התודה היתה באה
פרק שמיני
מנחות
פב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אינו
ושלמים גמר שם שם
ממעשר שני. י)
בתורת שלמים. לצאת עור לחולין דלא חלה עליו קדושת
א) ב) ג)
מא א
ד)
שלמים כלל שיצא העור לחולין ויצא מקדושת מעשר דאי
ה) ו)
מב ב
הואי קדושת שלמים אחיה הוה נפיק טז] והשתא לא חייל אחיה לא
מג ג
ומינה מה שלמים אין גופן מעשר.
ז) ח)
קדושת שלמים ולא תורת בשר תאוה דחיה לבשר תאוה נפיק עור
כ) ל)
ט) י)
מד ד
לחולין כדמשמע הכא דקתני הלוקח
(א) מה
כ) ל)
שלמים ו] כו' דמין מעשר נינהו.
מה ה
מ)
חיה לזבחי שלמים ובהמה לבשר תאוה
ושלמים שם שם ממעשר [ומינה] מה
❖
לא יצא העור לחולין הא איפכא כגון
שלמים אין גופן מעשר אף תודה נמי אין
המתפיס.
נ) ס)
חיה לבשר תאוה ובהמה לזבחי שלמים
גופה מעשר והני חיטי הלקוחות במעות
ע)
תורה אור השלם
יצא העור לחולין כדדרשינן בפרק
ז]
מעשר שני נמי אין גופן מעשר אימא טעמא
בבקר
בכל מערבין
1. וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ
דידי תודה מהיכא קא ילפינא לה משלמים
צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבחַר
מלמד שלוקחין בקר אגב עורו ואפי'
פ) צ)
יְיָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:
ושלמים שם שם ממעשר מה שלמים אין
❖
דלא אלימא
יין אגב קנקן קמרבי התם ומיהו הא
דברים טז ב
ח] שלמים למיחל אקדושת מעשר.
ק) ר)
מין מעשר אף תודה אין מין מעשר א] לאפוקי
יש לדחות דאתא קרא למימר שהמעות
ש) ת) א)
הלוקח
מתחללין על העור ועל הקנקן ולעולם
חיטין
הלקוחות במעות מעשר שני דמין
רבינו גרשום
חיה. ובהמה
עור וקנקן קדושים כקדושת מעשר
מעשר נינהו אמר ר' אמי א המתפיס מעות
לבשר תאוה.
ומה שלמים באים מן מעשר
אבל הכא משמע דנפיק לחולין א) והא
ב)
מעשר שני לשלמים ב] לא קנו שלמים מאי
דאתיא שם שם ממעשר דכתיב
(ב)
ג)
דשרינן חיה לבשר תאוה טפי מבהמה
במעשר שני ונתתה בכסף
טעמא דלא אלימא קדושת השלמים למיחל
ואכלת שם וכתיב בשלמים
❖
נראה דנפקא לן מהא דתניא בספרי
וזבחת שלמים ואכלת שם אף
אקדושת מעשר שני מיתיבי הלוקח חיה
לא יצא העור לחולין.
ג]
ואכלת מעשר דגנך יכול יקח בהמה
תודה נמי. ומה שלמים אין
לזבחי שלמים ובהמה לבשר תאוה לא יצא
גופן מעשר דשלמים הנקחים
למשתה בנו נאמר כאן שמחה ונאמר
ממעות מעשר אין גופן מעשר
הגהות הב"ח
העור לחולין לאו למימרא דקני שלמים הא
להלן שמחה מה להלן שלמים אף
ט] מ)
דמעשר חייב חיטין משלמים
(א) רש"י
בהמה אף תודה דבאה מחיטין
איתמר עלה אמר רב לא קני שלמים ומאי
כאן שלמים אי מה להלן עולות אף
הלקוחים ממעות מעשר אין
כאן עולות תלמוד לומר ושמחת ב)
לא יצא העור לחולין הכי קאמר אינו
גופו מעשר של אותן חיטין
(ב) ד"ה
שניים: אימא טעמא דידי מה
אכילה שיש בה שמחה והך דרשא
בתורת לצאת העור לחולין מ"ט אמר רבה
י]
בהמה
שלמים אין מין מעשר דשלמים
לא שייכא בחיה אלא בבהמה הראויה
(ג) ד"ה
נ)
בשר ומעשר חיטין אף תודה
נעשה כלוקח שור לחרישה איתמר המתפיס
ב
לקרבן: מוסיף שני חומשים. כאן
והבשר לזבחי
נמי לא יביא מחיטין הלקוח
(ג)
מעות מעשר שני לשלמים ר' יוחנן אמר
שלמים (ד) ד"ה
ממעות מעשר משום דחיטין
משמע שיש חומש כשפודה שלמים
יא]
כהלוקח
הלקוחין סתם מן מעות מעשר
קני ר"א אומר לא קני ואליבא דר' יהודה
וקשיא דבפ' הזהב
דהבשר בדין
מין מעשר נינהו אלא ממעות
(ה) ד"ה
דאמר מעשר ממון הדיוט הוא דכולי עלמא לא
מעשר יביא ויקח חיטין לשם
משמע דליכא חומש דאמר מה בהמה
❖
מוכח
תודה והני לא הוו מין מעשר:
לאו
פליגי דקני כי פליגי אליבא דר' מאיר דאמר
טמאה מיוחדת שתחילתה הקדש וכולה
המתפיס שמזמן מעות מעשר
למימרא דקנו.
שני לצורך לקנות מהן שלמים
לשמים ומועלין בה ומסיק דלענין חומש
מעשר ממון גבוה הוא מאן דאמר לא קני
ג
ולאוכלן בירושלים לא קנו
מוסף רש"י
קאמר וכולה לשמים למעוטי קדשים
כר' מאיר ומאן דאמר קני כיון דמעשר קרי
ה"ק אינו בתורת לצאת העור לחולין.
שלמים לא חל על אותן מעות
קלים ושם פירשנו: הא מני ר' יהודה
דבר שבחובה אינו בא אלא
קדושת שלמים אלא יכול
ליה שלמים כי מיתפסת ליה נמי תפיס
מן החולין.
לקנות מהן דבר אחר שירצה
יב]
היא. לעיל נמי גבי חיה לזבחי שלמים
דלא אלימא קדושת שלמים
מיתיבי המתפיס מעות מעשר שני לשלמים
ס)
(ביצה
הוה מצי לשנויי הא מני רבי יהודה
למיחל אקדושת מעשר שלא
כשהוא פודן מוסיף עליהם שני חומשין אחד
יט:) וכי דנין אפשר משאי
יכול לשנותם לדבר אחר:
היא ג) : להקיש דבר הבא מן
אפשר.
הלוקח חיה. ממעות מעשר שני
יג]
לקדש ואחד למעשר מי סברת דברי הכל
הצאן ומן הבקר לפסח. תימה תינח
לזבחי שלמים אע"ג דחיה אינה
יד] ע)
מתני'
(יבמות
ראויה לזבח ובהמה לבשר
היא הא מני רבי יהודה היא:
מנין
זבחים עופות ומנחות ולחמי תודה
❖
(ד)
מו.)
תאוה לאוכלה ולא שלמים לא
לאומר הרי עלי תודה שלא יביא אלא מן
מנלן ולמאן דיליף בגמ' מחטאת ניחא:
יצא עורותיהן לחולין דהעור
ונסכים מכל מקום לא יביאו אלא
קנה סתם ויש בו תורת לוקח
החולין תלמוד לומר וזבחת פסח לה' אלהיך
1
בהמה סתם ממעשר שני דהויא
פ)
שיטה מקובצת
מן החולין. דכל דבר דכולו
שלמים וימכר העור ויקח
צאן ובקר והלא פסח אין בא אלא מן
בדמיו שלמים: לאו למימר
א] לאפוקי חיטין. ומתני' דקתני
למזבח אינו בא מן המעשר כדתניא
הכבשים ומן העזים אם כן מה תלמוד לומר
טו]
דקנה העור בקדושת שלמים
אבל יביא ממעות מעשר שני
בההיא דסיפרי שהבאתי לעיל דממעט
צ) אליבא דר' יהודה דאמר.
אלמא אלימא קדושת שלמים
מיירי בלחם שאינו (מן המעשר)
צאן ובקר להקיש כל הבא מן הצאן ומן
למיחל אמעשר: הכי קאמר
עולות דבעינן אכילה שיש בה שמחה:
[מין מעשר] שאין מביאין
הבקר לפסח מה פסח דבר שבחובה ואין בא
אינו בתורת לצאת העור
מעשר אלא מן הדגן: ב] לא קנו
והשתא
לחולין דאין לו קדושה כלל
שלמים. פ"ה ואם ירצה כו' והא
מ"ד
אלא מן החולין אף כל דבר שבחובה אין בא אלא מן החולין לפיכך
ד
דנעשה ההיא עור כלוקח שור
דתנן כו' מיהו נראה לי דזהו
לא קנו כר"מ.
לחרישה ממעות מעשר שלא
קשה לקצת פירושי רש"י
האומר הרי עלי תודה הרי עלי שלמים הואיל ובאין חובה לא יביאו אלא מן
כיון דמעשר קרב שלמים.
לקחו סתם דלא הוי שלמים
שכתוב בהם דמאי קפריך לעיל
החולין ונסכים בכל מקום לא יביאו אלא מן החולין: גמ' ופסח גופיה
כלל לא הוא ולא עורו: ואית
לא סגי דלא מייתי אלחם קאי
ד] ה
דמפרשי ומאי לא יצא העור
ולא אתודה אבל מה שכתוב
ק) מכי תפיס ליה נמי.
מנא לן דתניא ר' אליעזר אומר נאמר פסח במצרים ונאמר פסח לדורות
לחולין הכי קאמר אינו בתורת
בפי' רש"י המדוייקים שהביאו
לצאת העור לחולין דדין
התוס' לעיל לא קשה מידי.
מה פסח האמור במצרים לא בא אלא מן החולין אף פסח האמור לדורות
כשהוא פודן.
שלמים הלוקח בהמה לשלמים
גליון: ג] הלוקח היה לזבחי
לא בא אלא מן החולין אמר לו רבי עקיבא וכי דנין אפשר משאי
ממעות חולין הבהמה נאכלת
שלמים כו' פ"ה וקס"ד דהא
בתורת שלמים והעור יצא
דפריך כו' [וקשה] מאי ס"ד
מוסיף שני חומשין. טז]
אפשר א"ל אע"פ שאי אפשר ראייה גדולה היא ונלמד הימנה חזר ר"ע
לחולין אבל האי לא יצא
לומר כן הלא טפי אית לן
לחולין וימכר ויקח מדמי העור
למימר דלא יצא לחולין [אלא]
ודנו דין אחר מה לפסח מצרים שכן אין טעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח
ואחד
בשר ואוכלו בתורת מעשר
הוא בקדושת מעשר שני כמו
תאמר אבל לא קונה שלמים דנעשה
לא יצא לחולין גבי בשר תאוה
למעשר.
כלוקח שור לחרישה ממעות
וי"ל דהוי משמע ליה דאי איתא
(ה) הא מני ר' יהודה
מעשר שני דחייב למוכרו הוא
דלא קנו שלמים [הוי ליה
היא. מתני' כל הבא מן הצאן ומן הבקר. האומר הרי
ועורו ולאכו' כל דמיו בתורת
למימר] שחל עליהם שם בשר
עלי תודה וכו'.
מעשר: אליבא דר' יהודה
תאוה וחיה לבשר תאוה
גמ'
מה פסח במצרים אינו בא אלא
דאמר במס' קדושין דמעשר
אמרינן יצא העור לחולין
ממון הדיוט הוא לא פליגי דקני
ובסמוך דבעי מאי טעמא ר"ל
מן החולין. וכי דנין.
שלמים דקדושת שלמים חלה
למה [לא אמרינן דהוי] חיה
ראיה גדולה היא. שכן אין טעון מתן
על ממון הדיוט: כשהוא פודן
לבשר תאוה. גליון: ד] החולין
דמים למזבח.
לאותן מעות מוסיף ב' חומשין
והנסכים: ה] מה שלמים אין מין
רש"י כת"י
א' חומש להקדש היינו שלמים
מעשר. דשלמים בשר ומעשר
וא' למעשר והא הכא דקדושת
חיטים הס"ד ומה"ד אף תודה
ושלמים. ר) ש) מה
שלמים חל אקדושת מעשר
נמי לא יביא מחיטים הלקוחות
שלמים אין גופן מעשר. אף תודה נמי.
דהא מוסיף חומש אשלמים
ממעות מעשר שני משום
והני חיטי הלקוחות ממעות מעשר אין גופן מעשר. מין מעשר.
אלמא דקנו שלמים: הא מני
דחיטים הלקוחות סתם ממעות
ר' יהודה היא דאמר ממון
מעשר נינהו: ו] כדמתפיס
הדיוט הוא משום הכי חלה
המתפיס. לא קנו שלמים.
ותיבות אע"ג נמחק: ז] אלימא
קדושת שלמים עליהן: כל הבא
קדושת שלמים: ח] בו תורת
הלוקח חיה.
מן הצאן ומן הבקר היינו תודה
מעשר ליקח בהמה כסתם מעות
לזבחי שלמים [כו'] לא יצא העור לחולין.
ושלמים: (שבא חובה) [דבר
מעשר דהויא שלמים וימכר
שבחובה]. דאמר הריני עלי
העור ומביא: ט] והעור יצא
תודה: מה פסח האמור
לחולין. ואע"ג שהעור לא חזיא
ת)
במצרים לא בא אלא מן החולין
לא כילה אפ"ה יצאו המעות
לאו למימרא דקני שלמים. אינו בתורת.
דאכתי לא איחייבו במעש' עד
לחולין כדדרשינן בבכל מערבין
מאי טעמא.
שבאו לארץ: וכי דנין אפשר.
אבל הלוקח חיה לזבחי שלמים
כיון דמעשר קרי שלמים. אחד להקדש.
פסח דורות שאפשר להביאו
דחיה לא חזיא להקרבה וכן
מתני'
אף כל דבר שבחובה כו'.
(בין) [גם] ממעשר שהרי
בהמה לבשר תאוה אסורה
[לדורות] נוהג מעשר: שכן אין
כדדרשינן בספרי א) יכול יקח
והנסכים. בכל מקום.
טעון מתן דמים. דלא הוה
אדם בהמה למשתה [בנו] ת"ל
גמ' פסח מצרים לא בא אלא מן החולין.
מזבח
שם. גליון: י] הבשר לזבחי
שלמים: יא] לקחן: יב] עורו.
מרבינו ז"ל: יג] דהיינו דשלמים
דלוקח: יד] שני דמוכר הוא ועורו ויאכלו כל דמיו בתורת מעשר: טו] חומשין חומש אחד: טז] נפיק עור לחולין:
א)