עו:
אלו מנחות
נקמצות
פרק שביעי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שריבה
דאמר כי האי תנא דתניא כו'.
במדת
חלתן או שמיעט במדת חלתן כשרות חוץ
א) ב)
מו א
מנחת מאפה.
ג)
מלחם הפנים וחביתי כהן גדול ויש אומרים אף לחמי
מז ב
מצת כתיב. והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות.
תודה ונזירות. זו גירסת הקונטרס טעמא משום דבלחם הפנים
ד) ה)
מח ג
ההוא.
ו)
מט ד
מתני' העומר.
וחביתין כתיב חוקה לעכב ובלחמי תודה
כתיב מצות בוי"ו אבל בשאר
גמ' מאי טעמא.
מנחות כתיב מצת ואפילו כתיב בהו
ז) ח)
נ ה
כיון דמחדש אתי.
מצות בוי"ו גמר ממנחת מאפה
דאמר כי האי תנא
דתניא כל המנחות
ונזירות דכתיב שלמיו לרבות שלמי
שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת
נא ו
לחם הפנים כ"ד
ט)
נב ז
מ)
נזיר ודבר תימה היאך יכול לכוין
חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן
עשרונים.
נג ח
בחביתין שיהיו שוות דלקמן בריש שתי
שריבה במדת
י)
א ט
גדול ויש אומרים אף א] לחמי תודה ונזירות
❖
מדות אמרינן דמחלקה
כ) ל)
ז] עשרונים. או
אמר רב הונא מנחת מאפה שאפה חלה
ביד: כל המנחות שריבה במדת
מ)
ב]
שמיעט.
נ)
אחת יצא מאי טעמא (מצות) מצת כתיב
ריבה במדת סאין שלהן. ח)
ג]
עשרונן או שמיעט במדת עשרונן
מוסף רש"י
ס)
מתקיף לה רב פפא טעמא דכתיב מצת הא
פסולות. פירש בקונטרס בלשון אחר
התורה חסה על ממונן
❖
משום דכשריבה הוה קומץ נ) נקמץ מן
כתיב מצות לא והא גבי לחמי תודה דכתיב
של ישראל.
החצי היתר ונמצא שאין עשרון קומץ
מצות ואמר רב טובי בר קיסנא אמר
והוה ליה קומץ חסר ואם מיעט במדת
כשרה.
שמואל לחמי תודה שאפאן ארבע חלות
תורה אור השלם
מתני' העומר
עשרונות הוה לה מנחה חסירה וקשה
(ר"ה כז. יומא לט.
יצא ההיא פליגא: מתני' העומר היה בא
א
חולין מט: בארוכה)
1. וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ
היה מנופה בי"ג נפה.
דהא אסיקנא בהקומץ רבה
הדרן עלך פרק אלו
אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת
עשרון משלש סאין שתי הלחם שתי
שנאמר ולקחת סלת ואפית אותה
ב
מנחות נמקצות דקומץ בדעתו דכהן תליא
שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה החַלָּה
וגו' שתהא מנופה כל צורכה.
עשרונים משלש סאין לחם הפנים עשרים
שהן שש מדבריות.
ויקרא כד ה
ג
הָאֶחָת:
מילתא ואעשרון קא קמיץ ונראה
גמ' תנו
2. קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל
וארבע עשרונים מעשרים וארבע סאין:
כלשון אחר שפירש דכתיב שלשה
רבנן.
אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן
גמ'
מ"ט כיון דמחדש אתי ומשעורין אתי
עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל
אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלע
בדקה בגסה.
שהן שתי
לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו
ואם ריבה או מיעט פסולות דגזירת
עשרון מובחר לא אתי אלא משלש סאין
איפות.
וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן
הכתוב היא ואסור לשנותו:
הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת העֵדָה
❖
שתי הלחם שתי עשרונות משלש סאין כיון
וְאֶת בְּעִירָם: במדבר כ ח
בדקה בגסה בדקה בגסה. תניא
דמחיטין אתיין אף על גב דמחדש אתיין
עשרה
בתוספתא העומר היה
שתי עשרונות אתו משלש סאין לחם הפנים
לחמץ ועשרה למצה.
לעזי רש"י
מניפו בי"ג נפות שתי הלחם בי"ב
עשרים וארבעה עשרונות מעשרים וארבעה
לחם הפנים בי"א בדקה בגסה בדקה
קליי"ר [קלי"ר]. בהיר,
❖
סאין מאי טעמא כיון דמחיטין אתו ומישן
צלול, בלתי-צפוף.
שתהא קולטת את הסולת בגסה שתהא
אתו עשרון מובחר אתי מסאה תנו רבנן
קולטת את הסובין רבי שמעון בן
רבינו גרשום
אלעזר אומר י"ג נפות היו זו על
כל המנחות שריבה במדת עשרונן או
ד
ח]
גבי זו והתחתונה שבכולן עשויה שתהא
שמיעט ד] במדת עשרון פסולות ריבה
רבי שמעון אומר.
וי"א אף לחמי תודה. (מאן
ה
י"א) [ומהי"א] קא מותיב
קולטת את הסולת:
במדת סאין שלהן או שמיעט במדת סאין
לרב טובי. ואית ספרים
הדרן עלך אלו מנחות
שלהן כשרות: מתני' העומר היה מנופה
דכתב בהו במקום מתיבי
❖
ו
(שבועות טו.)
כתנאי. ומסתברא הכי: מצת
בשלש עשרה נפה שתי הלחם בשתים
חסר כתיב: והא גבי תודה
ז
התודה
היתה באה חמש סאין
כתב מצות. בכל מין ומין:
עשרה ולחם הפנים בי"א רבי שמעון אומר
ח
ירושלמיות שהן שש
(ואמר רב טובי) ריבה במדת
שיטה מקובצת
סאין שלהן כגון ג' סאין של
לא היה להן קצבה אלא סולת מנופה כל
כמו שהוסיפו על הסאה
מדבריות.
עומר. אם גדשן או פיחתן
א] אף חוץ מלחמי: ב] מאפה
צרכה היה מביא שנאמר ולקחת סולת
שתות כך הוסיפו על האיפה שתות
כ"ש: לחם הפנים בי"א.
1
שאפאה: ג] תיבת מצות
כיון דמישן מצי אתיא סגיא
נמחק: ד] במדת עשרונן:
ס) דלעיל קים לן גם עכשיו איפה שלש
ואפית אותה עד שתהא מנופה כל צרכה:
בי"א: בדקה בגסה. [בנפה
ה] ר' שמעון כו'. פרש"י דלא
סאין וא"ת כי אמר רחמנא עשרון ניזיל
גמ'
דקה] מנפה בתחלה כדי
תנו רבנן בדקה בגסה בדקה בגסה ה] ר'
פליג ולא נהירא לה"ר אלחנן
תלמוד
שיפול האבק ממנה שאינו
אלא כך נראה לו הפירוש
בתר השתא כדאשכחן גבי חמש סלעים
לומר ולקחת מכל מקום.
שמעון בן אלעזר אומר שלש עשרה נפות היו
ראוי לסולת והדר בגסה נפה
ר"ש אומר י"ג נפות קבועות
של בן בפ' יש בכור בתר
יכול אף
כדי שיהא מוציא הסובין
היו במקדש זו למעלה מזו
במקדש זו למעלה מזו וזו למעלה מזו עליונה
ונשאר הסלת והדר בדקה
דאוסיפו עלייהו ויש לומר דשאני התם
העליונה היתה גסה מכולן
בשאר מנחות כן.
קולטת סובין תחתונה קולטת סולת: רבי
כדי להשיר האבק יפה יפה
ותחתונה היתה דקה ממנה
תלמוד לומר אותה.
דגלי קרא כדדרשינן מדכתיב יהיה:
והדר בגסה כדי להוציא
וכן כולן היו הולכות ודקות
לפי
שמעון אומר לא היה להן קצבה: תנו רבנן
והשקל
המורסן יפה יפה וכן עד י"ג
השניה דקה מן הראשונה
שחסה תורה על ממונם של ישראל.
פעמים ולא היו שם אלא ב'
והשלישית דקה מן השניה
סולת ואפית אותה מלמד שנקחת סולת ומנין שאפילו חיטין תלמוד לומר
נפות דקה וגסה: ר' שמעון
ורביעית דקה מן השלישית
ולקחת מ"מ יכול אף בשאר מנחות כן תלמוד לומר אותה מפני החיסחון
אומר וכו'. עליונה הגסה
וכן כולם ונופל הקמח מזו
מכולן קולטת את הסובין
[לזו] עד י"ג נפה ומה
(אמר רבי אלעזר) מאי מפני החיסחון אמר רבי אלעזר התורה חסה
הקליפה ותחתונה הדקה
שנשאר בתחתונה מכולן היה
מכולן קולטת את הסלת
מנופה יפה יפה: ו] שתי
על ממונן
של ישראל היכא רמיזא דכתיב 2 והשקית את העדה ואת בעירם:
ומשיר האבק ואין בה סובין
איפות. גליון וא"ת וליבעי
כלל: ת"ל אותה מפני
הדרן עלך אלו מנחות נקמצות
לתודה שתי איפות
החסכון. ולא אחרת: משום
ירושלמית כדאמר בפ' יש
דהתורה חסה על ממונן של
בכור דחמש סלעים דבכור
הדרן עלך אלו מנחות
התודה
היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות
ישראל. כיון דלחם הפנים
הוי (לפני) [לפי] התוספות
ו]
התודה.
שהן שש מדבריות.
של רבים הן והן כ"ד
וי"ל דשאני התם דגלי קרא
האיפה שלש סאין עשרים עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה
ט
עשרונים התיר לקנותן מן
להוסיף על השקלים כדכתיב
עשרה
החיטין ולעשותן סלת כדי
יהיו אבל גבי איפות לא
ט)
שיבא להן בזול יותר משאם
אשכח [קרא דנתן] רשות
שתי איפות.
היו לוקחין הסלת מן
להוסיף עליהן מן התורה
רש"י כת"י
החנוני:
ולכך אנו משערים למדת
הדרן עלך ואלו מנחות
מדבריות: ז] עשרונן:
לחמי תודה כתיב מצות. מתני' עשרון מג' סאין. כ"ד עשרונות.
פ"ז התודה. שהן שש סאין
ח] קרטין הגרוסות אות ו'
גמ' מאי טעמא. דמחדש.
מדבריות של משה.
נמחק:
שתי הלחם. ומישן אתו. שריבה במדת עשרונן.
שהן ב' איפות שהן כ'
עשרון:
או שמיעט במדת עשרונן. י) ריבה במדת סאין שלהן. או
שמיעט. כ)
מתני' לא היה להם קצבה.
ולקחת סולת ואפית. גמ' בדקה
בגסה.
[בדקה בגסה. ל)
י"ג נפות היו במקדש זו ע"ג זו עליונה קולטת סובין ותחתונה אף סולת.
שנלקחת.
יכול. ת"ל אותה (ואפית).
מפני החסכון. התורה חסה כו'.
הדרן עלך ואלו מנחות נקמצות
ה' סאין ירושלמיות. שהן שש מדבריות.
עשרה.