פב:
התודה
היתה
באה
פרק שמיני
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והשתא
תאמר בפסח דורות שכן טעון וכו'.
נמי. דכתיב ועבדת לאקשויי
לכל הפסחים
ליפרוך וכי
א) ב)
מו א
❖
כל עבודות של חדש זה. ליקו
ג)
דנין אפשר משאי אפשר ומשני אין משיבין על ההיקש
ד) ה)
במילתיה. ז] ז) אי
ור"ע סבר אפ"ה אין דנין אפשר משאי אפשר אבל אין לומר דלית
ו) ז)
הדר ביה.
ח)
רבינו גרשום
ליה היקשא דעל כרחין אית ליה היקשא דצריכא לשאר מילי כדאיתא
ט) י)
בפרק מי שהיה טמא
כ)
אלא משקוף ומזוזות: שיהו
וא"ת והא בפרק בנות כותים
כל עבודות חדש זה של פסח
ל)
תאמר בפסח דורות שטעון מתן דמים
דורות כזה דבא מן החולין:
דדרשינן כימי נדתה כך ימי
מ)
ליקום במילתיה בהאי
ואימורין לגבי מזבח אמר לו הרי הוא אומר
נ) ס)
לידתה פריך וכי דנין אפשר משאי
טעמא ואמאי חזר ודנו
לדבריו
ע) פ)
והשיבו מדין אחר: אי הדר
ועבדת את העבודה הזאת בחדש הזה
אפשר ומשני רב ששת ע"כ הקישן
1
צ) ק)
ביה דיכול לדון אפשר
דרבי אליעזר.
הכתוב ורב אחדבויי בר אמי משני
ר) ש)
שיהיו כל עבודות של חודש הזה כזה ור'
משאי אפשר והאי דלא גמר
(ב) ח]
ת)
לה ר' עקיבא פסח דורות
רבי אליעזר היא משמע דבעי רב
עקיבא אי סבר לה דאין דנין אפשר משאי
ורבי אליעזר.
א) ב)
מפסח מצרים משום דאיכא
ששת לשנויי אפילו כר"ע ואמאי הא
ג) ד)
למיפרך מה לפסח מצרים
אפשר ליקו במילתיה אי הדר ביה והאי דלא
ה)
וכו': פסח מדבר יוכיח.
והשתא נמי.
ה"נ היקישא היא ופליגי וי"ל דסבר
גמר מפסח מצרים משום האי פירכא הוא
שטעון דמים ואימורין
א]
רב ששת הכא דאיכא לאוקומי היקישא
ו) ז)
למזבח ואינו בא אלא מן
פסח מדבר יוכיח לדבריו דר' אליעזר קאמר
ח)
החולין דלא היה במדבר
לשאר מילי להכי לא אמרינן ע"כ
ט]
ט)
מעשר אף אני אביא פסח
לדידי אין דנין אפשר משאי אפשר לדידך
❖
הקישן הכתוב ובסמוך דדריש מה
דורות שאינו בא אלא מן
דאמרת דנין אפשר משאי אפשר מה
אשם אין שפיר ושליא קדוש כו' וקאמר
החולין: לדבריו דר' עקיבא
זאת
קאמר. מה לפסח מצרים
דסבר דדנין אפשר משאי אפשר
לפסח מצרים שכן אינו טעון מתן דמים
אומרת.
אבל לדידיה אית ליה דאין
תורה אור השלם
דמשמע ת) לישנא דר' אליעזר לטעמי'
ואימורין לגבי מזבח תאמר בפסח דורות
דנין אפשר משאי אפשר:
1. וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ יְיָ אֶל
ור' אליעזר לימא ליה כו'
אבל ר"ע פליג עליה התם נמי צריכא
שטעון מתן דמים ואימורין לגבי מזבח ואמר
ומשום האי פירכא דאמר
אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתּי
היקשא למילי טובא וא"ת הא פליגי
[ר"ע] מה לפסח מצרים
וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהיְבוּסִי
ליה רבי אליעזר ועבדת ורבי אליעזר לימא
ובתרביצא.
ומהאי קר' ועבדת לא משמע
בפ' החולץ דרבי אליעזר
אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לתֶת
ליה פסח מדבר יוכיח לדבריו דרבי עקיבא
ליה. פסח מדבר יוכיח:
לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבשׁ
יליף מאבות דמל ולא טבל הוי גר
י]
והשתא נמי ליפרוך. אכתי
וְעָבַדְתָּ אֶת הָעֲבֹדה הַזֹּאת
קאמר ליה לדידי דנין אפשר משאי אפשר
ר' עקיבא מפלג פליג ומה
בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: שמות יג ה
ורבי יהושע יליף מאמהות דטבל ולא
2. זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה
לפסח מצרים דמהאי קרא
ב] ומשום האי פירכא פסח מדבר יוכיח לדידך
מל הוי גר ופריך ולרבי אליעזר נמי
ועבדת לא משמע ולא כתב
לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשׁם
בכללא איתמר.
דאמרת אין דנין אפשר משאי אפשר
נילף מאמהות דהא אית ליה דנין
ביה בפירוש דבא מן החולין
וְלַמִּלּוּאִים
וּלְזֶבַח
ח)
אלא דיליף מהקש שיהו כל
ויקרא ז לז
הַשְּׁלָמִים:
אפשר משאי אפשר והשתא אפילו
ועבדת והשתא נמי ליפרוך אמר רב ששת
3. וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם
עבודות של חדש זה כזה.
ט)
לר"ע מצי לאקשויי דהתם מודה דדנין
אין משיבין על ההיקש
זאת אומרת אין משיבין על ההיקש
וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הדָּם
דאדם דן קל וחומר מעצמו
זָרַק עַל הַמִּזְבֵּחַ:
דהיקישא הוא כדדרשינן בפרק ב'
ובתרביצא אמור וכי דבר הלמד בהיקש
ור"ע.
ואין אדם דן ג"ש אלא א"כ
שמות כד ו
דכריתות ככם כגר מה
4. וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ
שמע מרבו ורבו מרבו עד
חוזר ומלמד בהיקש בכללא איתמר
סיני: וכי דבר הלמד מהקש
וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לשְׁחֹט
אבותיכם לא נכנסו לברית כו' דע"כ
זאת
חוזר ומלמד בהקש דפסח
אֶת בְּנוֹ: בראשית כב י
(א) ג] פסח כוליה חדא מילתא היא ורבי
התורה.
היקישן הכתוב וי"ל דהתם מסתבר
5. וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו
דורות למד מפסח מצרים
עקיבא פסח דאינו בא אלא מן החולין מנא
עולה.
דמן החולין והיאך למידין
דאתא קרא למימר דילפינן אנשים
וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נאֱחַז
יא] י)
תודה מפסח דורות: לא
מאי היא.
בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלךְ אַבְרָהָם
ליה נפקא ליה מהא דאמר שמואל משום
מאנשים ונשים מנשים ואי לאו
תודה בכללא דפסח איתמר
וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלהוּ
אילימא מזרק.
דאשכחן בעלמא דרבי אליעזר סבר
ר' אליעזר זאת התורה לעולה
ולמנחה
דפסח כוליה דמצרים
לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ:
2
❖
כ)
ודדורות חדא מלתא היא
בראשית כב יג
דנין כדמייתי מהך דהכא לא הוה
ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים
ל)
שם פסח ולא הוי דבר הלמד
א)
פריך ויש לתמוה (ולר"ע מנלן דאין
יב]
בהקש: אילימא מזרק.
נמי כתיב וישם באגנות.
עולה מה עולה טעונה כלי אף כל טעון
ד]
דכתיב וישלח את נערי בני
הגהות הב"ח
משלשין במכות) דבפ"ק דמכות
כלי מאי היא אילימא מזרק גבי
ה] זבחי
ישראל ויעלו עולות וכתיב
ילפינן לה בגזירה שוה דרשע
(א) גמרא
וישם באגנות: גבי שלמי
שלמי ציבור נמי כתיב וישם באגנות אלא
א
3
דפסח (ב) רש"י
סכין.
צבור נמי כתיב באגנות
רשע [ממיתה] והיינו אפשר משאי
דכתיב ויזבחו זבחים
מנחה.
סכין ועולה גופה מנלן דכתיב וישלח
❖
❖
4
אפשר ואע"ג דאין גז"ש למחצה ב)
קאמר
שלמים:
אלא לזכרי כהונה.
אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט
ה"נ אין היקש למחצה ג) וקסבר אין
את בנו והתם עולה הוא דכתיב ויעלהו
דנין וכ"ת דמודה התם משום דגז"ש
5
רש"י כת"י
שיטה מקובצת
מוסף רש"י
לא צריכא וע"כ הקישן הכתוב דהא
לעולה תחת בנו מנחה מה מנחה אינה
תאמר בפסח דורות שטעון מתן דמים
שיהיו כל עבודות של
א] תיבת הוא נמחק: ב] משאי
צריכין למילי טובא בההוא פירקא ד)
ואימורים. מ)
נאכלת אלא לזכרי כהונה אף כל אין נאכלין
חדש הזה כזה.
אפשר ואי משום: ג] איתמר
נ)
גופיה ובפרק קמא דסנהדרין
(פסחים
דכוליה פסח חדא: ד] טעונה
אלא לזכרי כהונה מאי אי חטאת ואשם
ו]
כזה.
זאת התורה.
כלי. עי' תוס' (לקמן דף צו
צו.)
ובפרק אחד דיני ממונות
בהדיא
ע"א): ה] זבחי. זבחים (דף
ובפרק החובל ובפרק
צז ע"ב): ו] מאי היא אי:
ליקו במילתיה.
אלו נערות ה) : ובתרביצא אמור. הוא בית המדרש
אילימא
ז] חזר ודנן ואות ו' נמחק:
(ו)אי הדר ביה.
מזרק.
ח] משאי אפשר קאמר מה:
משום האי פירכא. פסח מדבר.
ויקח
מקום שמרביצין בו תורה ולשון שהוסיפו בו רבנן בש"ס:
את
ט] קרא דועבדת: י] הלמד
וישם
בכל התורה בהיקש:
המאכלת. השתא דריש ליה הכא לקדשים שטעון כלי ותימה דבפ"ק
באגנות.
יא] איזה: יב] באגנות בזבחי
דחולין מוקמינן ליה לענין חולין דאמרינן מנין לשחיטה
ואי משום האי פירכא.
שלמי צבור נמי כתיב וישם
לדידך דאמרת אין דנין.
באגנות:
שהיא בתלוש שנאמר ויקח את המאכלת ואומר ר"ת דקרא ודאי
והשתא
בקדשים כתיב אלא גמרינן נמי חולין מדכתיב לשחוט את בנו ולא
נמי ליפרוך. ובתרביצא אמור.
כתיב לשחוט העולה אבל כלי לא שייך למילף בחולין אלא בקדשים
וכי.
ס)
חוזר ומלמד.
כשאר עבודות דבעו כלי שרת ומדכתיב ויקח דמשמע דבר תלוש ולא
אלא סכין.
בכללא אתמר. דכוליה פסח חדא מילתא היא.
כתיב ויכין דרשינן תלוש בחולין וכלי בקדשים מדהזכיר מאכלת
מאי היא.
דה"ל למכתב ויקח את המחתך ואע"ג דהתם דחי רבי חייא
נפקא ליה מהא. ע)
זריזותיה דאברהם קמ"ל הכא לא שייך לדחויי הכי דלענין מה שהביא
(זבחים צז:
זאת התורה.
צח.)
עמו דבר תלוש ולא סמך על מה שימצא צור וקנה מחובר שייך לומר
פ) צ) מאי היא.
דכתביה קרא לאשמועינן זריזותיה דאברהם קמ"ל אבל מאכלת
אילימא מזרק. ק)
שהזכיר למה לי ו) [אי] לאו לאשמועינן דעולה טעונה כלי: מה מנחה
שלמים נמי כתיב בהו וישם
ז)
אינה נאכלת אלא לזכרי כהונה. בסוף דם חטאת בזבחים
ר)
באגנות.
פירש בקונטרס הא דלא ילפינן לזכרי כהונה מחטאת ואשם
ש) מאי היא.
כדילפינן ממנחה משום דכתיב בתרוייהו גבי אכילת זכרים ח) קודש
קדשים הוא וקשיא דבפרק איזהו מקומן איכא תנא דיליף מהיקישא דחטאת מהאי קרא דכתיב ועשיתם שעיר עזים
אחד לחטאת ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים מה חטאת לזכרי כהונה אף שלמי ציבור לזכרי כהונה ונראה לפרש דהיינו טעמא
הכא כיון דהיקישא דחטאת ואשם איכא לאוקומה למילתא אחריתי כדמפרש הכא לא מוקמינן לי' לאכילת זכרים כיון דאינו שוה
בכל הנהו דכתיבי בקראי אבל מנחה על כרחין להכי אתאי דלא משכחת למילתא אחריתי ט) : אף כל אינו נאכל אלא לזכרי כהונה.
ושלמים דהאי קרא בכבשי עצרת קאי
דקדשי קדשים
נינהו כל
הכתובין במקרא
זה כך פי' בקונט' בזבחים ונראה
דעל כרחין איירי
נפקא
לן
מהאי
קרא
שלא לשמו
ועוד
בכולהו
קרבנות
דטעונין כלי
מהכא נפקא לן:
נמי בשלמי נדבה
דהא בפ"ק דזבחים
בקדש