רבי
ישמעאל פרק
שישי
מנחות
עב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
סבר לה כוותיה בחדא. בכה"ג הוה מצי לשנויי לעיל דאמר ע) בשיטת
ר"מ סבר לה כר"ע בחדא בלא הביא שליש ופליג עלי' ח] בהביא
א) ב)
פא א
שליש: מ"ט. אאבל ואבית המדרש קאי דנטיעה נפקא לן כדלעיל
ר"ש אלא ניחא ליה לאוקומי כר"ע רביה ואיכא השתא
ג)
פב ב ג
ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ז) ומבית האילן אין מביאין עומר שלשה תנאי: קצירכם ולא קציר מצוה. בפרק כל שעה
ד)
פג ד
פ)
[כדאמרינן] בפ' כל קרבנות ללישנא דפרישית לעיל ט]
דריש קצירכם שלכם
יהא ואידך קצירכם דכל ישראל :
ה)
צ) כריכות. פירש בקונט' אלומות
משום כלאים מהדר אף אנטיעות:
ו)
קצירכם. ראשית קצירכם
ואי אפשר לומר כן
סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא:
ה
לקצירכם תהא זו ראשית ולא
כדמוכח פרק אלו מציאות
קוצרין מפני הנטיעות ומפני בית האבל ומפני
ז)
: מנין שאם נקצר ביום
לקציר מצוה: מה ת"ל. והא כתיב
פד ו
בית המדרש: מאי טעמא קצירכם אמר
1
כשר ודוחה את השבת. לרבי
בסיפיה דקרא תקריב י] מנחת
ח)
רחמנא ולא קציר מצוה א]: ולא יעשה כריכות
בכוריך: מן הקמה. דכתיב ח) חרמש
אליעזר דאמר כא] ק) (דאי) [דאפי']
ט)
פה ז
❖
אבל מניחן צבתים: מאי טעמא דכמה
י) כ)
ב]
בקמה: מן הלח. דכתיב כרמל:
אפשר לעשות מערב שבת דוחה את
דאפשר לא טרחינן: מצות העומר להביא מן
בלילה. כדאמרן בריש פירקין אי
השבת ניחא אבל לר' עקיבא לא
הקמה: תנו רבנן ואם תקריב מנחת בכורים
תורה אור השלם
אתה מוצא תמימות אלא א"כ אתה
יתכן אע"ג דמצותו בלילה כיון
2
ל) מ)
מתחיל מבערב: כל שהוא. אף
דבדיעבד ביום כשר וצריך לומר
מה תלמוד לומר לפי שמצות העומר להביא
נ) ס)
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ע)
מן העמרים: מ"מ. אף מן הרחוק
דדוחה את השבת לאו אקצירה קאי
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תבֹאוּ אֶל
מן הקמה מנין שאם לא מצא מן הקמה יביא
פ)
הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לכֶם
מירושלים: ולהקטיר חלבים. מה
אלא אהקרבה והא דלקמן דדריש ליה
צ)
מן העומרין תלמוד לומר תקריב דבר אחר
וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ
ק) ר)
שמתעכל מן המזבח מחזיר כל
ממועדי ה' שהכתוב קבע מועד אחד
וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית
תקריב לפי שמצוה להביא מן הלח ומנין
קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:
כל היום.
הלילה: שמצותו
❖
לכולן והכא מייתי לה מתקריב לאו
ט)
יא]
ויקרא כג י
שאם לא מצא מן הלח יביא מן היבש תלמוד
כגון יב] שחיטה וזריקת דמים דכתיב
דוקא דהא טומאה נפקא לן לקמן
2. וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת
לומר תקריב דבר אחר תקריב לפי שמצותו
בִּכּוּרִים לַיְיָ אָבִיב קָלוּי
ביום צותו את בני ישראל
ממועדי ה' והכא מייתי לה מתקריב:
הגהות הב"ח
בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְריב
אף דלילה ביום לא. ע"כ ביום
לקצור בלילה מנין שאם נקצר ביום כשר
וגו': מה דיום בלילה לא.
אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ:
❖
(א) רש"י
ויקרא ב יד
ג] (ת"ל תקריב) ודוחה את השבת ת"ל תקריב
דקדשים ששחטן בלילה פסולין דאמר
שלמחרת קאמר דאי ביום
❖
במסכת נדה זאת היא
שלפניו הרי הקטר חלבים כב] דכשרים
תקריב כל שהוא תקריב מ"מ תקריב ואפילו
העולה י) הרי אלו מיעוטין פרט
ביום שחיטתן ותימה דא"כ ר) מאי
רבינו גרשום
בשבת תקריב ואפילו בטומאה: נקצר
ד]
יג] לכששחטה בלילה פסולה כו' (א)
קשה לימא מתני' דלמא נקצר ביום
ר' מאיר סבר לה כר' עקיבא
ביום כשר: והתנן כל הלילה כשר לקצירת
מוסף רש"י
א
בפרק יוצא דופן : אם יש
כשר היינו ביום שלפניו כהקטרת
כ)
בחדא במנמר לקליות ופליג
העומר ולהקטיר חלבים ואברים זה הכלל
ב
ג
כלל אמר ר"ע.
עליה בחדא במנמר לאוצר.
אחרת. אפילו במחובר יד] מביאין
חלבים כג] וי"ל דלענין קצירה לא שייך
מנמר היינו כעין מנומר
דבר שמצותו ה] כל היום כשר כל היום דבר
אחרת תחתיה וקוצרין וטוחנין אותה
לחלק בין יום שלפניו ליום שלאחריו
שאין קוצר ביחד אלא
(שבת קל.) שאפשר
שמצותו בלילה כשר כל הלילה קתני לילה
מקומות מקומות: קוצרין
ביום טו] שלא יאמרו מותר להקריב
כדילפינן בריש פירקין
לעשותה מערב שבת.
מפני הנטיעות. תבואה
קצירה וספירה כד]: הא רבי הא
דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה
מנחה טמאה ואפי' דיחיד: שנקצר
שגדלה בין נטיעות (חדש)
(פסחים סט:)
של אילן קודם לעומר מפני
שלא כמצותו פסול. טז] ל)(הלכך) ומצות
רבי אלעזר ברבי שמעון. כסתם
ביום נמי לא אמר רבה לא קשיא הא רבי
מה חריש רשות.
שמכחישין הנטיעות והיינו
קצירה בלילה ולא ביום הלכך הא
משנה דמגילה הלכה
והא ר' אלעזר בר' שמעון דתניא היה עומד
דומה דקוצר בית השלחין:
ומפני בית האבל. אם אין
כדפרישית בריש פירקין
דתני לעיל נקצר ביום כשר רבי היא
ומקריב מנחת העומר ונטמאת ו] אם יש אחרת
להם מקום לישב לאנשים
: הבא אחרת תחתיה. בפ"ק
והא דתניא פסול רבי אלעזר ברבי
הבאים לבית האבל אלא
אומר לו הבא אחרת תחתיה ואם לאו אומר
שמעון: [רבו של אביו]. ר"ש
דיומא מפרש דאפילו למאן
בשדה קוצר אותה דהיינו
יז] מ)
לו הוי פקח ושתוק דברי רבי ר' אלעזר בר'
לדבר מצוה וכן מפני בית
תלמידו של ר"ע כדאמר ביבמות
דאמר טומאה הותרה היא בציבור
המדרש: כריכות. עומרין
שמעון אומר בין כך ובין כך אומר לו הוי פקח
בפרק הבא על יבמתו
מביא אחרת להתיר שירים:
קשורין: צבתין. מקובצין
בשיטת רבי עקיבא רבו אמרה.
בלא קשירה: לא טרחינן.
ושתוק שכל העומר שנקצר שלא כמצותו
והיה העולם שמם עד שבא
לעשות כדרכו לפני העומר
פסול אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן
ר"ע כו': כלל אר"ע. במילה קא
מילתיה דר' עקיבא
יצא קציר העומר שהוא
משום שינוי: מה ת"ל שתי
מצוה.
פעמים תקריב: להביא מן
מיירי בפרק רבי אליעזר דמילה נ) :
בפרק רבי אליעזר דמילה
ר' אלעזר בר' שמעון בשיטת רבי עקיבא רבו
הקמה. דכתיב מהחל חרמש
וסבר לה. ר' אלעזר כר' ישמעאל
ובפסחים בפ' אלו דברים
בקמה: תקריב כל שהוא. או
של אביו אמרה דתנן כלל אמר ר' עקיבא
קמה או עומרין: תקריב
ולקמן בשתי הלחם
דאמר קציר העומר מצוה ודוחה
(ראש השנה ט. וכעי"ז מכות
כל מלאכה שאפשר לו לעשותה מערב
ד
ח:) מעלין לו שמן.
מ"מ שיכול למוצאו. בין
שבת: ואי ס"ד נקצר שלא כמצותו
ולא סבר לה כוותיה לגמרי אלא
אלונטית.
ממקום רחוק דהוי יבש עד
שבת אינה דוחה את השבת וסבר לה
(עירובין צא.) מחצר לגג.
כשר אמאי דוחה שבת. הא סבירא
דאתי לעזרה. בין ממקום
בההיא דכל מלאכה שאפשר כו'
כרבי ישמעאל דאמר קצירת העומר מצוה
קרוב דהוי לח: מה דיום
יח] לן כר"ע דכל שאפשר לעשותה
דפליג ר' אליעזר ולא סבר ליה
בלילה לא דכל היום כשר
דתנן רבי ישמעאל אומר מה חריש
ז]
מע"ש אינה דוחה שבת אלא מדדחי
כוותיה דשמותי הוא אבל בההיא
(לקצר) [להבאת] העומר
כדאמרי' הא כיצד קצירה
רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר
שבת ש"מ נקצר שלא כמצותו פסול
דמה חריש רשות סבר לה כרבי
ה
וספירה בלילה והבאה ביום
ומצותו לא הויא אלא במוצאי י"ט
ישמעאל
ולא כרבי עקיבא דמוקי
שהיא מצוה ואי סלקא דעתך נקצר שלא
(שבת קמז:) חביבה
בלילה לא דכתיב ביום
מצוה בשעתה.
צוותו: אם יש אחרת.
וגבי לילה נמי מצותו בלילה ולא
כמצותו כשר אמאי דחי שבת נקצריה קרא לחריש של ערב שביעית:
כשרים
(חולין נד:)
שנקצר בלילה שיכול להביא
אמאי
ביום: ורבי לאו תלמידיה דר"ש הוא.
דחי שבת נקצריה מערב
כל הלילה.
ממנה העומר יביא: שכל
מערב שבת אלא מדדחי שבת שמע מינה
עומר שנקצר שלא כמצותו
בתמיה ואמאי לא שמיע ליה
שבת. ואע"ג דלכתחילה
נקצר שלא כמצותו פסול ורבי לאו תלמידיה
פסול. כלו' מוטב שיביא
מצותו בלילה כיון דדיעבד כשר
מדר"ש דסבר לה כר"ע דכל
יט] ס)
בטומאה משיקצור אחר
דר"ש הוא והתניא אמר רבי כשהיינו
ביום: ור' מכשיר אפי' ביום:
שאפשר מע"ש לא דחיא שבת: היינו
לא הוי דומיא דתמיד דכתיב ביה
כל מלאכה שאפשר
למדין תורה אצל רבי שמעון בתקוע ו היינו
מעלין לו כו'. ורבי שמעון לטעמיה
במועדו לומר דדחי שבת ומסתברא
לעשותה מע"ש כגון
מעלין לו שמן ואלונטית מחצר לגג ומגג
דאמר בעירובין אחד גגות
דדומיא דתמיד בעינן:
הרכבתו והבאתו חוץ
(פסחים
לתחום: אבל מלאכה שאי
❖
לקרפיף ומקרפיף לקרפיף אחר עד שאנו
וחצירות רשות אחת להן לכלים
שנאמר אפשר כגון שחיטה והדחת
סח:)
ששבתו בתוכן: אלונטית. בגד
מגיעין למעיין שאנו רוחצין בו סבר לה
כאידך דרבי שמעון דתניא
קרביו דוחה שבת: וסבר לה
ר' אלעזר כר' ישמעאל
להסתפג בו: סבר לה כאידך
אמר ר' שמעון בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה
שהרי הקטר
ז
דאמר קצירת העומר מצוה.
שיטה מקובצת
דר"ש. דאמר חביבה מצוה בשעתה
בזמנה: מה חריש רשות.
חלבים ואברים כשרים כל הלילה ולא היה ממתין להן עד שתחשך
דלא מצינו חרישה של
א] קציר מצוה ולא יעשה
הלכך אף על גב דכשרה מע"ש
ורבי
מצוה: אף בקציר דרשות
אותן: ב] [אלא] מניחן
עבדי לה בשעתה ודחיא שבת
תשבות יצא קצירת העומר
צבתים: ג] תיבות ת"ל תקריב
שהיא מצוה ודוחה שבת:
נמחק: ד] ואם נקצר:
וגבי מילה דאמר כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינה דוחה שבת כגון הבאת אזמל דאין לה זמן קבוע: אברים
ור' אמאי מכשיר דמשמע
ה] שמצותו ביום תיבות כל
ופדרים כשרין כל הלילה ולא היה ממתין. לאברי תמידין ומוספין דשבת עד שתחשך כ] אלמא דחינן שבת משום חביבה מצוה בשעתה:
דלא דחי שבת הא תלמיד
היום נמחק: ו] ונטמאת בידו:
ורבי
דר' שמעון הוא דסבר לה
ז] מה חריש רשות. גליון
כר' כר' ישמעאל וכר' עקיב'
שלא מצינו חרישה של
דדחי שבת ואי שלא כמצוותו כשר היכי דחי שבת: ומנא לן דהיה תלמיד'. דתניא א"ר וכו': אלונטית שמלה: מחצר לגג ומגג
מצוה. הרגמ"ה: ח] עליה בחדא: ט] דלעיל במתני': י] תקריב את: יא] שמצותו ביום: יב] כגון מליקה ולולב א): יג] פרט לשנשחטה:
לקרפף דרך גגות כדאמר כל גגות העיר רשות אחת הן לכלים ששבתו בחצר: וודאי תלמידיה הוה וסבר לה דדחי שבת ואמאי
יד] במחובר אומרים לו הבא אחרת: טו] ביום הס"ד ומה"ד ושתוק שלא: טז] הלכך מצות קצירתה: יז] שמעון רבו של אביו: יח] סבירא
מכשיר: סבר לה כאידך דר' שמעון רביה: ולא היה ממתין להן עד שתחשך. שלא ידחו שבת אלא מקטירן בשבת הכא נמי אע"ג
ליה: יט] ליה מר"ש: כ] שתחשך אלא דחינן: כא] דאמר כל מלאכה שאפשר: כב] חלבים דמצותן משתחשך דכשרים טפי ביום מבלילה.
דשלא כמצותו כשר ביום כיון דמצותו בלילה אמרינן חביבה מצוה בשעתה ודחיא שבת:
תו"א: כג] חלבים וי"ל דהא בהא תליא דאי איתא דיום שלאחריו פסול משום דבעי קצירה סמוך לספירה א"כ אף שלפניו נמי לא הוי
סמוך לספירה ופסול. תו"ח: כד] וספירה בלילה הס"ד:
א)