כל קרבנות
הצבור
פרק תשיעי
מנחות
פה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא לרבי יוחנן. א)
ועוד הביא רבינו שמואל מהא דתניא בתוספתא דשביעית הטומן
א)
יא א
ב) תנאי היא.
ב)
את הלוף בשביעית ר"מ אומר טומנו בעציץ כדי שלא יצמח ואע"פ
ג) ד)
יב ב
שאין ראיה לדבר זכר לדבר ונתתם בכלי חרס למען
ה) ו)
א"ל יוחנא וממרא.
ז)
יג ג
יעמדו ימים רבים ונראה
לר"ת דבשל חרס מהניא נקיבה אבל
ח)
יד ד
❖
בשל עץ אפי' נקוב לא מהני מידי
תבן אתה
ט)
טו ה
❖
וספינה דגיטין בשל חרס
מכניס לעפריים.
אלא לרבי יוחנן קשיא תנאי היא דתניא
ובנקובה ואין המים באין בה שהעפר
שבגג ושבחורבה מביא וקורא שבעציץ
א
שיטה מקובצת
נדבק ונעשה רגבים וסותם את הנקב
הגהות הב"ח
ושבספינה אינו מביא כל עיקר: וכולן אינן
אמר להם
א] למתא ירקא כו'. לעיר
והא דלא משני הכא גבי ספינה כאן
(א) גמ' שהן
שיש בה הרבה ירק שם באים
באות אלא מן המובחר כו': אמרי ליה
למתא ירקא ירקא שקול.
❖
בנקובה כאן בשאינה נקובה משום
כל העולם ליקח ורוב פעמים
יוחנא וממרא למשה תבן אתה מכניס
נמכר כל ירק שבאותה עיר
דהיינו שינויא דעציץ ורצה למצוא
מפני רוב הלוקחים ותמכור
לעפריים אמר להו אמרי אינשי א] למתא
מתני' לא מבית
בספינה חידוש אחר ועוד דמה שיכול
ירק שלך בטוב אף אני בא
מוסף רש"י
ירקא ירקא שקול: מתני' אין מביאין לא
לכאן לפי שהכל באים
להעמיד בספינה של עץ מעמיד
הזבל. ולא מבית
ב
אין מביאין.
לראות כשפים (ויבינו)
האילן.
משום דסתם ספינה לאו דחרס וניחא
מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא מבית
לא מבית הזבלים וכו'.
[ויבואו] לראות שלי הטובים
השתא בכל הנהו חמש מדות בכלי
משלכם ולפי דבריהם השיב
האילן ואם הביא כשר ג כיצד הוא עושה
❖
(פסחים יא.)
כיצד הוא עושה.
להם: ב] ראשונה ובשניה
חרס הוו כולהו בחרס דווקא דמדה
נרה שנה ראשונה ב] ובשנה שניה זורעה
זורעה: ג] ידו לתוכה: ד] עד
נרה שנה ראשונה.
של מוציא משקה וכונס משקה אשכחן
ש∆ י«נƒ פ∆ נ»ה: ה] ראשונה כו':
[זורעה] קודם לפסח ע' יום.
קודם לפסח שבעים יום והוא עושה סולת
ו] אלמלי: ז] והמנונרות.
רבינו גרשום
גבי חרס כדתנן בפרק בא סימן
כיצד הוא בודק.
[גירסתו] א) המבוצרות לכך
מרובה כיצד ד בודק הגזבר מכניס ידו
גמ' כרזיים.
כל כלי חרס שהוא מכניס
אלא לר' יוחנן דאמר אם
לשם עומר לפי שבוצרים
לתוכן עלה בה אבק פסולה עד שינפנה
הביא פירות שבעמקים
אותו בטוב לפי שרוצים
ג]
ד]
מוציא ויש שהוא מוציא ואינו מכניס
אלמלא שהן סמוכות לירושלים.
ושבהרים לא קידש והא
להביא תבואה יפה למצוה:
ואם התליעה פסולה: גמ' כיצד עושה נרה
ח]
ה
ואמרי' בגמרא מכניס פסול למי
הכא לדברי הכל קידש
ח] ההרים שבעמק: ט] לכך
היו מביאין
לדברי הכל מביא: תנאי היא
להביא מהם סולת הס"ד:
שנה ראשונה ה] איבעיא להו היכי קאמר
חטאת ופסול משום גיסטרא מוציא
דאיכא דאמר אין מביא כל
י] ירושלים. ולא נהירא
מהן. המודרמות.
כשר למי חטאת ופסול משום גיסטרא
נרה שנה ראשונה ושניה נרה וזורעה או
עיקר והוא הדין לתמרים
שאפי' תהא בדרומה יכול
שבהן החמה זורחת.
שבהרים
[ופירות
להיות בטוב שאין החמה
וכן מדות דמוציא זית ומוציא רמון
דלמא נרה שנה ראשונה ושניה זורעה בלא
המנונרות. ט] וזורעה
שבעמקי']: מכמס וזנוחא
זורחת עליה כגון שמשופעת
תנן במסכת כלים גבי כלי חרס אבל
קודם לפסח שבעים יום.
אלפא לסולת. מן המובחרים
נרה תא שמע דתניא אמר רבי יוסי אף חיטי
לצד צפון ונראה:
של עץ שיעורו לעולם כרימונים
ג)
מכולם להביא מהן סולת:
כרזיים וכפר אחים אלמלא סמוכות
ו]
(א)
א)
אלפא לסולת. כמו האלף
כדתנן
כל כלי בעלי בתים
שהיא ראש לכל האותיות
לירושלים היו מביאין מהן לפי שאין מביאין
סך ידו שמן
שיעורן ברימונים ומיהו לפי' זה נמי
כך אלו שנים ראש לכל
ומכניס.
את העומר אלא מן השדות המודרמות
המקומות להביא מהן
לא הוי דומיא דאינך שינויי דנקיט
סולת: אמרו יוחני וממרא
קתני מיהא ושניה
והמנונרות לכך שבהן חמה זורחת ומהן
ברישא ההוא דמביא וקורא ותחילה
ז]
ראשי המכשפים למשה תבן
חורש ושונה.
אתה מכניס לעפרים. כלומר
היה רגיל ר"ת לפרש דבשל עץ אפי'
חמה שוקעת כיצד עושה נרה שנה ראשונה
וליטעמיך.
עפרים שהוא מקום תבואה
נקיבה לא בעי דמתלחלח מן הקרקע
ושניה חורש ושונה וזורעה קודם לפסח
הרבה אתה מכניס לה תבן
והיא כולה מלאה תבן. כך
יותר משל חרס ונקיט השתא ברישא
רש"י כת"י
שבעים יום כדי שתהא סמוכה לחמה ועושה
לארץ מלאה כשפים אתה
ההוא דמביא וקורא כמו באינך
אלא לר' יוחנן קשיא.
מביא כשפים: אמר להו
קנה
זרת ושיבולת זרתיים וקוצר ומעמר
ולכולהו לישני דפרישית היה יכול לתרץ
אמרי אנשי למתא ירקא
ודש וזורה ובורר וטוחן ומרקד ומביא אצל
ירקא שקול. למדינה
כאן ספינה אספינה לא קשיא הא
שמוכרין שם ירק הבא ירק
תנאי [היא.
גזבר וגזבר מכניס ידו לתוכה אם עלתה בה
רבי יהודה הא רבנן אי נמי כאן
ששם מתקבצים הכל
לקנות: לא מבית הזבלים.
אבק אומר לו חזור ונפה אותה שניה משום
בגוששת כאן בשאינה גוששת והתם
שבגג. שבחורבה.
משדה שצריכה זבל: ולא
רבי נתן אמרו גזבר סך ידו שמן ומכניס לתוכה
בגיטין דפריך תני חדא המביא גט
מבית השלחים. משדה
שבעציץ ושבספינה אינו מביא כל עיקר.
שצריכה להשקות תדיר:
בספינה כמביא בא"י ותניא אידך
עד שמעלה כל
אבקה קתני מיהת חורש
יוחנא
ולא משדה שיש בה אילנות
כמביא בחוצה לארץ ומשני הא רבי
וממרא.
שהתבואה כחושה: כיצד
ושונה ולטעמיך מתניתין לא קתני שונה
הוא עושה לשדה שמביא
יהודה והא רבנן הוה מצי לשנויי כאן
ברייתא
ממנה סולת בשנה ראשונה
בשל עץ כאן בשל חרס א"נ כאן
נרה ומניחה כן ובשנה שניה
זורעה קודם לפסח ע' יום
בנקובה כאן בשאינה נקובה
ושמא יש לחלק דהתם נהי דהיכא
למתא ירקא ירקא
שכבר יש כח בחמה שזורחת
שקול.
דאינה גוששת לרבי יהודה מדחשיבא חוצה לארץ לענין מעשר
עליה: וכיצד בודק שלא יהא
מתני' אין מביאין.
ז)
ודחשיבא נמי חוצה לארץ לענין גט היינו משום דכיון דשם חוצה
אבק בסולת מכניס ידו וכו':
לא מבית הזבלים.
אילמלי שהן סמוכות הרבה
לארץ על המקום צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם ואע"ג דשכיחי
לירושלים והן עומדות בין
ולא מבית האילן.
וגמירי כדי שלא תחלוק במדינת הים אבל כשהיא גוששת לרבי
הרים בעמק כדכתיב
נרה. ובשניה זורעה.
ירושלים הרים סביב לה:
יהודה או לתנא קמא אפילו בשאינה גוששת כיון דשם ארץ ישראל
קודם לפסח שבעים יום. כיצד בודק.
היו מביאין מהן. לפי שהן
על המקום אע"פ שמחמת שאין הכלי ניקב ח) (כמו ספינה) אינו חייב
עומדים בדרום: מן שדות
עלה בה. אבק.
במעשר לא יחשב בשביל כך כחוצה לארץ לענין גט: תנאי היא.
גמ' ושניה זורעה בלא נרה.
המודרמות. שהן בדרום
שהחמה זורחת בהן כל
כרזיים וכפר אחים. אלמלי סמוכות לירושלים.
תימה אכתי קשיא לר' יוחנן מגג וחורבה ואין לומר דגג וחורבה
היום: המנונרות לכך להביא
ד)
מהן סלת. וזורעה קודם
לא דמיא למתניתין דהא בכולה שמעתין משמע דמגג וחורבה נמי
לפסח ע' יום שכבר קרבה
פריך מדקאמר קתני מיהא שבגג ושבחורבה כו' ועוד קאמר בשלמא
המודרמות.
היא להנץ בקרן מזרחית
לר"ש בן לקיש גג אגג לא קשיא משמע אבל לר' יוחנן קשיא:
דרומית וכשזורחת מושך
והמנונרות. ה) ומהם חמה שוקעת.
העמוד מיד לדרום וכל היום
אין מביאין כו'. בכל המנחות קאמרינן אע"ג דזורעה קודם לפסח
נמצא חמה בדרום: סך ידו
שבעים יום היינו משום עומר דהא קתני כיצד בודק הגזבר
שמן ומכניס בסולת דבהכי
בודק שפיר אם יש בה אבק
מכניס ידו לתוכה אי בעומר דווקא הוה ליה למימר שלוחי ב"ד
מידבק בה: קתני מיהא
שתהא סמוכה לחמה.
לכך אמרינן בגמרא אף חיטי כרזיים וכפר אחים משמע חיטי
ושניה חורש ושונה וזורעה
תפשוט מיהא מתני' דבשניה
ממש והיינו במנחות אף על גב דמסיים בה לפי שאין מביאין את
קנה זרת ושיבולת.
נמי נדה: ולטעמיך היכי
קתני מיהא ו).
העומר הכי קאמרינן כי היכי דעומר אין מביאין כך במנחות יש
תפשוט מתני' ולא קתני
ולטעמיך.
שונה:
לחזר אחר הסמוך לירושלים ותדע מדקתני ומעמר ודש ובעומר
לא שייכא דישה דהא תנן בקנים ובקולחות חובטין
אותו כדי שלא יתמעך ומיהו קצת נראה בחיטי כרזיים לאו חיטי ממש אלא עיר אחת ששמה חיטי כרזיים ומשום עומר דלא מישתמיט בשום
דוכתא דליבעי במנחות מן הקרוב לירושלים: מודרמות. פי' בקונטרס בדרומה של ירושלים י] ונראה לפרש דמיירי במשופעות
לצד דרום שאז חמה זורחת בהן יותר ואין לחוש באיזו רוח של ירושלים: וזורעה קודם לפסח שבעים יום. תימה דבפרק המקבל
תניא ר' מאיר אומר חצי תשרי מרחשון וחצי כסליו זרע [כו'] ר' יהודה היה מונה מתשרי ר"ש היה מונה ממרחשון
והשתא מאן מיקל בכולהו תנאי ר"ש וכולי האי לא מיקל דלא משיך זמן זרע עד שבט וי"ל דה"מ חיטין אבל שעורין משוך זמן
זריעתם עד אדר כדמוכח התם דפריך מהנך תנאי אר"ש בן לקיש דאמר זרעה ולא צמחה כל עידן זריעה זרע לה ואזיל ועד כמה
אמר רב פפא עד דאתו אריסי מדברא וקיימא כימה להדי רישייהו ופי' שם בקונטרס דהיינו לאחר תשעה שעות ביום קרוב לסוף העשירית
דכימה שהיא בזנב הטלה כדאמרי' בפ' הרואה קיימא להדי רישייהו בראש כל אדם דהיינו באמצע הרקיע שנראה לכל
ט) שגלגל קבועים בו י"ב מזלות וסדרן טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד ולעולם ששה עולין וששה יורדין
אדם כאילו על ראשו הוא והן יומי אדר
בניסן לעולם בתחילת
עמוד השחר
טלה
מתחיל לעלות ומאזנים
לשקוע
וב' שעות המזל
שוהה לעלות לאחר
ב' שעות
העולה גמר עלייתו
והשוקע