התודה
היתה באה
פרק
שמיני
מנחות
עז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והשקל
עשרה היו לחמץ עשרון לחלה.
עשרים גרה. תימה דעשרים וארבעה הוו דגרה היינו
א) ב)
ב א
ג)
מעה כדכתיב עשרים גרה ומתרגמינן עשרין
ד)
ג ב
מעין וקיימא לן סלע ד' דינרין ושש מעה כסף דינר הרי כ"ד ותירץ
ה)
ר"ת דפעמים הוסיפו אחד
בימי יחזקאל שהוסיפו על מנה של קודש
ו) ז)
ד ג
לבדו שהיה של נ' סלעים ועשאוהו של
קב ומחצה.
ח)
ט)
ששים ושוב בימי חכמים הוסיפו על
עשרה לחמץ עשרון
לחלה ועשרה למצה
י)
ה ד
ושתי חלות לקב.
הסלע שהיה של עשרים גרה ועשאוהו
ובמצה שלש מינין חלות רקיקין ורבוכה
כ)
א
א]
ל)
של כ"ד וממילא נתוסף המנה בין של
גמ' מנהני מילי.
נמצאו שלשה עשרונים ושליש לכל מין ומין
מ)
ו ה
חול בין של קודש ועוד יש לומר שלא
תוכן אחד.
ושלש חלות לעשרון ובמדה ירושלמית היו
❖
היה אלא תוספת אחד שהוסיפו בימי
לשאת (את) מעשר החומר הבת. ח)
שלשים קב חמשה עשר לחמץ וחמשה עשר
(ב)
יחזקאל ולעולם מנה של חול של כ"ה
למצה חמשה עשר לחמץ קב ומחצה לחלה
סלעים ושל קודש של נ' סלעים אלא
נ)
רבינו גרשום
(ג) ומאי טעמא ילפת מבת
ס)
חמשה עשר למצה ובמצה שלש מינין חלות
שהוסיפו על הסלע שתות ועשאוהו של
ע)
לילף מאיפה גופה והכתיב האיפה עשירית
רבוכה חלוט (בשמן)
כ"ד מעות ונתוסף בבת אחת מנה
ורקיקין ורבוכה נמצאו חמשת קבין לכל מין
פ) צ)
[ברותחין]. ובמדה ירושלמיות
החומר. אלא.
(הן) [היו] ה' סאין (ה') [ל']
של קודש ושל חול וששים שקלים דקא
גמ'
ומין ושתי חלות לקב:
התודה היתה
קבין דסאה ו' קבין וב' חלות
חשיב קרא במנה של קודש בשקלים
הכא נמי.
באה חמש סאין ירושלמיות מנא הני מילי
לקב ש"מ (דד') [דעשר] חלות
ק)
הראשונים איירי ואתא קרא למימר
הן מכל מין ומין: המלואים
אמר רב חסדא דאמר קרא האיפה והבת
1
ר)
שהיו בימי משה היו באות מצה
אלא מהכא מעשר הבת מן הכור.
❖
שהוסיפו על המנה שנכנסו בו מאותן
וכו' ונמצאו אותן ב' ידות
תוכן אחד יהיה (לכם) מה בת שלש סאין
ט)
שקלים הראשונים כו' ק) וה"פ דקרא
[ממצה] (במצה) של תודה שהן
י)
אף איפה שלש סאין ובת גופא מנלן אילימא
כ' קבין ירושל' שהן ו'
והשקל שהיה מתחילה עשרים גרה
עשרונות וע≈ ד¿ ≈ויƒים ועודיין היינו
תורה אור השלם
מדכתיב 1 לשאת (את) מעשר החומר הבת
מאותן שקלים כ' וכ"ה וט"ו המנה של
ב' שלישין: מנהני מילי.
1. הָאֵיפָה וְהַבַּת תֹּכֶן אֶחָד
דהאיפה שלש סאין: לשאת את
איפה נמי הכתיב ועשירית החומר האיפה
קודש יהיה לכם ומה שחלקם הכתוב
1
מעשר החומר הבת. חומר היינו
יִהְיֶה לָשֵׂאת מַעְשַׂר הַחמֶר
עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים
אלא חומר לא ידענא כמה הכא נמי לא
כור ל' סאין והבת עשירית
הַבָּת וַעֲשִׂירִת הַחֹמֶר האֵיפָה
החומר היינו ג' סאין: מ"ט
עשרה וחמשה שקל ולא כתב ששים
אֶל הַחֹמֶר יִהְיֶה מַתְכּנְתּוֹ:
ידענא כמה אלא מהכא וחק השמן הבת
2
ילפת מבת יליף מאיפה גופה
יחזקאל מה יא
שקלים המנה יהיה לכם אומר רבינו
2. וְחֹק הַשֶּׁמֶן הַבַּת הַשֶּׁמן
אלא משום הכי לא ילפינן
השמן ב] ומעשר הבת מן הכור עשרת
תם לפי שהיו להם שלשה משקלות
מיניה דלא ידענא כמה הוי
מַעְשַׂר הַבַּת מִן הַכֹּר עשֶׂרֶת
הבתים חומר כי עשרת הבתים חומר אמר
חומר הכא נמי האי קרא [דבת]
הַבַּתִּים חֹמֶר כִּי עֲשֶׂרת הַבַּתִּים
אחת של שליש מנה של קודש אחר
והמשתכר. מאי
לא ידעינן כמה הוי חומר: אלא
יחזקאל מה יד
חֹמֶר:
שמואל ב אין מוסיפין על המדות יותר משתות
טעמא.
שנתוסף ואחת של מנה של חול ואחת
3. וְהַשֶּׁקֶל עֶשְׂרִים גֵּרָה
מהכא וחק השמן הבת השמן
ולא על המטבע יותר משתות והמשתכר
אילימא משום אפקועי תרעא.
מעשר הבת מן הכור. וכור
עֶשְׂרִים שְׁקָלִים חֲמִשָּׁה
ג
של רביע מנה של קודש ושלשתן
ידעינן ודאי דהיינו ל' סאין.
וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים עֲשָׂרָה
לא ישתכר יותר משתות מאי טעמא אילימא
מחזיקות מנה של קודש וכן מוכיח
וכתיב האיפה והבת תוכן אחת
וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל הַמָּנֶה יהְיֶה
❖
אי
כלומר מדה אחת יהיה. ש"מ
יחזקאל מה יב
לָכֶם:
התרגום דמתרגמינן סילעא עשרין
משום אפקועי תרעא אי הכי שתות נמי לא
הכי.
דאיפה ג' סאין: והמשתכר.
מעין תלתות מנייא עשרין סלעין מני
אלא משום אונאה כי היכי דלא ליהוי ביטול
אלא משום.
בחיי נפש: לא ישתכר יותר
משתות: מ"ט. אין מוסיפין:
הגהות הב"ח
כספא עשרין וחמש סלעין רבעות
כי היכי דלא ליהוי בטול מקח.
מקח והא אמר רבא כל דבר שבמדה
ד
אילימא משום אפקועי תרעא.
כ)
מנייא חמש עשרה סילעין כולהון שיתין
(א) גמ'
כיון דמגדילין המדות מוסיפין
ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי
פסידא פסידא
ר)
מנייא דהכא יהי לכון ולפי' בתרא
הדמים וחיישינן שמא (לא)
אונאה חוזר אלא משום תגרא כי היכי דלא
(ב) רש"י
יוקירו השער יותר מדאי: אי
אין מתיישב כל כך דתלתות מנייא
הכי. כי לא יוסיפו אלא שתות
א] למטייה
דיאנה דיאנה הוא דלא
ג] (א)
(ג) בא"ד
ורבעות מנייא מיירי במנה של קודש
איכא נמי למיחש להכי: אלא.
איפה נמי
משום הכי שתות ולא יותר כי
לימטייה רוחא לא בעי זבן וזבין תגרא
אחר שניתוסף ואילו מנה כספא
(ד) ד"ה
היכי דלא להוי ביטול מקח
איקרי אלא אמר רב חסדא שמואל קרא
(ד)
עשרין וחמש סלעים דאיירי במנה של
ותקנו (ה) ד"ה
דקי"ל אונאה פחות משתות
כל דבר
נקנה מקח שתות קנה ומחזיר
חול לאו בשל חול אחר שניתוסף קאמר
אשכח ודרש השקל עשרים גרה עשרים
3
שהוא
אונאה יותר משתות בטל מקח
שבמדה אפי' כו'.
אלא במנה הראשון של חול ומיהו
פסידא
הכא נמי התגר שמכר לו
שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה
ל) אלא משום תגרא.
(ו) ד"ה
התבואה אם לא ידע דהוסיפו
בקונטרס פירש כן בפירוש יחזקאל:
וחמשה שקל המנה יהיה לכם מנה מאתן
פסידא דינא
על המדות ומכר לו בדמי
והקריב המדה הראשונה וזה קבל
(ז) ד"ה
וארבעין הוו אלא שמע מינה תלת שמע מינה
ועשו מן ירושלמית
במדה גדולה הרי נתאנה שתות
שש ירושלמית
מנה של קודש כפול היה ושמע מינה מוסיפין על המדות ואין
ואעפ"כ קנה הלוקח ואין יכול
(ה)
החמישית
לחזור בו המוכר אבל מחזיר
❖
מוסיפין יותר משתות ושמע מינה שתותא מלבר אמר רבינא מתני' נמי דיקא
מ)
ה
לו אונאתו: והאמר רבא וכו'
אלא משום תגרא. החמר שקנה
דקתני תודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שמע מינה:
התבואה מבעל הבית ורוצה
(ו) דיאנא הוא דלא
מתני'
הגהות מהר"י
להשתכר בה שתות וקנה מדה
לימטייה רווחא לא בעי זבן וזבין תגרא
קטנה וכשבא למכור אותה לא
לנדא
איקרי. קרא אשכח ודרש. עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל.
ידע שהוסיפו על המדות ומכר
נ) ס) מנה
א] גמ'
לו בדמי המדה ראשונה ורוצה
של קדש כפול היה. ע) ושמע מינה מוסיפין על המדות. ושמע מינה שתות מלבר.
להרויח שתות והלוקח שם
לפניו מדה שהוגדלה שתות
מתני' נמי דיקא.
נמצא שהמוכר אינו מרויח
(ז)
כלום ולא מפסיד ואם הגדילוה
❖
רש"י כת"י
יותר משתות הוה מטי ליה
זיאנא הפסד למוכר: כ'
ורבוכה. פ) נמצא ג' עשרונים ושליש לכל מין. וג' חלות לעשרון. ובמדה ירושלמית.
שקלים. כ"ה שקלים עשרה וה'
היו. גמ' לשאת. מעשר חומר הבת.
שקל הרי ס' שקל המנה יהיה
מוסף רש"י
איפה נמי כו'. אלא.
לכם. וסלע ד' זוזים ר"מ הוו
❖
הכא נמי. וחק השמן. הבת השמן.
ומנה דאורייתא אינו אלא ק'
הובא בסוף המסכת
צ)
זוז. אלא ש"מ תלת מנה של
מעשר הבת מן הכור.
הקדש כפול היה דהוי מאתן.
אין מוסיפין על המדות כו'. מאי
וש"מ מוסיפין שתות. דהוי
שיטה מקובצת
ר"מ: ודכוותה בחול עשרין
טעמא. אילימא משום אפקועי תרעא.
וש"מ שתות מלבר דאי שתותא
א] ובמצה היו שלש: ב] מעשר:
אלא משום אונאה.
מלגאו לא הוי מ': דיקא נמי
ג] למטייה זיאנא זיאנא הוא:
דשתותא מלבר דקתני התודה
כל דבר שבמדה כו'.
היתה באה ה' סאין ירושלמיות
אלא משום תגרא דלא נמטייה זיאנא.
שהן ו' מדבריות. ש"מ דאותו
ששי הוסיפו על החומש והיינו
זיינא. זיינא הוא.
שתות מלבר:
זבן וזבין תגרא אקרי. עשרים שקלים חמשה ועשרים שקלים עשרה וחמשה שקל המנה
יהיה לכם מנה מאתן וארבעין הוי. כפול
היה. ושתות מלבר.