עד: אלו
מנחות
נקמצות
פרק שביעי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי קמיבעיא [לי] לאו דכליל תהיה.
קים לן אזהרה במעילה אלא מתרומה אבל אלאו דוזר לא יאכל כי
א) ב)
כ א
ג)
קודש הם לא לקי כיון דלא חזי לכהנים והא דנקט הכא לאו דזרות
ד) ה) ו)
כא ב
ותו ליכא. הא איכא עולה.
ולא קאמר לאו דמעילה לישנא דקרא נקט ומיהו קשיא לפירוש זה
ז)
עורה לכהנים. מוראה ונוצה.
כב ג
ע)
מהא דתניא התם כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב לוקה שלש
לשיתין אזלי.
ומאי בזה.
אף דם לוקה שלש ופריך מאי שנא
(א) לאפוקי מדשמואל
ח)
כג ד
דאמר מזלפה לאשים.
ט)
חלב דלוקה שלש דאית ביה הלין תרי
לא קא מיבעיא לי כי קא מבעיא לי לאו
כד ה ו
לאוין דאמרינן ולאו דזרות דם נמי
דכליל תהיה מאי אמר רב אהרן לרבינא
י)
א]
כה ז
לילקי שלש דאית ביה הלין תרין לאוין
ת"ש דתניא ר"א אומר כל שהוא בכליל
(ב)
מסייעא לשמואל
א
1
כ)
דאמרינן ולאו דזרות ומשני איצטריך
קומצו.
ל)
כו ח
תהיה ליתן לא תעשה על אכילתו:
סד"א הואיל ואימעיט דם מטומאה
מ) נ)
כז ט
מתני' מנחת כהנים ומנחת כהן משיח
ס) ע)
ב
ג
אימעיט נמי דם מזרות קמשמע לן
❖
פ)
כח י כ
ומנחת נסכים למזבח ואין בהן לכהנים ובזה
❖
ותו ליכא.
ד
הקישא ואי זרות היינו לאו דמעילה הא
איכא דמה.
יפה כח מזבח מכח הכהנים שתי הלחם
בהדיא אימעיט דם מטומאה וממעילה
ה
איכא
הגהות הב"ח
בסוף כל הבשר ובקונטרס
ולחם הפנים נאכלין לכהנים ואין בהם למזבח
ו
תורה אור השלם
מתנותיו.
(א) רש"י
לא גריס התם מטומאה אלא ממעילה
גמ'
ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח: ותו
לאפוקי ממאן דאמר שתי הלחם הבאות
יפה כח
1. וְכָל מִנְחַת כֹּהֵן כָּלִיל
ויש לפרש דהכי קאמר ס"ד אמינא
בפני עצמן. ז) ז]
באחר (ב) ד"ה
ליכא והא איכא עולה איכא עורה לכהנים
תִּהְיֶה לֹא תֵאָכֵל:
הואיל ואימעיט ממעילה פירוש מקרבן
דאמר
ויקרא ו טז
והא איכא עולת העוף איכא מוראה ונוצה
(ג) ד"ה
2. וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת
מעילה אימעיט נמי מזרות כלומר
לו
קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן
והא איכא נסכים לשיתין אזלי ומאי בזו
❖
ממלקות דלאו דמעילה דנפיק מוכל
כמות שהן
ויקרא ב ז
תֵּעָשֶׂה:
(ג)
ח]
לאפוקי מדשמואל דאמר שמואל המתנדב
כמות שהן
זר קמ"ל היקישא דכי ממעטינן דם
❖
יין מביאו ומזלפו על גבי אישים קמ"ל
בסוף כל הבשר היינו דווקא מקרבן
מוסף רש"י
דלשיתין אזלי מסייע ליה לשמואל דאמר
מעילה ולא ממלקות והא דלא אמרינן
ט]
ז
איכא מוראה ונוצה.
רבינו גרשום
איפכא דמיעוטא למלקות והיקישא
שמואל המתנדב שמן קומצו ושיריו נאכלין:
ח
ח)
לא מיבעיא לי. דכהן גבי
לקרבן משום דהיקישא גבי לאו כתיב
שתי הלחם ולחם הפנים: ותו ליכא והא איכא
י] ט)
אמורין כזר דמי: איכא
אבל אי גרסינן לטומאה קשה מה
(להלן קז.) ומזלפו על גבי
מוראה ונוצה. דלא קרבה:
חטאת העוף איכא דמה והאיכא לוג שמן של
קמ"ל
אישים.
ראית למעט טומאה ולרבות זרות
לשיתין אזלי. ולא להקטרה:
בזו.
מצורע איכא מתנותיו ומאי בזו לאפוקי
ב]
המתנדב שמן בפני עצמו:
אימא איפכא ומיהו בכל ענין צריך
קומצו יקפנו: איכא מתנות.
ממאן דאמר שתי הלחם הבאות בפני עצמן
י)
טעם דעל כרחין אמת הוא דממעטינן
שהיה מזה מן השמן: שתי
לשריפה אתיין קמשמע לן דבזו יפה כח
הלחם הבאות בפני עצמן
טומאה ומרבינן זרות וי"ל משום
מתני' כל המנחות הנעשות
בשאין להם כבשים. (ואפי'
כהנים לעולם: מתני' כל המנחות הנעשות
דהיקישא דכל חלב וכל דם גבי זרות
הכי) לעולם של כהנים
בכלי.
הם: לאפוקי ממאן דאמר
דהכל זרים אצל חלב ודם אבל סתם
(זבחים צא:)
בכלי טעונות שלשה מתנות שמן יציקה
ט
יציקה ובלילה
המתנדב שמן קומצו.
בפרק התכלת לשרפה
בני אדם טהורין וא"ת ואי דמפרשינן
ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן
ומתן שמן.
אתיין: כל המנחה הנעשה
(שם) שתי הלחם
בכלי שרת. מנחת מחבת
דלאו דזרות הוא לאו דוכל זר לא יאכל
חלות בוללן דברי רבי וחכ"א סולת
י
ג]
הבאות בפ"ע.
ומנחת מרחשת: טעונות ג'
כי קודש הם תקשי לן דלילקי נמי אלאו
פעמים מתנות שמן. נותן
ד] החלות טעונות בלילה ורקיקין משיחה
(לעיל
דמעילה וי"ל דלא חשיב לאו דמעילה
שמן בכלי קודם לעשייתן
❖
כיצד מושחן כמין כי והשאר נאכלין
מו:)
קודם לנתינת הסולת ואח"כ
ה]
משום דלא חשיב אלא לאוי דלא שייכי
נותן הסלת על גבי השמן
גמ'
לכהנים:
למעוטי מאי אמר רב פפא
אלא בחלב ואימורין אבל לאו דמעילה
וחוזר ונותן שמן ע"ג הסלת
ובוללה ולשה ואופה
שיטה מקובצת
כ למעוטי מנחת מאפה ת"ר ו] 2 ואם מנחת
שייך אף בבשר ובקדשי בדק הבית
ופותתה וחוזר ויוצק עליה
מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה מלמד
ועוד דשייך נמי בהנאה בלא אכילה והא
שמן וקומצה: וחלות של
א] אמר ליה רב: ב] איכא
מנחת מאפה בוללן בשמן
מתנות. דכתיב והזה מן
דפריך התם לעיל דליחייב נמי משום
שטעונה מתן שמן בכלי קרבנך קרבנך לגז"ש
כשהן חלות דברי רבי
השמן באצבעו שבע פעמים
כי קודש היינו משום דהתם חשיב לאו
מה
וחכ"א כשהן סלת בוללן.
תימה מאי קאמר דאין הזאה
חלות של מנחת מאפה
זו ע"ג המזבח ומאי יפוי כח
דנותר ולא שייך בחלב טפי מבשאר
חלות.
טעונין בלילה לר' כשהן
הוא זה למזבח ומה שפי'
בשר וא"ת ולרבנן דפליגי התם בכריתות עליה דרבי יהודה
וחכמים אומרים סלת.
חלות. לרבנן כשהן סלת:
רש"י שהי' מזה על הפרכת
ורקיקין משיחה. כיצד
וממעטי דם מזרות אם כן בסוף כל הבשר דחשיב
לא דק שהרי בעזרה היה
החלות. כיצד מושחן.
מושחן לרקיקה כמין כי
עומד והיה מתכוין להזות
כמין כי.
חומר בחלב מבדם ליחשוב לאו דזרות וי"ל דבפלוגתא לא קמיירי וא"ת
יווני. כאות כי יווני אות היא
ע"ג הפרכת כדאיתא במס'
כ) והשאר. גמ' ת"ר סלת בשמן
אמאי לא חשיב בכריתות לאו דחלב נבלה וחלב טרפה יעשה
כעין זה והשאר של שמן
נגעים: ג] לעשייתן והחלות:
תעשה.
נאכל לכהנים: מלמד
ד] החלות טעונות בלילה כו'.
לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו וי"ל דלאו בעניינא דקדשים
שטעונה מתן שמן בכלי
פרש"י השתא מיירי במנחת
כתיבא כי הני דהתם ומיהו קשה דלילקי משום לאו דהכא דכל שהוא
קודם לכל דבר. והדר סלת
מאפה תנור ואמר השר
קרבנך.
בשמן ע"ג השמן תעשה:
מקוצי דבחנ' אמר דמיירי
בכליל תהיה הרי הוא בבל תאכל וי"ל דפלוגתא היא הכא אי נמי הוי
רש"י כת"י
קרבנך כתיב במחבת וכתיב
במנחת מאפה שהרי רבי
ובזה
יפה כח כהנים מכח המזבח. אע"ג דאיכא
לאו שבכללות:
קרבנך במרחשת. כאן
דאמר (ושאר מנחות חלות)
לא קא מבעיא לי. כי קא מבעיא לי לאו דכליל
תהיה. [גמ'] ותו ליכא.
במרחשת כתב סלת בשמן
[דחלות בוללן] היינו משום
כבשים בהדי לחם ובזיכי לבונה בהדי לחם הפנים מגופו מיהא ליכא
תעשה דהיינו מתן שמן
דיליף להו ממנחת מאפה
למזבח: והאיכא עולה. וא"ת והאיכא לבונה דאמרינן בפרק
איכא מוראה ונוצה.
בכלי:
ורבנן דאמרי סולת לפי
לשיתין אזלי.
שכולן ממנחת סול' [ילפי]
בתרא האומר הרי עלי למזבח יביא לבונה שאין לך דבר
ל) מאי בזו.
וא"כ כל המנחות כי הדדי
שקרב כולו למזבח אלא לבונה וי"ל דלא מיירי הכא אלא במידי דחזי
נינהו בין למר בין למר לכך
לאכילה ולהכי לא חשיב נמי עצים לרבי: לאפוקי מדשמואל כו'.
המתנדב יין. מזלפו על גבי האשים.
נראה לו לפרש החלות
טעונות בלילה בכל המנחות
עיקר מילתא בפרק התדיר ופריך עלה טובא והא דלא פריך
מסייע.
מיירי למר כדאית ליה ולמר
מהכא לפי שאינו אלא מייתור משנה ומהאי טעמא נמי לא מייתי
כדאית ליה והא דתנא החלות
ושיריו נאכלין.
משום דבעי למיתנא הרקיקין
והאיכא חטאת העוף.
התם סייעתא מהכא אההיא דשמואל והתם מוכח טעמא דשמואל משום
במשיחה: ה] כי ושאר
איכא דמה. והאיכא לוג שמן של מצורע. מתנות.
קומצו
פ)
ושיריו נאכלין. [אבל] יין צלול הוא
דבר שאין מתכוין:
השמן: ו] תיבות ואם מנחת
מ)
לאפוקי ממאן
ואי אפשר לקומצו: איכא מתנות.יא] פירוש מתנות על הפרוכת
מרחשת קרבנך נמחק:
נ)
דאמר.
ז] שמתנדב: ח] כבשים לצבור
מתני' הנעשות בכלי.
ולא משמע כן בהקומץ רבה לעיל דאמר שבע הזאות שבפנים
ותיבת שנאבדו נמחק:
קודם לעשייתן.
ט] אתיין ותיבת הויין נמחק:
ושבמצורע מכלל דשל מצורע לא הוי בפנים ועוד תנן בסוף נגעים בא לו
י] תיבת וכו' נמחק: יא] פירש
אצל מצורע לשער נקנור נתן מן הדם על תנוך נטל מלוג השמן ויצק
והחלות בוללן.
בקונטרס: יב] מאפה אע"ג
וטבל והזה ז' פעמים כנגד בית קדשי הקדשים כו' בא לו אצל מצורע
דגם היא נאפית בתנור:
וחכמים אומרים. החלות.
מושחן. כי.
כו' מדלא קתני בא לו להיכל משמע שבעזרה עומד ומדהדר תני בא לו אצל
ושאר. גמ' הנעשות בכלי
מצורע משמע שלא היה עומד בשער ניקנור: למעוטי מנחת
למעוטי מאי: למעוטי מנחת מאפה.
מאפה.יב] לא מיקרי נעשית בכלי דקסבר אין תנור מקדש:
בשמן תעשה.
מה
ס)