אלו
מנחות
נקמצות
פרק
שביעי
מנחות
עג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תלמוד
תלמוד לומר לכל בני אהרן תהיה.
לומר איש כאחיו. ואם על תודה
כר'
יהודה מוקמינן
א)
ג א ב
שלא קמו. בדלות.
ב)
הך ברייתא בפ"ב דקידושין וגרסינן
ד ג ד
שהרי
התם וסמיך ליה ח] י) תודה משמע דמסמוכין דריש וקשיא דר' יהודה
ג)
ה ה
קמו תחתיהן בדלות. תלמוד
ד)
בפרק קמא דיבמות והתם כ) פירשתי:
לא דריש סמוכין
לומר ועל מחבת לכל בני אהרן.
איש חולק אפילו בעל מום.
ה) ו)
ו ו
עשייתו ביד.
ז) ח)
לשון חולק לאו דווקא דהא
ג)
תלמוד לומר וכל המנחה אשר תאפה
בכלי. יכול לא יחלקו בקדשי
1
ט)
ז ז
קאמר אין חולקין אלא כלומר אין
קדשים (א) אבל יחלקו בקדשים קלים.
בתנור לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו
י)
א]
כ) ל)
ח ח
ל)
מקפידין בו אבל חלוקה גמורה לא
יכול לא יחלקו מנחות כנגד זבחים שלא
עבדי ליטול בשוה וכן הא דתנן
מ) נ) ס)
ט ט
קמו תחתיהן בדלות אבל יחלקו מנחות
בשילהי בכורים והן מתחלקין ביניהם
ע)
י י
תלמוד לומר איש
כנגד עופות שהרי קמו תחתיהן בדלות
יא כ
כקדשי המקדש וכן הני דבריש טבול
❖
כאחיו.
תלמוד לומר וכל נעשה במרחשת לכל
❖
יום לשון חלוקה לאו
פ)
יב ל
בני אהרן תהיה יכול לא יחלקו מנחות
דווקא וקצת קשה מהא דתנן בפ'
ואין קטן
שואל ומטילין
כנגד עופות שהללו מיני דמים והללו מיני
חולק. ההיא.
הגהות הב"ח
חלשים על הקדשים ביום טוב ושמא
מכל נפקא.
תורה אור השלם
קמחים יחלקו עופות כנגד זבחים שהללו
(א) רש"י
הא
מפני דרכי שלום בעלמא היו עושין
והללו מיני דמים תלמוד לומר ועל
מחבת
1. וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה
אפיקתיה.
ועוד נראה דדווקא קאמר אין חולקין
בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרחֶשֶׁת
❖
לכל בני אהרן תהיה יכול לא יחלקו עופות
ו]
וְעַל מַחֲבַת לַכֹּהֵן הַמּקְרִיב
לענין שיהא שלו לקדש בו את האשה
ויקרא ז ט
אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה:
כנגד זבחים שהללו עשייתן
ביד והללו
דאהכי מייתי ליה בפ"ב דקידושין
2. וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמן
ההוא מוכל נפקא.
עשייתן בכלי אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות
מוסף רש"י ד)
וַחֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי אַהרֹן תִּהְיֶה
אי נמי י"ל דלא ממעטינן
ויקרא ז י
אִישׁ כְּאָחִיו:
שאלו ואלו עשייתן ביד ת"ל וכל מנחה
א
הכא אלא שאין מחלקין מנחה חריבה
2
וכל המנחה.
3. וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמן
יכול
בלולה בשמן לכל בני אהרן
תהיה יכול
זו כנגד מנחה חריבה אחרת אבל
וַחֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי אַהרֹן תִּהְיֶה
לרבות לוג שמן של מצורע.
לא יחלקו.
ויקרא ז י
אִישׁ כְּאָחִיו:
מן האש
מנחה אחת בפני עצמה מחלקין וכן
לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת ומרחשת
אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהקְרִיב
כתיב.
זבח אחד והא דפריך התם בפרק
עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת
כנגד מחבת שזו מעשיה קשין וזו מעשיה
בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת
האיש מקדש מהא דתנא
רכין אבל יחלקו מחבת כנגד מחבת ומרחשת
מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מרְבֶּכֶת
ה)
הצנועים מושכין ידיהן והגרגרנין
חַøת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן:
לרבות מנחת העומר ומנחת קנאות.
כנגד מרחשת תלמוד לומר וחרבה לכל
ב
ויקרא ז יב
חולקין ולא משני במנחה אחת שאני
אבל
4. זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ
ו)
בני אהרן תהיה יכול לא יחלקו בקדשי
משום דהתם לאו מלשון חולקין גרידא
יחלקו מנחות כנגד עופות.
הַקּ¢ דָשִׁים מִן הָאֵשׁ כָּל קרְבָּנָם
והאי.
שהרי קמו
קדשים אבל יחלקו בקדשים קלים תלמוד
לְכָל מִנְחָתָם וּלְכָל חַטּאתָם
דייק מדלא מייתי ממתני' דטבול יום
ואידך.
תחתיהן בדלות.
וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשׁיבוּ לִי
לומר איש כאחיו ואם על תודה כשם שאין
וממתניתין דביכורים מ) [אלא] כדפי'
לברר.
3
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא
במדבר יח ט
וּלְבָנֶיךָ:
התם בקונטרס דס"ד דהאי חולקין
חולקין בקדשי קדשים כך אין חולקים
5. וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר
לרבות חטאת העוף.
לאו ליטול חלקו המגיעו קאמר דגבי
בקדשים קלים איש איש חולק ואפילו
וכל
ב] ג
בָּהֶם לְמַלֵּא אֶת יָדָם לקַדֵּשׁ
נבילה היא.
נעשה במרחשת לכל בני
לחם הפנים תניא ארבעים
אֹתָם וְזָר לֹא יֹאכַל כִּי קדֶשׁ
בעל מום ואין קטן חולק ואפילו תם ההוא
ד
להכשיר ז] אתי. ז)
אהרן.
שמות כט לג
הֵם:
שנה ששימש שמעון הצדיק היתה
6. וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם
מכל נפקא והא אפיקתיה לכדרבי יוסי ברבי
זה גזל
נ)
ברכה מצויה בלחם הפנים [וכל כהן
אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטּאת וְאֶת
הגר.
יהודה אלא ההוא מוכל רבינא אמר אתיא
ת"ל
הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי
שמגיעו כזית] יש אוכל ושבע ויש
ועל מחבת.
כַּחַטָּאת הָאָשָׁם הוּא לַכֹּהֵן
מדתני לוי דתני לוי לכל קרבנם ולכל
ג] 4
שבע ומותיר מכאן ואילך נשתלחה
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
❖
יכול
ויקרא יד יג
מנחתם ולכל חטאתם ולכל אשמם ד] כל
מאירה בלחם הפנים וכל כהן מגיעו
לא יחלקו עופות.
קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע סלקא
כפול כו' וכיון דהוי כפול למאי חזי
ה
שלך הם.
רבינו גרשום
ס) אלא דרך עילוי חולקין מניח חלקו
דעתך אמינא מן האש כתב רחמנא קמ"ל
4
לקדש בו.
לחבירו ונוטל כנגדו במקום אחר
לכל בני אהרן תהיה. שלא
לכל מנחתם לרבות מנחת העומר ומנחת
ו
ז
ח)
מחבת כנגד מרחשת.
יחלקו זה כנגד זה: שלא קמו
אלמא אית בהו דין חלוקה ומשני
קנאות סלקא דעתך אמינא ואכלו אותם
רש"י כת"י
5
מנחות בדלות אלא בדלי דלות:
חלקו המגיעו קאמר וכשאינו שוה
ועל מחבת לכל בני אהרן. אם
אשר כופר בהם אמר רחמנא והאי להתיר
לכל בני אהרן.
אינו ענין למנחה תנהו
לו חוטף חלק חבירו ואוכלו והא
שלא קמו.
קא אתיא ואידך נמי לברר קא אתיא קמ"ל
לעופות: עשייתן ביד. מליקה
דתנן במסכת סוכה הנכנסין
בציפורן: בכלי. בסכין: ההוא.
לכל חטאתם לרבות חטאת העוף סלקא
ח
4
חולקין בצפון חלקו המגיעו קאמר
ברייתא מנין שאין חולקין:
מכל נפקא. כל מנחה בלולה
דעתך אמינא נבילה היא קמ"ל לכל
ובעוד שהיתה בו ברכה:
4
לכל בני אהרן
בשמן והאי דחזקיה נפקא
והא
אשמם לרבות אשם נזיר ואשם מצורע
אפיקתיה לכדר' יוסי ברבי
תהיה. ת"ל על מחבת.
ממנחה דיכול למימר מנחה
ט
י
מחבת
בלולה בשמן וחריבה: והא
יהודה. וא"ת והא מסקינן
אשם מצורע בהדיא כתיב ביה כי כחטאת
6
כנגד מחבת.
אפיקתיה ההוא כל מנחה
כולה הך סוגיא לר' שמעון ואיהו
בלולה לעיל בפרק כל המנחות
האשם הוא לכהן אלא לרבות אשם נזיר
יכול לא יחלקו בקדשי קדשים.
יכול לא
באות מצה בסופיה לכדר' יוסי
פליג עליה בסוף כל המנחות באות
אבל
כאשם מצורע סלקא דעתך אמינא להכשיר
יחלקו.
בר' יהודה מה כל (וכל) האמור
יחלקו.
מצה ועוד דמוקמינן להך
בקדשי קדשים.
למטה שני מינין: ההוא מוי"ו
קא אתי קמ"ל אשר ישיבו זה גזל הגר
ת"ל
כ
4
אבל יחלקו.
דמכל ובריית' מכל: רבינא
ברייתא בקידושין כרבי יהודה
איש כאחיו. איש.
בקדשים קלים.
אמר הא דחזקיה אתיא מדתני
4 לך היא ולבניך ל שלך היא ולבניך ה] אפילו
ואיהו נמי פליג עליה ט] וי"ל דדייק
מוכל. אתיא.
לוי: סלקא דעתך אמינא מן
לקדש בו את האשה אמר רב הונא הכא אם איתא דרבי יוסי ברבי
ואפילו
ע)
האש כתב דבר שממנו לאישים
בעל מום.
שיריו לכהנים אבל לוג שמן
לרבות לוג שמן של מצורע.
שלמי
יהודה אית ליה הך ברייתא היכי
שאין ממנו לאישים אימא לא
דריש: מן האש כתיב. תימה לא
פ)
(קידושין נג.)
קמ"ל: להכשיר אתי לשתות
סד"א מן האש.
לכתוב מן האש ולא בעי לכל: זה גזל הגר. ואתא קרא לאשמועינן
(שם)
יין ולגלח ולטמא למתים קמ"ל
אשר כופר בהם.
לכל קרבנם.
:
ט) אלא אשם
כדדרשינן בהגוזל קמא האשם המושב לה' לכהן
נזיר. להכשיר אתי.
ובספרים ישנים גרסינן בפ' ב"ש בזבחים גזל הגר בהדיא
זה גזל הגר.
כתיב ביה דכתיב בפרשת נשא לו יהיה ופי' שם בקונטרס דלא
גרסינן ליה משום דחטאות ואשמות ושאר האמורים בפרשה בהדיא כתיבי כל אחד ואחד במקומו וסידרו לו הכתוב לאהרן כאן מפני
לרבות לוג שמן.
❖
מחלוקתו של קרח וקשה לפירושו דא"כ מאי קא פריך אשם מצורע בהדיא כתיבי ביה אלא כל הני דאתא קרא לרבויי להו לא כתיבי בשום
מקום כגון לוג שמן של מצורע ומנחת העומר ומנחת קנאות וחטאת העוף ואשם נזיר מיהו צריך לדקדק אמאי צריך לכל בכל הני לרבוינהו
מדכתיב קרבנם ומנחתם חטאתם ואשמם הוה שמעינן להו כיון דשאר כתיבי כולהו בהדיא והני לא כתיבי דמזאת תורת המנחה וזאת תורת החטאת
שיטה מקובצת
וזאת תורת האשם לא הוה ידעינן הני כדמפרש טעמא בכל חד וחד: ואפי' לקדש בו את האשה. הא דדרשינן בסוף הגוזל קמא
סלקא
(זבחים מד:)
דעתך אמינא.
א] תיבות איש כאחיו נמחק:
ובמס' ערכין בסוף המקדיש גבי גזל הגר האשם המושב לה' לכהן קנאו השם ונתנו לכהן שבאותו משמר על כרחין אית לן
ב] ואפילו בעל מום. לאו מהאי
למימר דלאו משולחן גבוה קא זכו דאם לא כן היאך מקדשין בו
את האשה הא אמרינן בפרק האיש מקדש המקדש
מן האש כתיב.
קרא נפקי דבפ' טבול יום מפיק
ליה מכל זכר בבני אהרן אלא
בחלקו
(שם)
עיקר קרא למעוטי קטן ואורחיה
דתלמודא להיו' כולל שתי דרשות מקרא אחד אע"פ שאינן יוצאות ממנו כי ההיא דב"מ והתעלמת כו'. תו"ח: ג] לכל קרבנם כל הני
(לעיל נח.) ואכלו
דרשות מיתורא דכל נפקי דהא עיקר קרא אצטריך לגופיה כדאיתא במדרש למה נשנית מתנות כהונה בפרשת קרח כדי שיוכל אהרן לומר
אותם אשר כופר בהם. והאי להתיר קא אתיא. נבילה היא.
לטובתו נשברה רגל פרתי כך לפי שערער קרח על הכהונה כו' ע"ש וכתב הר"פ בזבחים לפר"ש קשה א"כ אמאי קאמר לכל חטאתם
לרבות אשם נזיר.
לרבות כו' סד"א כו' אימא דהכא נשנית משום מחלקתו של קרח אע"ג דלא אצטריך וי"ל דנהי דנתפרשה פעם אחרת מ"מ אצטריך לומר
מה היה צריך יתור דכל מאחר שאני יכול לשמוע במקום אחר. תו"ח: ד] כל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע דנקרא נמי קרבן דכתיב
אשם מצורע בהדיא כתיב ביה.
והקריב אותו לאשם ולוג השמן דהקרבה נמי אלוג השמן קאי. תו"ח: ה] אפילו לקדש בו את האשה מדחשיב ממונו לקדש בו את האשה
אשר ישיבו זה גזל הגר.
אלמא חולקים גזל הגר כנגד גזל הגר דהא בהא תליא כדאיתא בפ' האיש מקדש דמוכיח דאין מקדשין בהן את האשה בחלקו דקדשי
קלים מדאין חולקין קדשים קלים כנגד קדשים קלים וא"כ גבי גזל הגר דחשיב ממונו לקדש בו את האשה (אלמא) [א"כ ש"מ] חולקין
גזל הגר נגד גזל הגר ותימה דאמרינן בפרק הגוזל בעי רבא מהו לחלוק בגזל הגר הדר פשטה אשם קרייה רחמנא ואין חולקין וכיון דאין
חולקין אין מקדשין כדפי' לעיל דהא בהא תליא וי"ל דודאי בשעת חלוקה פשיטא ליה דיש לו דין אשם אבל כי מטי לידיה הוי חולין
שלך היא ולבניך.
גמורים דמעות נינהו ולא דמי לבשר קדשים דאית ביה בזיון לקודש אף לאחר דמטי לידיה דכהן והכי נמי מסתברא שהרי רבא עצמו
(זבחים מד:)
דבעי הך בעיא בעי לעיל מיניה הקריבה לחצאים או בלילה לא יצא מאי טעמא אשם קרייה רחמנא והדר קמבעיא ליה מהו שיחלוקו אלא
ודאי בדבר שקודם דמטי לידיה דכהן ודאי פשיטא ליה דיש ליה דין אשם אלא דבשעת חלוקה מבעיא ליה אלמא דיש חילוק אף אנו
נאמר יש חילוק בין בשעת חלוקה דעדיין לא מטי אלא לידי הגזבר הממונה על כך אבל לאחר שנתחלק לכל אחד ואחד אין דין אשם. תו"ח. גליון אפילו לקדש בו את האשה וא"ת והא כתיב בתריה בקדש הקדשים תאכלנו וי"ל דאשאר מתנות קאי דמידי דאכילה הוי. מהר"פ:
ו] המנחות בסופו: ז] אתי לגלח עליה ולשתות יין ולטמא ותיבות [ליחול עליה] נזירות טהרה נמחק: ח] וסמיך ליה אם על: ט] פליג עליה וי"ל דהכא מ"מ פריך לר"י הך סברא דאין חולקין מנלן דהא לא אשכחנא תנא דפליג על הך ברייתא. תו"ח: