התודה היתה
באה
פרק שמיני
מנחות
פ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי קמשמע לן דקסבר רבי יוחנן מתכפר אדם בשבח הקדש.
אלא אחליפי תודה נדבה.
א)
כו א ב ג
יב]
ב)
משמע הכא דפשיטא לן דאית ליה לרבי יוחנן הך סברא וכן
ג)
כז ד
יג] ו)
משמע נמי בפרק בתרא דכריתות דבעי רבי אלעזר אדם
כח ה
ז)
ח)
בין לפני כפרה בין לאחר כפרה.
ד)
כט ו
מתכפר בשבח הקדש או לא אמר רבי יוחנן כמה שנים גדל זה בינינו
ל ז
❖
ולא שמע הלכה זו ממנו מכלל דאמרה
ה) ו)
לא ח
ז)
יד]
ר' יוחנן אין ועל הדא אמרה דתנן
אלא אחליפי תודה נדבה בין לפני כפרה בין
א
ח)
אלא אוולד תודה נדבה.
וולד תודה ותמורתה כו' ומייתי הך
לאחר כפרה טעונות לחם מרבה בתודות
ט)
שיטה מקובצת
(א)
דשמעתין ותימה דבתמורה בפ' כיצד
הוא אלא אולד תודה נדבה בין לפני כפרה
ב
י)
א] דקסבר ר"י אדם כו'.
מערימין אמר רבי יוחנן
כ) ל)
והכי אית ליה בפרק בתרא
בין לאחר כפרה אין טעונין לחם מותר דתודה
הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה
מ) נ)
דכריתות דבעי ר"א אדם
היא אלא אולד תודה חובה לפני כפרה
ס)
ג
מתכפר כו' והיינו מילתא
בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר מאי
אלא אוולד
ע) פ)
דשמעתין וקשה דבפ' כיצד
טעון לחם לאחר כפרה אין טעון לחם מאי
❖
תודת חובה.
טעמא קסבר ר' יוחנן אם שיירה
צ)
מערימין אמר ר"י הפריש
קמ"ל א] דקסבר ר' יוחנן אדם מתכפר בשבח
מעוברת וילדה כו' ופריך
משוייר עובר לאו ירך אמו הוא והוה
התם למסקנא מתקיף לה
ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות
הקדש הוי בה נמי אביי כי האי גוונא:
רבא כו' ומשני אמר לך רב
תורה אור השלם
ט) טו]
רצה בה מתכפר רצה בחברתה
המנונא כו' אלמא קסבר ר"י
איתמר נמי אמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי
אדם מתכפר בשבח הקדש.
1. אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ
אין אדם מתכפר בשבח
ומותיב התם ר' אלעזר ומסיק כתנאי
יוחנן חילופי ב] תודה נדבה בין לפני כפרה
הקדש וי"ל דהיינו דוקא
וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה
ופריך רבא ממאי דטעמא דר' יוחנן
י)
בחטאת דולד חטאת מתה
חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן
בין לאחר כפרה ג] טעונה לחם מרבה בתודות
לכך הוצרך לומר לר"י שיירו
וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים
הוי בה אביי נמי
דאם שיירו משוייר דלמא היינו טעמא
משוייר דאי כחד גופא דמי
בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכת חַøת
הוא ולד תודה נדבה בין לפני כפרה בין
❖
כהאי גוונא. טז]
דרבי יוחנן דאדם מתכפר בשבח הקדש
בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן: ויקרא ז יב
וטעמא דר"י משום דאדם
לפני כפרה טעונות לחם.
לאחר כפרה אין טעון לחם מותר דתודה הוא
מתכפר הו"ל ולד חטאת
א"ל רב המנונא מכדי רבי אלעזר
דלמיתה אזלא אבל כיון
וולד ד] תודה חובה לפני כפרה טעונין לחם
תלמידיה דר' יוחנן ויתיב קמיה דר'
דתרי גופי נינהו לא דמי לולד
הגהות הב"ח
חטאת דולד חטאת דמתה
לאחר כפרה אין ה] טעונין לחם אמר שמואל
יוחנן ולא אהדר ליה האי שינויא ואת
(א) רש"י
היינו כשהפרישה רקנית
אמרת טעמא דר' יוחנן משום דאדם
כל שבחטאת מתה בתודה אין טעונה לחם
ואח"כ נתעברה דנהי דרבא
❖
כ)
כל שבחטאת מתה.
פריך התם דלמא היינו טעמא
מתכפר בשבח הקדש נראה לפרש
כל שבחטאת רועה בתודה טעונה לחם
דר"י דאדם מתכפר בשבח
ואילו גבי חטאת.
דדווקא בחטאת צריך לומר טעמא
ו] מתיב רב עמרם מהו אומר 1 התודה יקריב
הקדש ואית ליה דאינה מתה
משום דאם שיירו משוייר דאם איתא
אפי' חשיבה כחד גופא ודאי
מוסף רש"י
מנין למפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת
רבא לא מדמי ליה לולד
דאינו משוייר משום דעובר ירך אמו
אין חטאת מתה.
חטאת דקסבר אין ולד חטאת
תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן
לא היה מתכפר בשבח הקדש משום
מתה אלא דוקא הפרישה
עומדות מנין שאיזו מהן שירצה יקריב ולחמה
רקנית ואח"כ נתעברה אבל
דקיימא לן חמש חטאות
בולד תודה מודה דאדם
עמה ת"ל התודה יקריב יכול תהא שניה
מתות ולד חטאת כו' אבל השתא
מתכפר וא"ת והכא מנלן
דסבר ר"י מתכפר דילמא
דעובר לאו ירך אמו הוא מתכפר
טעונה לחם ת"ל יקריבנו אחד ולא שנים
קסבר ר"י אם שיירו משוייר
שמואל כרבי
בולד כבשתי חטאות לאחריות דמי
ואילו גבי חטאת כי האי גונא רועה דתנן
(פסחים צז.)
והוי תרי גופי והי"ל מפריש
סבירא ליה דאמר אבודה בשעת הפרשה.
הפריש שתי חטאות
שתי תודות לאחריות וי"ל
והא דקיימא לן ולד חטאת מתה
ז] הפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת
לאחריות.
דמשמע ליה דמיירי בכל ענין
מיתוקמא בהפרישה ואח"כ נתעברה
(שם
אפי' הפרישה רקנית ואח"כ
תחתיה ונמצאת הראשונה והרי שתיהן
צז:) והשניה תרעה.
אבל בולד תודה מתכפר אפי' הפרישה
נתעברה דאז כ"ע מודו דחד
אלא רועה לרבי היכי משכחת לה.
עומדות מתכפר באחת מהן ושניה תמות
גופא נינהו. תו"א: ב] חילופי
ואח"כ נתעברה דאדם מתכפר בשבח
(יומא סה.) אבדה תודה
(חטאת) [תודת נדבה]:
דברי רבי וחכמים אומרים אין חטאת מתה
ד
והא גבי תודה כה"ג.
הקדש כדאיתא הכא ובכריתות
אינו מביא תודה אחרת.
ג] כפרה טעונות: ד] תודת
חובה וחילופי תודת חובה
אלא שנמצאת לאחר שנתכפרו בעלים הא
ומתיישבת בכך שמעתא דבסמוך אמר
לפני כפרה טעונות: ה] אין
קודם שנתכפרו בעלים רועה שמואל כרבי
שמואל כל שבחטאת מתה בתודה אין
טעונות: ו] מתיב רב עמרם.
וה"ה דהמ"ל והרי ולד
טעון לחם ומסיק שמואל כר"ש סבירא
סבירא ליה דאמר אבודה בשעת הפרשה
ה
אלא
חטאת שהפרישה כשהיא
❖
ליה דאמר חמש חטאות מתות ורועה
שמואל. אלא
(פסחים יג:)
מתה אלא רועה לרבי היכי משכחת לה
מעוברת דלאו למיתה אזלא
אפי' לאחר כפרה ואפ"ה אין
לר"ש לית ליה כלל ושמואל מאי
כר"ש דאמר חמש חטאות מתות.
כדרבי אושעיא דאמר רבי אושעיא הפריש
ו
ולד תודה טעונה לחם אחר
קמשמע לן לאפוקי מדרבי יוחנן הא
כפרה ולמאי דמשני לקמן
רבינו גרשום
שתי חטאות לאחריות מתכפר באיזה מהן
שפיר אית ליה לרבי יוחנן נמי האי
שמואל כר"ש ס"ל ניחא:
שירצה והשניה תרעה ח] והא גבי תודה כי
ואי חילופי תודה נדבה
ז] דתנן המפריש: ח] תרעה.
כללא דאם אדם מתכפר בשבח הקדש
דקאמר הרי זו ואבדה
והא דקיי"ל נתכפרו בעליה
האי גוונא אין טעונה לחם אלא שמואל
בתודה הכי נמי מתכפר בשבח הקדש
והפריש אחרת בין לפני
מתה היינו דוקא בנתכפרו
כפרה שנתכפר באחת בין
ואבדו: ט] דאמר. תמורה
כרבי שמעון סבירא ליה דאמר חמש חטאות
בחטאת ואינה מתה בחטאת ולכך
ל)
לאחר כפרה טעונות לחם
(דף כ"ה) וכריתות פ' בתרא:
טעונה לחם ס) כתודה אלא ודאי בחטאת
מתות והא רועה לרבי שמעון לית ליה כלל
שתיהם דמרבה בתודות הוא
י] אמר רבה: יא] לחם גלל
דיכול אדם להביא כמה
תודה ואין תודה גלל לחם
אין מתכפר בשבח הקדש דאי כשהפריש
שמואל נמי חדא קאמר כל שבחטאת מתה
תודות נדבות שירצה
ואמר רבה: יב] קאי דקתני
חטאת מעוברת ההוא לא מיקרי
ולחמיהן: מותר דתודה
מנין לרבות תמורה: יג] קתני
בתודה אין טעונה לחם מאי קמ"ל לאפוקי
מאי קמ"ל.
היא. דכבר נתכפר באמה
וקיי"ל בחליפי תודה דהיא
שבח הקדש לר' יוחנן כיון דלאו ירך
מדרבי יוחנן דאמר אדם מתכפר בשבח
לאפוקי מדרבי יוחנן
והוי כמפריש מעות לתודה
נדבה: יד] והלכך חייב
ט]
ע)
אמו הוא דאם שיירו משוייר דהוה
וניתותר: קסבר ר' יוחנן
בלחמיהן: טו] אדם מתכפר
דאמר אדם מתכפר בשבח הקדש.
הקדש קמשמע לן דלא י] א"ר אבא זו תודה
ז
יכול אדם להתכפר בשבח
בתודה הרבה הס"ד:
ליה כמפריש שתי חטאות לאחריות
קמ"ל.
הקדש דהיינו ולד הקדש
טז] ותירץ דאולד: יז] לחם
וזו לחמה אבד הלחם מביא לחם אחר
ואי בהפרישה ואחר כך נתעברה
וכיון דיכול להתכפר באיזה
גלל: יח] תיבות אין מביא
אבדה תודה אינו מביא תודה אחרת מאי
זו תודה וזו
הוה ליה ולד חטאת מתה ואין מתכפר
שירצה באם או בולד הכי
תודה אחרת נמחק:
נמי גבי תודה טעונה לחם:
לחמה.
טעמא לחם יא] לגלל תודה ואין תודה לגלל
בה וכיוצא בה בתודת חובה טעונה
הוי בה אביי כי האי גוונא
לחם דמתכפר בשבח הקדש ומיהו
לחם ואמר רבא הפריש מעות לתודתו
אהייא וכו': והא גבי תודה
ח
כי האי גוונא דאם הפריש
קצת קשה דלקמן פ) גבי מפריש חטאת
ונתותרו
מ"ט לחם יז] לגלל תודה.
שתי תודות לאחריות שאם
מעוברת מסיק דלמא אם שיירו
תאבד אחת יהא שניה
תחתיה אין טעון לחם
משוייר צ) וטעמא דר' יוחנן
דקסבר אדם מתכפר בשבח הקדש:
ואין תודה לגלל לחם.
דכתיב יקריבנו לא' ולא לב'
רועה לרבי היכי משכחת לה. דרבי אושעיא אליבא דרבי אמרה
יח] הפריש מעות.
והיכי קאמר כל שבחטאת
רש"י כת"י
רועה בתודה טעונה לחם:
כדאיתא בתמורה בפרק וולד חטאת :
אלא שמואל לא סבר לה כר'
הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן. לא בהפריש
אלא אחליפי תודת נדבה.
ורבנן אלא כר' שמעון קאמר
מרבה בתודות הוא.
בזו אחר זו דאם כן אין מתכפר בשניה ומתכפר
חמש חטאות מתות ולד
חטאת ותמורת חטאת
באחת מהן משמע באיזה שירצה ובמפריש בבת אחת נמי לא איירי
מותר דתודה היא. אלא אולד תודת
וחטאת שכפרו בעליה היינו
דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו כדאיתא בפ' האיש
מפריש שתי חטאות
חובה.
לאחריות וכיפר באחת אידך
מקדש אלא כגון דאמר תיקדוש אחת מהן מתוך השתים
מתה ושמתו בעליה
כי ההיא דליקדשו ארבעים מתוך שמונים דלעיל אבל צריך לדקדק
ושעיברה שנתה: ולית ליה
רועה כלל והיכי ס"ל
דלא תיקשי אם אין ברירה דגבי תודה ששחטה על פ' חלות לא
לשמואל כותיה: שמואל
הוי בה אביי נמי כה"ג. מרבה
קשיא מברירה כדפרישית לעיל :
נמי חד קאמר כל שבחטאת
בתודות הוא. ולד תודת
מתה. וכל שבחטאת רועה
כולהו
נדבה.
לא איירי בה: ומאי קמ"ל
לפני כפרה טעונות לחם.
שמואל לאפוקי מר' יוחנן
אין חטאת.
דאמר אדם מתכפר בשבח
הקדש בוולד קמ"ל שמואל
שמואל כרבי ס"ל דאמר.
דלא דהל' כרבי שמעון
דחמש חטאת מתות ולד
אלא לרבי היכי משכחת לה. במפריש שתי חטאות לאחריות.
חטאת וכו' ואין מתכפרין
בו: הפריש מעו' לתודתו.
והא גבי תודה כה"ג.
לזבח תודה:
מ) אלא שמואל.
כר"ש ס"ל דאמר. נ)
והא רועה לר"ש לית ליה כלל. שמואל נמי חדא קאמר. מאי קמ"ל.
לאפוקי מדר"י.
אבד הלחם
מביא לחם אחר.
אבדה
תודה אין
מביא
תודה אחרת.
מאי טעמא.