פג:
התודה היתה
באה
פרק שמיני
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושלמים
מאי עביד ליה. ח)
מחמת פסח לכל מצות שלמים. פי' בקונטרס
הבאים
א)
נב א
מותר הפסח.
ב)
חגיגת ארבעה עשר וכן בסוף כל
ג) ד)
הפסולין גבי תודה שנאכלת ליום ולילה קאמרינן מנין
ה)
(ג)
לדבר הבא מן הצאן ומן
נג ב
לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח תלמוד לומר שלמיו ופי' בקונטרס שלמי
הבקר.
אם מן
הצאן קרבנו לזבח שלמים.
פסח חגיגת ארבעה עשר וקשה
ו)
נד ג
ז) ח)
ואמר אבוה
דבפסחים פרק אלו דברים
מאי עביד ליה מבעי ליה לכדרב נחמן
א ד
דשמואל וכו' דבר הבא מן הצאן.
דריש מקרא בהדיא דחגיגת ארבעה
דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מנין
ט)
א
א]
כשב לרבות פסח לאליה.
י) כ)
ב ה
עשר נאכלת לב' ימים ולילה א' והא
למותר הפסח שקרב שלמים שנאמר וזבחת
1
ל) מ)
ש)
דכתיב בפרשה ובשר תודת
נ) ס)
ג ו
פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא
זבח שלמיו (מרבי חגיגת י"ד לשני
ע)
אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר הפסח
פ) צ) ק)
ד ז
ת)
ימים ולילה אחד) ושלמים הבאין
ט)
ר) ש)
יהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר והא
י) כ)
מחמת פסח ליום ולילה ונראה דודאי
ת)
ה ח
❖
א)
מהכא נפקא מדאבוה דשמואל נפקא דכתיב
שלמי פסח דכל הפסולין היינו מותר
❖
הפסח כי ההוא דתורת כהנים
אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים ואמר
ב)
2 (א)
ובפסחים בפרק האשה
תורה אור השלם
אבוה דשמואל דבר הבא מן הצאן יהא לזבח
גבי חמשה א) שנתערבו פסחיהם
שלמים ואכתי מהכא נפקא מהתם נפקא
1. וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ
הגהות הב"ח
דקאמרינן ונייתי מותר הפסח דנאכל
ל)
ושלמים הבאין מחמת
צֹאן וּבָקָר בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר
והתניא כבש לרבות את הפסח לאליה
ב
(א) גמ' ואם
יִבְחַר יְיָ לְשַׁכֵּן שׁמוֹ שָׁם:
הפסח. כשהוא אומר
ליום ולילה ובפ"ק דראש השנה
(ב) במשנה
דברים טז ב
כשהוא אומר אם כבש להביא פסח שעברה
ואם עזו] . (ד)
קרי למותר הפסח שלמי הפסח
מכמס וזינוחא
2. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ
שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח לכל
(ג) רש"י
ב]
לְזֶבַח שְׁלָמִים לַיְי זָכָר אוֹ
דחשיב פסח גבי בל תאחר ופריך
יהא
וצריכי.
נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ:
מצות שלמים שיטענו סמיכה ונסכים ותנופת
ג
פסח זימנא קביעא ליה כו' ומשני
ויקרא ג ו
(ד) ד"ה
3. וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת
חזה ושוק כשהוא אומר ואם עז הפסיק הענין
מאי פסח שלמי פסח (שלמי פסח)
חד לעברה זמנו. לא עברה זמנו
לעיל גבי ואם
בִּכּוּרִים לַיְיָ אָבִיב קָלוּי
ס"ד אמינא הואיל ומחמת פסח קאתו
ולא שנתו. ז]
לימד על העז שאינה טעונה אליה תלתא
מן הצאן כו'
בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְריב
(ה) ד"ה
כו' ועל כרחין לאו היינו חגיגת
אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ:
קראי כתיב חד
לעברה זמנו ועברה שנתו
שבעלייה
ויקרא ב יד
❖
ארבעה עשר דכיון דקתני פסח לא
4. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאÇ וּ
וחד לעברה זמנו ולא עברה שנתו וחד ללא
דחזי לפסח שני.
שביק מותר הפסח דמיקרי פסח
לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי
אימא לא.
עברה זמנו ולא עברה שנתו וצריכי דאי
עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינה חָמֵץ
טפי דהיינו פסח ממש ומוקי לה
דאפילו לפסח ראשון נמי חזי
גליון הש"ס
תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַיְיָ:
אשמעינן עברה זמנו ועברה שנתו משום
בחגיגת ארבעה עשר ומיהו שלמים
ויקרא כג יז
אימא לא.
רש"י ד"ה כל הארצו' וכו'
5. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
דאידחי ליה לגמרי אבל עברה זמנו ולא
הבאין מחמת פסח דשמעתין על כרחין
הדרן עלך התודה היתה באה
ועבר הירדן.
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תבֹאוּ אֶל
כל הקרבנות. אלפא
עברה שנתו דחזי לפסח שני אימא לא ואי
לאו היינו מותר הפסח דכבר תנא
הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לכֶם
לסלת.
וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ
ליה ובפרק מי שהיה טמא
אשמעינן עברה זמנו ולא עברה
שנתו
וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית
❖
פי' בקונטרס דהיינו תמורת פסח
דאידחי ליה מפסח ראשון אבל לא עברה
קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:
ויקרא כג י
עצמו ואע"ג דדרשינן התם הוא קרב
זמנו ולא עברה שנתו דאפילו לפסח ראשון
6. עַד מִמָּח¢ רַת הַשַּׁבָּת
ואין תמורתו קריבה הא מוכח התם
מוסף רש"י
נמי חזי אימא לא צריכא:
הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים
דכל היכא דפסח קרב גם תמורתו
יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה
כל
❖
❖
חֲדָשָׁה לַיְיָ: ויקרא כג טז
הדרן עלך התודה היתה באה
הובא בסוף המסכת
קרב ובריש ב"ש בזבחים
הארצות. $
דקדקתי: חד לעברה שנתו וזמנו.
אלא מכאן היו
כל
מביאין.
שיטה מקובצת
רבינו גרשום
קרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ
ד
הוא הדין שנתו בלא זמנו ואע"פ
גמ' מן העלייה. (ה)
ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ
שבשעה שהקדישו לא היה ראוי לפסח
ה
מנין למותר הפסח. שאם
א] מנין למותר. (זבחים דף ז
ח] והא אפיקתיה.
הפריש פסח ואבד והפריש
ע"ב ודף ט ע"א): ב] ושלמים
דכשיגיע זמנו תעבור שנתו ואפילו
מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן
ו
אחר תחתיו ואח"כ נמצא
הבאים מחמת הפסח. פרש"י
מפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי
ט] שמעת מינה
הראשון זה הוא מותר ומנין
החדש ומן הארץ וכולן אינן באין אלא מן
חגיגת י"ד וקשה [דהא
ז
שיקריב שלמים: לדבר הבא
אמרינן] בפרק כל הפסולים
שנים תורת שלמים עליו כדתנא במי
תרתי.
מכניס
המובחר ואיזהו מובחר שלהם
(ב) ג]
מהצאן ומן הבקר. היינו
(דף לו ע"א) מנין לרבות
שהיה טמא ירעה עד
שלמים דבר הבא מן הצאן.
שלמי נזיר ושלמי פסח כו'
וזטחא אלפא לסלת שנייה להן עפוריים
זהו פסח: כשב לרבות את
שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים:
עד שלמיו ואם איתא
והכתיב ראשית.
בבקעה כל הארצות היו כשרות אלא מכאן
הפסח. דבא מן הכבשים:
דשלמים הבאים מחמת
הדרן עלך התודה היתה באה
לאליה. דגבי כשב כתיב
הפסח היינו חגיגת י"ד
שתהא חדשה לכל
היו מביאין: גמ' מתני' דלא כי האי תנא
כל קרבנות: מן החדש ומן הישן.
אליה: ושלמים הבאים
[כמאן] אתיא הך ברייתא לא
המנחות.
מחמת פסח. היינו מותר
כרבנן ולא כבן תימא דפליגי
דתניא ד] עומר הבא מן הישן כשר שתי
פי' בקונטרס במנחות קאמר
הפסח: לימד על העז על
בפסחים בפרק אלו דברים
ונראה דשייך נמי בזבחים כדאשכחן
הלחם הבאות מן הישן כשרות אלא שחיסר
עד כאן לא
הפסח הבא מעז שאין טעון
[דאי כרבנן] הא סבירא להו
אליה כעז. הפסיק הענין
כל חגיגת י"ד נאכלות לשני
פליגי.
במעשר בהמה ב) אלא דהוה ליה
מצוה עומר דכתיב תקריב את מנחת בכוריך
3
למעט מאליה: וצריכי הני
ימים ולילה אחת ואי כבן
רש"י כת"י
למיתני חוץ מבכור ומעשר דאין באין
תלתא קראי למילף דמותר
תימא לא מכאן נפקא לכך
ואפילו מן העלייה שתי הלחם דכתיב
פסח קרב שלמים: אבל
נראה לפרש שלמים הבאים
מחוצה לארץ כדתנן בתמורה פרק
למותר הפסח.
ממושבותיכם תביאו ולא מן חוצה לארץ
עיברה זמנו. זמן שחיטה
מחמת הפסח היינו מותר
4
לדבר הבא מן
אלו קדשים ובתוספתא
ולא עיברה שנתו דחזי
הפסח ונפקא ליה מהני
הצאן ומן הבקר.
ממושבותיכם ואפי' ח מן העלייה הא אפיקתיה
לפסח שני בי"ד אייר אימא
תלתא [קראי] כמו עברה
תניא כל קרבנו' הציבור והיחיד
לא יהא קרב שלמים: אבל
שנתו ולא עברה זמנו:
אמר קרא תביאו ואפי' מן העלייה והאי מיבעי
באין מארץ וחוצה לארץ אפילו מבין
לא עיברה לא זמנו ולא
ג] שלהם מכמים וזינחא
ליה שכל שאתה מביא ממקום אחר הרי
דבר הבא מן הצאן.
העובדי כוכבים חוץ מבכור ומעשר
שנתו. כגון דאבד זה
אלפא לסולת שניה להן
יהא לזבח
והפריש אחר תחתיו ושחטו
עפריים: ד] דתניא תימה
הוא כזה א"כ ליכתוב קרא תביא מאי תביאו
שאין באין אלא מן הארץ ואין באין
שלמים.
ונמצא הראשון ועדיין לא
דלמא מתניתין לכתחלה ואם
אלא מישראל ובההיא בבא לא תני
ש"מ תרתי והכתיב ראשית למצוה הכתיב
עיברה זמנו זמן שחיטה
הביא כשר וי"ל דא"כ הוי
5
דאפי' לפסח ראשון נמי חזי:
ליה למתני בהדיא כמו
כבש לרבות את
חדש וישן אבל בתר הכי תני כל
חדשה האי מיבעי לי' לכדתניא רבי נתן ור'
6
אית דמפרש לא עיברה זמנו
בסיפא גבי בית הזבלים ובית
הפסח לאליה. מ)
המנחות באות מארץ ומחוצה לארץ
ולא שנתו דמתו בעלים
השלחים אין מביאין ואם
ה] עקיבא אמרו שתי הלחם הבאות מן הישן
קודם שחיטתו דאפי' לפסח
הביא כשר א"נ משמע חדש
ומן החדש ומן הישן חוץ מן העומר
כשרות ומה אני מקיים חדשה שתהא חדשה
ראשון חזי אימא לא יקרב
דומיא דארץ דהתם דיעבד
ושתי הלחם שאין באין אלא מן החדש
שלמים קמ"ל:
נמי לא: ה] ר' נתן ור' יעקב
לכל המנחות ע"כ לא פליגי אלא בחדש
סליק פירקא
אמרו: ו] עז הפסיק הענין
ומן הארץ וכולן אין באין אלא מן
ואפי' מן העלייה. מחיטין
והשאר נמחק: ז] ולא שנתו.
אבל
המובחר שנאמר וכל מבחר
ישינים שבעליה:
גליון וי"מ עברה זמנו ולא
נדריכם: עפריים. עיר היא בדברי הימים וילכוד אביה
נ)
והאי תביאו מבעי ליה
שנתו דמתו בעלים קודם
ס)
כדאמרי' בפירקין דלעיל
שחיטה דאפי' לפסח ראשון
את עפריים: מתני' דלא כי האי תנא. דאינן באין לאו לכתחילה
שכל מה שאתה מביא
חזי. כך פי' הרגמ"ה:
כשהוא אומר אם כבש.
משמע חוץ מהנך דתניא לא יביא ואם הביא כשר: והא כתיב
ממקום אחר כזה: שתהא
ח] ואפי' מן: ט] תיבת ואפי'
חדשה. כלומר שיקריב שתי
נמחק:
חדשה. אלמא שנה לעכב ולכך לא משני הכא למצוה כדמשני גבי ראשית:
ושלמים הבאים מחמת הפסח.
הלחם קודם לכל המנחות
שומרי
שיביא מן החדש אבל שתי
ע) כשהוא אומר. פ) הפסיק
הלחם אפילו מן הישן: עד
הענין. לימד על העז שאינה טעונה אליה.
כאן לא פליגי תנא דמתניתין
תלתא קראי. לעברה זמנו. וחד ללא עברה זמנו ולא שנתו.
ותנא דברייתא אלא בחדש:
משום דאידחי ליה. אימא לא. דאפי' לפסח ראשון נמי חזי אימא לא.
הדרן עלך התודה
מן
החדש ומן הישן. מכמיס וזינחא. אלפא לסולת.
כופריים. כל הארצות. גמ' תקריב. ואפי' מן
צ)
העליה.
והא אפיקתיה. שכל שאתה מביא ממקום אחר. והכתיב
ראשית. ק) ר)
והא כתיב חדשה. שתהא חדשה לכל המנחות.
לא פליגי.