עט:
התודה היתה באה
פרק שמיני
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לב בית דין מתנה עליהן. פירשתי התם :
ורבי אלעזר סבירא ליה כאבוה דאמר כל העומד ליזרק כזרוק דמי.
ר)
א)
כג א
וליתנו עלייהו וליפקו לחולין. אע"פ שכבר קידשו בכלי שרת
ב)
ג)
כד ב
ח)
אפילו תמצי לומר כלי שרת מקדשים שלא מדעת הני מילי
ד)
פסול לשם מנחה אחרת.
קודש אבל חולין לא מקדשי: ליפלוג וליתני בדידה. מכאן
ה) ו)
כה ג ד ה
שמן נמי.
ט)
ז) ח)
❖
מוכח דגרס במתניתין ש) ואם לנו ולא
שמן גופה דמנחה הוא.
ט) י)
גרסינן ואם לאו דא"כ הא קא מפלגי:
ור' אלעזר בר' שמעון סבר לה כוותיה
יא]
ומי אית ליה לרבי שמעון לב ב"ד
דאבוה דאמר כל העומד לזרוק כזרוק
כ)
רבינו גרשום
מתנה עליהן. משום דאמרן
דמי אמר מר אם יש זבח אחר יקרבו עמו
ל)
וליתני עלייהו. דנסכין
דרבי אלעזר ברבי שמעון סבר לה
יב] (א)
מעיקרא אם הוצרכו הוצרכו
והא אמר רב חסדא שמן שהפרישו לשום
כוותיה דאבוה קפריך הכא מר'
וליתנו.
ואם לאו ליפקו לחולין:
מנחה זה פסול לשום מנחה אחרת אמר
מ)
גזרה שמא יאמרו בעלמא.
יג]
שמעון וכן לעיל בסוף רבי ישמעאל
בלא תנאי מוציא מכלי שרת
רבי ינאי לב בית דין מתנה עליהם אם
א
דחיק לאוקמיה כוותיה
לחולין משום הכי התנו
גזירה שמא
גבי שלא כמצותה: דאית ליה
נ)
הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהו לזבח אחר אי
שיהא לזבח האחר ודמי
יאמרו.
כאילו לשם האי זבח שני
תקנה ברעייה. תימה לה"ר משה דהוה
הכי שמן נמי שמן גופה דמנחה הוא וליתנו
ס)
הובאו הנסכים וליכא למגזר
מוציאין נסכים מכלי שרת לחול.
ע)
שמא יאמרו נסכים וכו'. ומי
ליה למימר שאני התם דאית להו
עליהן דניפקו לחולין גזירה שמא יאמרו
פ) צ)
אית ליה לר' שמעון לב ב"ד
תקנתא לקיץ המזבח כדאיתא בשבועות
ק) ר)
מוציאין מכלי שרת לחול השתא נמי גזירה
מתנה עליהן דמתרצינן
❖
ש)
וי"ל דנקט רעייה כי
למתניתי' כר' אלעזר ב"ר
שמא יאמרו נסכים שהפרישן לשום זבח
(ב)
שמעון וסבר לה כוותיה
היכי דלא תקשי משעירי חטאות ולא
דאבוה: תמידין שלא
זה כשרין לשום זבח אחר התני מתתיה
השתא נמי וכו' כשרים
מיבעיא קאמר לא מיבעיא בתמידין
הוצרכו. שקנו מהן הרבה
תורה אור השלם
[וכו'] לזבח אחר.
בן יהודה כגון שהיה זבח זבוח באותה שעה
ונשתיירו מהן בסוף השנה
דאין נפדין דהוה קיץ למזבח אלא אפי'
[כגון שהיה].
1. אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ
לדברי ר' שמעון אין נפדין
אבל אין זבח זבוח באותה שעה מאי נפסל
שעירי חטאות דאין נפדין לר' שמעון
תמימין אלא ירעו עד שיפול
וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה
בהם מום ואחר נפדין ואמאי
י)
בלינה אדתני סיפא אם א] לאו יפסלו בלינה
משום דאית להו תקנתא ברעייה:
חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן
לימא לב ב"ד מתנה עליהם
וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים
מאי
ליפלוג וליתני בדידה במה דברים אמורים
מעיקרא אם לא הוצרכו יפדו
בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכת חַøת
❖
תמימים: שאני התם דאית
בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן: ויקרא ז יב
שהיתה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח באותה שעה לא הכי
ומי אית ליה לר"ש לב בית
בהו תקנה ברעייה. דירעו ער
שיפול בהם מום. והאי
נמי קא אמר במה דברים אמורים שהיה זבח זבוח באותה שעה אבל
דין מתנה עליהם.
לדברי ר' שמעון ולדברי
הגהות הב"ח
אין זבח זבוח באותה שעה נעשה כמי שנפסלו בלינה ופסולין ומי אית
חכמים במסכת שבועות
(א) רש"י
פליגי: ולא חליפה. זו היא
ליה לרבי שמעון ב] (בן אלעזר) לב בית דין מתנה עליהן ג] והא אמר רב
יכול להביא
חליפה שאבדה והפריש
(ב) ד"ה
אידי בר אבין אמר רב עמרם אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן ד] תמידין
תמידין שלא הוצרכו לציבור.
אחרת תחתיה. מהו אומר
אינו מקדשה
אם על תודה יקריבנו.
יד]
שלא הוצרכו לציבור לדברי רבי שמעון אין נפדין תמימים לדברי חכמים
משום
כלומר היה יכול לומר אם
(ג) כ)
שיהו
ב נפדין תמימים שאני התם ה] דאית להו תקנתא ברעייה: מתני' ולד תודה
על תודה קרבנו מהו יקריבנו
ה"נ יאמרו כולם
ת"ל יקריבנו אחד ולא שנים
ותמורתה ו] הפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתיה אינה טעונה לחם
כלומר על אחד יקריב לחם
ג
התנו כו'
ולא על שנים: אחר שרבה
שנאמר והקריב על זבח התודה התודה טעונה לחם ולא ולדה ולא חילופה
1
דקתני שנפסל
הכתוב. יקריב: מיעט
(ג) ד"ה
ולא תמורתה טעונין לחם: גמ' תנו רבנן מהו אומר תודה יקריב ז] (אם
יקריבנו: ת"ל. אם על תודה.
כ"ח
ריבה על: לא שנו. דקאמר
על תודה יקריב) מנין למפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאת
(ד) בא"ד
תודה טעונה לחם ולא ולדה
ד
דלא דמי
ל)
(ד) טו]
ולא חליפה. לא שנו אלא
הראשונה והרי שתיהן עומדות מנין שאיזה מהן שירצה יקריב ולחמה עמה
לשעירים שאבדו
לאחר כפרה. לאחר שנתכפר
באחת מהן: אבל לפני כפרה
תלמוד לומר התודה יקריב יכול שתהא שניה טעונה לחם תלמוד לומר
טעונה לחם איזה שירצה:
יקריבנו אחד ולא שנים אחר שריבה הכתוב ומיעט מנין לרבות ולדות
(ה) ד"ה
אילימא אחליפי תודה
❖
יקריבנו
חובה. היינו תודה חובה
וחליפות ותמורות להקרבה תלמוד לומר 1 אם על תודה יכול יהו טעונות לחם
כגון שהיה מפרש בים
ונסתכן ונדר אם ינצל שיביא
ת"ל והקריב על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא ולדה ח] ולא חילופה
תודה כדאמרי' ד' צריכין
מוסף רש"י
ולא תמורתה טעונין לחם שלח רב חנינא משמיה דרבי יוחנן לא שנו
ה
ט]
להודות ותודה חובה היינו
כל העומד לזרוק.
דקאמר הרי עלי דנתחייב
אלא לאחר כפרה אבל לפני כפרה טעונין לחם: הוי בה רב עמרם אהייא
כזרוק
באחריותה: חליפי תודה
דמי.
אילימא אחליפי י] תודת חובה אי לפני כפרה תנינא אי לאחר כפרה תנינא
לפני כפרה דטעונה לחם
מ) שאני התם. טז]
איזה שירצה. תנינא מנין
אלא
יז]
למפריש תודה ואבדה
מתני' ולא
(פסחים יג:) תמידין שלא
והפריש אחרת תחתיה
גמ'
הוצרכו לצבור.
חילופה. יח] תנו רבנן מהו אומר תודה יקריב.
מדקאמר והפריש אחרת
תחתיה מכלל דתודת חובה
(ה) נ)
❖
היא:
אחר שריבה הכתוב. מנין לרבות ולדות וכו'.
אם על. לא שנו. אלא אחר כפרה.
(זבחים ו:) לדברי
אבל לפני כפרה. אהייא. אילימא אחליפי תודת
ר' שמעון אין נפדין
שיטה מקובצת
תמימין.
ס)
חובה.
א] אם לנו יפסלו: ב] תיבות
בן אלעזר נמחק: ג] עליהן
לפני כפרה תנינא.
סימן דעצ"ן: ד] תמידין שלא
יט]
הוצרכו לצבור. פרש"י
שבכל שנה כו' והקשה השר
רש"י כת"י
מקוצי ויקחו אותם ד'
ורבי אלעזר סבר לה. לב ב"ד.
אחרונים מתרומה חדשה
גופה דמנחה הוא. וליתנו.
אלא נראה לפרש שלא
גזירה שמא יאמרו מוציאין. הכא נמי.
הוצרכו לצבור כגון שקנה
הגזבר של הקדש הרבה
כגון שהיה. ומי אית
טלאים ביחד מפני ריוח
ליה לר"ש לב ב"ד כו'. תמידין שלא הוצרכו
הקדש ונתותרו אחר חדש
לצבור. ע)
ניסן ובמס' שבועות
הארכתי: גיליון. לציבור.
שקנו הרבה ונשתיירו מהן
לדברי חכמים. שאני התם.
בסוף השנה. הרגמ"ה:
ה] דאית להו תקנתא ברעייה.
מתני' ולד תודה. וכן המפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אינה טעונה לחם.
וא"ת בלא רעייה נמי תיפוק
חליפתה.
ליה דהן עצמן ראויין לקייץ
תמורתה. פ) גמ' מהו אומר תודה יקריב אם על תודה יקריב.
מזבח וי"ל דמשום חטאת
נקט דלא מצי למהוי עולה
התודה יקריב. יכול שתהא
(שם ז.) מהו אומר תודה
קודם רעייה גזירה לפני
שניה. יקריבנו. מנין לרבות ולדות וחליפות ותמורות להקרבה. על תודה.
יקריב.
כפרה אטו לאחר כפרה
יכול יהו טעונות לחם.
כדאמרינן בשבועות ומודה
לא שנו.
ר"ש בחטאת שאין מקיצין
אילימא אחליפי תודת חובה. צ)
יכול שתהא שניה
בגופה אלא בדמיו:
לפני כפרה תנינא. לאחר כפרה [תנינא.
טעונה לחם.
ו] ותמורתה והמפריש:
ק)
ז] תיבות אם על תודה יקריב
יקריבנו אחד ולא שנים.
נמחק: ח] ולא וולדה
וחליפתה. חליפתה כבר
אימעט מקרבנו אלא אגב
גררא נקטיה: ט] רבי חנניה:
וחליפות. (תמורה יח:) לא שנו.
י] תודת חובה. גליון. פ"ה בל"א כגון מפרש בים כו' ולא נהירא דלא אשכחן דליחייב אם לא אמר הרי עלי תודה: יא] שתבא לשום:
(כריתות כז.)
יב] מנחתם ונסכיה' מביא מנחה היום ונסכים: יג] עלייהו אות ן' נמחק: יד] נשארים בסוף ותיבות ביום ר"ח נמחק: טו] נמצאו לא
יקרבו בחג הסוכות בחג הסוכות לא יקרבו: טז] שאני התם להכי אין נפדין ותיבות דס"ל ל"ש: יז] תקנתא ולעולם: יח] חילופה שאמר
זו היא חליפת זו הס"ד ומה"ד שאבדה: יט] דמדקאמר והפריש: