ודאי גרע מאילו לא בלל
נשרפו שיריה אבדו שיריה כמדת ר' אליעזר
היינו בטבול יום ובמחוסר כיפורים
דם אין בשר פסול להקטיר הקומץ:
כלום עכ"ל תו"ח: יט] דקדושת
כשרה כמדת רבי יהושע פסולה מאן דפסל
כזית בשר או כזית חלב. בפסחים נפקא
ובלינה אבל לא ביוצא ובקונטרס פי'
ו
כלי הוא: כ] התכלת גבי שתי
הלחם דאמר: כא] מקדשא
לן בכיצד צולין דמשום חלב
לקמן בריש שתי מדות גבי
כר' יהושע ומאן דמכשר עד כאן לא אמר רבי
ואיפסילא ביוצא ותיבת היא
(זבחים עו:)
נמי זריק דכתיב וזרק הכהן
שולחן אבל מקדשין ליפסל בלינה וביוצא
שיריים שחסרו בין קמיצה
יהושע התם אלא דלא אישתייר אבל היכא
נמחק: כב] אבראי הא איפסילו
להקטרה. וריש
להו: כג] אגב אחריני:
את הדם וגו' והקטיר החלב אלמא
ובפרק המזבח מקדש פי'
דאישתייר אפי' ר' יהושע מודה ליה דתניא
ה]
לקיש אמר אין מקטירין
כד] מקדש כלי שרת אין:
חלב אע"פ שאין בשר: יז] כחצי זית
בקונטרס אבל מקדשין ליפסל ביוצא
קומץ עליהן.
כה] שלמה שיחיה. עיין תוס'
ר' יהושע אומר כל זהזבחים שבתורה שנשתייר
חלב אין זורק. שאין אכילת בשר
אם יצא חוץ לקלעים או נגע בו טבול
זבחים (דף י ע"ב): כו] לא
ט)
מהם כזית בשר או כזית חלב זורק ו] הדם כחצי
(יומא
נתקדשה. לשון מהר"פ וא"ת
ל)
ואכילת מזבח מצטרפין. זריקת דם
יום ולא יתכן ומה שפירש רבינו
מז:) נטמאו שיריה.
א"כ מאי קאמר לקמן בפ' שתי
זית בשר כחצי זית חלב אינו זורק את הדם
כה]
שלמה בפרק שני דזבחים
אינה אלא להתיר אימורים למזבח
הלחם הא גופא קשיא אמרת
(פסחים
לישתן ועריכתן בחוץ אלמא
ובעולה אפי' כחצי זית בשר וכחצי זית חלב
גבי יציאה מהו שתועיל בקידוש ידים
ובשר לאדם וכיון דאבדו שניהם
כמדת ר' אליעזר.
מדת יבש לא נתקדשה ואפייתן
עז:)
זריקה למה: ובעולה. דבין בשר בין
ורגלים כדרך כל הקדשים שקדשו בכלי
זורק את הדם מפני שבעולה כולה כליל
בפנים אלמא מדת יבש נתקדשה
והיכא מוכח מלישתן ועריכתן
חלב כולהו למזבח סלקי מצטרפים:
הנפסלים ביוצא אין הטעם תלוי בכך
ובמנחה אף על פי שכולה קיימת לא יזרוק
בחוץ דלא נתקדשה דלמא
כלל מ) (ועוד) דהא קאמר התם כיון
מנחה
(שם, וכעי"ז להלן כו.) כמדת
מנחה
לעולם אימא לך דנתקדשה
ר' יהושע.
ואפ"ה לא נפסלו ביוצא כדפי'
דפריש אסוחי מסח דעתיה והא דדייק
וי"ל דאין זו קושיא דאע"ג דלא
בפ' שתי הלחם אמרת לישתן ועריכתן בחוץ אלמא מדת יבש כו] לא נתקדשה וכן בסוף כל המנחות באות מצה דדריש
(להלן כו.) כל
תיפסל ביוצא בדיעבד מ"מ אם
הזבחים. (זבחים
נתקדשה גנאי היה לעשות בחוץ
ר' שמעון תנור תנור שתי פעמים שתהא אפייתן בתנור ושתהא הקדישן בתנור ופריך והתנן ר' שמעון אומר לעולם הוי רגיל לומר שתי הלחם
קט.) שנשתייר מהן.
לכתחילה: כז] לאו משום. דאם
ולחם הפנים כשרות בעזרה וכשרות אבי פאגי לאו משום כז] נ) דנתקדשה הוי מיפסיל ביוצא אלא משום דדבר מכוער הוא להוציא לחוץ לאחר
כזית בשר.
(שם כה:)
נתקדשה. וא"ת כיון שאין כלי
או
ס)
שנתקדשה וא"ת וכיון דבקדושת כלי לא מיפסלא ביוצא מנחת כהנים וחביתי כהן גדול דלית בה קמיצה אימא מיפסל ביוצא ושמא באותם מועיל
מקדש מנחה להיות נפסלת
כזית חלב.
קידוש כלי כדאמרי' כח] שאין להם מתירין משיקדש בכלי ע) : מקמיצה ואילך מצות כהונה. הגשה ותנופה נמי בעו כהונה שאין
ביוצא מאימתי תיפסל ביוצא
זורק את הדם.
ר"ל מקמיצה ואילך דגמר לה
זר קרב אצל המזבח פ) אלא הכא בד' עבודות שבמנחה איירי שמתחילין משעת קמיצה ומיהו בלאו הכי ניחא דליכא תנופה אלא במנחת עומר וקנאות
עבודתה וא"ת א"כ מנחת כהנים
ומנחת נסכים דלית בהו קמיצה
כדתנן בפ' כל המנחות באות מצה ובמנחות קנאות אין יציקה ובלילה דלית בה שמן ובמנחת העומר אע"ג דטעונה שמן לא כתיב בה וקמץ
ה"נ דלא פסל ביוצא וא"כ לא
ומדכהונה
לא בעיא פנים נמי לא בעיא. וא"ת הרי שחיטה דלא בעיא כהונה ובעיא פנים דכתיב ושחט את בן הבקר
הכהן:
(בכורות לט:)
משתמט תנא מלאשמועינן בחד
דוכתא וי"ל דודאי דמנחת כהן
לפני ה' כדדרשינן בפ' כל הפסולין דבעינן שיהא בן הבקר לפנים וי"ל דשאני התם משום קבלה כט] אי נמי שכן מיני דמים:
הכלי מקדש ליפסל ביוצא כמו
חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו. משנה היא במס' נגעים ותימה שלא היה יודע ר' שמעון בן לקיש וכה"ג צ) [קשה] בפ' במה טומנין
קמיצה בשאר מנחות וכן משמע
דפריך ממתניתין דהטומן לפת וצנונות : עד שלא יצק ימלאנו. משמע הא משיצק לא ימלאנו ותימה דלעיל תניא הקדים מתן
דתנא קרב הקומץ חייבין עלי'
ק)
(זבחים כה:)
משום פיגול ונותר וטמא וגבי
שמן למתן דם ימלאנו שמן כו' והיינו לאחר יציקה וי"ל דההיא כר' שמעון דפליג במס' נגעים ל] ומייתי לה במס' יומא שאם חסר עד שלא
מנחת כהן אמרינן קדשו בכלי
(שם
ר)
לא]
נתן שימלאנו ואפי' לאחר יציקה ואע"פ שכבר נתן קודם מתן דם הואיל דבפסול נעשית לא שמה מתנה ומהאי טעם אתיא נמי כתנא
חייב עליו משום נותר וטמא
קט.) כחצי זית בשר כחצי
אלמא דגבי חיוב פיגול ונותר
קמא דיציקה הנעשית בפסול לא שמה יציקה: מאן דפסיל כרבי יהושע. הא דא"ר יוסי בפ' כיצד צולין דמסתברא
זית חלב אינו זורק את
קדוש כלי מהני במנחת (נסכים)
לב]
כי היכי דפליגי רבי אליעזר ורבי יהושע בזבחים הכי פליגי במנחות לאו דוקא לר' שמעון בן לקיש אלא כי היכי דפליגי בזבחים בלא
הדם.
[כהנים] כמו לאחר קמיצה
(פסחים
בשאר מנחות וכה"ג נאמר גבי
נשתייר פליגי במנחות בחסרו שיריים וא"ת הא דקאמר התם דעיקר קראי כי כתיבי בזבחים כתיבי והא במנחות נמי איכא קראי
ובעולה.
פסול יוצא והקשה הר"מ
עט.)
דדריש בסמוך המנחה ויש לומר דהתם לרבי יוחנן קאמר דלדידיה ליכא קראי היכא דחסרו שירים עד כזית דמקטיר קומץ עליהם:
(מעילה טו:)
דאמרי' בפ' שתי הלחם [לחם
חפנים] נפסל במסעות משום
אותן
יוצא ואמאי הא לא קדיש בכלי
לפסול ביוצא וי"ל דהתם משום לבונה שאין לה מתירין אחרים שהיא עצמה מתרת ויש לה דין מנחת כהנים ונפסלה ביוצא וממילא נפסל הלחם אחר שנפסלו מתיריו. עוד קשה גבי הא דאמרי' פ' ב' דזבחים [דף יט] יציאה מהו שתועיל בקדוש ידים ורגלים ופ"ה אדם שקידש
ידיו ממימי הכיור והוציאן לחוץ מהו שיפסלו ידיו משום דהוציאן כדין כל כלים דמקדשין לענין שתפסל ביוצא [והא משום קידוש כלי לא מיפסל ביוצא במידי דלא גמר עבודתו] וי"מ דשאני התם במי כיור דהוי לצורך ב) שתיהן ומתירין נפסלין משום היסח הדעת וקשה דהתם
משמע דבלא טעמא דהיסח הדעת שייך בהו פסול דיוצא לכן נ"ל דמשום יציאה גופא קאמר ולא מכח קדוש כלי דהא הידים לא נתקדש בתוך הכלי אלא משום דהוקדשו ג) בעבודת רחיצת קדושן הוכשרו ליפסל ביוצא וא"ת כיון שמי הכיור אינן נפסלין ביוצא דהיינו קדושת
כלי דידהו לא מהני בהו לפסול ביוצא וכדאמר נמי התם א"כ כ"ש דידים שלא נפסלו דהא גבי לינה בעי למימר התם דאפי' לר' ראב"ש דאמר אין לינה מועלת בקידוש ידים מ"מ פוסלת לינה במי הכיור. ומפרש דודאי שאין [ללמוד] יוצא מפסול לינה דהא דלא מהני כלי לפסול
ביוצא הוא [מפני] שאין הכלי גמר עבודתו ומשום הכי אין יוצא יכול לפסול מי הכיור שאין בהן אלא קדושת כלי ולא נגמר עדיין כל עבודתו שעדיין עתידין להתקדש הידים מהן אבל ודאי אחר שנתקדשו הידים מהן שהוא גמר עבודתו אז חיילא עליהם פסול יוצא דהא אפי'
כלי מועיל ליפסל ביוצא כשהוא גמר עבודתו כדפי' במנחת נסכים אבל גבי פסול לינה שאין תלוי בגמר עבודה דהא כלי מהני לפסול בטבול יום ולינה בכל המנחות אע"ג דקדושת כלי דידהו אינו גמר עבודה א"כ דין הוא שיפסלו המים בלינה יותר מהידים שקדשו מהם ונגבו
המים. תו"ח: כח] כדאמרינן בפ"ב דמעילה כל דבר שיש לו מתירין משקרבו מתירין ובזבחים (דף מה ע"ב) ושאין: כט] קבלה ולא גרסי' לה דאם כן תסגי בצואר בהמה לפנים והא קיי"ל כולה בחוץ וצוארה בפנים פסולה כדלקמן בפ' השוחט והמעלה. תו"ח: ל] נגעים אר'
(יעקב) [עקיבא]: לא] לאחר יציקה וא"ת הרי נתן וי"ל ההיא נתינה שלא כמצותה היא שהרי לא נתן בכשרות אלא בפסול אבל ביציקה על כפו כמצותה היא לפיכך צריך למימר תנאי היא. תו"ח: לב] פליגי נמי במנחות לאו לרשב"ל:
א) ב) ג)