עב:
רבי
ישמעאל פרק
שישי
מנחות
עין משפט
מסורת
הש"ס
נר מצוה
שנאמר
ורבי אלעזר בר"ש לא שמיע ליה. הא דחביבה מצוה בשעתה
בהן במועדו במועדו אפילו בשבת במועדו אפילו
א) ב)
פו א
ג) ד)
בטומאה. פסח דדחיא טומאה אתיא לן מדכתיב
בתמיה אלא ט] בע"כ שמיע ולא גמר מינה דהתם גבי אברים
ה)
פז ב
איש נדחה ואין ציבור נדחין ותמיד דדחי שבת דאמר קרא עולת שאני דדחו שבת י] משום חביבות מצוה שהרי דחתה שחיטה יא] את
ו) ז) ח)
פח ג
השבת קודם להקטרה דאי
אפשר לעשותה מערב שבת וכיון דניתן
שבת בשבתו והדר ילפי מהדדי בגזירה שוה דכתיב בהו במועדו
ט) י)
פט ד
שבת לדחות אצל שחיטה נדחה נמי
הכי איתא בפסחים בפרק אלו דברים
כ) ל)
: הוקבעו ולא
מ)
א ה
ק) כב]
אצל הקטרה אבל בעומר ליכא למימר
א] ורבי אלעזר בר' שמעון לא שמיע ליה
❖
הוקבעו. פירשתי בפ' התכלת
הכי דבשעת קצירה אכתי לא אידחי
אלא שאני התם שהרי דחתה שחיטה
נ)
ב ו
:
שבת ואע"ג דלמחר דחיא הקרבה
את ב] השבת ולרבי ה"נ דחתה שחיטה
ס)
שבת בשעת קצירה מיהא יב] לא
הדרן עלך רבי ישמעאל
ע)
את השבת ג] אלא קסבר רבי קצירת
הגהות הב"ח
נדחית ואי לאו דלא אפשר לה מערב
העומר לא דחיא שבת ולא והתנן וחכמים
ואלו מנחות ר) (באות): חיטין לא
(א) גמ' מנלן
שבת לא הויא דחיא שבת משום
(ב) רש"י
אומרים אחד שבת ואחד חול משלש היה
קמיבעיא לן. דמההוא קר'
חביבות מצוה יג]. וה"נ לרבי איכא
ה"ג
בא דלא כרבי וחכמים אומרים אחד שבת
נפקי
מזאת תורת המנחה דסתם
למיפרך אמאי גמר יד] שאני התם
שהרי דחתה השחיטה שבת: וחכמים
מנחה באה חיטין הילכך ההוא קרא
ואחד חול בשלשה בשלש קופות ובשלש
פ)
(ג) ד"ה
צ)
אומרים כו' ובשבת כו' ונקצר כו'.
בבאה
חיטין מיירי כך פי' בקונטרס
מגלות דלא כרבי ד] ובשבת יאמר להם
רבי (ד) ד"ה
כל הנך מייתי משום פירכא: רבי
וקשה
דלעיל בפרק כל המנחות
ק)
שבת זו דלא כרבי: ה] נקצר ביום כשר ודוחה
מנלן שנקמצת
(ה) ד"ה
היא. דאמר לעיל מביאין אחרת
באות מצה דקאמר מנין
את השבת: מאן שמעת ליה דאמר נקצר
בהו זאת התורה
תחתיה וקוצרה ביום: מה ת"ל.
לכל המנחות שהן באות מצה וקאמר
(ו) ד"ה של
ביום כשר רבי ו] וקתני ודוחה את השבת מאי
❖
והלא כל המועדות אמורין למעלה
דכתיבא כתיבא דלא כתיבא כתיב
חיטים
❖
לאו קצירה לא להקרבה אבל לקצירה לא
ר)
ומשה אמרן: במועדיכם. ואפילו
זאת תורת המנחה הוה ליה למימר
והתניא רבי אומר 1 וידבר משה את מועדי
מוסף רש"י כי הכא תינח באה חיטין באה
בשבת ובפרשת פנחס כתיב גבי
תורה אור השלם
ה' מה תלמוד לומר לפי שלא למדנו אלא
מוספין: מנין לרבות עומר. דלא
שעורין מנא ליה לכך נראה דדוקא
❖
הובא בסוף המסכת
כתיב בההיא פרשתא: והקרב עמו.
הכא דמיירי לענין אכילה ששיריהן
לתמיד ופסח שנאמר בהן במועדו במועדו
1. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי יְיָ
א 3
2
כבש הבא עם העומר: והקרב
נאכלין לכהנים דלא נפקא לן באה
אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ואפילו בשבת במועדו ואפילו בטומאה
ויקרא כג מד
שיטה מקובצת
עמהן. כבשי עצרת: ת"ל וידבר משה
שעורין מזאת תורת המנחה משום
2. וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל את
שאר ב קרבנות הצבור מנין תלמוד לומר
וגו'. ובההיא פרשתא דאמור אל
דשעורין הוא מאכל בהמה כדמוכח
הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ: במדבר ט ב
א] ור' אלעזר בר"ש לא שמיע
אלה תעשו לה' במועדיכם מנין לרבות
3. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ואָמַרְתָּ
4
ליה. הא אידך דאבוה ולימא נמי
שעורין
(ב) טו] כתיב עומר [ושתי
הכהנים
בפ"ק דפסחים
שלא כמצותו כשר ודחי שבת
אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לחְמִי לְאִשַּׁי
ג עומר והקרב עמו שתי הלחם והקרב עמהן
הלחם] : שתי הלחם בני הקרבה
נעשו יפות א"ל צא ובשר לסוסים
טז] מ)
משום דחביבה מצוה בשעתא:
רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ להַקְרִיב לִי
ת"ל וידבר משה את מועדי ה' הכתוב קבע
במדבר כח ב
אלא אמר לך ר"א מדהתם ליכא
בְּמוֹעֲדוֹ:
נינהויז] אלא פשיטא [לטחינה]
ולחמורים ותנן בפרק שני דסוטה
4. אֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיְיָ בְּמוֹעֲדיכֶם
למילף דהאי דהוי מקטיר לה
מועד לכולן למאי אילימא להקרבה שתי
והרקדה. ואע"ג דאפשר לה לעשות
כשם שמעשיה מעשה
בשבת לאו משום דחביבה
לְבַד מִנִּדְרֵיכֶם וְנִדְבתֵיכֶם
מצוה אלא שהרי דחתה שחיטת
מאתמול ודכוותיה כו': לא עומר
לְעֹלֹתֵיכֶם
וּלְמִנְחֹתֵיכֶם
בהמה אף קרבנה מאכל בהמה:
הלחם בני הקרבה נינהו אלא פשיטא לטחינה
התמיד את השבת וכיון
וּלְנִסְכֵּיכֶם וּלְשַׁלְמֵיכֶם:
אם אינו ענין לחרבה של חיטין.
להקרבה. דאי אפשר לה מאתמול יח]:
והרקדה ודכותה גבי עומר לקצירה וקא דחי
במדבר כט לט
דשחיטה דחיא דחיא נמי
5. וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרב
הקטרה. הרגמ"ה: ב] השבת.
וב' הלחם לאפיה. דקסבר (ג) תנור
דמתרביא מזאת תורת אף על
את השבת אלא עומר להקרבה ושתי הלחם
הכא מי דחיא קצירה את השבת.
אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לפְנֵי יְיָ אֶל פְּנֵי
מקדש כו': אלא בשחיטה. אבל
גב דפרשתא מיירי בשיש בה שמן:
ויקרא ו ז
כיון דאפשר לה מע"ש (אלא)
הַמִּזְבֵּחַ:
לאפיה וקסבר רבי תנור מקדש אי אפי לה
באפיה לא קדשי: קדוש ואינו קדוש.
משום הכי קאמינא א)שאם
וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהרֹן
מאתמול איפסילה לה בלינה וסבר רבי תנור מקדש והתניא כבשי עצרת
ד
[נטמאה] לא דחיא שבת דס"ל
וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם
מפרש בפרק התכלת :
כר"ע. הרגמ"ה: ג] אלא רבי
קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד
אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה כיצד שחטן לשמן וזרק דמן לשמן קדש
הוקבעו. שחטן לשמן וזרק דמן
ויקרא ו ט
דמכשיר שלא כמצותו משום
יֹאכְלוּהָ:
6. וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמן
דס"ל דקצירת העומר לא דחיא
הלחם שחטן שלא לשמן וזרק דמן שלא לשמן לא קדש הלחם שחטן
לשמן הוקבעו החלות לאותן כבשים
שבת ואיכא [למפרך אליבי'
וַחֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי אַהרֹן תִּהְיֶה
❖
לשמן וזרק דמן שלא לשמן הלחם קדוש ואינו קדוש דברי רבי ר' אלעזר
ואין יכול לשנות הלחם לזבח אחר
ויקרא ז י
נמי] וכי לא שמיע ליה הא אלא
אִישׁ כְּאָחִיו:
שמיע ליה ומשני התם לאו
שחטן לשמן וזרק דמן שלא לשמן
בר'
שמעון אומר לעולם אינו קדוש עד שישחוט לשמן ויזרוק דמן
לשמן
משום דחביבה מצוה דחיא
לא הוקבעו אבל יט] קדיש בתנור:
אמר רב נחמן בר יצחק הוקבעו ולא הוקבעו קא אמר:
שבת: ב)
רבינו גרשום
חדושי הרגמ"ה
הדרן עלך רבי ישמעאל
ור' אלעזר בר' שמעון לא
הדרן עלך רבי ישמעאל
שהרי שחיטה דחתה שבת ה"נ
שמיעא ליה הא אידך דאבוה
לגבי הקטרה והיכי פשיט
ואלו מנחות. מנחת הסלת.
ולימא נמי שלא כמצוותו כשר
ראב"ש דנקצר שלא כמצותו
ואלו
מנחות נקמצות ושיריהן לכהנים ז] מנחת הסלת והמחבת והמרחשת
ודוחה שבת משום דחביבה
פסול דלמא כשר ודקאמרת
ה
ומנחת חוטא.
מצוה בשעתה: אמר לך ר'
אמאי דחי שבת שהרי (שאר)
והחלות והרקיקין מנחת עובדי כוכבים ומנחת נשים ומנחת העומר
אלעזר מהתם ליכא למילף
כבש העומר דחיא [ובקראי]
דדחי שבת. דהאי דהוה מקטיר
מפורשים אלא שמיע ליה
ומנחת חוטא ומנחת קנאות ר"ש אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת וקומץ
גמ'(ד) נ) דכתיבא.
להו בשבת לאו משום דחביבה
וקיבלה דאמר אי אמרי' התם
קרב לעצמו ושירים קריבים לעצמן: גמ' אמר רב פפא כל היכא דתנן עשר
מצוה אלא שהרי דחתה
משום דחביבה מצוה בשעתא
ו
שחיטת תמיד השבת וכיון
שהרי דחתה שבת השחיטה
דלא כתיב בהו.
תנן מאי קא משמע לן לאפוקי מר"ש דאמר מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא
דשחיטה דחיא דחיא נמי
אלא לגבי קצירה דליכא למימר
(ה)
הקטרה. הכא מי דחיא קצירה
הכא משום חביבות לא דחי
קא משמע לן דלא: ושיריהן לכהנים: (א) מנלן ח] דכתיבא כתיבא ודלא כתיבא
כ]
שבת כיון דאפשר לה מע"ש
שבת אלא משום דנקצר שלא
כתיב בה וזאת תורת המנחה הקרב אותה בני אהרן וגו' והנותרת ממנה
אלא משום הכי קא אמינא שלא
כמצותו פסול ה"נ לרבי היכי
5
באה
כמצותו פסול ודחיא שבת
מצי למימר קצירת מצוה דחיא
חיטין לא קמיבעיא כא] ליה.
יאכלו אהרן ובניו באה חיטין לא קמיבעיא לן כי קא מיבעיא לן באה שעורין
דסבירא לי כר' עקיבא. אלא ר'
קצירת העומר את השבת כי
דמכשר שלא כמצותו משום
היכי דלגבי [אברים] הא איכא
באה שעורין נמי מדנקמצת שיריה לכהנים אליבא דרבנן לא קא מיבעיא לן
באה שעורין.
דסבירא ליה דקצירת עומר לא
[למימר שכן] התם דחתה
כי קא מיבעיא לן אליבא דר"ש דאמר איכא מנחה דמיקמצא ולא מיתאכלא
דחיא שבת: ואי' דאמר ור'
שחיטה אבל גבי [קצירה] ליכא
מדנקמצת.
אלעזר לא שמיעא ליה הא אלא
למימר הכי אלא משום [דנקצר]
אליבא
דתנן ר"ש אומר מנחת חוטא של כהנים נקמצת הקומץ קרב בעצמו והשירים
שמיעא ליה ואמ' שאני התם
שלא כמצותו [פסול] משום הכי
דרבנן.
קריבין בעצמן מנלן אמר חזקיה דאמר קרא 6 וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה
לא משום דחביבה מצוה דחי
אלא קסבר רבי דלא דחי שבת:
שבת שהרי שחיטה דחיא שבת
(עכ"ל הרגמ"ה): ד] ובשבת
לכל בני אהרן תהיה אם אינו ענין לבלולה של חיטין תנהו ענין לבלולה של
כי קמיבעיא ליה אליבא דר"ש דאמר איכא
הכא נמי לגבי האי עומר היכא
אומר: ה] ואם נקצר: ו] רבי
פשיט ר' שמעון דנקצר שלא
היא: ז] מנחת הסולת. פ"ה
מנחה כו'.
שעורין ואם אינו ענין לחרבה של חיטין תנהו ענין לחרבה של שעורין והאי להכי
כמצוותו פסול דלמא כשר
דכתיב בה קמיצה ובאינך כתיב
הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא מנין שאין חולקין מנחות כנגד זבחים
ודקאמרת אמאי דחי שבת
אזכרה וקשה דהא איכא דלא
אם אינו ענין
שהרי שחיטת כבש העומר
כתיב בהו לא קמיצה ולא
תלמוד
לבלולה (ו) .
דחיא שבת: ואית דמפרשי
אזכרה כגון מנחת מאפה לכך
אלא שמיעא ליה וקיבלה
נראה דטעמא דנקמצת כדמפרש
בלולה של שעורין.
דאמר אי אמרי' התם דמשום
בגמרא דכתיב בה כתיב בה
לחרבה של חטין. ס) לחרבה של שעורים. כנגד זבחים.
חביבה מצוה דחי שבת שהרי
ודלא כתיב בה כתיב זאת תורת
רש"י כת"י
דחתה שחיטה אלא לגבי עומר
כדמפרש בגמ' גבי אכילת
ואלו מנחות. מנחת הסולת. ומחבת ומרחשת וחלות ורקיקין.
ע)
כיון דליכא למימר הכי משום
שירים. תו"ח: ח] מנלן מנלן:
חביבה מצוה [בלבד] לא דחי
פ)
ט] ע"כ שמיע ליה: י] לאו
ומנחת העומר.
שבת אלא משום דנקצר שלא
משום: יא] שחיטה שלהם את:
ומנחת חוטא וקנאות. צ) ר"ש אומר.
כמצותו פסול הכא נמי לר' נמי
גמ' כל היכא דתנן. עשר תנן. לאפוקי מדר"ש.
יב] מיהא עדיין לא: יג] מצוה
היכי מצי למימר משום חביבה
בשעתא הס"ד ומה"ד ולרבי
מנלן. דכתיב בה. ודלא כתיבא.
מצוה דחיא קצירת העומר
ה"נ: יד] גמר מינה הא:
באה חיטין לא קא מבעיא לן.
שבת כי היכי דלגבי הקטר
טו] הכהנים בתר. תיבת כתיב
מדנקמצת. אם אינו ענין.
חלבים הא איכא למימר שאני
ל"ש: טז] ושתי הלחם כתיב:
התם שהרי דחתה שבת אבל
יז] נינהו. הא חמץ נינהו אלא
גבי עומר דליכא למימר הכי מסתברא משום דנקצר שלא כמצותו פסול דחי שבת. אלא קסבר ר' קצירת העומר לא דחי שבת: לא
פשיטא לטחינה: יח] מאתמול. דכותיה שתי הלחם לאפיה דאי אפשר לה מאתמול דקסבר: יט] אבל מקדש קדשי: כ] שכל. המנחות:
תימא קדוש ואינו קדוש דלעולם באפיה מוקדש אלא הוקבעו דאי שחטן לשמן וזרק לשמן הוקבעו דאי אבד הלחם אבדו כבשים
כא] קמבעיא לן: כב] הוקבעו ולא הוקבעו. פרש"י הוקבעו החלות לאותן כבשים כו' ולא נהירא דא"כ תיפוק ליה משום תנופה דעושה
ואי אבדו כבשים אבד הלחם אבל שחטן לשמן וזרק [שלא] לשמן [לא] הוקבעו: הדרן עלך רבי ישמעאל
זיקה לכך נ"ל הוקבעו ליפסל ביוצא שהרי אין תנור מקדש ליפסל ביוצא כדפי' (בפ"ק) [בפרק התכלת] (דף מ"ו ע"א) ולא הוקבעו לא
פרק שביעי מנחת הסולת שקמצה כשהיא עיסה. באה חיטין לא קא מיבעיא לן דכתיב בה סלת דכתיב והרים ממנו בקמצו מסלת
קאי אאינו קדוש דרבי אלא אאינו קדוש דראב"ש קאי וה"ק לעולם אינו קדוש להיות נקבע בשחיטה ליפסל ביוצא:
הדרן עלך רבי ישמעאל
המנחה: באה שעורים כגון מנחת העומר ומנחת קנאות: אמר קרא וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן
תהיה: בלולה של שעורין היינו עומר:
א) ב)