עה: אלו
מנחות
נקמצות
פרק שביעי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איזהו דבר שצריך שני מיעוטין כו'. תימה דלעיל בסוף כל
הוי אומר [זו] מנחת מאפה.
א) ב)
לג א
מתני' קופל.
ג)
המנחות באות מצה גבי הגשה דכתיבי מיעוטי
ד) ה)
לד ב
מבדיל. מנחת כהנים קופל.
טובא טז] ממעטינא מקמא שתי הלחם ולחם הפנים דאין מהן לאשים
ו) ז)
לה ג
ואין מבדיל. מנחת כהן משיח.
ד
וממיעוט שני מנחת נסכים שאינה באה בגלל עצמה וממיעוט שלישי
לא היה מקפלה.
מנחת כהנים ומנחת כהן משיח שאין
ו] רבי שמעון אומר
ח)
מנחת נדבה של כהנים ומנחת כהן משיח
לו ה
מהן לכהנים והשתא הכא גבי יציקה
אמר רבה איזהו דבר
שצריך שני מיעוטין
אין בהן פתיתה.
דאיכא תרי מיעוטי נהי דלא צריך
הוי אומר זו מנחת מאפה: מתני' מנחת
ט)
לז ו
למעוטי שתי הלחם ולחם הפנים שאפילו
ישראל קופל אחד לשנים ושנים לארבעה
וכולן.
א
שמן אינה טעונה כדממעיט להו בפרק
י)
לח ז ח
ומבדיל מנחת כהנים קופל אחד לשנים
כל המנחות מכל מקום
ושנים לארבעה ואינו מבדיל מנחת כהן
כ)
ב
נוקי קמא למעוטי מנחת נסכים ואידך
❖
ל)
משיח לא היה מקפלה רבי שמעון אומר
למעוטי מנחת כהנים ומנחת כהן
מ)
מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן
משיח מטעמים דהתם ויש לומר דלא
❖
מוסף רש"י דמי דגבי הגשה איכא תלתא מיעוטי
פתיתה מפני שאין בהן קמיצה וכל שאין
ה)
חביצא.
ולא שייך לאוקמי כולהו במנחת
גמ' ת"ל פתים.
בהן קמיצה אין בהן פתיתה ג וכולן פותתן
הגהות הב"ח
מאפה אבל הכא דליכא אלא תרי
ו)
גמ' תנו רבנן פתות יכול לשנים
כזיתים:
מנא אמינא לה.
תלמוד לומר אותה
(א) רש"י
מיעוטי ואיכא לקיומי תרוייהו במנחת
היה.
תלמוד
לומר פתים אי פתים יכול יעשנה
ומקריב
ז]
מאפה מקיימינן: חביצא. פי'
לפתיתים.
מנחות.
פירורין
תלמוד לומר אותה אותה לפתיתים
בקונטרס תבשיל שקורין שלינקו"ק
(ב) ד"ה
אומר ברוך
ז) ומבדיל. (א)
ולא
פתיתה לפתיתים הא כיצד מנחת
שהחיינו.
ואם יש
א]
שמפררין בו פת וקשה מה ענין זה
ואינו מבדיל.
הלחם בעין
נטלן
❖
ישראל
קופל אחד לשנים ושנים לארבעה
אצל מנחות שהבישול מבטלו כאן
לאכלן. ותנן.
ומבדיל
מנחת [כהנים] וכהן משיח היה
מתורת לחם ואי משום דטיגון דמנחה
אבל מקפלה לשנים.
האי
חשיבא כבישול דחביצא והא בסמוך
מקפלה וכו' והא אנן תנן לא היה מקפלה
לעזי רש"י
ח) ח]
חביצא. היה עומד
וכולן פתיתים כזיתים.
מייתי עלה ליקט מכולן דליכא שום
אמר רבה אינו מקפלה לארבעה אבל
ומקריב מנחות בירושלים.
שלנקי"ק [שלקי"ק].
טיגון ועוד אמרינן בפרק כיצד מברכין
מקפלה לשנים: רבי שמעון אומר
תבשיל המתבשל בתוך
❖
גבי חטה טחנה לשה אפאה
סיר, ובו פירורי לחם ועוד.
מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהן
ובשלה בזמן שהפרוסות קיימות מברך
נטלן.
פתיתה: אמר רב יוסף האי ד חביצא ב] דאית
מברך.
המוציא אין הפרוסות קיימות מברך
מפרכן.
רבינו גרשום
בה פירורין כזית מברכינן עליה המוציא לחם
בורא מיני מזונות משמע אין הפרוסות
שצריך ב' מיעוטין. לפי שיש
מן הארץ אי לית בה פירורין כזית מברכינן
קיימות אפילו יש בהן כזית ועוד
הכי נמי.
בה ב' מינין: קופל. כמו
ט]
ליקט מכולן.
ליקט
כופל: החלה אחת לשתים
בסמוך דקאמר ולרבי ישמעאל דמחזירן
עליה בורא מיני מזונות אמר רב יוסף מנא
ואכלן אם חמץ כו'.
מכולן.
ושתים לארבע ומבדיל.
לסולתן הכי נמי דלא מברך המוציא
אמינא לה דתניא היה עומד ומקריב מנחות
כזית.
והיינו פתיתה: מנחת כהנים
קופל כו'. כדי לקיים בה
היכי בעי למימר דמברך וכי יש לך
הכא במאי עסקינן.
בירושלים אומר ברוך שהחיינו וקימנו נטלן
ה
ג]
קצת פתיתה: ואינו מבדיל.
בשעירסן.
אין פרוסות קיימות יותר מזה ומפרש
הואיל והיא כולה כליל:
לאכלן אומר המוציא לחם מן הארץ ותנן
י]
יז]
ר"ת דחביצא הן פתיתין דקין
מנחת כהן משיח לא היה
וכולן פתיתי' בכזית אמר ליה אביי ולתנא
אי הכי היינו דקתני עלה והוא שאכלן.
מקפלה. כשאר מנחת כהנים
ד]
שמדביקין אותן על ידי דבש או על
לפי שהיא חובתו ואינה
כשיעור אכילת פרס.
דבי רבי ישמעאל דאמר מפרכן עד שמחזירן
ידי חלב ושומן כעין טיגון של מנחה
נקמצת כלל וכליל היא:
וכולן שצריכין פתיתה
לסלתן הכי נמי דלא מברך המוציא וכי תימא
ובערוך פי' כעין חביצא דתמרי
מקפלן שנים לארבעה וד'
הכי נמי והתניא ליקט מכולן כזית ואכלו
ואי בשעירסן. יא]
שפירר הפת בקערה ושופך מרק
בשעירסן.
ה]
לח' וח' לט"ז עד שיהו
עליהן: היה עומד ומקריב מנחות
שאכלו מיבעי ליה.
פתיתין כזיתים: פתות יכול
אם חמץ הוא ענוש כרת אם מצה הוא
ו
והוא שאכלן
לשנים ולא יותר ת"ל אותה
יב]
ט)
בירושלים. פירש בקונטרס כהן שלא
בכדי אכילת פרס.
(נמי) לפתיתים שיעשה
אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח הכא במאי
אמר
אותה פתות. ופתים דהיינו
הביא מנחה בשנה זו ולא היה לומר
ליה. יג]
עסקינן בשעירסן אי הכי היינו דקתני עלה
א' לב'. וב' לד': ולא (א'
הביא דמנחת כהן כליל היא ובמנחה
הכא במאי
מפתיתיה) פתיתה לפתיתין
והוא שאכלן בכדי אכילת פרס ואי בשעירסן
לפירורין: חביצא. שקורין
הנאכלת מיירי כדקאמר נטלן לאוכלן
עסקינן.
שאכלו מיבעי ליה אלא הכא במאי עסקינן
בלע"ז «tנƒ יק« אט« א: ליקט
ויכול לפרש כהן שלא הקריב מנחה
מכולן מכל הפירורין עד
בבא
מלחם גדול מאי הוי עלה רב ששת
יד]
י)
בשנה זו ומיירי במנחת ישראל עוד
שיהו כזית. מדיוצא [אדם
טו]
יוצא בהן] ידי חובתו הכי
אמר אפי' פירורין שאין בהן כזית אמר
לשון אחר פירש ישראל שלא הביא
ז
נמי דמברך עלייהו המוציא:
מנחה מימיו וקשה דנטלן לאוכלן קתני
רבא והוא דאיכא תוריתא דנהמא עלייהו:
הכא במאי עסקינן דיוצא
ח
שאכלו מיבעי ליה.
בהן כגון שעירסן. שקיבץ
וישראל לא מצי אכיל וה"ר יח] שמעון
מתני'
הב"ע.
הפירורין ביחד ולשן וחיברן
פירש בברכות דדוקא במנחות
והוו כזית: אי הכי דקתני
(ב) אפילו פירורין שאין
עלה והוא שאכלן. אותן
כ)
לפי שאין רגילין להתנדב מנחות ואי אפשר לומר כן דבתוספתא קתני
פירורין שליקט: כשיעור
בהן כזית. תוריתא דנהמא.
יט]
נמי הכי גבי זבח ונראה לפרש דלפי שהיו משמרות מתחדשות
כדי אכילת פרס. ולא שהה
בהן יותר הויא אכילה
כ]
ומתחלפות פעמיים בשנה ולכל משמרה היו בתי אבות נמצא שלא
רש"י כת"י
ויוצא: ואי בשערסן. שגבלן
היו מקריבין אלא שני ימים בשנה וזמן קבוע להם להקריב לחצי שנה
דהוה חתיכה אחת שאכלו
איזו דבר שצריך שני מיעוטים. הוי אומר זו מנחת
יום אחד לפיכך מברך אזבח ואמנחה שהחיינו לזמן:
מבעי ליה וכשאמר שאכלן
מאפה.
תוריתא
משמע דהרבה פירורין הם
ליקט מכולן.כא] אחמשת המינים קאי ובפסח והא ליכא למימר
דנהמא.
ולא חתיכה אחת: אלא ודאי
❖
דאמנחות קאי דקתני אם חמץ הוא וכל המנחות באות
(ברכות לז:)
דפירורין קאמר ומהכא לא
תפשוט דהכא במאי עסקינן
מצה כך פירש בקונטרס ויש פירושים שכתוב בהן אפתיתין שאין בהן
דיוצא בפירורין שליקט כגון
אפילו
מתני'
פירורין שאין בהן כזית. וא"ת
כזית ולא איתפרש לן היכא:
קופל. ומבדיל. מנחת כהן.
דבאו מלחם גדול. דאכתי
שיטה מקובצת
הפת דבאו ממנו אכתי הוי
וכולן פותתן כזיתים.
הא דאמרינן בפרק כיצד מברכין פת צנומה בקערה מברכין
גמ' פתות.
חשוב וקאי ובר ברכה הוא
א] ולא פתיתין לפתיתין.
עליה המוציא ופליגא דר' חייא בר אבא דאמר צריך שתכלה ברכה עם
הלכך פירורין נמי שליקטן
למ"ד כולן כזיתים צריך
ולא פתיתין לפתיתין.
בר ברכה נינהו אבל המנחות
לומר אותן לפתיתין פחות
הפת היכי דמי אי דליכא לחם אחר הא מסקינן הכא דמברך המוציא ואי
שפירכן כולן ולא נשתייר
מכזית ותנא דבי רבי
מכפלה.
דאיכא לחם אחר על הגדול מברך דעד כאן לא פליגי התם אלא בפתיתין
בהן דבר חשוב אכתי לא
ישמעאל דאמר פותתן עד
חביצא.
גדולים ושלימים קטנים אבל פתיתין גדולים ופתיתין קטנים פשיטא
ידעינן: תאוריתא דנהמא.
שהוא מחזיר לסלתן לית ליה
פרורין כזית. היה עומד.
שיהא בהן מראה לחם ולא
האי דרשא דהכא: ב] אי אית
ל) כב] הואיל ואיכא לחם אחר שלם דאההוא לחם מברך ונראה לפרש דמיירי
נטלן
דקין הרבה שאין (ידוע)
בה: ג] אומר שהחיינו
כג] מ)
התם בככר שמפרר ממנו בקערה לשם ברכה כדי לברך עליו המוציא :
לאכלן. ותנן.
[נראה] אם היו לחם אם
וקיימנו לזמן הזה ותיבת
מפרכן. ליקט מכולן.
לאו:
ברוך נמחק: ד] פתיתין
כזיתים תיבת בכזית נמחק:
אם מצה כו'.
ה] ליקט מכולן. מחמשת
כשערסן. בבא מלחם גדול.
המינים א"נ מכל מיני לחם:
מאי הוי עלה. תוריתא דנהמא.
ו] תיבת כלל נמחק: ז] תיבת
לפתיתים נמחק: ח] חביצא
שלניקוק: ט] מכולן. מכל הפירורין: י] ביחד וגללן: יא] שגבלן אות ו' נמחק: יב] משמע דהרבה פירורין: יג] שלא עירסן: יד] ברכה הוא: טו] שלקטן ממנו: טז] ממעטי' ממעוטא קמא: יז] דחביצא הוא בלא בישול כמו המחבץ והמגבן. ת"א:
יח] וה"ר שמעי' פירש: יט] שהיו המשמרות: כ] בשנה דכ"ד משמרות היו ולכל משמרה היו ששה בתי: כא] מכולן כזית: כב] פשיטא וכ"ש היכא דאיכא לחם כו' בקערה מתחילה לשם: כג] המוציא ומ"ה קאמר דטוב הוא לברך עליהם המוציא
ור' חייא סבר צריך שתכלה ולכך שלימים עדיף: