ט:
כל
המנחות פרק ראשון מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אותן
מנחה מאי עבידתה. מאי טו] זריקה ט) יש במנחה: במנחת נסכים.
שיריים אסורין באכילה. וא"ת
כיון דאסירי הרי הוא כאילו
א)
סג א
❖
ב) ג)
הבאים עם הזבח אם אבד חלב ובשר של זבח ומנחה קיימת לא יזרוק
לא נשתייר כלום והיאך מקטיר קומץ עליהם הא בכל זבחים
ד)
הדם (ב) מן י) המנחה: והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר
קא"ר יהושע דהיכא דלא נשתייר כלום דאין זורק לח] הדם וי"ל כיון
ה) ו)
ז) ח)
מוסף רש"י דילפינן מנחה מזבח תהא כזבח דכיון דלא אבדו הוי כאילו הן בעין
המזבחה. עד דאיתא לכולה
לט]
טז] כ) קיימת ואי לא לא יקטיר (את
❖
אזכרתה): שהיתה כבר. שהיתה כבר
הובא בסוף המסכת וצריך לחלק בין זה לנטמא דכיון דאין
ט)
י) כ)
שלימה בשעת הקומץ אע"ג דהשתא
זבח נפסל ע"י חסרון אע"ג דשיריים
מנחה מאי עבידתה
אמר רב פפא מנחת
אינה שלימה יקטיר: יז] ומקטיר בזיכין.
נפסלין עבדינן ליה כזבח להקטיר קומץ
נסכים ס"ד אמינא הואיל ובהדי זבח אתיא כי
שיטה מקובצת
עליהם: אותן שיריים מה הן
ל)
אלמא שירים שחסרו בין (סילוק)
ל)
גופיה דזבח דמיא קמ"ל ומאן (א) דפסל שאני
א] דאמר קרא מן המנחה עד
באכילה. הוה מצי למיפשטה מהא
קמיצה להקטרה מקטירים עלייהו
מ)
דאיתה כו' והשאר נמחק:
הכא דאמר קרא א] 1 והרים הכהן מן המנחה
הקומץ: ואמר ר"א כו'. לא איצטריך
דאם משנפרקה נפרס לחמה הלחם
נ)
ב] דאיתא לכולה מנחה ואידך
את אזכרתה והקטיר המזבחה המנחה עד
פסול: אין מיעוט מ] אחר מיעוט אלא
(והשאר נמחק). וא"ת מנ"ל
אלא איידי דתנא לעיל תנא הכא:
לר"ל דאמר דר' יהושע דריש
ב] דאיתא לכולה מנחה לא יקטיר ואידך מן
משנה שלימה. סתם משנה: מישתרי
לרבות. ואם תאמר ולשתוק מתרוייהו
האי קרא ופסיל במנחה הרי
ס)
המנחה ג] מנחה שהיתה כבר (שלימה בשעת
לר"א לא דרשי' הכי ור' יהושע
טומאה לגבייהו. דכתיב בתמיד
וכי האי גוונא מצי להקשות בכל מיעוט
ע) פ)
לא פליג עליה אלא בלא נשתייר
אחר מיעוט ד) : על בהן ידו הימנית
במועדו ומשמע אפילו בשבת
קמיצה יקטיר אע"ג דהשתא אינה שלימה)
כלום דה"נ משמע פשטא
כו'. בין דעני בין דעשיר קא בעי
דמתניתין דקתני נטמא שיריה
יח]
ד] איתיביה ר' יוחנן לריש לקיש עד שלא וטומאה: זאת אומרת. מדלא שני
צ)
כו' כמדת ר' יהושע פסולה
דכיון דכתיב על דם האשם ועל מקום
הכי שמע מינה חסרון כבעל מום דמי
ק) ר)
פרקה נפרס ה] [לחמה] הלחם פסול ואין
משמע כמדתו בזבחים דאמר
דם האשם ממילא ידעינן בשמן וה"ה
ואין בעל מום שרי בצבור טפי מביחיד
אין בשר אין דם כו' ובנשתייר
מקטיר עליו את הבזיכין ו] ואם משפרקה נפרס
מודה וי"ל דע"כ צ"ל דר"י יהיה
דמצי למיבעי מתנוך אוזן ולפי שהתחיל
הלכך חסרון דבין קמיצה להקטרה אי
ש) ת)
סובר במנחות טעם זה דמן
לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין
לדרוש כף דמצורע קא מסיק על בהן
הוי פסול ביחיד הוה פסול נמי בצבור
המנחה עד דאיתא לכולה מנחה
ואמר רבי אלעזר לא פרקה ממש אלא כיון
א)
דאי לאו הכי אמאי פסול
ז]
הלכך אישתיק: להא שמעתא.
מאי דרשת ביה בין דעני בין דעשיר:
ב)
במנחות בשלמא בזבחים פסול
שהגיע זמנה לפרק ואע"פ שלא פירקה א"ל
יט] דאישתיק ולא שני ליה צבור שאני: מי
על
ג) ד)
מדכתיב ועשית עולותיך הבשר
והדם אם אין בשר אין דם מיהו
הא מני רבי אליעזר היא א"ל אנא אמינא לך משנה שלימה ואמרת לי את רבי
לא כ] עסקינן. מ) (דמשום) פלוגתא
❖
כי איכא מקצת בשר ודאי זורק
דלעיל (ג) דכי נמי קאמר ר"ל אין
אליעזר אי ר' אליעזר מאי איריא נפרס אפי' שרוף ואבוד נמי מכשר אישתיק
ח]
את הדם אלא במנחות אמאי
פסול כלל דלא ילפינן מזבחים
מקטירין קומץ עליהם במנחת צבור
ואמאי שתק לימא ליה צבור שאני הואיל ואישתרי טומאה לגבייהו אישתרי נמי
דמה לזבחים שכן מיני דמים
תורה אור השלם
נמי אמר כגון בזיכים דלחם הפנים:
חסרות אמר רב אדא בר אהבה זאת אומרת החסרון כבעל מום דמי ואין
אלא ודאי טעמא דר"י מקרא
סלת
עשרון בעי לוג שמן
1. וְהֵרִים הַכֹּהֵן מִן הַמִּנְחָה
נ)
כא]
דמן המנחה וא"כ אין לחלק בין
בעל מום בצבור: יתיב רב פפא וקאמר להא שמעתא א"ל רב יוסף בר
ט]
י]
נשתייר ללא נשתייר אלא יש
אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר
למנחה
דאמר בפ' שתי מדות
לנו לפסול בתרוייהו. ור' יוחנן
הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיח נִיחֹחַ לַייָ:
שמעיה לרב פפא מי לא עסקינן דרבי יוחנן וריש לקיש במנחת העומר
ולוג שמן :(מן המנחה) והנותרת
ס)
ויקרא ב ט
סבר דמן המנחה שהיתה כבר
2. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי אַהֲרֹן
דציבור היא ופליגי אמר רב מלכיו תנא חדא 2 מסלתה שאם חסרה כל שהוא
שהרי ילפינן מנחות מזבחים
מן המנחה פרט לשחסרה היא.
דמדין (זר) [זה] אין לחלקן
הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מלֹא
פסולה משמנה שאם חסרה כל שהוא פסול ותניא אידך והנותרת מן המנחה
דמנחה שלימה משמע: ושחסר קומצה.
יא]
2
דגלויי מילתא בעלמא הוא דגלי
קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנהּ עַל
קרא בזבחים וה"ה לכל
כָּל לְבֹנָתָהּ וְהִקְטיר הַכֹּהֵן אֶת
דשירי מנחה העשויה כהלכתה משמע
פרט למנחה שחסרה היא ושחסר קומצה ושלא הקטיר מלבונתה כלום תרי
הנקרבים והכי משמע פשטא
אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אשֵּׁה רֵיחַ
וקומץ החסר נפקא לן בהקומץ רבה
קראי בחסרות למה לי לאו חד למנחה שחסרה קודם קמיצה וחד לשירים שחסרו
ויקרא ב ב
דמתני' דתנן כמדת ר"י פסולה
נִיחֹחַ לַיְיָ:
3. וַיַּקְרֵב אֶת הַמִּנְחָה ויְמַלֵּא
משמע כמדתו בזבחים
דפסול מדכתיב מלא
בין קמיצה להקטרה ותיובתא דר' יוחנן בתרוייהו לא חד למנחה שחסרה קודם
שמזבחים גמר לה ולר"ל לא
כַפּוֹ מִמֶּנָּה וַיַּקְטֵר על הַמִּזְבֵּחַ
כב] קומצו תרי זימני ע): ושלא הקטיר
תקשי דודאי מנחות לא גמרינן
מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר:
קמיצה דאי מביא מביתו וימלאנה אין ואי לא לא וחד לשירים שחסרו בין קמיצה
מלבונתה כלום. נפקא בהקומץ
ויקרא ט יז
מזבחים כלל והא דקאמר כמדת
כג]
להקטרה דאע"ג דמקטיר קומץ עליהן אותן שירים אסורים לאכילה דאיבעי'
4. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִøג הַשָּׁמן
א
ר"י היינו משום דאי לאו גלי לן
יב]
[רבה] דהקטרת לבונה
בזבחים אם אין בשר אין דם לא
וְיָצַק עַל כַּף הַכֹּהֵן
❖
להו לדברי האומר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליהן
וקומץ (מעכבות זו את זו) :
פ)
כד]
הַשְּׂמָאלִית: ויקרא יד טו
הוה דרשינן מן המנחה למימר
עד דאיתא לכולה מנחה. תו"ח:
אותן שירים מה הן באכילה אמר זעירי אמר קרא והנותרת יג] ולא הנותרת מן
מלבונתה כלום. אבל אם הקטיר קצת
ג] המנחה שהיתה כבר איתיביה
הנותרת ורבי ינאי אמר מהמנחה מנחה שהיתה כבר: קמץ בשמאל [וכו']:
נאכלים השירים כדאמר לקמן בהאי
יד]
ר"י לר"ל והשאר נמחק:
הגהות הב"ח
ד] איתיבי' ר"י וא"ת ומאי פריך
פירקא דאם חסרה כה] בשעת
מנא הני מילי אמר רבי זירא דאמר קרא ויקרב את המנחה וימלא כפו
3
(א) גמ'
ר"י [דילמא] ר"ל לא יליף
הקטרה כשרה: תרי קראי. כו] מסולת
ממנה כף זה איני יודע מהו כשהוא אומר 4 ולקח הכהן מלוג השמן ויצק
מילתא ממילתא וא"כ לא ילפינן
(ב) רש"י
מנחה מבזיכין דהא לעיל לא
ומן המנחה אבל משמנה לא חשיב דהאי
על כף הכהן השמאלית כאן שמאלית הא כל מקום שנאמר כף אינו
מצי למפרך מהא דהכא אם לא
לגופיה אתא לקודם קמיצה אבל בסולת
(ג) ד"ה
על הא דקאמר ומנחה ממנחה
אלא ימין והא מיבעי ליה לגופיה שמאלית אחרינא כתיב ואימא אין מיעוט
נמי
למה לי תרי קראי: לאו לקודם
יליף וי"ל בשלמא לעיל אי לא
כז]
בעומר ודאמר
אחר מיעוט אלא לרבות שמאלית אחרינא כתיב כאן שמאלית ואין אחר
גמרי מילתא ממילתא ליכא
קמיצה. דלא יביא מתוך ביתו וימלאנה:
למפרך מלחם הפנים דבלחם
שמאלית ואימא אדרבה מה כאן שמאלית אף בעלמא נמי שמאלית ארבעה
לשירים שחסרו. דאין מקטירין
מסלתה
כח]
הפנים גופיה ליכא קרא דלא הוי
(ד) ד"ה
אלא סברא בעלמא ליפסול אחר
שמאלית כתיבי תרי בעני ותרי בעשיר אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא על
קומץ עליהם: אסורים באכילה. דהאי
קמיצה כמו קודם וסברא
קרא דמן המנחה לא משתעי אלא
בהן ידו הימנית ועל בהן רגלו הימנית דכתיב (בשמן דמצורע עשיר) למה לי
בשמאל כו'
בעלמא לא סברי להו אבל לר"ל
יחזיר
דמייתי קרא לפסול במנחה אם
בשירים: כט] נותרתמן הנותרת. צ)(כגון)
דהא
(ה) ד"ה
איתא דקרא להכי אתא ע"כ
דמתחילה היו כל השירים נותרות מן הקומץ וכשחסרו שירים היו הנותרים שירי שירים: שהיתה כבר. בשעת הקומץ היתה שלימה אע"פ שחסרה
אצל עשיר (ו) ד"ה
יליף לחם הפנים ממנחות
דאיכא גז"ש אזכרה אזכרה.
בין קמיצה להקטרה קרינא ביה והנותרת מן המנחה פליגק) ר' ינאי אדזעירי. ל"א שהיתה כבר בשעת הקטרה והכי משמע והנותרת מן המנחה שהיתה
מדכתיב כולהו
עי"ל דר"י הקשה פה אל פה
❖
שלימה כבר בשעה שנעשו אלו שירים יאכלו אהרן ובניו אבל לא יאכלו אותם שירים שנעשו שירים ממנחה חסירה והיינו דזעירי ומשמעות דורשין
דאם לא כן
ואם איתא דר"ל לא יליף מילתא
איכא בינייהור) (ד) ל] ש)(בן בתירא אומר קומץ לתוך הכלי ויחזור ויקמוץ בימין): לגופיה. שמאלית ולא ימנית: שמאלית אחרינא כתיב. נמי (ה) לעשיר:
ממילתא הי' משיב לו דלא יליף.
תו"ח: ה] נפרס לחמה: ו] תיבת
ואימא. להכי אתא שמאל אחרינא למיעוט אחר מיעוט לא] דמתרוייהו שמעינן ימנית לא ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות דאפי' ימין דכהן כשרה
ואם נמחק: ז] ואמר ר' אלעזר.
שיטה מקובצת (המשך)
בשמן דמצורע: שמאלית אחרינא כתיב. בעני ואי משמע מיעוט אחר מיעוט תלתא למה לי: ארבע שמאלית כתיבי. חד לגופיה וחד לגלויי
ת)
לב]
לג]
מגופיה דמתני' ה"מ לאקשויי
תיבת בימין נמחק ומה"ד כאן
אר"ל אלא איידי דאייתי לעיל
עלייהו דהנך תרתי דלאו למיעוט אחר מיעוט אתו וחד שלא תאמר האי דקמיה להכי אתא מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית דא"כ האי בתרא
שמאלית מדאצטריך הכא
לאקשויי ר"א אדר"א מייתי נמי
למה לי אלא מדכתיב האי בתרא הוי להו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין. לשון אחר שמאלית תרי לגופייהו חד בעני וחד לעשיר שלא תאמר
לד]
הכא. תו"ח: ח] אליעזר היא אי:
למשרי שמאלית מכלל דכל הני
ט] להא שמעתא. פ"ה להא
דעלמא ימנית הס"ד ומה"ד
הואיל ואשתני בעניות אישתני בימין ותרי לאשמועי' כאן שמאלית ולא אחר דהוו להו שני כתובין דאי כתיב חד הוה אמינא מה כאן שמאלית אף בעלמא
דאמר רב אדא בר אהבה זאת
לגופיה שמאלית ולא ימנית
יד שמאלית ואין מיעוט אחר מיעוט נמי ליכא לאקשויי דהא (ו) מכולהו שמעינן מינה ימנית לא וא"כ כל הני למה לי. לה] הני לישני לא נהירא דכל שני
אומרת כו' וקשיא להר"מ דמ"מ
ובעלמא בין שמאלית בין ימנית
נפשוט חסרון דבעל מום שהרי
הס"ד ומה"ד שמאלית אחרינא
כתובין הבאין כאחד שבהש"ס אין דומין לאלו דכי אמרינן אין מלמדין הני מילי כשגילה שני כתובין בשני דברים דאמרי' דאי ניחא למילף מינייהו
ר"ל פסל לעיל דקאמר אין
כתיב בה בעשיר הס"ד:
נכתוב חד ונילף אידך מיניה אבל הכא דבחדא מילתא כתיבי אינן שני דברים הבאין כאחד אלא קראי יתירי נינהו. ונראה בעיני דמדכתיב כל הנך
מקטיר קומץ עליהם ואי פליגי
לא] אחר מיעוט דתרוייהו
שמעינן: לב] בעני ואי משום
אפי' במנחת צבור א"כ אין
יתירא ילפינן לה כאן גילה לך שמאלית אבל בעלמא כל כף הוה ימין דאי למילף מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית מכדי דאם אינו ענין כאן
מיעוט: לג] ארבע שמאלית
חסרון בצבור לכך נראה להר"מ
תנהו ענין לכל המקומות הוא ואם כן בחדא יתירא סגי ונכתוב תלתא ונשתוק חד לגופיה וחד מה כאן שמאלית וכו' וחד שלא תאמר מיעוט
כתיבי תרי בעני ותרי בעשיר חד
לפרש להא שמעתא דצבור
אחר מיעוט הוא: אמר ליה ר' ירמיה לר' זירא. כיון דדרשת (כל השנוי בפרשת מצורע עני לדרשה) כל שמאלית דמצורע דריש נמי על בהן ידו
לגופיה שמאלית ולא ימנית וחד
שאני וע"ז קאמר רב יוסף לרב
ב)
לו] א)
לכאן שמאלית ולא אחר
פפא מי לא עסקינן דפליגי
הימנית ועל בהן רגלו הימנית בין בשמן מצורע עשיר בין בעני: למה לי. כיון דכתיבג) על דם האשם יתן את השמן אנא ידענא דעל לז] ידו הימנית היא
מדאצטריך למשרי הכא וחד
במנחת צבור וא"כ אינו יכול
דהא
לגלויי עלייהו כו' שלא תאמר
לומר צבור שאני אבל לעולם
האי דקמא להכי אתא כו' אלא מדכתב רחמנא האי בתרא: לד] לשון אחר ארבע שמאלית תרי כו' וחד בעשיר שלא תאמר כו' אישתני
הא דקאמר רב אדא בר אהבה זאת אומרת קאי שפיר. תו"ח: י] א"ל רב יוסף מי לא עסקינן ר"י ור"ל במנחת צבור הוא דפליגי אמר רב
נמי בימין ותרי כו' שני כתובין הבאין כאחד דאי כתב חד הוא כו' אף בעלמא נמי שמאלית ואין כו' דהא מכלהו שמעינן ימנית לא:
מלכיא תניא והשאר נמחק: יא] תיבת והנותרת נמחק: יב] אסורים באכילה אות ל' נמחק: יג] הנותרת מן המנחה ולא: יד] ור' ינאי אמר
לה] הני לישני לא כו' כאחד שבתלמוד אין דומין לאלו כו' דאי הוה ניחא למילף מינייהו כו' כתיבי אינם שני כתובין הבאים כאחד אלא
מן המנחה כו'. נ"ל דלשון אחרון של רש"י ז"ל עיקר דללישנא קמא קשה דא"כ תרי קראי בחסרון למה לי לר' ינאי ועוד דאין סברא
לומר דר' יוחנן פליג אר' ינאי רבו. וא"ת למה אנו משנים א) פי' שמן המנחה שהיתה כבר אע"ג דלא איתא השתא וי"ל דהתם מענינו
כו' כל הנך יתירא ילפינן כאן גילה לך כף שמאלית אבל כו' דאי למילף מהכא שמאלית: לו] דדרשת כל שמאלית השנוי בפרשת מצורע
והכא מענינו התם כתיב והרים מן המנחה וקאמר (רשב"ל) [ר' יוחנן דפליג אדרשב"ל] דהמנחה לא קאי אלא אוהרים אבל והקטיר המנחה
דרוש נמי על בהן ידו והשאר נמחק: לז] ידענא דעל בהן ידו: לח] הדם ואומר ר"י כיון דלא ידעינן במנחות אלא דגמרי' מזבחים דיו לבא
(דהשתא) [אע"ג דליתא השתא] אבל הכא ע"כ המנחה קאי אוהנותרת דמשמע משום הכי יאכלו כל הנותרת מן המנחה שהיתה כבר
מן הדין להיות כנדון וכי היכי דמהני שיור בזבחים ה"ה במנחות להקטיר קומץ עליהם אבל באכילה כמו בזבחים לא דלקמן איכא קרא
דהכי הוי (משום) [משמע] דקאי אוהנותרת דמשמע לפסול משום הכי כמו כן דריש הכי מן המנחה לפסול משום דסמכא קרא לוהנותרת
לאסור שירים עוד פי' הר"ר חיים נ"ע דיתור קרא דמנחה שהיתה כבר מגלה לנו לומר כן דאל"כ לשתוק מיניה וממילא ידענא דפסול
[ולא] בא להכשיר בזו נשתנה מיניה אבל לעיל מיירי מקרא דכתיב מן המנחה בהא דרשי מן המנחה שהיתה כבר להכשיר אע"ג דליתא
דהוי כמו נטמאו. תו"ח: לט] תהא כזבח ס"א ובזבח אם נשתייר כזית בשר זורק את הדם ה"נ במנחות היכא דנשתייר מקטיר הקומץ
השתא. תו"ח: תוס' אחרות שהיתה כבר על לשון ראשון דרש"י קשה דא"כ במאי לוקים לר' ינאי הני תרי קראי דברייתות דלעיל דממעטי
עליו: מ] אחר מיעוט. גליון וי"ל דאין זה פירכא דא"כ בטלת בכל התורה מיעוט אחר מיעוט אלא ודאי נכתבה לומר שלא נעשה לא
מנחה שחסרה וללשון אחרון קשה דדרשינן הכא מן המנחה שהיתה כבר לפסולא ולעיל דרשינן ליה להכשיר וצ"ל דאף ר' ינאי סמוך
קו"ח ולא דין אחר. תו"ח ארבע שמאלית כתיבי חד לגופיה שמאלית ולא ימנית ושני לגלויי בעלמא דכ"מ דנאמר כף אינו אלא ימין
אוהנותרת. תוס' אחרות: טו] מאי זריקת דם יש: טז] דאיתא לכולה מנחה קיימת ואי לא לא יקטיר את אזכרתה: יז] יקטיר הס"ד ומה"ד
ושלישי לגלויי דלא נימא אין מיעוט אחר מיעוט. אלא לרבות ורביעי דכיון דאיצטריך השלישי לגלויי על השנים דלא נימא מיעוט אחר
ואמר רבי אלעזר כו' לא כו' ואח"כ מה"ד ומקטיר עליו את הבזיכין אלמא שירים שחסרו בין סילוק בזיכין דהוי כמו בין קמיצה: יח] בשבת
מיעוט א"כ הוי השלישי כמו צריך לגופיה והו"א מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית דאצטריך שלישי לגלויי על השנים אבל השתא
ובטומאה: יט] שמעתא דרב אדא בר אהבה: כ] עסקינן כלומר מהכא לא משמע דחסרון כבעל מום דמי משום דפלוגתא נמי דקאמר ר"ל
דכתיב רביעי ש"מ דדרשינן מיניה כאן שמאלית דאל"כ לשתוק קרא מיניה דהאי רביעי ורש"י פי' בו ג' לשונות וכולם קשים להבין:
והשאר נמחק: כא] סלת בעי עשרון (שמא) ובעי לוג [שמן] דאמר בפ' כו' שמן הס"ד ומה"ד מן המנחה: כב] קומץ תרי: כג] כלום דנפקא
הקשה בקונטרס אדרבה מתרי קראי קמאי הו"א אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות איצטריך שלישי לומר שמצורע בשמאל והרביעי
לן: כד] וקומץ מעכבות זו את זו בזמן שלא הקטיר מלבונתה והד"א: כה] חסרה לבונה בשעת: כו] קראי מסולתה ומן המנחה כו' לא
לומר מה כאן שמאלית אף בעלמא נמי שמאלית ותירץ דכיון דכתיב השלישי וגילה לנו דתרי קראי קמאי לאו למיעוט אתי מעתה נעמיד
חשיב דההוא לגופיה: כז] לאו חד: כח] מה"ד וחד לשירים: כט] מה"ד והנותרת מן הנותרת כגון הנך דמתחלה: ל] תיבות בן בתירא עד
אלו שני הפסוקים חד בעני וחד בעשיר לגופיה לומר שמאלית ולא ימנית ומן השלישי הו"א מה כאן שמאלית אף בעלמא שמאלית בא
הכתוב הרביעי לגלות שלא נדרוש כך אלא כאן שמאלית הא כל מקום כו':
א)