כל
קרבנות
הצבור
פרק
תשיעי
מנחות
פד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שומרי
אבל בארץ לא פליגי. ומה אני
ספיחים בשביעית. וא"ת היאך עומר
בא מן המשומר
א) ב)
ו א
מקיים וכי תבואו. קסבר חדש בחוצה לארץ.
ג)
הא בעינן ממשקה ישראל ובסוף יבמות
ד) ה)
ז ב
מוכח דאסור
גבי עובד כוכבים שהיה מוכר פירות
ו)
ט) ז] י) דמושבותיכם.
ז)
ח ג
בשוק ואמר פירות הללו של
ערלה הן של עזקה הן של נטע רבעי
❖
הן לא אמר כלום ופי' בקונט' בשם
ח)
ט ד
ט)
רבותיו של ערלה הן פירות נטיעות
אבל בארץ לא פליגי דעומר ושתי הלחם
י) כ)
ח] כ)
הן וישנן משובחים מפירות אילן זקן
מארץ אין מחוצה לארץ לא כמאן דלא כי
שיטה מקובצת
ל)
ל) מ)
של עזקה הן מפרדס מעוזק וגדר
האי תנא דתניא א] ר' יוסי בר רבי יהודה
נ) ס)
א] ר' יוסי בר רבי יהודה
לו ק) סביב והיא שנת שביעית לא
ע)
אומר עומר בא מחו"ל. גליון
אומר עומר בא מחוצה לארץ ומה אני
נוטלין שכרן מתרומת
אמר כלום לאוסרם על כך אלא הלך
פ)
כתב ר"י בתשובה דבתבואה
הלשכה.
מקיים כי תבאו אל הארץ שלא נתחייבו
צ)
1
הנשרשת לאחר העומר כמו
אחר הרוב שזה משקר ולהשביח מקחו
ק)
לאחר ששה עשר אסורה מן
בעומר קודם שנכנסו לארץ וקסבר חדש
מתכוין וכן בנטע רבעי להודיע
ר) ש)
התורה לקוצרה דחו"ל הוי
ת)
בחוצה לארץ דאורייתא היא ב] דכתיב
שפיר ממקום שאתה מביא
שפירות נטיעה הן והקשה בקונטר'
לאכלה ולא לשריפה.
דקיי"ל כר' יוסי בר' יהודה
רחמנא אמר.
מה איסור יש כאן אם עבר זמן
ממושבותיכם כל מקום שאתם יושבין
וכרבנן דבי רב אשי דאמרי'
ואת אמרת תיבטל.
הביעור לא שנא מן המשומר ולא
לעיל בפ' ר' ישמעאל דלא
משמע וכי תבאו זמן ביאה היא וכיון
אכלי עד צפרא דשיבסר
שנא מן המופקר אסורין וקודם
א)
דאורייתא היא אקרובי נמי ג] מקריבין:
דסברי חדש דחו"ל
לייתי מדאשתקד.
הזמן אלו ואלו מותרין ופי' דהאי
דאורייתא אמנם (מותר
בעינן כרמל.
תנן התם שומרי ספיחין בשביעית נוטלין
א
ב)
לקוצרו ולהביאו לבית דע"ג)
עזקה שם עיר שבא"י כדכתיב
ולייתי מכרמל דאשתקד.
כתב דמותר להערים למכור
שכרן מתרומת הלשכה רמי ליה רמי בר
ויכם עד עזקה ופירותיה
לעובד כוכבים עד לאחר
❖
חמא לרב חסדא תנן שומרי ספיחין
קצירה ואז מותר אח"כ אף
ד]
משובחים ואם היה עובד כוכבים זה
איתמר רבי יוחנן אמר.
להכניסם לבית [דאע"ג] דאין
בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה
בחוצה לארץ ומשבח לאמר מעזקה
גודשין של בית העמקים
רבי אלעזר אמר.
היינו טעמא דהתם אין הפסד
תורה אור השלם
ורמינהו לאכלה ולא לשריפה א"ל רחמנא
הבאתים אין חוששין לומר אמת דבריו
2
מ)
להמתין בגדיש עד לאחר
ושמא לא נתעשרו וישראל מכרם לו
אמר לך לדורותיכם ואת אמרת תיבטל
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
העומר אבל הכא אם יהיו
3
ט]
שם כל ימות החורף יפסיד
אלא להשביח מקחו אומר כן ובערוך
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תבֹאוּ אֶל
אמר ליה ומי קאמינא אנא תיבטל לייתי
הכל והר"ם מפרש דלרבי
הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לכֶם
פירש של עזקה פירות שביעית
מדאשתקד בעינא כרמל וליכא ולייתי
יוסי נמי שרי לקצור בחו"ל
וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ
שנחרשו בשביעית כלומר לא תהא
דהא דאמרינן ממקום שאתה
וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית
אלמא משום בכורים
מכרמל דאשתקד אמר קרא כרמל תקריב
4
מביא אי אתה קוצר [הא]
קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן:
סבור שבשדה בור גדלו אלא נחרש
הוא.
אמרינן בקדושין דהוי מצוה
ויקרא כג י
בעינא כרמל בשעת הקרבה וליכא איתמר
יפה ונעזק כמו ויעזקהו
2. וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכם
התלויה בארץ ונפקא לן
רבי יוחנן אמר כרמל תקריב ר' אלעזר אומר
מקרא בקדושין דמצוה
לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ
וכן עוזק תחתיהן של זיתים דלקמן
התלויה בארץ אינה נוהגת
וְלַאֲמָתֶךָ
וְלִשְׂכִירְךָ
ראשית קצירך ראשית קצירך ולא סוף
פי' חופר ומשליך אבנים
אלא בארץ דהא איסור
וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ:
רש"י כת"י
ויקרא כה ו
אכילת חדש בחו"ל נפקא לן
ועל ויעזקהו דקרא פירש דיש מפרשין
קצירך מותיב רבה 4 ואם תקריב מנחת
3. וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל
ממושבותיכם דכתיב גבי
וקא סבר [חדש בחוץ] לארץ מדאורייתא.
ר)
הסביבו גדר כטבעת תרגום עיזקא
בכורים במנחת העומר הכתוב מדבר
אכילה ולחם וקלי וכרמל לא
לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם
וממושבותיכם.
תאכלו בכל מושבותיכם עד
ורבינו תם מקיים פירוש רבותיו
הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת
נ)
מהיכן היא באה מן השעורים אתה אומר
ב
עצם היום הזה בכל מקום
קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת
ס)
כל מקום יושבים משמע וכי תבואו
דעזקה לשון גדר כמו ויעזקהו ויסקלהו
שאתם יושבים וגבי קצירה
מן השעורים או אינו אלא מן החיטין רבי
עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל
אל הארץ.
וכן בית יעזק היתה נקראת דתנן בר"ה
מֹשְׁבֹתֵיכֶם: ויקרא כג יד
לא כתיב ממושבותיכם:
ע)
אליעזר אומר נאמר אביב במצרים ונאמר
4. וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת
ב] תיבת דכתיב נמחק: ג] נמי
5
ובתוספתא נמי
מקרבינן: ד] רמי ליה רמי
בִּכּוּרִים לַיְיָ אָבִיב קָלוּי
אביב לדורות מה אביב האמור במצרים
4
גרסינן עזק כלומר פירות משומרים
אקרובי נמי מקרבינן.
ב"ח לר"ח לאכלה ולא
בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל תַּקְריב
שומרי ספיחין.
לשריפה א"ל רחמנא אמר
שעורים אף אביב האמור לדורות אינו בא
אֵת מִנְחַת בִּכּוּרֶיךָ:
ואסורין בשביעית כדדרשינן בתורת
ויקרא ב יד
לדורותיכם ואת וכו' והשאר
אלא מן השעורים רבי עקיבא אומר מצינו
כהנים את ענבי נזיריך לא תבצור
5. וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה
נמחק: ה] השעורין וצבור
לאכלה.
מביא חובתו מן החיטין מה
נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב
מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה
[ולא] לשריפה.
יחיד שמביא חובתו מן החיטין ומביא חובתו
יחיד מביא חובתו מן החיטין
וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל:
❖
כרמל תקריב.
בוצר מן המופקר ש) ואמרינן בפרק
מן השעורין ה] ואף ציבור מביא חובתו מן
שמות ט לא
ומביא חובתו מן השעורין
ר' אלעזר [אומר].
אף צבור שמביא חובתו מן
לולב הגזול במה דברים
החיטין ומביא חובתו מן השעורין אם אתה
החיטין מביא כו': ו] אומר
אמורים בלוקח מן המופקר אבל
פ)
עומר בא: ז] וממושבותיכ':
מוסף רש"י
אומר מן החיטין לא מצינו ציבור שמביא
ו]
[ולא] סוף.
בלוקח מן המשומר אפילו בכחצי
ח] אסור אפילו בחו"ל חדש:
שומרי ספיחים.
חובתו מן השעורין ד"א אם אתה אומר עומר
ט] קציר האי אות ד' נמחק:
איסר אסור ובקונט' פירש שם כיון
י] למה לי ועוד י"ל כי (עבדי)
אביב.
בא מן החיטין אין שתי הלחם ביכורים אלמא
דחשוד לשמור חשוד להניח דמים לאחר
[השומרים] היו מודיעים
צ)
יחיד מביא חובתו מן
(ב"מ קיח.) אין מביאין
לעם (שהיו) [שהם] של
משום ביכורים הוא תיובתא תנן התם אין
החיטין. וחובתו מן השעורין.
הביעור וקשה לפי' דאם הוה חשוד
ג
ביכורים חוץ מז' מינים.
(שביעית) [הקדש] ומתוך כך
צבור מביא חובתו מן החיטין.
אפי' מן המופקר נמי ועוד קתני
מביאין ביכורים חוץ
משבעת המינין ולא
היו בדילין מליקח ממנה אבל
ד
אלמא.
לא היו מוחים בידם למי
התם הפיגם והריבוזין כולם נלקחין
מתמרים
שהיה רוצה ליקח וכה"ג לא
מכל אדם בשביעית לפי שאין כיוצא
הי' משומר עוד י"ל דדוקא
משבעת המינין.
ענבי נזירך אבל לא של
בהן נשמר ואי טעמא משום דחשוד להניח דמים אחר הביעור אפי'
הקדש דשל הקדש מותר
הני נמי אלא ודאי משומר אסור באכילה וא"כ היכי שריא הכא
אפי' מן המשומר. תו"א:
יא] שביעית דאי אפשר שלא
להביא עומר מספיחים המשומרים הא בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואין לומר משום דכתיב לדורותיכם כדבסמוך דהא
יביאו עומר בכל שנה אבל
יכול להביא מן המופקר ת) ויש לומר דמדאורייתא בצירה דווקא אסור אבל באכילה שרי דקרא בתורת כהנים בבצירה מיירי ולא
בכור אפשר שלא יולד בכור
א)
י]
באכילה ובפרק קמא דמועד קטן נמי אמרינן מכדי זמירה תולדה דזריעה היא זמירה דכתב רחמנא למה לי ועוד יש
לישראל בשביעית וכן חלה
אפשר שלא יהיו לישראל
❖
לפרש דשומרי ספיחים דהכא לא היו מונעים בני אדם מליקח אבל היו מודיעין להן והם פורשין מאליהן אי נמי קצירך ונזירך אמר רחמנא
עיסה [החייבת בחלה]
(פסחים נג.)
דידך אין ולא של הקדש ומהאי טעמא שריא קצירה אי נמי קצירה שרי משום דכתיב לדורותיכם דהא אפי' שבת דחי לר' אלעזר בר'
בשביעית תימה ונילף א)
משתי הלחם כו' [אא"ה
שמעון דסוף פרק ר' ישמעאל וא"ת ולר"ע דאמר ספיחין אסורין הא בעינן ממשקה ישראל לאו פירכא היא
לפ"ז צריך למחוק מדברי
רבינו גרשום
דבשאר שנים נמי לאו ממשקה ישראל הוא ושרייה רחמנא דאמרי' בפ"ק משום דמצוותה בכך שאני בשביעית נמי לר"ע הרי מצוותה
התוס' וניחא נמי שתי
בכך ב) : רחמנא אמר לדורותיכם ואת אמרת תיבטל. הקשה רבינו תם דאמרינן בסוף פ' קמא דבכורות בהמת
אבל בארץ לא פליגי. דצריך
עכ"ח.]: יב] (ר"א) [ור"י
ולא מחוצה לארץ:
נמי]. לאו מבכורים קא דריש
שביעית פטורה מן הבכורה לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ופריך מהאוכל מעיסת שביעית שלא הורמה חלתה חייב מיתה אמאי
דמושבותיכם דכתיב ולחם
אלא מכרמל וא"ת ומ"ט וכו'
וקלי וכרמל לא תאכלו בכל
וי"ל דתרי קראי כתיב [ואם]
כיון דאילו מיטמיא בת שריפה היא ורחמנא אמר לאכלה ולא לשריפה ומשני שאני התם דכתיב לדורותיכם ופריך וניגמר מיניה ומשני הכא
מקום שאתם יושבים
תקריב מנחת בכורים וכתיב
מעיקרא לאכילה הכא מעיקרא לשריפה והשתא אכתי נילף ממנחת העומר דמעיקרא לשריפה וי"ל מה לעומר שכן ציבור ודוחה שבת וטומאה
משמע. וכי תבואו לא
(וכי תקריב מנחת בכורים)
יא]
ועוד שאני עומר דמצותו בכך ולא מיקיימא מצותו אלא בשל שביעית וניחא נמי שתי הלחם הבאות בפני עצמן בשביעית למאן דאמר
ממעיט ליה לחוצה לארץ
[תקריב את מנחת ביכורך]
אלא זמן ביאה היא כלומר
חד למצוה וחד לעכב. תו"א:
דלשריפה קאתיין בפרק התכלת : בעינא כרמל וליכא. תימה ולר' יוסי בר ר' יהודה נייתי מחוצה לארץ
דאחר שתיכנסו אפי' בחוצה
ושמא הך ברייתא דלא כוותיה: אלמא דשתי הלחם משום בכורים הוא. דבכורים בעינן וה"ה לעומר דהא בכורים נמי
א)
לארץ אסור חדש קודם
הקרבת העומר וכיון
כתיב ביה והיינו כר"א וקשה לרבי יוחנן כך פירש בקונטרס ונראה דלתרוייהו פריך דהא רבי אלעזר יב] פירש טעמא משום דכתיב
דמדאורייתא אסור חדש
ראשית קצירך ולא סוף קצירך ואם תאמר ומאי טעמא הוי תיובתא לימא דחד למצוה וחד לעכב ויש לומר דתרי בכורים כתיב:
בחוצה לארץ אקרובי נמי
מקרבינן עומר מחוצה
שבח
לארץ: נוטלין שכרן
מתרומת הלשכה. לפי שהן הפקר ושומרין לפי שלא ילקטוהו קודם הבאת העומר כדי שיהא העומר בא מהן להקריב קומצו למזבח: והיכי קרב קומץ והכתיב לאכלה ולא לשרפה: לייתי מדאשתקד. מתבואה (שנלקטה לכל התבואות)
[שגדלו אשתקד]: בעינא תבואה שבשעת לקיטתה הויא כרמל רך ומלא: ולייתי מכרמל דאשתקד. מתבואה של אשתקד שנלקטה כשהיא כרמל: בעינא כרמל בשעת הקרבה וליכא: איתמר ר' יוחנן אמר משום הכי אין מביאין מכרמל
דאשתקד משום דבעינן כרמל תקריב. ר' אלעזר אמר משום דראשית קצירך אמרה תורה דבשעת הבאה ליהוי ראשית לקצירה ואי מביא מדאשתקד לא יביא בראשית הקציר שכבר נקצר הכל וסוף קציר שנה שעברה הוא בשעת
הבאה: אלמא משום בכורים הוא והיינו כר' אלעזר דאמר ראשית קצירך ותיובתא לר' יוחנן דאמר משום כרמל דכרמל יכול להיות מדאשתקד: