התודה היתה
באה
פרק שמיני
מנחות
עט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והדר
שחטה ונמצאת בעלת מום. על חוץ לזמנו שקדש.
ביה רבה לגביה דרבא. תימה התנן
בהדיא בפרק המזבח
א) ב)
כ א ב
אני
ג)
מקדש ואלו אם עלו לא ירדו הלן והיוצא
ד)
כא ג
דמיתיו לחוץ לזמנו.
והטמא ושנשחט חוץ לזמנו וחוץ למקומו ואפי' לרבי יהושע גופיה
ה) ו)
ד)
(א)
ואתה דמיתו לבעל מום.
כב ד ה ו
דלא ירדו דקתני כלל אמר
דהכי משמע בריש מעילה
❖
ר' יהושע כל שלא היה לה שעת
ועוד. ז]
ז) ח)
היתר לכהנים מועלין בה שנשחטה
שחטה ונמצאת בעלת
מום רבי אליעזר אומר
ט) י)
חוץ לזמנה וחוץ למקומה ומפרש
קדש רבי
יהושע אומר לא קדש דברי ר'
כ)
שיטה מקובצת
ח]
ל) מ)
בגמרא הואיל ומרצה לפיגולו ואיבעיא
מאיר אמר
רבי יהודה לא נחלקו רבי אליעזר
נ)
א] ר"א ור"י על חוץ לזמנו
להו עלו מהו שירדו רבה אמר אם
ורבי מאיר.
ס) ע)
וכו' והשאר נמחק: ב] ירדו
ור' יהושע על א] ששחטה ונמצאת טריפה
עלו ירדו רב יוסף אמר עלו לא ירדו
פ) צ)
ואידך ותיבות ור' יהושע
❖
שלא קדש
ועל חוץ לזמנו שקדש ועל בעל
ק)
נמחק: ג] רבה אמר תרד רבא
ופריך התם רב יוסף לרבה חדא מגו
אמר לא תרד רבה כר"י ורבא
מום שלא קדש ועל מה נחלקו על חוץ
חדא דכל שהיה פסולו בקודש אם
כר"א והדר ביה רבא לגביה
בדוקין שבעין.
למקומו שר' אליעזר אומר קדש ורבי יהושע
דרבה: ד] רבא לגבי דרבה:
תורה אור השלם
עלו לא ירדו ותיובתא דרבה ואין
ה) (ב)
ה] ואם לאו ס"א לנו: ו] אם
לחלק בחטאת משום דפסולה שלא
אומר לא קדש א"ר אליעזר הואיל וחוץ לזמנו
1. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְיָ אֲשֶׁר
יש זבח אחר כו'. פי' בו ביום
לשמה דשלא לשמה גופיה אם עלתה
דכיון דמתקדש בכלי נפסל
תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קדֶשׁ
פסול וחוץ למקומו פסול מה חוץ לזמנו קדש
בלינה ותימה מאי פריך מאי
לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיְיָ עלָה
לא תרד ועוד קשה דבכל דוכתא ילפינן
אף חוץ למקומו קדש א"ר יהושע הואיל
לאו דאיפסל בשחיטה ה"נ
וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים דּבַר יוֹם
❖
ו)
ט]
ואידך.
חוץ למקומו מחוץ לזמנו בספ"ק
ויקרא כג לז
קאמר דאין מתקדשין אלא
בְּיוֹמוֹ:
וחוץ למקומו פסול ובעל מום פסול מה בעל
י]
בשחיטת הזבח ופר"י דהכי
דזבחים גבי חטאות הפנימיות
פריך אם יש זבח אחר
מום לא קדש אף חוץ למקומו לא קדש
דאע"ג דאמר ר' שמעון כל שאינו על
דמשמע דוקא (אם) [עם]
הגהות הב"ח
יא] ז)
אמר לו רבי אליעזר אני דמיתיהו לחוץ לזמנו
זבח מקריבין אבל בפני עצמו
מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו
לקדושי לחם לא.
(א) רש"י
לא כדקתני ואם לאו יפסלו
ואתה דמיתו לבעל מום נראה למי דומה אם
משום פיגול מודה היה דפסול מקל
בלינה וזעירי אמר דכל זמן
פסול מחשבה כו'
שלא נשחט הזבח אפשר
דומה לחוץ לזמנו נדוננו מחוץ לזמנו אם
וחומר צ) יליף חוץ לזמנו בקל וחומר
חוץ לזמנה אם עלתה לא תרד.
(ב) ד"ה
לשנות לכל מה שירצה ואפי'
משלא לשמן וחוץ למקומו משום
דומה לבעל מום נדוננו מבעל מום התחיל
להקריבן בפני עצמן ומשני
יב]
רבה אמר לא תרד.
לא דאיפסיל בזריקה דכיון
דאיתקש לחוץ לזמנו ובפ' כל הפסולין
רבי אליעזר לדון דנין פסול מחשבה מפסול
(ג) ד"ה
יג]
דשחט עליהן הזבח בהכשר
אין עושין שיריים אלא חוץ
אינן אלא
מחשבה ואין דנין פסול מחשבה מפסול
אי אפשר להקריבן בלא זבח.
רבא אמר תרד.
(ד) ד"ה
לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה
מיהו קשה מאי פריך לקמן
מדהדר ביה רבי אליעזר. התם.
הגוף התחיל רבי יהושע לדון דנין פסול
ואס"ד
והא אמר רב חסדא כו' מאי
❖
לפיגולו וחוץ למקומו ודאי לא מרצה
ואס"ד
פריך דהא ע"כ יש חילוק בין
שאין בו כרת מפסול שאין בו כרת ואל יוכיח
אלא מחוץ לזמנו יליף וכן בפרק איזהו
שמן לנסכים דהא קמן
חוץ לזמנו שפסול שיש בו כרת ועוד נדוננו
דמשעת הפרשה השמן נפסל
מקומן ובפרק התערובת
לשנותן ובנסכים עד
לעזי רש"י
משלא לשמו שפסול מחשבה ואין בו כרת
ור"ת גריס כאן תודה ולא
שישחוט עליהן הזבח ועוד
טיל"א [טייל"א]. קרום
דמשמע דרבנן פליגי בנסכים
גריס חטאת ודוקא הכא בתודה לא
ושתק רבי אליעזר ורבי מאיר מאי שנא
❖
ולא בשמן וי"ל דהכי פריך
על העין הפוגע בראייה.
ילפינן חוץ למקומו מחוץ לזמנו כיון
שחטה ונמצאת טריפה דהוי פסולו קודם
אם יש זבח אחר יקרבו עמו
דוקא [עם] זבח אחר אבל
דלענין קדושי לחם לא שייך למילף
שחיטה ומאי שנא שחטה ונמצאת בעלת
נסכים בפני עצמן לא ואפי'
מוסף רש"י
שביק תנא דידן איל נזיר דשכיח.
הואיל ולאו גופיה דזביחה הוא ועוד
א) לר"מ דאמר הוקבעו
מום דלא הוי פסולו קודם שחיטה בדוקין
ונקט מילואים.
אין הנסכים.
יש לפרש דמשום דאיירי בתודה נקט
בשחיטה דהא תנן ואם לאו
שבעין ואליבא דר' עקיבא דאמר אם עלו לא
עיקר מילתא נקט.
מתקדשין אלא
יפסלו בלינה וגבי שמן נמי
תודה והוא הדין כל קדשים קלים
מתני'
בשחיטת הזבח.
אמאי לא פסלי ליה בלינה ב)
הנסכים
ירדו ורבי יהושע כי אמר רבי עקיבא אם
ב]
דדווקא קדשי קדשים דלא מהניא
(דהוי ליה מפגל בחצי מתיר
שקדשו בכלי.
אבל נתן הקומץ במחשבה
עלו לא ירדו בפסולא דגופיה אבל לקדושי
זריקה דידהו באימורין לענין מעילה
אם יש זבח אחר.
והלבונה בשתיקה דברי הכל
לחם לא איתמר חטאת ששחטה חוץ לזמנה
ח) ואם
דבין קודם זריקה בין לאחר זריקה
א
פיגל דהא דתנן פיגל בקומץ
(לעיל
יד] לאו.
ולא בלבונה כו' וחכמים
יש בהן מעילה ילפינן חוץ למקומו
אם עלתה לא תרד חוץ למקומה רבא
ג]
גמ' אלא בשחיטת הזבח.
מד:) מעלין זה בלא זה.
אומרים אין בו כרת מיירי
מחוץ לזמנו אבל קדשים קלים דמהניא
אמר תרד רבה אמר לא תרד רבא כרבי
שהלבונה נקטרת מתחילה
ב
טו] (ג)
בשתיקה): ז] ועוד מאי:
זריקה באימורים לענין מעילה אמרינן
יהושע ורבה כרבי אליעזר והדר ביה רבה
ח] ושלא לשמה הוי:
❖
דזריקת פיגול דמביאה לידי מעילה
זבח ונסכים.
(פסחים יג:)
ט] יהודה דאמר אליבא
לגביה דרבא מדהדר ביה רבי אליעזר לגביה
(ד)
טז]
מהניא נמי לענין דלא תרד אבל חוץ
דר"א: י] תיבות ור"י נמי
לאו דאיפסיל בשחיטה.
דרבי יהושע ואיכא דאמרי אף על גב דהדר
נמחק: יא] ירדו דמקדש
יז]
למקומו דלא מהני למעילה לא ואע"ג
והד"א והשאר נמחק:
רבינו גרשום
ביה ר' אליעזר לגביה דרבי יהושע רבה
ד]
דאמר רב גידל בפרק התכלת
יב] רבא אמר: יג] פסול
ואליבא דר' עקיבא דאמר
דגופיה הס"ד ומ"ה רבה
לגביה דרבא לא הדר ביה התם הוא דקאמר
דזריקת פיגול אינה מביאה לידי
במסכת זבחים אם עלו לא
אמר: יד] ואם ג) לנו
מעילה האמרינן התם דאיתותב ואפי'
ליה נדוננו משלא לשמו אבל הכא אי דיינת
ירדו: ואידך. ר' יהושע
משקדשו בכלי אפסלו בלינה
דאמר לא קדש סבר כי א"ר
יש שם זבח אחר יקרבו עמו
לדידיה נמי יש ליתן טעם משום
ליה משלא לשמו אם עלתה לא תרד:
עקיבא אם עלו לא ירדו
שאם לא כן יפסלו: טו] שרת
דחוץ לזמנו מרצה לפיגולו וחוץ למקומו
לגופיה לזבח עצמו: התם
הן חולין: טז] מה"ד מאי
שחטה שלא לשמה [וכו']: אמר רב פפא
הוא דאמר ליה ר' יהושע
לאו: יז] כן דשחיטה:
אינו מרצה וכן מוכח בפרק המזבח
שבק תנא דידן איל נזיר דשכיח ונקיט איל
לר' אליעזר. נדוננו משלא
ג
יח] וכבר הותרו נסכים:
לא דאיפסיל בזריקה.
מקדש שיש חילוק לענין
לשמו ושתק ר' אליעזר ולא
יט] שני דברים המתירין:
יח]
המילואים ותנא דידן עיקר מילתא נקט:
מצא תשובה. אבל הכא אי
כ] בשחיטה. פ"א אם כו'
ירידה בין קדשי קדשים לקדשים
מתני' הנסכים שקדשו ד בכלי ונמצא זבח
דיינת ליה משלא לשמו
ושייך לעיל ברש"י ד"ה ואם
קלים גבי הא דאמר עולא אימורי
כמאן כרבי דאמר.
דזבח גופיה אם עלתה
(כמ"ש באות י"ד):
פסול אם יש זבח אחר יקריבו עמו ואם
קדשים קלים שהעלן לפני זריקת דמים
(דחטאת) לא תרד דקי"ל
א)
הפסח והחטאת ששחטן
גמ'
שנייט] המתירין.
ה] לאו יפסלו בלינה:
אמר זעירי אין
לא ירדו נעשו לחמו של מזבח:
ה
שלא לשמן אם עלו לא ירדו
אין הנסכים מתקדשים אלא
הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבח מאי
לדברי הכל: תנא דידן עיקר
מעלין זה בלא זה.
ב)
מלתא נקט. דזהו איל
בשחיטת הזבח. פי' בקונטרס
טעמא אמר קרא זבח ונסכים תנן הנסכים
1
שקדש לחם תחלה איל
ליפסל בלינה ולא יתכן אלא לענין
ג)
המילואים: זבח ונסכים.
שקדשו בכלי ונמצא זבח פסול אם יש זבח
ו]
זבח מקדש נסכים: מאי לאו
לשנותן לזבח אחר קאמר כדפרישית
כ] ט)
אחר יקרבו עמו ואם לאו יפסלו בלינה מאי
דאיפסיל זבח בשחיטה.
ק)
בסוף הקומץ זוטא :
י) אפילו
אלמא דקדשי נסכין מעיקרא
לאו דאיפסיל בשחיטה לא דאיפסיל בזריקה
ו
תימא רבי אליעזר.
קודם שחיטה: לא דאיפסיל
לב
בזריקה. כגון שזרקו חוץ
כמאן כרבי דאמר שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה אפילו תימא
לזמנו או שלא לשמו: כמאן
הכא במאי עסקינן כגון שקיבל
ר' אלעזר בר' שמעון הכא במאי עסקינן כגון שקיבל דמן בכוס ונשפך
דאמר בפר' התכלת שני
הדם בכוס ונשפך. כ)
דברים המתירין מעלין זה
ור'
רש"י כת"י
בלא זה. וכיון דאלו נסכים
הותרו בשחיטה אע"ג
חוץ לזמנו. ועל בעל מום שלא קידש.
דאיפסיל זבח בזריקה קדשו
חוץ לזמנו. ל)
נסכים שאם יש זבח אחר
מ) ועוד נדוננו משלא לשמו.
יקרבו עמו: אפי' תימא כר'
נ) מאי שנא כו'.
אלעזר ב"ר שמעון דאמר
דוקין שבעין. ס)
אין מעלין זה בלא זה וכגון
שקבל וכו':
ואידך. לגופיה. אבל לקדושי הלחם לא. חטאת.
ששחטה חוץ לזמנה אם עלתה לא תרד. רבה כר"י.
ע)
רבא
אמר לא תרד. אבל הכא אי דיינת ליה.
עיקר מילתא נקט.
מתני' אם לנו יפסלו בלינה: גמ' אין הנסכים מתקדשים. אלא בשחיטה.
זבח ונסכים. מאי לאו דאיפסל בשחיטה. לא
דאיפסיל בזריקה. כמאן. מעלין זה בלא זה.
פ) אפילו תימא ר' אלעזר.