עט:
התודה היתה באה
פרק שמיני
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לב בית דין מתנה עליהן. פירשתי התם (לעיל פרק א' דף טו:) :
ורבי אלעזר סבירא ליה כאבוה דאמר כל העומד ליזרק כזרוק דמי. להכי
ר)
א) [לקמן קב: וש"נ],
כג א מיי' פי"ב מהל'
נתקדשו בשני המתירין בשחיטה ובזריקה אבל להכי לא הוי כזרוק שיהא הזבח
וליתנו עלייהו וליפקו לחולין. אע"פ שכבר קידשו בכלי שרת
ב) [כתובות קו: שבועות יא.],
פסוה"מ הלכה ו:
ג) [סוטה ו: לקמן צ.],
כד ב מיי' פ"ד מהל' שקלים
כשר אלא אם יש שם זבח אחר יקריבו עמו ח) משום דסבר כרבי שמעון דאמר
אפילו תמצי לומר כלי שרת מקדשים שלא מדעת הני מילי
ד) זבחים ו: שבועות יא:,
הלכה יא:
כל העומד לזרוק כזרוק דמי: פסול לשם מנחה אחרת. הכי נמי נימא
קודש אבל חולין לא מקדשי: ליפלוג וליתני בדידה. מכאן
ה) כריתות כז., ו) מהרש"ק
כה ג ד ה מיי' פי"ב מהל'
[זה] לא יקרבו עם זבח אחר: שמן נמי. יהא
לנסכים ט) שהקדישם לשם זבח
מ"ז, ז) [כריתות כז.], ח) גי'
פסוה"מ הל' ח [ופ"ד
❖
מוכח דגרס במתניתין ש) ואם לנו ולא
לב בית דין מתנה עליו שיהא כשר למנחה
מהל' תמורה הלכה א]:
צ"ק הס"ד והשאר יש למחוק,
אחרת: שמן גופה דמנחה הוא. ובגופה
ט) צ"ל בנסכים. צ"ק, י) צ"ל
גרסינן ואם לאו דא"כ הא קא מפלגי:
ור' אלעזר בר' שמעון סבר לה כוותיה
שנפסל זה ומיד חזו הנסכים
יא]
ומי אית ליה לרבי שמעון לב ב"ד
דמנחה אין יכול להתנות שתבא לשם
דאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק
כו'. צ"ק, כ) נ"א ניסן וגי' צ"ק
א)
רבינו גרשום
מנחה אחרת אבל נסכים אינן גופיה
מתנה עליהן. משום דאמרן
כ"ט אדר כשהיו ב' קריבין היו
דמי אמר מר אם יש זבח אחר יקרבו עמו
דזבח כולי האי דהא אמרינן (לעיל דף
כו', ל) צ"ל ואח"כ נמצאו לא
וליתני עלייהו. דנסכין
דרבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה
מד:) יב] מנחת נסכים (א) אפילו
יקרבו בחג הסוכות ולא יקרבו
מעיקרא אם הוצרכו הוצרכו
והא אמר רב חסדא שמן שהפרישו לשום
כוותיה דאבוה קפריך הכא מר'
בחג המצות ואין נפדין כו'.
למחר ויכולין להתנות בהן: וליתנו.
ואם לאו ליפקו לחולין:
מנחה זה פסול לשום מנחה אחרת אמר
צ"ק, מ) שאני התם להכי אין
גזרה שמא יאמרו בעלמא.
יג]
שמעון וכן לעיל בסוף רבי ישמעאל
בית דין מעיקרא עליהן דנסכים שאם
נפדין דהא אית להו תקנתא
בלא תנאי מוציא מכלי שרת
רבי ינאי לב בית דין מתנה עליהם אם
הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהו חולין ואמאי
ב) א
(דף עב:) דחיק לאוקמיה כוותיה
ולעולם ס"ל לב ב"ד מתנה
לחולין משום הכי התנו
מתנה שיהו לזבח אחר: גזירה שמא
גבי שלא כמצותה: דאית ליה
עליהן כצ"ל. צ"ק, נ) צ"ל והדר
הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהו לזבח אחר אי
שיהא לזבח האחר ודמי
יאמרו. בעלמא בלא תנאי ובלא נפסל
קא דייק הכינוי דיקריבנו דהיא
כאילו לשם האי זבח שני
תקנה ברעייה. תימה לה"ר משה דהוה
הכי שמן נמי שמן גופה דמנחה הוא וליתנו
מיעוט כו'. צ"ק, ס) צ"ל
הובאו הנסכים וליכא למגזר
הזבח: מוציאין נסכים מכלי שרת לחול.
ומתניתא. צ"ק, ע) לעיל דף
שמא יאמרו נסכים וכו'. ומי
ליה למימר שאני התם דאית להו
עליהן דניפקו לחולין גזירה שמא ג) יאמרו
וקיימא לן שכל דבר שכלי שרת מקדש
מט:, פ) ויקרא כז, צ) ר"ה דף
אית ליה לר' שמעון לב ב"ד
תקנתא לקיץ המזבח כדאיתא בשבועות
אינו יוצא לחולין והם אינם יודעים דשחיטת
ו., ק) ויקרא ז, ר) [ד"ה
מוציאין מכלי שרת לחול השתא נמי גזירה
מתנה עליהן דמתרצינן
❖
הזבח מקדש אלא יהו סבורין שכלי שרת
אפשר], ש) צ"ל ואם לן. צ"ק,
(דף יב. ושם) וי"ל דנקט רעייה כי
למתניתי' כר' אלעזר ב"ר
שמא יאמרו נסכים שהפרישן לשום זבח
(ב)
שמעון וסבר לה כוותיה
מקדשא להו לנסכים ואפי' הכי התנו
היכי דלא תקשי משעירי חטאות ולא
דאבוה: תמידין שלא
זה כשרין לשום זבח אחר התני מתתיה
שיהיו לזבח אחר: השתא נמי וכו' כשרים
מיבעיא קאמר לא מיבעיא בתמידין
הוצרכו. שקנו מהן הרבה
תורה אור השלם
[וכו'] לזבח אחר. אף על פי שלא נמצא
בן יהודה כגון שהיה זבח זבוח באותה שעה
ונשתיירו מהן בסוף השנה
דאין נפדין דהוה קיץ למזבח אלא אפי'
זבח פסול: [כגון שהיה]. מתני' דתני
1. אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ
לדברי ר' שמעון אין נפדין
אבל אין זבח זבוח באותה שעה מאי נפסל
שעירי חטאות דאין נפדין לר' שמעון
יקריבו עמו כגון שהיה זבח אחר זבוח
תמימין אלא ירעו עד שיפול
וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה
בהם מום ואחר נפדין ואמאי
י)
בלינה אדתני סיפא אם א] לאו יפסלו בלינה
משום דאית להו תקנתא ברעייה:
חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן
באותה שעה ונפסל זה ומיד היו הנסכים
לימא לב ב"ד מתנה עליהם
וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים
לזבח האחר ודמי כאילו לשם האי זבח
מאי
ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים
מעיקרא אם לא הוצרכו יפדו
בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכת חַøת
❖
הובאו נסכים ולא אתו למימר נסכים
תמימים: שאני התם דאית
בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן: ויקרא ז יב
שהיתה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח באותה שעה לא הכי
שהפרישו וכו': ומי אית ליה לר"ש לב בית
בהו תקנה ברעייה. דירעו ער
שיפול בהם מום. והאי
נמי קא אמר במה דברים אמורים שהיה זבח זבוח באותה שעה אבל
דין מתנה עליהם. דקא תריץ למתני'
לדברי ר' שמעון ולדברי
הגהות הב"ח
כרבי אלעזר ברבי שמעון וסבר לה כאבוה
אין זבח זבוח באותה שעה נעשה כמי שנפסלו בלינה ופסולין ומי אית
ד)
חכמים במסכת שבועות
ופרכינן ליה כו' וקמתרץ לב בית דין מתנה
(א) רש"י ד"ה שמן וכו' מנחת
פליגי: ולא חליפה. זו היא
ליה לרבי שמעון ב] (בן אלעזר) לב בית דין מתנה עליהן ג] והא אמר רב
עליהם אלמא דר' שמעון סבר לב בית דין
נסכים יכול להביא אפילו:
חליפה שאבדה והפריש
(ב) ד"ה מוציאין וכו' שכלי
אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן ד] תמידין
מתנה עליהם: תמידין שלא הוצרכו לציבור.
אחרת תחתיה. מהו אומר
שרת אינו מקדשה להו
אם על תודה יקריבנו.
יד]
כגון אותן ארבעה שהיו נשארים ביום
שלא הוצרכו לציבור לדברי רבי שמעון אין נפדין תמימים לדברי חכמים
לנסכים משום הכי התנו
כלומר היה יכול לומר אם
(ג) כ)
ר"ח אדר כשהיו נוטלין ב' היו נשארים
שיהו לזבח אחר הס"ד ואח"כ
ב נפדין תמימים שאני התם ה] דאית להו תקנתא ברעייה: מתני' ה) ולד תודה
על תודה קרבנו מהו יקריבנו
ד' ואותן לא היו צריכין לפי שאותן הבאין
מה"ד ה"נ יאמרו כולם
ת"ל יקריבנו אחד ולא שנים
ותמורתה ו] הפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה אינה טעונה לחם
בר"ח ניסן באין מתרומה חדשה. ע"א
כשרים וכו' פסול הס"ד
כלומר על אחד יקריב לחם
ג
ואח"כ מה"ד התנו כו' מתני
ולא על שנים: אחר שרבה
מ"ר ז"ל שלא הוצרכו לציבור שאבדו והפריש
שנאמר והקריב על זבח התודה התודה טעונה לחם ולא ולדה ולא חילופה
1
דקתני וכו' שנפסל:
הכתוב. יקריב: מיעט
אחרים תחתיהם ואח"כ נמצאו לדברי רבי
(ג) ד"ה תמידין וכו' ביום
ולא תמורתה טעונין לחם: גמ' תנו רבנן מהו אומר תודה יקריב ז] ו) (אם
יקריבנו: ת"ל. אם על תודה.
שמעון דאמר במסכת שבועות (דף יב.)
כ"ח אדר נ"ב עיין שבועות
ריבה על: לא שנו. דקאמר
על תודה יקריב) מנין למפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת
פר ושעיר של יום הכיפורים שאבדו והפריש
דף י' ע"ב: (ד) בא"ד ואחר
תודה טעונה לחם ולא ולדה
ד
כך נמצאו לא יקרבו דלא דמי
ל)
(ד) טו]
ולא חליפה. לא שנו אלא
כי
אחרים תחתיהן ואח"כ נמצאו
הראשונה והרי שתיהן עומדות מנין שאיזה מהן שירצה יקריב ולחמה עמה
לשעירים שאבדו בחג
לאחר כפרה. לאחר שנתכפר
לא יקרבו בחג הסוכות יקרבו בחג המצות
הסוכות יקרבו בחג המצות
באחת מהן: אבל לפני כפרה
תלמוד לומר התודה יקריב יכול שתהא שניה טעונה לחם תלמוד לומר
דאין נפדין תמימים דאין תנאי בית דין
נ"ב דכל זהו לחטאת הפנימית
טעונה לחם איזה שירצה:
יקריבנו אחד ולא שנים אחר שריבה הכתוב ומיעט מנין לרבות ולדות
שהתנו אם לא הוצרכו יפדו מועיל בהן הני
וק"ל ע"ש: (ה) ד"ה ת"ר מהו
אילימא אחליפי תודה
❖
וכו' אלא יקריבנו לחודיה:
תמידין נמי אין נפדין תמימים דאין תנאי
חובה. היינו תודה חובה
וחליפות ותמורות להקרבה תלמוד לומר 1 אם על תודה יכול יהו טעונות לחם
כגון שהיה מפרש בים
בית דין מועיל בהן לדברי רבי שמעון אלא
ונסתכן ונדר אם ינצל שיביא
ת"ל והקריב על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא ולדה ח] ולא חילופה
ירעו לדברי חכמים דאמרי יפדו דתנאי
תודה כדאמרי' ד' צריכין
מוסף רש"י
ולא תמורתה טעונין לחם שלח רב חנינא משמיה דרבי יוחנן לא שנו
ב"ד מועיל בהן הני תמידין דהכא נמי
ז) ה
ט]
להודות ותודה חובה היינו
נפדין ומדקאמר לדברי רבי שמעון אין
כל העומד לזרוק. שאינו
דקאמר הרי עלי דנתחייב
אלא לאחר כפרה אבל לפני כפרה טעונין לחם: הוי בה רב עמרם אהייא
מחוסר אלא זריקה כזרוק
באחריותה: חליפי תודה
נפדין אלמא דסבירא ליה דאין לב בית
דמי. לחול עליו כל שם פסול
אילימא אחליפי י] תודת חובה אי לפני כפרה תנינא אי לאחר כפרה תנינא
לפני כפרה דטעונה לחם
דין מתנה עליהן: מ) שאני התם. טז] דס"ל
קדשי קדשים, אבל לאישתרויי
איזה שירצה. תנינא מנין
אלא
אין נפדין דהא אית להו תקנתא יז] לא
לא מישתרי עד דזריק
למפריש תודה ואבדה
סבירא ליה מתנה עליהן: מתני' ולא
(פסחים יג:). תמידין שלא
והפריש אחרת תחתיה
גמ'
הוצרכו לצבור. שניקחו
חילופה. יח] זו היא חילופה שאבדה והפריש אחרת תחתיה ושוב נמצאת דקרבה נמי בתודה: תנו רבנן מהו אומר תודה יקריב. דלא הוה צריך למימר
מדקאמר והפריש אחרת
מתרומה ישנה והגיע אחד
תחתיה מכלל דתודת חובה
אם על תודה יקריבנו דמצי למיכתב והקריב על זבח התודה. והשתא לא דייק אלא (ה) יקריב לחודיה נ) וקא דייק דהוא מיעוט לומר דעל אחד מהם מקריב
❖
בניסן שמצוה להביא מן
היא:
לחם ולא שתים: אחר שריבה הכתוב. להקרבה מיעט (מין) שאין טעון לחם: מנין לרבות ולדות וכו'. ואפילו נתכפר בראשונה הויין הני בני הקרבה:
החדש כדאמרינן בראש השנה
אם על. ריבה דכל אלו קריבין: לא שנו. הא דתנן לא ולדות וחליפין טעונין לחם: אלא אחר כפרה. לאחר שנתכפר באחת מהן שאם הקריב שוב
(דף ז.) (זבחים ו:). לדברי
לאחרת אין טעונין לחם: אבל לפני כפרה. אם הקריב לולדות ולתמורה ולחליפין טעונין לחם: אהייא. קאמר רבי יוחנן לא שנו: אילימא אחליפי תודת
ר' שמעון אין נפדין
שיטה מקובצת
תמימין.
דהכי גמר לה רבי
ס)
חובה. כגון דאמר עלי דהויא עליה חובה דהכי משמע ליה דרבי יוחנן אמתניתין קמהדר דקתני ולא ולדה ולא חילופה טעונה לחם ומתני' בתודת
יוחנן מרביה דפליגי בה רבי
א] אם לנו יפסלו: ב] תיבות
חובה קמיירי דמדקתני הפריש אחרת תחתיה מכלל דתודה חובה היא דאמר עלי דאי לא הויא חובה לא הוי מפריש אחרת תחתיה ומתני' סתמא קתני
שמעון ורבנן, לרבי שמעון
בן אלעזר נמחק: ג] עליהן
דליכא למשמע מידי אי לפני כפרה מיירי אי לאחר כפרה וקאמר רבי יוחנן לא שנו וכו': לפני כפרה תנינא. דטעונין לחם כדאמר מנין למפריש
לית ליה לב בי"ד מתנה
סימן דעצ"ן: ד] תמידין שלא
תודה כו' דמדקאמר יט] מפריש אחרת תחתיה מכלל דתודת חובה היא וקתני והרי שתיהן עומדות איזו שירצה יקריב ולחמה עמה דהיינו לפני כפרה:
עליהן להכשיר לתמידי שנה
הוצרכו לצבור. פרש"י
הבאה לומר אם הוצרכו
שבכל שנה כו' והקשה השר
רש"י כת"י
הוצרכו ואם לאו יהא קדושים
מקוצי ויקחו אותם ד'
ורבי אלעזר סבר לה. כר"ש אבוה דאמר לקמן בפרק המנחות והנסכים [קב:] כל העומד ליזרק כזרוק דמי ולא הוי פסול בזריקה: לב ב"ד. של כהנים. ובנסכי צבור
לדמיהן שיפדו אותן ממעות
אחרונים מתרומה חדשה
עסקינן: גופה דמנחה הוא. שהרי בו נבללת כשנפסלה המנחה נפסל: וליתנו. לב ב"ד על הנסכים שאם נפסלו הזבחים ליפקו לחולין ואמאי קתני אם לנו נפסלו
חולין בלא מום ויוציאם לחול
אלא נראה לפרש שלא
ויפלו דמיהם למותר תרומה
בלינה: גזירה שמא יאמרו מוציאין. דבר הקדוש בכלי לחול וכולי עלמא לא ידעי תנאה ואמרי בלא תנאי הוי חולין: הכא נמי. בתמי' כי מתנו עלייהו לשם זבח
הוצרכו לצבור כגון שקנה
ואח"כ יחזרו ויקחו אותם
הגזבר של הקדש הרבה
אחר יאמרו נסכים שהפרישן לשם זבח זה כשרים לזבח אחר בלא תנאי: כגון שהיה. אותו זבח אחר זבוח באותה שעה דסברי דלשם ההוא זבח הופרשו: ומי אית
מתרומה חדשה ויתכשרו
טלאים ביחד מפני ריוח
ליה לר"ש לב ב"ד כו'. דאוקימנא לעיל כראב"ש וסבר ליה כאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי הא אמר רב אידי בר אבין בפ"ק דשבועות [יא:]: תמידין שלא הוצרכו
לתמידין, זה לא נאמר אלא
הקדש ונתותרו אחר חדש
לצבור. שבכל שנה היו נשארים ארבע טלאים דאמרינן בפרק התכלת ע) אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים בלשכת הטלאים כי בכל יום היו נוטלין שנים ונוטלים
יעשה מהן קיץ למזבח,
ניסן ובמס' שבועות
שנים אחרים [ונותנים] תחתיהן חוץ מיום אחרון של אדר שלא היו נותנים אחרים תחתיהן לפי שמכאן ואילך אין מביאין אלא מאותן הניקנין משקלים של שנה זו דאמרי'
ולדברי חכמים נפדין תמימים
הארכתי: גיליון. לציבור.
במס' ר"ה [ז.] אמרה תורה חדש והבא קרבן מתרומה חדשה ונשארו ארבע שלא הוצרכו ולדברי ר"ש דלית ליה לב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לא יפדו
דאית להו לב בי"ד מתנה
שקנו הרבה ונשתיירו מהן
אין נפדין תמימים אלא ירעו עד שיסתאבו ואח"כ ימכרו: לדברי חכמים. דאית להו לב ב"ד מתנה עליהם נפדין תמימים: שאני התם. בתמידין דלא אמר ר"ש
עליהן תנאי זה, אלמא לית
בסוף השנה. הרגמ"ה:
לב ב"ד מתנה עליהם ונפדין תמימים משום דבלאו הכי אית להו תקנתא ברעייה דירעו עד שיסתאבו וימכרו אבל נסכים לית להו תקנתא אי לאו לב ב"ד מתנה
ליה לרבי שמעון לב בי"ד
ה] דאית להו תקנתא ברעייה.
עליהם: מתני' ולד תודה. שהפריש תודה מעוברת וילדה: וכן המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אינה טעונה לחם. הראשונה אם נמצאת אחר
מתנה עליהן, דאי אית ליה
וא"ת בלא רעייה נמי תיפוק
הקרבת שניה וכן שניה אם נמצאת הראשונה קודם הקרבתה והקריבה שוב אין שניה טעונה לחם: חליפתה. היינו המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת (תמורה):
יוכשרו לתמידין ולא יקייצו
ליה דהן עצמן ראויין לקייץ
תמורתה. כגון שעומדת בעין ואומר זו תחת זו וכתיב פ) והיה הוא ותמורתו וגו': גמ' מהו אומר תודה יקריב אם על תודה יקריב. הוי ליה יקריבנו קרא יתירא
אלא לייתו בדמיהם, אלא לית
מזבח וי"ל דמשום חטאת
ליה לב בי"ד מתנה עליהן
נקט דלא מצי למהוי עולה
הוא דמצי למכתב על תודה והקריב על זבח התודה כו': התודה יקריב. משמע כל תודה שירצה והני תרוייהו כל זמן שלא נתכפר תרוייהו תודות נינהו: יכול שתהא
(שם ז.). מהו אומר תודה
קודם רעייה גזירה לפני
שניה. להקרבה טעונה לחם: יקריבנו. נו"ן וי"ו דריש: מנין לרבות ולדות וחליפות ותמורות להקרבה. שיכול להקריבן אחר שהקריב התודה: על תודה. משמע קרבנות
יקריב. אם על תודה
כפרה אטו לאחר כפרה
מעדיף על תודה: יכול יהו טעונות לחם. אוולדות ותמורות קאי דהא חליפין נפקא מיקריבנו אחד ולא שנים אבל ולדות ותמורות לא נפקא [מיקריבנו] למימר בהם
יקריבנו והקריב וגו' דהוה
כדאמרינן בשבועות ומודה
ולא שנים דאי נמי מקריב לחם בהדייהו לאו שנים נינהו דהא לא הפרישם לשם תודה אלא [מותר תודה ולא בא] קרא למעוטי מותר תודה מלחם: לא שנו. דאין
ליה למכתב והקריב על זבח
ר"ש בחטאת שאין מקיצין
טעונות לחם ולקמן מפרש לה: אילימא אחליפי תודת חובה. כגון דאמר [הרי עלי] והפריש בהמה וקיי"ל צ) דחייב באחריותן דהאומר עלי ואבדה והפריש אחרת ונמצאת
התודה יכול שתהא שניה
בגופה אלא בדמיו:
הראשונה וקאמר אם קודם [שהקריב] הראשונה הקריב השניה טעונה לחם השניה ואם לא לא פשיטא: לפני כפרה תנינא. דטעונה לחם: לאחר כפרה [תנינא. דאינה]
טעונה לחם. אם יקריבנו
ו] ותמורתה והמפריש:
טעונה דאמרי' [לפני כפרה] שאיזה שירצה יקריב ולחמה עמה כו' ולאחר כפרה תנינא נמי לעיל יכול [שתהא] שניה טעונה לחם ת"ל יקריבנו ק) אחד ולא שנים וההיא
לאחר שהקריב הראשונה
ז] תיבות אם על תודה יקריב
ברייתא [בתודת] חובה קא מיירי מדאמר מנין למפריש תודתו ולא קתני מנין למפריש תודה. ל"א תודת חובה כגון מפרש בים והיוצא בשיירא וחולה שניצל מחליו
יקריבנו אחד ולא שנים.
נמחק: ח] ולא וולדה
ומלחם הוא דקא ממעט
וחבוש שיצא מבית האסורים דאמרי' בברכות [נד:] ארבעה צריכין להודות דכתיב בהו ויזבחו זבחי תודה בספר תהלים [קד]:
וחליפתה. חליפתה כבר
דאלו מהקרבה לא ממעט לה
אימעט מקרבנו אלא אגב
שניה, כדגמרינן לה מאם על
גררא נקטיה: ט] רבי חנניה:
תודה דקרבה וחליפות. כגון אבדה והפריש אחרת תחתיה (תמורה יח:). לא שנו. דולד אינו טעון לחם אלא לאחר כפרה שכבר הקריב
י] תודת חובה. גליון. פ"ה בל"א כגון מפרש בים כו' ולא נהירא דלא אשכחן דליחייב אם לא אמר הרי עלי תודה: יא] שתבא לשום:
את אמו ויצא ידי נדרו אבל לפני כפרה יקריב זה במקום אמו לחובת נדרו וטעון לחם (כריתות כז.).
יב] מנחתם ונסכיה' מביא מנחה היום ונסכים: יג] עלייהו אות ן' נמחק: יד] נשארים בסוף ותיבות ביום ר"ח נמחק: טו] נמצאו לא
יקרבו בחג הסוכות בחג הסוכות לא יקרבו: טז] שאני התם להכי אין נפדין ותיבות דס"ל ל"ש: יז] תקנתא ולעולם: יח] חילופה שאמר
זו היא חליפת זו הס"ד ומה"ד שאבדה: יט] דמדקאמר והפריש: