פא:
התודה היתה באה
פרק שמיני
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תודה מן החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה מן החולין.
ואם אמר הרי עלי תודה מן
החולין ולחמה מן המעשר.
א)
לו א
ז)
ב)
ש) דהכי אמר הרי עלי תודה מן החולין נתחייב הכל מן
ג)
לז ב ג
תודה ממעות מעשר שני ולחמה מן החולין יביא.
החולין דכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין וכי הדר ואמר
ד)
לח ד
ה] ח)
ה)
גמ' אמר רב הונא
לחמה מן המעשר לא מצי הדר ביה
ואפילו תוך כדי דיבור דלא
ו) ז)
לט ה
מבעיא לבית שמאי דאמרי בגמ' גבי
האומר הרי עלי לחמי תודה.
ח)
מ ו
❖
סוף
ט)
הריני נזיר מן הגרוגרות תפוס לשון
תודה עלי מן החולין ולחמה מן המעשר יביא
א
י)
מילתיה נקט.
ראשון אלא אפי' לבית הלל דחשבינן
היא ולחמה מן החולין תודה מן המעשר
ב
כיון
כ)
ליה נדר ופתחו עמו לא דמי להכא
מוסף רש"י
ולחמה מן החולין יביא היא ולחמה מן
דאמר ולחמה מן החולין יביא היא
א] ג
ל)
דבעי למיהדר $ ולא מצי מיהדר דאמירה
ולחמה מן החולין: שאני התם כיון
מ)
הריני נזיר מן הגרוגרות
המעשר יביא ולא יביא מחיטי מעשר שני
לגבוה כמסירתו להדיוט ואמרינן נמי
נ)
ומן הדבלה.
דאמר בפירוש תודה מן המעשר.
אלא ממעות מעשר שני: גמ' אמר רב הונא
ס)
בפרק בתרא דנדרים והלכתא
ע)
(להלן קג.) הריני נזיר מן
האומר הרי עלי לחמי תודה מביא תודה
ד
תוך כדי דיבור כדיבור דמי חוץ ממגדף
הגרוגרות וכו' בש"א
פ)
נזיר.
ולחמה מאי טעמא מידע ידע האי גברא
ועבודת כוכבים ומקדש ומגרש וגבי
צ)
תמורת עולה ותמורת שלמים מוכח
דלחם בלא תודה לא איקריב והאי תודה
ק)
ט)
ר) ש)
בתמורה פרק כיצד מערימין
ולחמה קאמר והאי דקאמר לחמי תודה סוף
ת) א)
ובה"א אינו נזיר.
דבנמלך אפילו רבי יוסי מודה
מילתא נקט תנן תודה מן המעשר ולחמה מן
הכא נמי נעשה כאומר הרי עלי תודה
ב)
דאפי' תוך כדי דבור הרי זו תמורת
❖
החולין יביא כמה שנדר ואמאי כיון דאמר
(ג)
(נזיר ט.)
עולה (ושלמים נמי): אמאי כיון
לפטור לחמו של פלוני.
ת)
לחמה מן החולין יביא היא ולחמה מן החולין
י)
❖
דאמר לחמה מן החולין יביא היא
שאני התם דכיון דאמר תודה מן המעשר
רבינו גרשום
ולחמה מן החולין. תימה הא לא שייך
נעשה כאומר הרי עלי לחם לפטור תודתו
הכא סוף מילתא נקט כדלעיל וי"ל
בשלמא
תודה מן החולין ולחמה מן
תורה אור השלם
המעשר כיון דעיקר תודה
של פלוני אי הכי רישא דקתני תודה מן
דקשיא ליה דכי אמר הרי עלי לחמי
לחם למיפטר תודה אתי.
1. שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל
נתנדב מן החולין יביא הכל
תודה יביא תודה מן המעשר כמו
החולין ולחמה מן המעשר יביא היא ולחמה
מן החולין: תודה מן
הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנכִי
המעשר שני ולחמה מן
האומר הרי עלי תודה מן המעשר
מְצַוֶּJָ לְמַעַן יִיטַב לךָ
מן החולין הכא נמי נעשה כאומר הרי עלי
אלא תודה מי אתיא למיפטר לחם.
החולין יביא. כשאמר: כיון
ולחמה מן החולין: טעמא דאמר
וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי
דאמר תודה מן המעשר
תודה לפטור לחמו של פלוני הכי השתא
אבל
תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעינֵי
❖
תודה הא לא אמר תודה לא. תימה
בפירוש האי דקאמר בתר
יְיָ אֱלֹהֶיךָ: דברים יב כח
לא אמר תודה. לא.
בשלמא לחם למיפטר תודה אתי תודה
הכי ולחמה נעשה כאומר
י]
מאי קשיא ליה אין ה"נ דדווקא
דלא
הרי עלי לחם לפטור תודתו
למיפטר לחם מי אתיא ת"ש האומר ה הרי עלי
מתני ליה (ד) כי אמר נסכים בלא זבח.
באומר הרי עלי תודה בלא לחם
של פלוני באי זה ענין
הגהות הב"ח
תודה בלא לחם וזבח בלא נסכים כופין אותו
שנדבה מביא לחמה מן
אבל אמר לחם בלא תודה לא דהא
(א) גמ' תודה
החולין אי הכי ברישא נמי
ומביא תודה ולחמה זבח ונסכים טעמא
לעיל קא מפרש דסוף מילתא נקט
(ב) שם ואמאי
נימא לפטור לחמו של פלוני
ואמאי.
(ג) רש"י
באיזה ענין שנדב בין מן
אבל אם פירש בהדיא לחם בלא
דאמר (א) ב] אבל לא אמר תודה לא ה"ה
דבתר הכי
החולין בין מן המעשר אבל
תודה לא: א) (תודה) היא ולחמה
אע"ג דלא אמר תודה ואיידי דקא בעי למיתנא
נדר ופתחו עמו הוא.
ולהוי
בעלמא אמרינן סוף מילתא
כחולין שנדר
נקט: אבל לא אמר תודה.
כ)
מן המעשר יביא יביא לא סגי דלא
זבח בלא נסכים דלא מתני ליה נסכים בלא
(ד) ד"ה דכי
אלא לחם אין כופין אותו
מייתי. יא] יש פי' שכתוב בהן וכי לא
אין (ה) ד"ה
להביא בלא תודה: ואיידי
זבח תנא נמי תודה אמאי נדר ופתחו
(ב)
ל)
ו]
סגי דלא מייתי ללחם מן המעשר הא
דבעא למתנא זבח דכופין
עמו הוא אמר חזקיה הא מני בית שמאי היא
(ה)
(ו) ד"ה
אותו דלא מיתני ליה איפכא
ודאי אם הביא לחם מן החולין תבא
ומשני
כי אמר נסכים בלא זבח דאין
❖
דאמרי תפוס לשון הראשון דתנן הריני נזיר
עליו ברכה ונראה שזה טעות סופר
כופין דאדם יכול להתנדב
נסכים בלא זבח. וכיון דתנא
מן הגרוגרות ומן הדבלה ב"ש אומרים נזיר
שאין אדם יכול ליישב ובמדוייקים
זבח בלא נסכים תנא נמי
ובית הלל אומרים אינו נזיר רבי יוחנן אמר
תפוס לשון ראשון.
מצאתי וכי לא סגי דלא מייתי תרוייהו
ו
תודה בלא לחם. והוא הדין
גליון הש"ס
מ) בית שמאי.
דאפי' אפכא כופין דסוף
מן המעשר הא ודאי אם הביא שניהם
אפילו תימא בית הלל באומר אילו הייתי
תוס' ד"ה תודה וכו' ולא
מילתא נקט: ואמאי כופין
ז]
מן החולין תבא עליו ברכה וכן פירש
מצי מיהדר.
נדר ופתחו עמו. כלומר יכול
יודע שאין נודרין כך לא הייתי נודר כך אלא
❖
לומר אני הייתי סבור
בקונט' במתני' ב) וזה לשונו תודה
אפילו תימא בית הלל.
כך ומאי כופין דקא בעי הדר ביה תא שמע
שהייתי יכול להביא תודה
היא ולחמה מן המעשר יביא כמו
בלא לחם ועכשו שאיני יכול
האומר הרי עלי תודה בלא לחם וזבח בלא
אהא פטור: ופתחו עמו. כמו
שנדר ובגמרא מפרש דהאי יביא לאו
שיטה מקובצת
נסכים ואמרו לו הבא תודה ולחמה וזבח
פתחון פה: תפוש לשון
נ) והאי כופין
חובה הוא דכ"ש אם הביא שניהם מן
ראשון וכיון דאמר תודה
א] יביא תודה היא: ב] דאמר
אותו. (ו)
ונסכים ואומר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי
החולין דשפיר עבד אלא אם רצה קאמר:
איחייב בתודה ולחמה. ב"ש
תודה אבל לא אמר תודה לא.
אומרים נזיר אע"ג דאמר
וא"ת מאי פריך דלמא ה"ק
נודר כופין אותו ואומר לו 1 שמור ושמעת
אינו
גרוגרת ודבש דאינן בנזירות
אבל לא אמר תודה אלא אמר
בשלמא לחזקיה ניחא ליה אלא לר' יוחנן קשיא אמר לך ר' יוחנן הא ודאי
כיון דאמר הריני נזיר הוי
לחם בלא תודה לא אבל
ס)
נזיר גמור: אפי' תימא ב"ה
סיפא דאמר הרי עלי לחם
אילו הייתי יודע
ב"ש היא מאי שמור ושמעת אמר אביי שמור הבא תודה ושמעת הבא
ואמאי אינו נדר ופתחו עמו
סתמא לעולם אימא לך
שכן.
באומר אילו הייתי יודע
דמביא תודה ולחמה וי"ל
לחמה רבא אמר שמור הבא תודה ולחמה ושמעת שלא תהא רגיל לעשות
בשלמא לחזקיה.
שאין נודרין בכך לא הייתי
דלמאי דמפרש לה בסמוך
כן (תודה) היא ולחמה מן המעשר יביא יביא לא סגי דלא מייתי רב נחמן
נודר אלא כך כראוי: ומאי
כב"ה ובאומר אילו הייתי
כופין אותו דקאמר הא בעי
יודע ניחא דכיון דאמר אילו
אלא
ורב חסדא אמרי רצה מביא לא רצה לא יביא ולא יביא מחיטי מעשר שני
ג]
להביא כראוי: (אי) דקא
הייתי יודע הרי הוא כאילו
לרבי יוחנן.
הדר ביה. דאמר הוא הואיל
אמר הרי הוא עלי לחמי
אלא ממעות מעשר שני רב נחמן ורב חסדא דאמרי תרוייהו לא שנו אלא
ולא נדרתי כהוגן איני מביא
תודה סתמא: ג] יביא: ולא
מחיטי מעשר שני אבל מחיטין הלקוחות ממעות מעשר שני יביא יתיב
כופין אותו כיון שגלה דעתו
יביא: והוא ציון במתני':
שרצונו היה לדור כראוי:
ד] הלקוחות ממעות וכן צ"ל
שמור.
רבי ירמיה קמיה דרבי זירא ויתיב וקאמר לא שנו אלא מחיטי מעשר שני
אלא לר' יוחנן קשיא דהכי
לקמן: ה] ועיקר מצוה הוא
שלא תהא רגיל לעשות כך.
אבל מחיטין הלקוחות ד] במעות מעשר שני יביא א"ל רבי אתה אומר כן אני
ודאי נדר ופתחו עמו הוא
לבא כו' והוא לא הביא זבח:
לא סגי דלא מייתי.
דקאמר לא הייתי נודר כלל
ו] נדרו אמר בלא לחם:
אומר אפי' מחיטין הלקוחות במעות מעשר שני לא יביא ואימא טעמא דידי
ואמאי כופין אמר לך הא
ז] ב"ש סברי אע"פ שאמר
וודאי ב"ש היא: היא
מין ומין שאינן בנזירות:
ואימא טעמא דידך אימא טעמא דידך תודה מהיכא קא ילפת לה משלמים
ולחמה מן המעשרות יביא
ח] הלקוחין ממעות מעשר
רצה יביא.
ושלמים
כן כמו שנדר. יביא לא סגיא
שני: ט] מחיטים הלקוחות
שלא יקח מחיטי מעשר שני.
דלא יביא כאן בתימה
ממעות מעשר שני: י] הכי
אני אומר אפילו ע) בחיטין הלקוחין ח] ממעשר שני לא יביא. מהיכא ילפת לה.
קאמר. כלומר יביא מן
נמי ואמר מהר"ם דלמה
פ)
ט]
המעשר ולא מן החולין אי
דאמרינן בסמוך דאומר אילו
משלמים.
מייתי מן החולין תבוא עליו
הייתי יודע ניחא דהכי נמי
רש"י כת"י
ברכה: רצה יביא מן המעשר
אם אמר הרי עלי לחם בלא
רצה לא יביא מן המעשר
תודה הוי ליה למימר
ואם אמר הרי עלי תודה מן החולין ולחמה מן המעשר. יביא היא ולחמה מן החולין.
אלא מן החולין: אני אומר
דכופין: יא] יש פירוש רש"י
תודה מן המעשר ולחמה מן החולין יביא תודה היא ולחמה מן המעשר יביא.
אפי' מחטין הלקוחות
שכתוב בהן דעל תודה מן
במעות מעשר שני לא יביא
המעשר ולחמה מן החולין
ולא יביא. מחיטי מעשר שני. גמ' סוף מילתא נקט.
שהן כחיטי מעשר אלא
הוא דפריך ולא סגי דלא
כיון דאמר לחמה מן החולין. נעשה כאומר הרי עלי [לחם] לפטור תודתו של
בחיטין הלקוחות במעות
מייתי לחמה מן המעשר ולא
פלוני. יביא היא ולחמה מן החולין.
מעשר שני לשם תודה יביא:
נהירא דמאי פריך דאדרבה
הכי השתא כו'. אבל לא אמר תודה.
אימא טעמא דידך מהיכא
יביא משמע כמו שאמר לכך
דלא מתני ליה נסכים בלא זבח.
קא ילפת לה התודה דיכול
נראה דפריך מן התודה
צ) אמאי. נדר ופתחו עמו הוא.
להביא מחיטין הלקוחות
דמשמע יביא כמו שאמר:
תפוס לשון ראשון.
במעות מעשר שני משלמים
ק)
ותודה איקרו שלמים דכתב
הריני נזיר מן הדבלה ומן הגרוגרות. ב"ש אומרים הרי זה נזיר.
ובשר זבח תודת שלמיו:
וב"ה אומרים אין זה נזיר. אפי' תימא. באומר אילו הייתי יודע שאין נודרין כך.
לא הייתי נודר כך אלא. ומאי כופין. דקא בעי למהדר ביה.
ואומר אילו הייתי (נודר) [יודע] שכן. שמור ושמעת. בשלמא לחזקיה.
אלא לר' יוחנן. לעשות כך. יביא.
לא סגי דלא מייתי. הלקוחות. אפי' מחיטין
הלקוחות ממעות מעשר שני. מהיכא ילפת
לה. משלמים. ר)