אלו מנחות
נקמצות
פרק שביעי
מנחות
עו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מתני' שיפה. בעיטה.
רבי
יוסי אומר שיפה ובעיטה בבצק. פי' ולא בחיטין ובתוספ' (פ"ח)
א)
לט א
בחיטין. בבצק.
ב)
גרסינן אף בבצק ופליגא אהך ובתוספתא דיוקנית לא גרסי'
באות עשר עשר. גמ' שף
ג)
מ ב
אף: אתיא חוקה חוקה מלחם הפנים. תימה דבפ"ק
אחת ובועט שתים שף שתים ובועט שלשה.
ד)
דרשינן חוקה דחביתין ובהקומץ רבה דרשינן חוקה דלחם
ה) ו)
מא ג
הפנים: דאפרשינהו בלישייהו.
בעי רבי ירמיה.
ז) ח)
מב ד
מתני' כל המנחות
לכאורה דאין שם תרומה עליהם
טעונות שלש מאות
א
ז]
או דלמא.
בעיסה דבשחיטת הזבח הוא דקדשי
שיפה וחמש מאות בעיטה שיפה ובעיטה
ט) י)
מג ה ו ז
כ)
ותנן בפ' התודה שחטה
בחיטין ור' יוסי אומר בבצק כל המנחות
(ב)
ח)
ר' יוסי
ב
א]
מד ח ט
עד שלא קרמו בתנור לא קדש הלחם
אומר שיפה (ג) ובעיטה בבצק.
ל)
ב] באות עשר עשר חוץ ג מלחם הפנים
ותימה דבסוף פ"ק דנדרים
מ)
מה י
לחם הפנים בהדיא כתיב ביה.
❖
וחביתי כהן גדול שהם באות שתים עשרה
ד
אמרינן כחלת אהרן וכתרומתו מותר
אתי חוקה מלחם הפנים.
נ)
דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר כולם באות
ט)
הא כתרומת לחמי תודה אסור והא
ס)
ע)
שתים עשרה חוץ מחלות תודה ונזירות שהן
רבינו גרשום
תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים
פ) צ) ק)
(ד) שאר
באות עשר עשר: גמ' תנא שף אחת בועט
הוא ומשני לפני זריקת דמים וכדרב
ה
ר) ש)
שיפה. שמוללן בפיסת ידו
מנחות דבאות עשר עשר מנלן: מה להלן.
ת) א)
בכלי: ובעיטה. שבועט בהן
טובי בר קיסנא כדאפרשינהו בלישייהו
שתים שף שתים בועט שלש בעי רבי ירמיה
❖
ח]
בידו: בחיטין. כדי שישירו
וצריך לומר דלאו תרומה ממש הוו עד
שכן יחיד.
אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי ואתויי
קליפתן: ור' יוסי אומר
ו
י)
ט]
אחר אפייה וא"ת דמשמע הכא דהך
בבצק קאמר בעריכת בצק
תרי מאי תיקו: שיפה ובעיטה בחיטין רבי
דבעי שיפה ובעיטה:
הגהות הב"ח
דרב טובי בר קיסנא בדיעבד ובפרק
איבעיא להו בבצק קאמר ר'
יוסי אומר בבצק: איבעיא להו בבצק ולא
קמא דנדה גבי שפחתו של רבן
(א) גמ'
יוסי דבעי שיפה ובעיטה
בחיטין או דלמא אף בבצק תא שמע דתניא
חוץ מלחם כו'
ולא בחטין או דלמא אף
ז
גמליאל שהיתה אופה ככרות של
(ב) רש"י
בבצק כו': אתיא חוקה
שיפה ובעיטה בחיטין רבי יוסי אומר שיפה
תרומה ומוקי לה בתרומת לחמי תודה
חוקה מלחם הפנים. דכתיב
(ג) ד"ה
בתרוייהו חוקה דהוו י"ב:
ובעיטה בבצק: כל המנחות באות (א) כו'
ופריך תרומת לחמי תודה באפייה
בחיטין
מה להלן בתודה עשר. בכל
שכן הקדש.
מאי בעי ומשני דאפרשינהו בלישייהו
שתים עשרה: לחם הפנים בהדיא
כתיב
(ד) ד"ה
מין כדאמרי' באידך פרקא:
כ)
י]
שכן שמן. במנחות ובלחמי
כדרב טובי בר קיסנא וכי לא עשתה
ביה חביתי כהן גדול אתיא חוקה חוקה
כל
תודה יש בהן שמן. ויחיד
מצוה מן המובחר ויש לומר דהא
המנחות כו' דבאות עשר
מביא אותן: שנתנדב.
מלחם הפנים ג] כל המנחות דבאות עשר
ועצם.
עשר חלות או עשר
דקאמר ארבע חלות הוא דיעבד
שבאין נדבה: והן נפסלין
עשר מנלן גמר מלחמי תודה $ מה להלן
רקיקין דבתודה כתיב
בלינה. ואינן דוחין לא שבת
דלכתחילה בעי ארבעים וגם היא
ואי
בהדיא
ולא טומאה: לאפוקי לחם
עשר אף כאן עשר ולילף מלחם הפנים מה
סבירא לן דדבר הלמד בג"ש.
עשתה ארבעים אלא שקודם אפייה
(ה) ד"ה
הפנים דאין בהן שמן. והן
בכהן
להלן שתים עשרה אף כאן שתים עשרה
משל צבור ואינן באין נדבה.
הפרישה אותן של תרומה ולא הפרשה
ואינן נפסלין בלינה.
מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף שכן
גמורה אלא שביררה אותן העתידות
(ו) ד"ה שרת
דמשבת לשבת היו לנין.
ל)
דכלי מקדשן
ודוחין שבת וטומאה: שכן
להיות תרומה לעשותן א) נאות ויפות:
יחיד המתנדב שמן נפסל שלא בשבת
❖
ד]
יא] מ)
הקדש. לחם הפנים ושאר
שריבה מנחות הן הן קדשי קדשים.
ושלא בטומאה אדרבה מלחם הפנים הוה
לילף מחביתין מה.
ולחמי תודה קדשים קלים.
שכן
ליה למילף שכן הקדש ולבונה מצה ועצם
הנך נפישן ה] ואי סבירא לן
ולחם הפנים ומנחות טעונין
גליון הש"ס
הדיוט.
לבונה: עצם. ובאין בגלל
דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין אב נילף מחביתי כהן גדול מה
גמ' מה להלן עשר.
עצמן. מה שאין כן בלחמי
להלן שתים עשרה אף כאן שתים עשרה מסתברא מלחמי תודה הוה ליה
תודה דאין טעונין לבונה
❖
(ה)
ובאין בגלל זבח: ואי סבירא
למילף שכן הדיוט שהתנדב חצאין לפיגול שלא בשבת ושלא בטומאה
לן דדבר הלמד מג"ש כגון
חביתין דילפי מלחם הפנים
אדרבה מחביתי כ"ג ה"ל למילף שכן עשרון כלי הקדש ולבונה מצה
מחוקה חוקה דחוזר ומלמד
מוסף רש"י
ועצם הגשה ואישים והני נפישן הדיוט מהדיוט עדיף ליה רבי מאיר
בבנין אב במה מצינו.
שף. (זבחים יד:)
שכן עשרון.
דפלוגתא היא במסכת
אומר כולן באות שתים עשרה ו] מאי קסבר אי סבירא ליה דדבר הלמד
אמטויי ואתויי חד.
זבחים אי חוזר ומלמד אי
לא: שכן הדיוט. לחמי תודה
בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין אב יליף מחביתי דכהן גדול דהני נפישן
כלי.
ושאר מנחות הדיוט יכול
אי סבירא ליה דדבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בבנין אב
(ו)
להביאן: שהתנדב ובאין
(נדה סג.) לחמי תודה
נדבה: חצאין. ואינן באין
יליף מלחם הפנים הקדש מהקדש עדיף ליה: חוץ מלחמי תודה ונזירות שהן
שאפאן ארבע חלות.
לחצאין: לפיגול. ויש להן
הקדש.
באות עשר עשר: לחמי תודה בהדיא כתיב בהו נזירות דאמר מר שלמיו
דין פיגול: ואינן דוחין לא
נ)
שבת ולא טומאה: וחביתין
לרבות שלמי נזיר אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן
ח
הן קרבן כ"ג. ואינן באין
נדבה. ובאין לחצאין ואין
ארבע חלות יצא והא בעינן ארבעים למצוה והא בעי אפרושי תרומה מינייהו
(נדה ו:) הא
הדיוט מהדיוט.
להן פיגול. כדתנן במס'
וכי תימא דמפריש מכל חדא וחדא אחד אמר רחמנא שלא יטול פרוס
בעינן ארבעים.
זבחים: כלי. חביתין ומנחות
כלי מקדשן. ולחמי תודה
רבי מאיר
דאפרשינהו בלישה מיתיבי כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט
ט
י
(שם)
שחיטת הזבח מקדשן: לר'
אומר וכו'.
מאיר יליף לה. ממה נפשך
במדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כ"ג ולחמי תודה ונזירות הוא
למצוה.
שהם י"ב דאי סבירא ליה
דאמר
דדבר הלמד וכו': לחמי
יליף מלחם הפנים דהקדש
תודה בהדיא כתי' בהו.
מהקדש עדיף ליה. יב] בהדיא כתיב בהו. שלמיו.
והא בעי אפרוש
מפורש בפרק התודה:
יג] ס) שאפאן ד' חלות.
תרומה.
שלמיו. על תודת שלמיו
והא בעי אפרושי תרומה מינייהו. דמפריש
(נדרים יב:)
לרבות שלמי נזיר לעשרת
דמפריש מכל חדא
קבין ירושלמיות. (דהיינו)
מכל חדא. דאפרשינהו בלישה. שריבה במדת חלתן.
וחדא.
מפרש נמי בהתודה: והא
(נדה ו:) אחד אמר
בעי אפרושי תרומה.
חוץ מלחם הפנים וחביתין ולחמי תודה. הוא.
רחמנא.
כדכתיב והקריב ממנו אחד
רש"י כת"י
מכל קרבן תרומה ותרומה
היינו אחד מעשר: וכי תימא
מתני' שיפה. בעיטה.
(שם)
דמפריש מכל אחד מד'
גמ' שף אחת בועט שתים שף שתים ובועט שלש.
דאפרשינהו בלישה.
חלות עשירתה: שריבה
אמטויי ואתויי חד. ת"ש.
במדת חלתן. שפיחת מהן
❖
מתני' כל המנחות באות עשר עשר. ע)
או הוסיף:
גמ' חוקה חוקה. פ) צ) גמר. מלחמי תודה.
(שם)
ק)
שנתנדב. אי סבירא ליה כו'. לחמי תודה בהדיא כתיב בהו.
ר)
ש)
ת)
שיטה מקובצת
לרבות
שלמי נזיר. שאפאן ארבע חלות.
א] בחיטין רבי: ב] באות
והא בעי אפרושי תרומה.
עשר עשר. למ"ד מנחת
אחד אמר רחמנא. שריבה במדת החלות.
(נדרים יב:)
חוטא מגבלה במים אף מנחת
חוטא בכלל ולמ"ד חריבה
ממש אין מנחת חוטא בכלל: ג] תיבות כל המנחות נמחק: ד] יחיד שנתנדב: ה] ואי סבירא לן כו' וא"ת [וכי נמי נילוף] מתודה הו"ל דבר הלמד בגז"ש שהרי תודה ילפינן לקמן בגז"ש מתרומת מעשר וי"ל דאין זה דבר הלמד בגז"ש דקדשים
שהרי תרומת מעשר חולין הן [וכן] אמרי' בפרק איזהו מקומן (דף נ ע"א): ו] תיבות מאי קסבר נמחק: ז] חשיב שיפה אחת: ח] תודה עשר לכל מין: ט] הן קרבן יחיד שנתנדב ותיבת קריבין נמחק: י] הקדש. דמנחות ולחם הפנים קדשי
קדשים הם ולחם הפנים ומנחות והד"א: יא] ומלמד אי לא הואיל: יב] קלים הן: יג] ירושלמית וכן נמי: