עח:
התודה היתה
באה
פרק שמיני
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא בעינן על בסמוך. תימה הא עד כאן לא פליגי רבי ורבנן
$ חוץ לחומת [בית] פאגי.
א)
יב א
(א) חוץ לחומת העזרה.
ב) ג)
בסוף כל המנחות ש) [באות מצה] (לעיל דף סב.) אלא אי בעינן
ד) ה)
יג ב
(ב) על.
על בסמוך או על ממש וי"ל דהכא לא דמי לההיא ת) [דהתם] דתנופה
ו) ז)
יד ג
הא איפלגו בה חדא זימנא. רבי יהודה
ח)
טו ד ה
יט]
הכא בשחיטה דלמקדש לחם
דשתי הלחם כעין הקרבתן אבל
אומר אף תמיד.
ט)
בעלמא [אתי] ליכא למיחש אלא שיהא
כ)
י)
טז ו
ורבי יוחנן אמר אע"פ וכו'.
כ)
מתני' השוחט את
הלחם קיים וכן שוחט על חמץ
התודה לפנים
א
א]
ל)
יז ז
בההיא קאמר רבי יוחנן.
כדקאמר בסמוך דכל היכא דאיתיה
ולחמה חוץ לחומה לא קדש הלחם שחטה
מ)
דכל היכא
באיסוריה קאי: או לאחד מבני
עד שלא קרמו פניה
בתנור ואפילו קרמו
דאיתיה.
ב
ב]
יח ח ט
כ] א)
חבורה. אפסח קאי אבל סתמיה
אבל מקדש לחם.
כולן חוץ מאחד מהן לא קדש הלחם:
❖
פשיטא דלא מיחייב משום אחד
יט י כ ל
גמ' מאי חוץ לחומה רבי יוחנן אמר
שבישראל: פורסה ואין חוטין
ג]
ואי
נ) ס)
חוץ לחומת בית פאגי וריש לקיש אמר חוץ
איתמר בהא. יג]
ג
נמשכין הימנה. נראה דכי האי גוונא
תורה אור השלם
ל) יד]
ע)
לחומת העזרה ריש לקיש אמר חוץ לחומת
עד שיקרמו פניה דפ"ק דשבת :
1. עַל חַøת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב
ליקדשו ארבעים מתוך שמוני'.
העזרה בעינן על בסמוך ורבי יוחנן אמר
ד]
אימא מודי
קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלמָיו:
❖
אע"ג דרבי יוחנן לית
ויקרא ז יג
חוץ לחומת בית פאגי אבל חוץ לעזרה
לרבי יוחנן.
ליה ברירה בריש כל הגט
על חלות לחם חמץ יקריב.
קדוש ולא בעינן על בסמוך והא איפליגו בה
ב)
היינו היכא כשמתברר לבסוף דלאו
גליון הש"ס
חדא זימנא דתנן השוחט את הפסח על
ד
קרבנו
כלום עביד $ אבל הכא קדשי כל
רש"י ד"ה חוץ לחומת בית
החמץ עובר בלא תעשה רבי יהודה אומר
על זבח.
היכא דאיתנהו וכשבא להפריש ד'
פאגי.
זבח תודה.
אף התמיד ואמר ריש לקיש לעולם אינו
חלות של תרומה צריך להפריש י"א
יוצאין.
פ) צ)
חייב עד שיהא או לשוחט או לזורק או
חלות מכל מין ומין דאי לאו הכי כיון
ק)
העשויה. מאי נא.
ר)
תוס' ד"ה ליקדשו וכו' אבל
לאחד מבני חבורה ה] עמו בעזרה ורבי יוחנן
דאין ברירה דלמא דחולין קא שקיל:
ש) ת) א)
הכא קדשי.
❖
אמר שמואל כל שפורסין כו'.
והדר
אמר ה אף ע"פ שאין עמו בעזרה צריכא דאי
ב)
❖
וכן לענין לחמי תודה.
איתמר בההיא בההיא קא א"ר
יוחנן דכל היכא דאיתיה באיסורא קאי אבל
לענין מקדש לחם אימא מודי
ליה לריש לקיש דאי איתיה בפנים קדוש
מוסף רש"י
הגהות הב"ח
פשיטא.
❖
אבראי לא קדוש ואי איתמר בהא בהא קאמר ריש לקיש אבל בהך
ו]
הובא בסוף המסכת
והא.
(א) רש"י
אימא מודה ליה לרבי יוחנן צריכא תניא כוותיה דרבי יוחנן השוחט את
ר"ל אומר
התודה לפנים ולחמה חוץ לחומת בית פאגי לא קדש הלחם: שחטה עד שלא
שיטה מקובצת
(ב) בא"ד
(ג) מ)
ליקדשו
קרמו פניה בתנור: מנא הני מילי דתנו רבנן על חלות לחם חמץ יקריב
ז]
1
על בסמוך דכתיב
א] התודה בפנים: ב] קרמו
מ' מתוך פ' קדשו.
(ג) ד"ה
בתנור: ג] מאי חוץ לחומה עי'
ח] קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא אם כן קרמו פניה בתנור
טו] נ)
ה"א
תוס' לעיל (דף סג ע"ב):
יקריב קרבנו על זבח מלמד שאין הלחם קדוש אלא בשחיטת הזבח
(ד) סבר לקרבן גדול.
דלא ליקדשו
ד] בעינן על בסמוך תימה דלא
קדשו
דמי האי על בסמוך [דהכא]
זבח תודת מלמד שאם שחט שלא לשמן לא קדש הלחם תנו רבנן
ו
איכווין
לההיא דלעיל גבי לבונה דלחם
אל יקדשו כו' לא קדשו.
(ד) ד"ה
הפנים וגבי [תנופה] דלחם ושני
ז יוצאין במצה נא ובמצה העשויה באילפס מאי מצה נא אמר רב יהודה
מ"ד
לא נתכווין דאי
כבשים דהתם ר"ל על בסמוך.
אמר שמואל כל שפורסה ואין חוטין נמשכין הימנה אמר רבא וכן
קדשו סבר.
מתאבדי (ה) ד"ה
[ממש] וי"ל דהכא מענינא
ט]
דקרא והתם מענינא דקרא
לענין לחמי תודה פשיטא הכא לחם כתיב והכא לחם כתיב מהו דתימא
דהתם איכא למימר על ממש או
ומ"ד לא קדשו
סמוך אבל הכא [אי] אפשר
אחד אמר רחמנא שלא
יטול פרוס והא כמאן דפריסא דמיא קמשמע לן
סבר.
ומ"ד לא
לשחוט הזבח על הלחם ממש
איתמר תודה ששחטה
על שמונים חלות חזקיה אמר קדשו ארבעים
אביי
קדשו קסבר לא אלימא
י]
אלא בסמוך. תו"ח: ה] חבורה
אמר בכלי שרת מקדש שלא מדעת.
ועד שיהא עמו: ו] אבראי לא
מתוך שמונים ורבי יוחנן אמר לא קדשו ארבעים מתוך שמונים אמר רבי
ח
ואין מקדשין
קדיש. ובפרק תמיד נשחט גריס
❖
זירא הכל מודים היכא דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים קדשו אל
בספרים מידי דהוי אכלי שרת
ט
מ"ד קדשו קסבר כלי
דאין מקדש אלא מה שבתוכו
שרת מקדשין.
יקדשו ארבעים
אלא אם כן יקדשו שמונים לא קדשו כי פליגי בסתמא מר
ה"נ לא יקדש שחיטת הזבח
ס) (ה) ומ"ד לא קדשו קסבר.
אלא מה שבעזרה ותימה [דאין
רבינו גרשום
סבר לאחריות קא מיכוין ומר סבר לקרבן גדול קא מיכוין אביי אמר
זה] (זה אינו) דמיון אלא נראה
יא] דכולי עלמא (לאחריות) קא מיכוין ובכלי שרת מקדשין שלא מדעת קא
חוץ לחומת בית פגי. חומת
לפרש מידי דהוי אכלי שרת
ע) פ)
העיר: על זבח התודה חלות
דאינו מקדש כי אם בעזרה
מיפלגי מר סבר כלי שרת מקדשין שלא מדעת ומר סבר כלי שרת אין
טז]
יב]
על בסמוך בעזרה: על דעל
כדאיתא בפ' המזבח מקדש כלי
זבחי. זבחי המיוחד לי. והיינו
שרת אין מקדשין אלא בקודש
מקדשין שלא מדעת רב פפא אמר דכולי עלמא כלי שרת מקדשין שלא
תמיד של בין הערבים שנשחט
ה"נ אין שחיטה מקדשת אלא
מדעת והכא בסכין קא מיפלגי מר סבר סכין מקדשת ככלי שרת [ומר
בשש ומחצה אחר זמן החמץ:
מה שבקודש: ז] תיבת פניה
רב פפא אמר דכ"ע כלי שרת מקדשין.
זבח תודת שצריך לשחטו
נמחק: ח] תיבות קרבנו על זבח
יז]
סבר סכין כיון דלית ליה תוך אינה מקדשת ככלי שרת] ואיכא דאמרי רב
לשמן: והא שאין חוטין
נמחק: ט] וכן לענין לחמי
נמשכין הימנה שאינה אפויה
תודה. דמשקרמו פניה בתנור
פפא אמר דכולי עלמא כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת והכא בסכין
הרבה כל צרכה. כפריסה דמי
ופורסה ואין חוטין נמשכין
קא מיפלגי מר סבר סכין אלימא מכלי שרת דאע"ג דלית ליה תוך מיקדשה
קמ"ל: מאן דאמר קדשי קסבר
ממנה אי שחיט הזבח עלייהו
האי דשחטה סתם אין דעתו
הוי קודש וה"נ אמרינן לענין
מתני'
דאע"ג דלית
ומר סבר סכין לא אלימא ליה מכלי שרת:
שחטה חוץ לזמנה וחוץ
י
אלא על מ' והאי דהביא פ'
שבת דתנן אין נותנין פת לתנור
ליה לסכין תוך מקדשת.
לאחריות איכוון דאי אבדו הני
אלא א"כ שיקרמו פניה קודם
למקומה קדש הלחם שחטה כ ונמצאת טריפה לא קדש הלחם שחטה ונמצאת
ליפוק בהני: ומאן דאמר לא
חשיכה: י] קדשו ארבעים כו'.
בעלת מום ר' אליעזר אומר קידש וחכמים אומרים לא קידש שחטה שלא
ל
קדשי קסבר האי דהביא פ'
תימה הא צריך להפריש מכל
דעתו על כולם ונתכוון להביא
מין וכיון דליכא למיקם מי הוא
ומר סבר
לשמה וכן איל המילואים וכן שני כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן לא
קרבן גדול ופסול: בכלי שרת.
הקדוש היכי מצי לקיים
לא אלימא מכלי שרת.
קדש הלחם: גמ' מתני' מני רבי מאיר דתניא זה הכלל כל שפיסולו
הסכין ששוחט בו הזבח
להפריש אחד מכל קרבן וצ"ל
שבשחיטה מתקדש הלחם אם
דצריך ליתן לכהן מכל מין ומין.
קודם שחיטה לא קדש הלחם פיסולו אחר שחיטה קדש הלחם שחטה
מתני'
שחטה חוץ לזמנה.
מקדש הסכין מה שראוי לו
מיהו קשה לה"ר יונה היאך
בלבד (קמ"ל) שלא מדעת
אפשר לעשות התנופה מן
חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם שחטה ונמצאת טריפה לא קדש הלחם
בעלים מה שראוי להם: ואע"ג
התרומה וצ"ע: יא] אביי אמר
או חוץ למקומו.
שחטה
דלית לה תוך בית קבול.
בכלי וכו'. תיבות דכולי עלמא
יח]
קדש הלחם.
מקדשא והם הכי מקדשא שלא
לאחריות קא מיכוין נמחק:
ונמצאת טריפה.
מדעת את הראוי לו. ומר סבר
יב] עיין בהשמטות בסוף
גמ' זה הכלל וכו'.
לא אלימא מכלי שרת לקדש
המסכת: יג] תודה בהא:
שלא מדעת: שחטה התודה על
יד] בעינן על: טו] תיבות ומאן
רש"י כת"י
מנת לאוכלה חוץ לזמנה או
דאמר כו' דהיינו שמונים נמחק:
מתני' בפנים. עד שלא קרמו בתנור. גמ' חוץ לחומת בית פאגי. לא בעי על
חוץ למקומה קדש הלחם וחוץ
טז] מר סבר אלימא ותיבת לא
לזמנו הוי פיגול ויש בו כרת
נמחק: יז] להן הס"ד ומה"ד מר
בסמוך.
האוכלו. חוץ למקומה פסול
סבר. ותיבות מ"ד קדשו ל"ש:
אף התמיד. צ) עד שיהא. לשוחט או לזורק. ועד שיהא.
ואין בו כרת: ונמצאת טרפה.
יח] פגול אות מ' נמחק:
עמו בעזרה. אלא אם [כן] קרמו כו'. שאם שחטן שלא לשמן כו'.
בבדיקותה. לא קדש הלחם
יט] הלחם בעי כעין: כ] אבל
יוצאין במצה. ק) ואין חוטין נמשכין ממנה. שפורסה.
כדקאמר בברייתא כל שפסולו
בתמיד:
כמאן דפריסא דמיא. קדשו.
קודם שחיטה לא קדש הלחם
לא קדשו. חזקי' סבר.
וטרפה הוי פסול קודם
לקרבן גדול.
שחיטה: שחטה ונמצאת בעל
בכלי שרת מקדשין שלא מדעת קא מיפלגי. חזקי' סבר מקדשין. ורבי
מום בדוקין שבעין דלא הוי
יוחנן סבר סכין. וחזקי' סבר
מום ניכר:
סכין מקדש. לא מקדש. אלימא מכלי שרת.
מתני' שחטה.
שחטה ונמצאת טריפה לא קדש הלחם. שחטה ונמצאת בעלת מום ר' אליעזר אומר
קידש. ר) שלא לשמה לא קדש.
גמ' כל שפיסולו קודם שחיטה [כו' שחטה]. טריפה.