התודה היתה באה
פרק
שמיני
מנחות
פא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
וכי מפרישין
תחילה. ארבעין בכתפיה
בחנם נקט אם
איתא דהא
אפי' רבי
איתא לדחזקיה כו'.
א)
לה א
❖
וכשר.
ב) ג)
יוחנן מודה היכא דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים
ד)
כדאמרינן לעיל ושמא דדוקא היכא א) דלא מיכוין כדאמר (לו) לייתי
ה)
אם איתא לדרבי יוחנן דאמר. ח)
ו)
ב)
רבינו גרשום
חולין לעזרה דהוי צורך קרבן ואיכא בינייהו ארבעים דודאי הוו
ז)
חולין יב] וליקדשו להו ארבעים מתוך
ח)
עני מרי. כלומר ישיב לי
ולייתי לחם וכו'.
ט) י)
יג]
שמונים ואידך הוו ליה כמפריש
ר' ארבעים בכתפיה וכשר
וכי מפרישין תחלה למותרות יתיב רבי יצחק
כ)
הוא חייב ללקות ארבעים
לאחריות דהכי אמר חזקיה לעיל
בר שמואל בר מרתא קמיה דר"נ ויתיב וקאמר
ל)
דתנן לא שאדם רשאי
מ)
דלאחריות קא מיכוין והלכך ליכא
להמיר אלא שאם המיר
ולייתי בהמה ולחם ולימא אי הך דקיימא תמורה
נ)
מומר וסופג את הארבעים
למפרך דמעייל חולין לעזרה כיון
ויפריש לצורך תמורה שיהא
היא הא תודה והא לחמה ואי הך דקיימא תודה
דלאחריות קא מיכוין צורך קרבן
ס) ע)
משום דאיכא ארבע.
בר מלקות: משום דאיכא
היא הא לחמה והא תהוי תמורה א"ל עני מרי
פ)
ארבע חלות. דתרומה דצריך
נינהו ושפיר דמי אע"פ שהן חולין
צ)
להניף: לפני ה' כתיב
ארבעין בכתפיה וכשר רב א] עילא חלש על
כדתניא בהלל הזקן
בשלמים ובתודה נמי היינו
לגביה אביי ורבנן ויתבי וקא אמרי אם איתא
שלמים. וליתי שמנים בהדה
מביאה כשהיא חולין לעזרה ומקדישה
ק)
ולותבינהו חוץ לחומת
וסומך עליה ושוחטה אבל בהנך דלעיל
לדר' יוחנן דאמר חוץ לחומת העזרה קדוש
עזרה וליפרוש תמניא חלות
מיניהו ולייתינהו גואי
דליכא אלא חדא בהמה ודלמא תמורה
לייתי לחם ולותבה חוץ לחומת העזרה ולימא אי
ר)
ולימא אי הך דקיימא כו'
היא ולא חזיא ללחם מעיקרא חולין
ט) לפני ה' כתיב.
ש) ת)
הך דקיימא תודה היא הא לחמה ואי לא ליפוק
וליקדשו לה ארבעים מתוך
קמעייל
א)
לעזרה קא מעייל ועל חנם פי' כן
שמנים והנך תמניא חלות
לחולין משום דאיכא ארבע להניף היכי ליעביד
דהוו גואי לא הוו ד' מנייהו
חולין לעזרה. ולייתי
ג)
ד)
בקונט' ואע"ג דלעיל בפרק התכלת
חולין בעזרה ממה נפשך
לנפינהו אבראי לפני ה' כתיב גוואי קא
שמונים.
ב]
1
גבי שחט שני כבשים על
דאי הא דקיימא תודה הוו
מעייל חולין לעזרה הלכך לא אפשר מתקיף
תרי תודות והוו תמניא
ארבעים חלות חשבינן להו חולין
ולימא אי הך כו' וליקדשו ארבעים
ב)
תרומה. ואי הא דקיימא
לה רב שישא בריה דרב אידי אם איתא
בעזרה היינו משום דפריק להו בפנים
ג)
מתוך שמונים.
תמורה ולא הוה אלא חדא
תודה הני תמניא ליחשבינהו
לדחזקיה דאמר קדשו ארבעים מתוך שמונים
דבחוץ לא מצי פריק להו דלא ליפסלו
ד)
מהני דקדישי ולא הויין
דלמא
ביוצא:
אם שיירו אינו
לייתי בהמה ולייתי שמונים בהדה ולימא אי
חולין בעזרה: לא אפשר
בהכי משום דקא ממעט
יד] ה)
משוייר. לעיל פירשתי
דקשיא
הך דקיימא תודה היא הא נמי תיהוי תודה
באכילה דארבעי דכהן אינו
מתמורה פרק כיצד מערימין
ה)
רוצה לאכול מהן אלא
והא שמונים דתרוייהו אי הך דקיימא תמורה
ו)
דמשמע דהך הוא מסקנא
הארבעה דסבור שמא אינה
לא אפשר בהכי
❖
היא הא תודה והא לחמה וליקדשו להו
אלא תודה אחת ואינו
ו)
דשמעתא דקסבר רבי יוחנן אם
משום דממעט באכילה דארבעים.
חייב לאכול אלא הארבע
ארבעים מתוך שמונים משום דקא ממעט
התורה
שיירו אינו משוייר:
אמרה
והבעלים חוששין שמא
באכילה דארבעים אמר ליה רב אשי לרב
שתי תודות הן וכל שמונה
תורה אור השלם
טוב אשר לא תדור. ואפילו רבי יהודה
הן תרומה ולא זה וזה
כהנא אם איתא לדרבי יוחנן דאמר הפריש
לא קאמר אלא דאמר הרי זו אבל אמר
1. יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי
אוכל הד' ונמצאו קדשים
י)
באין לבית הפסול: משום
יְיָ אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזה
הרי עלי לא כדאיתא בריש חולין
חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה
הכי קאמר מעוברת דכי
יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָניף
והא דאמרינן בפרק שני נזירין
בוולדה מתכפר לייתי בהמה מעוברת וימתין
מפריש לה אכתי לא הויא
אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ:
אלא חדא וליכא למימר
ויקרא ז ל
גבי מת אחד מהם יביא אחר
לה עד שתלד ולייתי שמונים בהדה ולימא אי
2. טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר
דמפריש למותרות: רצה בה
מן השוק וידור כנגדו תיקוני גברא
מתכפר כדאמר אדם מתכפר
הך דקיימא תמורה היא ג] (א) הא וולדה
מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם:
❖
שאני והאיש מדיר בנו בנזיר
בשבח הקדש: א"ל מאן
קהלת ה ד
תודה היא והא שמונים דתרווייהו ואי הך
כ)
לימא לן דסבירא ליה לר'
ד]
היינו נמי כדי לחנכו במצות:
יוחנן דאם שיירו משוייר.
דקיימא תודה היא הא נמי תודה היא והא
תודה
כלומר אחר שנתכפר באמה
הגהות הב"ח
שיתכפר בוולדה. ודכוותיה
שמונים דתרווייהו הוא והאי ליהוי מותר דתודה אמר ליה מאן לימא לן ה] דאמר
דקא ממעט באכילה דארבעה.
(א) גמ' היא
גבי תודה שיהו האם והוולד
רבי יוחנן אם שיירו משוייר דלמא אם שיירו אינו משוייר והיינו טעמא דרבי
(ב) רש"י
שתיהן תודות. דילמא
ביד כהן
סבירא ליה דאם שיירו
יוחנן ו] דאמר אדם מתכפר בשבח הקדש רבינא איקלע לדמהוריא אמר ליה
ובעלים
שנתכפר באם אינו משוייר
שאינו ראוי להקרבה [אלא]
רב דימי בריה דרב הונא מדמהוריא לרבינא ולייתי בהמה ולימא הרי עלי
❖
(ב)
הוולד מת והיינו טעמיה
ולייתי בהמה אחריתי ולייתי שמונים בהדה ולימא אי הך דקיימא תמורה היא
ח]
דרבי יוחנן דאמר רצה
ל)
בה מתכפר רצה בוולדה
הני תרתי תודות והא שמונים דתרוייהו ואי הך דקיימא תודה היא והא דאמרי
מתכפר: בשבח בוולד. אבל
מוסף רש"י
עלי נמי ליהוי תודה והא שמונים דתרוייהו ואידך תהוי לאחריות אמר ליה
אחר שהקריב האם פסול
ט]
עני מרי.
הוולד: ולימא עלי כדי
התורה אמרה טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם ואת אמרת ליקום
ז]
2
ארבעין בכתפיה.
שיהא חייב באחריות: וליתי
וכשר.
ולינדור בתחילה: מתני' האומר א הרי עלי תודה יביא היא ולחמה מן החולין
בהמה אחריתי לאחריות
(סנהדרין כו:) רצה בוולדה
דראשונה: טוב אשר לא
❖
תודה
מתכפר.
תדור. להתחייב באחריות:
מ)
נ) ס)
רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר.
שיטה מקובצת
א] רב עולא בר אבא חלש:
לייתי בהמה מעוברת.
ב] לנפינהו. חולין דף קל"א
ע) והאי ליהוי פ) מותר בתודה.
ע"א: ג] תמורה היא וולדה.
צ)
וא"ת ולימא אי הך דקיימא
מאן לימא לן.
תמורה היא יהא ולדה תודה
והיא נמי תודה והכי אמרינן
בפ' כיצד מערימין ולדה של
י]
(תמורה
זו עולה והיא שלמים דבריו
ק) יא]
י. וכעי"ז שם כה.) אם
קיימים היא שלמים ולדה
ולימא עלי. ולייתי אחרת.
שיירו משויר.
עולה הרי זה שלמים ומפרש
התורה אמרה טוב אשר לא תדור. ואת אמרת ליקום ולנדור לכתחילה.
בגמרא משום דקסבר עובר
מתני' האומר הרי עלי תודה יביא היא ולחמה מן החולין.
ירך אמו הוא ואפ"ה כי
אקדים ואקדיש ולד תחילה
כשני גופין חשיבי הכי נמי
רש"י כת"י
נקדים ונימא ולד ברישא
(ויקדים) [ויחול] שם תודה
וכי מפרישין תחילה למותרות.
על שניהם וצ"ע: ד] תיבת
עני מרי. ארבעים בכתפיה. ר) אם איתא לדר'
(תמורה כה.)
היא נמחק: ה] לן הא דאמר
יוחנן דאמר. ואי לא ליפוק לחולין.
ר"י דקסבר אם: ו] יוחנן
משום דאיכא ארבע להניף. ש)
דקסבר אדם: ז] התורה. עי'
תוס' דף קו ע"ב: ח] תיבות
וליקדשו לה מ' מתוך שמונים.
אבל הכא דאיכא לכהנים
שמנה נמחק: ט] שריפה אבל
ת)
הכא דאיכא שמונה:
י] לשיירו לקרבו בפני עצמו:
משום דקא ממעט באכילה.
יא] שבחא אבל לאחר:
יב] חולין הס"ד ואח"כ מה"ד
המפריש כו'. והאי.
וליקדשו: יג] שמונים. פ"ה
להוי מותר דתודה. מאן לימא לן.
ואינך הוו להו: יד] דקשיא.
אם שיירו. משוייר.
גליון וצריך לומר דשיטות
והאי.
חלוקות הן ולשיטה דהתם
לדמהריא. ולייתי בהמה.
נמי ליכא למפרך קושיא
ולייתי.
דהכא דרבי חייא סבר תנאי
היא וסבר כמאן דאמר אם
טוב אשר לא תדור.
מתני' יביא היא ולחמה מן החולין.
שיירו אינו משוייר: