התודה היתה
באה
פרק שמיני
מנחות
פג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בקדש הקדשים תאכלנו כל זכר בכהנים יאכל אותו קודש יהיה
בהדיא כתיב בהו.
א) ב)
א
מריבויא דקראי
ג) ד)
לימד על זבחי שלמי צבור כו'. האי קרא בפרשת
מז ב
אתי. איכא דמייתי.
קרח כתיב ואע"ג דזבחי שלמי צבור לא כתיבי התם כיון דכתיב
ה)
חטאת מה חטאת מקדשה בבלוע.
ו)
מח ג
בהאי קרא קדש יהיה לך
וגבי כבשי עצרת כתיב בפרשת אמור
ז)
אל הכהנים קדש יהיו לה' לכהן
ח) ט)
מט ד
י) כ)
מסתברא דבדידה מיירי ועוד יש
בהדיא כתיב א] אי זבחי שלמי ציבור מרבויא
נ ה
לפרש משום דאיקרו קדש קדשים
דקראי אתי בקדש הקדשים תאכלנו כל
ל) מ)
1
מה אשם אין שפיר ושליא.
נ) ס)
נא ו
כדילפינן בפרק איזהו מקומן
❖
זכר (בכהנים) יאכל אותו לימד על זבחי
דקסבר ולדות
א
ע) פ)
ובפ"ב דערכין
קדשים בהוייתן הן קדושים.
צ) ק)
שלמי ציבור שאין נאכלים אלא לזכרי כהונה
מדכתיב על עולותיכם ועל זבחי
ר) ש)
ודנין אפשר.
תנאי היא איכא דמייתי לה מהכא ואיכא
ת) א)
רבינו גרשום
שלמיכם מה עולה קדשי קדשים אף
מה
ב) ג)
דמייתי לה מהכא חטאת ב] מה חטאת
מילואים מותריהם בשריפה.
זבחי שלמי צבור קדשי קדשים:
ד) ה) ו)
מה חטאת מקדשת בבלוע.
(ב) ד]
איכא
ז) ח) ט)
מקדשה בבלוע אף כל מקדשה בבלוע
דכתיב כל אשר יגע בבשרה
דנפקא ליה מהכא כו'.
ב
יקדש יכול אפילו נגע ת"ל
עוד יש תנא שלישי בפרק
אשם מה אשם אין שפיר ושליא קדוש בו
בבשרה עד שיבלע בבשרה
ואין מותריהן בעלי חיים בשריפה.
ה] ו)
כמו אם היו ב' חתיכות א'
איזהו מקומן [דאמר]
אף כל אין שפיר ושליא קדוש בו קסבר
י)
של בשר שלמים וא' של
אלא היקשא למאי אתא מה חטאת
אף כל
ולדות קדשים בהוייתן הן קדושים ודנין
בשר חטאת ונפל מזו לזו
ג
י)
לזכרי כהונה אף שלמי צבור לזכרי
ובלע זו מזו יאכל כחמור
אפשר משאי אפשר מלואים מה מלואים
כ)
שבה כחטאת ליום ולילה עד
❖
כהונה והא דלא מייתי ליה הכא
חצות: מה אשם אין שפיר
מותריהן בשריפה ואין (א) בעלי חיים מותריהן
משום דסוגיא דשמעתא היא ולא
ושליא קדוש בו דזכר הוא
מה
בשריפה אף כל מותריהן בשריפה ואין בעלי
אף כל קדשים אין שפיר
משכחת ליה ברייתא בהדיא:
שלמים מפגלים.
ושליא קדוש בם דקסבר
תורה אור השלם
מה
חיים מותריהן בשריפה שלמים מה שלמים
חטאת מקדשה בבלוע. הא
וולדות קדשים בהווייתן הן
1. בְּקֹדֶשׁ הַקּ¢ דָשִׁים
קדושין כשיולדו ולא במעי
מפגלין ומתפגלין אף כל מפגלין ומתפגלין
דאמרי' בפרק גיד הנשה
אמן: ודנין אפשר. נקבה
תֹּאכֲלֶנּוּ כָּל זָכָר יֹאכַל אתוֹ
ז)
לא נצרכה [אלא] לטעם
במתניתא תנא משמיה דר"ע זאת התורה
שיש לה שליא מזכר שאין
2
קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ:
לו שליא: מה מלואין
במדבר יח י
כעיקר דבקדשים אסור והכא שרי
כו' מנחה מה מנחה מקדשת בבלוע אף
2. זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה
מותריהן בשריפה. דכתיב
ח) [ופריך] וליגמר מיניה גלי רחמנא
כ)
ואם יותר מבשר המלואים
כל מקדשת בבלוע ואיצטריך למכתב
אי
לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשׁם
גבי חטאת וכל אשר יגע בבשרה יקדש
ומן הלחם עד הבקר ושרפת
וְלַמִּלּוּאִים
וּלְזֶבַח
כתב רחמנא במנחה.
בחטאת ואיצטריך למכתב במנחה דאי כתב
את הנותר. אבל אם נשאר
ויקרא ז לז
הַשְּׁלָמִים:
כו' ומשמע דשאר קדשים פשיטא
הוה אמינא משום דרכיכא.
3. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר
בהן בעלי חיים אינן
רחמנא במנחה משום דרכיכא בלעה אבל
אבל חטאת.
ליה דילפינן מחטאת היינו מהיקשא
בשרפה: מה שלמים
הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר
דהכא: אף כל שאין שפיר ושליא
חטאת אימא לא ואי כתב רחמנא בחטאת
קדיר.
מפגלין. כדאמר הזבח מפגל
בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ:
את הנסכים: ומתפגלין. אם
ויקרא טז ו
אף כל.
משום דבשר אגב דשמן קדיר אבל מנחה
קדוש כו'. פירש בקונט' בזבחים ט)
4. אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ אֶת מֹשׁה
חישב בעצמן: ור' עקיבא
מפרש לקרא מה מנחה
בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת
ואין חלב ושתי הכליות של שליל
אימא לא צריכא חטאת מה חטאת אינה
ובידו הימנית.
מקדשת בבלוע. דכתיב גבי
בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְריב אֶת
שבמעיהן קריבין ומעולה לא הוה
באה אלא מן החולין וביום ובידו הימנית
מביום צוותו נפקא. מה
מנחה כל הנוגע בהם יקדש:
קָרְבְּנֵיהֶם לַיְיָ בְּמדְבַּר סִינָי:
אי כתב רחמנא במנחה.
ויקרא ז לח
ליה למילף דכליל הוא אף כל אין שפיר
אשם עצמותיו מותרין.
אף כל אינו בא אלא מן החולין וביום ובידו
ד
ה
5. וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיְי אֱלֹהֶיךָ
דמקדשת בבלוע: משום
ל)
ושליא קדוש בו לא מצי למימר דלא
דרכיכה. דסלת בלעא אבל
צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
הימנית וחטאת גופה מנלן א"ר חסדא דאמר
לעולות מדמית להו שהרי אף שאר
חטאת דלא רכיך אימא לא:
יִבְחַר יְיָ לְשַׁכֵּן שׁמוֹ שָׁם:
❖
קרא והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו
אגב דשמן קדור בלעו
דברים טז ב
3
הבשר י) אינו קרב. וולדות בהמות
ובולע מפני שהוא חם: אף
לו $ משלו ולא משל מעשר ביום מביום
ג]
4
קדשים בהוייתן הם קדושים כשנולדו
כל. בין פסח ובין תודה
ושאר זבחים אינו בא אלא
הגהות הב"ח
צוותו נפקא כדי נסבה בידו הימנית מדרבה
ו]
הם קדושים ולא במעי אמן דגמרי
מן החולין: ובידו הימנית.
בר בר חנה נפקא דאמר רבה בר בר
אף כל.
מאשם וכן משמע בפרק כיצד
(א) גמ'
דכתיב בה כהונה: מה אשם
בעלי חיים
מ)
עצמותיו מותרין. ולא נסיב
מערימין דלמאן דאית
חנה אמר ריש לקיש כל מקום שנאמר
אשם אלא משום דקא מפרש
ליה בהוייתן הן קדושים הן עצמן
קרא כל אחד בפני עצמו
אצבע וכהונה אינו אלא ימין כדי נסבה
ור"ע.
ואין מותריהן
והוא הדין דאפי' שאר
חולין במעי אמן והא דתניא בריש
האי וזבחת פסח
אשם מה אשם עצמותיו מותרין אף כל
ו
בעלי חיים בשריפה
זבחים מותרין כדאמרי'
בהמה המקשה מה חלב
(ב) רש"י
במס' פסחים אבל העצמות
רש"י כת"י
עצמותיו מותרין ור"ע האי 5 וזבחת פסח
❖
מבשר
והגידים ישרפו לששה עשר.
ושתי כליות האמורין באשם מוצא
נ)
בהדיא כתיב בהו. אי שלמי
מאי
ואמרי' הני עצמות היכי דמי
מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל
צבור. בקדש הקדשים תאכלנו
אי דלית בהו מוח לשדינהו
דמשמע דקדוש כשאר בשר בר מהקרבה ההוא תנא סבר במעי
כל זכר (בכהנים) יאכל אותו.
אלמא דעצמות מותרין: אף
גליון הש"ס
כל אפילו עולה עצמות
אמן הן קדושים ולכך איצטריך קרא למעט חלב ושתי כליות:
גמ' משלו ולא משל
מותרין כדאמרי' במסכת
מה
שלמים מפגלין כו'. בסוף פרק שני דזבחים איכא
מעשר.
זבחים פרשו אפי' הן בראש
ס) מה חטאת
❖
המזבח ירדו ושריין אפילו
תנא דדריש לה מדכתיב ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו
מקדש בבלוע.
לקתתא דסכיני: לר' עקיבא.
ע)
מה שלמים מפגלין ומתפגלין כו' וכן בפרק ב"ש דריש לה
דנפקא ליה (מדפסח) [דדבר
אף כל מקדש בבלוע.
שבחובה אינו] בא (אלא) מן
לעזי רש"י
נמי מהאי קרא מה שלמים מיוחדין שיש להן מתירין בין לאדם
מה אשם
החולין מחטאת האי וזבחת
בין למזבח מפגלין ומתפגלין כו' פירש בקונטרס מפגלין את הנסכים
אין שפיר ושליא קדוש בו.
כורשטריי"ט,
פסח מאי דריש ביה:
אף כל.
טראשטיש"ט
אם חישב בזבח ובחנם דחק דהוה מצי למימר שהדם מפגל את
❖
[טרישטריש"ט]. מחלחל.
ודנין אפשר.
הבשר ובשר עצמו מתפגל: מה חטאת אינה באה אלא מן החולין
❖
משאי אפשר.
כו'. תרתי דריש מחטאת דכבר דריש נמי מה חטאת בבלוע מקדשת:
כדי נסבה. בסוף דם חטאת מסיק ואיבעית
מוסף רש"י
פ)
שיטה מקובצת
מה מילואים כו'. צ)
אימא סבר לה כר"ש דאמר אצבע לא בעיא כהונה כהונה בעיא
הובא בסוף המסכת
ואין בעלי חיים מותריהן בשריפה.
א] כתיב בהו: ב] חטאת מה
אצבע אבל בפ"ק דחולין לא מסיק אלא ההוא שינויא
אף כל. מותריהן.
(זבחים דף צח): ג] משל
ק) ואין בעלי חיים מותריהן
לחודיה ונראה דלמ"ד דבר הלמד בג"ש אינו חוזר ומלמד
צבור ולא משל: ד] יותר
בשריפה.
מבשר: ה] מקומן דאמר:
בהיקשא צריך לומר כדי נסבה דאצבע דחטאת גופיה יליף בגזירה
ר)
מה שלמים מפגלין.
ו] דגמרי מאשם עכ"ל
שוה ממצורע דהיינו ימין לעיל בפ"ק ובפרק שני דזבחים
ומתפגלין. אף כל כו'.
הקונטרס משמע מתוך
ש)
ת)
פירושו דדוקא חלב ושתי
ואם כן לא מצי למילף מהיקש שאר קרבנות מחטאת:
מנחה מקדשת בבלוע.
כליות הוא דאין קדושים
מה אשם עצמותיו מותרין. לעשות מהן כלים אני שמעתי שהרי
א)
ליקרב אבל ולדות גופן הן
נאכל לכהנים ונותר בעצמות לא שייך אלא בדבר הנאכל אף
וליתא [וכן משמע כו']:
ואיצטריך למיכתב כו'. קדיר.
כל ואפילו עולה ומבעי ליה הא נמי מחטאת הוה מצי למילף ונראה
מה חטאת אינה באה אלא מן החולין. וביום.
ב) ובידו הימנית. ג)
בעיני דמלו יהיה יתירא נפקא ליה באשם דכתיב ביה לכהן אשר
יכפר בו לו יהיה כך פי' בקונטרס בסוף דם חטאת
מה אשם עצמותיו מותרים.
וקשיא דבההוא קרא כתיבי חטאת ואשם בפרשת צו את אהרן כחטאת
ד)
כאשם תורה אחת להם הכהן אשר יכפר בו לו יהיה ובעולה נמי
כתיב בקרא דבתריה עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה
אף כל.
ועוד דרשינן בפרק המזבח מקדש נאמר לו יהיה בעולה
ה)
ונאמר לו יהיה באשם מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמותיה
כ)
מותרין וקאמרינן התם מופני דאי לא מופני כו' אלמא ממשמעות
ורבי עקיבא.
לו יהיה דריש ולא מיתורא ושם פי' בקונט' דפשיטא ליה באשם משום
האי וזבחת פסח.
דאף בשרו מותר ואי משום נותר דבשריפה לא שייך נותר אלא במידי
דבר אכילה כדכתיב והנותר מבשר הזבח ובפרק כיצד צולין מוכח בהדיא דאין נותר בעצמות וכאן פי' בקונט'
דהא דפשיטא ליה באשם טפי
משאר קרבנות הנאכלין משום דכתיב
באשם
הוא לאחר הקטרת
אימורין דמשמע הוא אשם
מקדש :
ואין עצמותיו אשם
וצריך לדקדק
למה
לי תרי
קראי
לעצמות היקשא
דהכא
וגזירה
שוה
דלו יהיה
בפרק
המזבח
ושלמים