פ:
התודה היתה באה
פרק שמיני
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כולהו
אי
הכי איפכא נמי.
ז]
חליפין דהדדי נינהו. אביי לטעמיה דאמר כי האי גוונא
א) ב) ג)
לב א
ו) לחם איקרי תודה.
בהקומץ רבה גבי עשרון וכן בפרק כלל
לג ב
ד)
ח] ז) נתכפר בראשונה שניה אין
❖
גדול גבי קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות
ה) ו)
לד ג
טעונה לחם. שלישית טעונה לחם.
ת)
ושמא אין שייך אלא לדמות הנך תרתי דמדמי להו הכא תודה וחטאת:
ט]
ז)
וכי מכניסין חולין לעזרה. מצינו
תורה אור השלם
י]
למימר דרבי לטעמיה דאית ליה
ונתותרו מביא בהן לחם ללחמי תודה ונתותרו
ח) ט)
1. אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ
נתכפר בשלישית שניה אין
הכי לקמן בפרק בתרא גבי
אין מביא בהן תודה מאי טעמא אילימא משום
י)
וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדה חַלּוֹת
טעונה לחם. ח)
כ) ל)
פירשתי מנחה של עשרונות ואיני יודע
מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי
דרב כהנא דאמר רב כהנא מנין ללחמי
ראשונה טעונה לחם.
מ)
מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלת
מה פירשתי אי נמי אפילו לרבנן התם
נתכפר באמצעית שתיהן אין טעונות לחם.
נ) ס)
תודה שנקראו תודה שנאמר 1 והקריב על
מֻרְבֶּכֶת חַøת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן:
❖
אפשר דמחוייב כולה ואפילו אינו
ע)
יא] (א)
ויקרא ז יב
זבח התודה חלות מצות אי הכי איפכא נמי
פ)
מחוייב כולה יש שם מקצת שהוא
צ)
לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם ואמר
ט) שניה
מחוייב אבל כאן שמא כל הלחם חולין
ק)
מוסף רש"י
תמות.
ר)
א] רבא הפריש תודתו ואבדה וחזר והפריש
ואף על גב דאדם נכנס במלבושי חול
א
ש)
שלישית תרעה. (ב)
והקריב על זבח התודה
לעזרה ומביא כבשתו לעזרה ומקדישה
אחרת תחתיה ואבדה וחזר והפריש אחרת
ת)
חלות מצות.
יב]
תודה דאיכא למימר מרבה בתודות
א)
אחר כך לא אסרינן להכניס חולין
תחתיה ונמצאו הראשונות והרי שלשתן
הוא. יג]
ב) ג)
לעזרה אלא היכא דאיכא כעין עבודה
יד] י)
ד)
עומדות נתכפר בראשונה שניה אינה טעונה
כ)
ה) ו)
כי הכא וביכורים דפרק המוכר את
אבל תודה.
לחם שלישית טעונה לחם נתכפר בשלישית
ז)
(לעיל
א)
הספינה דאיכא (הגשה
תודה שנתערבה
שניה אינה טעונה לחם ראשונה טעונה לחם
טו.)
אימא לא.
ותנופה) וכן חזה ושוק דפרק הזרוע
ח)
בתמורתה ומתה אחת מהן
ל)
באמצעית שתיהן אין טעונות לחם אביי אמר
ט)
וכו'.
והלחיים שיש תנופה וכן
טו]
דלמא תמורה היא.
אפילו נתכפר באחת מהן שתיהן אין טעונות
ההיא דפירשתי ואיני יודע מה פירשתי
מ)
י)
❖
(ג)
לחם כולהו חליפין דהדדי נינהו אמר רבי זירא
כדדרשינן ב) מה שלי בשלך אסור אף
טז]
שלך בשלי אסור דהיינו כעין עבודה
וכן לענין חטאות הפריש חטאתו ואבדה
ב
יז]
(ר"ה ה:) וכי
דומיא דשלי בשלך והא דפריך לעיל
הגהות הב"ח
והפריש אחרת תחתיה ואבדה והפריש אחרת
לא סגי דלא מייתי אחרינא.
מכניסין חולין לעזרה.
בהקומץ רבה חולין פשיטא
(א) רש"י
תחתיה ונמצאו הראשונות והרי שלשתן
מאי בעי התם ומשני דאע"ג דאמר
עומדות נתכפר בראשונה שניה תמות
(ב) ד"ה
מר יאכלוה שיאכלו עמה חולין ותרומה
יח]
התם
שלישית תרעה נתכפר בשלישית שניה תמות
יט]
כדי שתהא נאכלת על השובע אפילו
כו' (ג) ד"ה
וראשונה תרעה נתכפר באמצעית שתיהן
נ)
הכי מלח דקדשים לא יהבינא להו
ה"ד (ד) ד"ה
לא צריכא דאמר הרי זו.
ימותו אביי אמר אפילו נתכפר באחת מהן
ופירש שם בקונטרס דחוץ לעזרה
דאיירי
❖
באמר
יאכלו חולין ותרומה ויכנסו ויאכלום
שתיהן ימותו כולהו חליפין דהדדי נינהו מאי
❖
(ב"ב פא:) על השובע ועל חנם פירש כן דיכול
וכן מהו דתימא התם הוא דאיכא למימר
למידין לפני רבי.
רבינו גרשום
לאכול החולין עמה בעזרה דתנן בפרק
מרבה בתודות הוא אבל הכא דליכא למימר
ס) ואי לא ליפוק לחולין.
כל התדיר וכולם רשאין
(אפי' איפכא נמי): נתכפר
שיטה מקובצת
מרבה בחטאות הוא אימא לא קמ"ל תני
הכהנים לתת לתוכן תבלי חולין ותרומה
בראשונה שניה אין טעונה
רבי חייא תודה שנתערבה בתמורתה
לחם. לפי שהיא חליפי
ג
א] ואמר רבה: ב] בתמורתה. עי'
ב]
ודריש לה בגמרא מדכתיב למשחה
ראשונה כו' שלישית טעונה.
תוס' לעיל (דף מ"ח ע"א):
וכי מכניסין חולין לעזרה.
ומתה אחת מהן חבירתה אין לה ג] תקנה
ג)
לגדולה ומה שתאמר תחילה כל כך
לחם שאינה חליפי ראשונה
ג] תקנה. עי' תוס' זבחים (דף
כ] ע)
והוי כמרבה בתודה: נתכפר
ע"ז ע"ב ולקמן דף ק"ה ע"ב):
היכי נעביד נקריב לחם בהדה דלמא
בפשיטות חולין מאי בעי התם בדין
ולייתי בהמה אחרת פ) ולחם.
בשליש' שניה אין טעונה
ד] היא ואי ותיבות היכי דמי
תמורה היא לא נקריב לחם בהדה דלמא
כא] (ד)
קא מתמה דמאי בעיא אכילת חולין
לחם לפי ששלישית קיימא
נמחק: ה] סימן למדים לוים
במקום שניה והראשונה טעון
שיש שכן בדמהריא ותיבות
בפני עצמה בעזרה דאיצטריך למימר
תודה היא היכי דמי אי דאמר עלי
ד]
לחם דשלישית לא קיימא
דדמה דאי נמחק: ו] לאחריות
דלא יהבינן להו מלח וא"ת מאי קשיא
במקומה: נתכפר באמצעית
לא סגיא דלא מייתי ליה בהמה אחרינא
ותיבות לאחר יותר נמחק:
צ) ממעט הוא לאכילה דשלמים.
שתיהן [אין] טעונות לחם
ז] דכיון דלחם נמי איקרי:
לן הכא ובכמה דוכתי מחולין בעזרה
ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה היא
דזו עומדת במקום ראשונה
ח] הפריש מעות לתודתו:
יקדישה ויאמר דאי לאו תודה היא יהו
ושלישית נעשית חליפין על
ט] חליפי ראשונה אלא כמרבה
הא תודה והא לחמה אי הך דקיימא
זו לפיכך אין טעונה לחם:
לבדק הבית כשאר הקדשות שמביאים
בתודות: י] אלא כמרבה:
תודה היא הא לחמה והא תיהוי אחריות
כולהו חליפין דהדדי נינהו.
יא] לחם דזו עומדת במקום
בעזרה שהיה שם גפן של זהב שכל
כיצד אם נתכפר בראשונה
ראשונה ושלישית נעשית
לא צריכא דאמר הרי זו (סימן
כב] ק)
ה]
המתנדב גרגיר מביא ותולה בה ואין
שניה אין טעונה לחם מפני
חליפין של זה לפיכך אין טעונין
רש"י כת"י
שהיא חליפי ראשונה ולא
לחם הס"ד ומה"ד כולהו חליפי
למודי"ם מיד"ת על"ה שי"ש שכ"ן דדמ"ה
חילוק בין אוכלים לשאר דברים
שלישית טעונה לחם שאע"פ
דהדדי נינהו כ"ש אם נתכפר
לחם איקרי תודה.
ד)
ובהדיא אמרי' בפרק המוכר את
דא"י חל"ש מות"ר תמור"ה בחו"ץ חזקי"ה
שאינה חליפי ראשונה הויא
בראשונה שניה אינה טעונה
חליפי דחליפה: שניה תמות
לחם: יב] התם הוא גבי תודה:
הספינה גבי קונה שתי
הפרי"ש חטא"ת ו] לאח"ר יות"ר) אמרו למדין
תודה לא איקרי
דהוי חטאת שנתכפרו בעליה.
יג] לרבא: יד] לעיל דאף על גב
אילנות דמספקא אי קנה קרקע ומביא
לחם.
שלישית תרעה דלא הויא
דהויא: טו] תיבת רבה נמחק:
לפני רבי וליתי לחם ולימא אי הך דקיימא
חליפי ראשונה: התם היא גבי
טז] חובה שנתערבה בההיא:
ביכורים מספק ומקדישן דלא ליהוי
תודה היא הא לחמה אי לא ליפוק לחולין אמר
תודה דאיכא למימר לדברי
שניה אינה טעונה לחם.
יז] תיבת ונתערבה נמחק:
חולין בעזרה וכי בעי למיכל פריק
רבה דשלישית טעונה לחם
יח] לחמה והאחרת שנשתיירה:
להו וכי מכניסין חולין לעזרה וליתי בהמה
דאיכא למימר מרבה בתודות
יט] כמפריש שתי תודות
להו וכמו כן קשה בההיא דפירשתי
הוא שיכול אדם להביא כמה
לאחריות חדא קריבה: כ] היא
ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה היא הא
ר)
כג]
ואיני יודע מה פירשתי וי"ל דלא
תודות ולחמיהן שירצה ביחד.
וקא מייתי לחם ותיבות והיאך
שתיהן אינן טעונות לחם.
תודה והא לחמה אי הך דקיימא תודה היא הא
שרינן הכי אלא גבי ביכורים דלא הוו
אבל גבי חטאת דאין אדם
הביא נמחק: כא] תיבת דלא
חליפין דהדדי נינהו.
מרבה בחטאת ביחד אימא לא
נמחק: כב] הפסול קודם זמנו:
לחמה והא תיהוי שלמים אמר להו משום
כולי האי כעין קרבן אע"ג דאיכא
מאי וכן.
הויא רועה אלא חדא מיניהו
כג] פירשתי גליון וי"ל דבדק
ה) (הגשה ותנופה) לר' אליעזר בן יעקב ו)
דקא ממעט באכילה דשלמים אמר לוי לרבי
אלא מתות תרוייהו קמ"ל
הבית לגבי עבודות דזבח
דליכא למימר מרבה בחטאות הוא.
רבה דלא: דילמא תמורה היא.
כחולין בעזרה חשבינן ליה
אבל כאן באין עם הזבח ובמנחה של
וליתי בהמה ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה
וכבר אמרינן תודה טעון לחם
דהלחם הבא עם הזבח גופיה
עשרונות נמי יש עמהן מנחה גמורה
ולא תמורתה. ומשום הכי אין
דקרבן אבל בכורים נהי דבעי
תודה שנתערב בתמורתה.
היא הא תודה והא לחמה ואי האי דקיימא
לה תקנה: ואמאי אין לה
תנופה לאו גופיה דקרבן ממש
ומתה אחת מהן כו'.
ולא שרינן על ידי הקדש לבדק הבית
תודה היא הא לחמה והא תיהוי מותר דתודה
תקנה אי עסיק בתודה חובה
הוא ובהא ניחא הא דלקמן
וא"ת והא כי האי גוונא שרינן לעיל
שנתערבה בהאי דאמר עלי
פרשתי ואיני יודע מה פרשתי
א"ל כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו
כי מתה חדא לא סגיא דלא
כו': כד] המסקנא. גליון עי"ל
בפ' התכלת גבי שחט שני
מייתי אחריתי וליתי בהמה
דקדשי בדק הבית יש להן פדיון
וכי
כבשים על ד' חלות דמושך שנים מהן
אחרת ולחם וליתני הכי ולימא
וגזירה שמא יאמרו מוציאין
ז)
ומניפם והשאר נאכלות בפדיון דחולין ממילא הוו והכא נמי אמר אי
אי הך דקיימא תמורה היא
מכלי שרת לחול אבל בבכורים
אי
הא דמייתי תיהוי תודה והא
ליכא למגזר שהרי הכל יודעין
הך דקיימא תודה היא הא לחמה ואי לא ניפקו לחולין חולין ממילא הויין
הך דקיימא תמורה היא.
לחמה: לא צריכא משום הכי
דבכורים אין להם פדיון וקשה
ויש לומר דלא שרינן להכניס לכתחילה מספק והא דשרינן גבי ספק
אין לה תקנה דלא אמר
דתניא בפרק התערובת גבי ספק
עלי אלא הרי זו דלא צריך
מצורע ר"ש אומר למחרתו יביא
מצורע ח) להביא אשמו ולוגו ושרינן להכניס לוג שמן לכתחילה מטעם
למיתי אחריתי: אמרי למדים
כו' עד והא איכא הך פורתא
דאמר.
דחולין ממילא הויין התם בטיל ליה בהדי אידך שמן והא דלא שרינן
לפני ר'. היינו לוי כדאמרינן
דלא קמיץ ליה והכי נמי נגזור
למדין. וכי
בסנהדרין למדין לפני חכמים
גזירה שלא יאמרו מוציאין
מטעם ביטול גבי פירשתי ואיני יודע מה פירשתי דהתם ששים עשרון
מכניסין חולין לעזרה. ש) לייתי
לוי מרבי: וליתי בהמה אחרת
מכלי שרת לחול וי"ל דהך
בהמה. משום דקא ממעט באכילה דשלמים.
לא בטלי בחד אבל אין לומר מטעם תקוני גברא שרי טפי גבי מצורע
ולחם אע"ג דעסיק' דאמר
פורתא לא מקדש ליה כלי שרת
הרי זו יביא בהמה אחרת
כדתניא לעיל מלאים אין מלאים
דלא מסיק אדעתיה האי טעמא עד המסקנא כד] ועוד י"ל דהתם גבי
ומה בכך שהרי אדם יכול
אלא שלמים ומתנדבים כיוצא
תודה לא בעי למימר דמקדיש ופריק גזירה שלא יאמרו יש פדיון ללחמי
לוי.
להרבות בתודה ויהיה לה
בו אבל לעיל ניחא דקאמר ואם
והא תיהוי מותר תודה.
תקנה: משום דקא ממעט
תודה כדאשכחן לעיל דגזירה שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחולין
לאו יהא נדבה אבל לא מתני
באכילה דשלמים דהשתא הא
אם לאו יהא לבדק הבית דכיון
וכן בההיא דפ' בתרא שיכול להיות מנחה אחת חיישינן
הויא ספק שלמים. ודין שלמים
דאיכא לוג שלם ומתנדבין
ט)
שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחולין אבל בלוג שמן של מצורע דליכא שיעור ידעי דהא דיש לו פדיון משום דאין קדוש קדושת הגוף וכן
נאכלים לב' ימים ולילה ותודה
כיוצא בו גזירה שמא יאמרו
ליום ולילה והיינו חוששין להן
מוציאין מכלי שרת לחולין:
ביכורים ידעי דמשום ספיקא הוא דאין ביכורים ניפדין כתרומות ומעשרות וכן שחט שני כבשים על ד' חלות ידע דלא קדשי אלא שתים:
לספק תודה ולא היו מניחין
אמר
ליה לוי לרבי. פירש בקונט' לוי היינו למידין י) דר' קמייתא אמר ליה בישיבת שאר תלמידים וזו בינו לבין עצמו ועל חנם דחק דבסוף
לאכלן בזמן שלמים ושמא
היה רוצה לשורפן מיד לאחר
פ"ק דסנהדרין (דף יז:) אמרינן למידין לפני חכמים היינו לוי אבל למידין לפני רבי חכם אחר היה [ועי' היטב תוס' מעילה ט: ד"ה הלמידין]
יום ולילה והיה מביא קדשים
אם לבית הפסול קודם זמנן.