פו:
כל קרבנות
הצבור
פרק
תשיעי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גמ' שוין.
שוין למנחות. אבל למנורה אינן שוין דאין זך אלא נקי והראשון
א)
כט א
ב)
לעולם נקי ופירוש הקונטרס עיקר דאי כדפרישית מרישא
ג) ד)
ל ב
למנחות.
שמעינן הראשון למנורה והשאר למנחות: לא לאכילה אני צריך
יא] ט)
יב] י)
יכול יהא
כתית זך פסול למנחות.
לא ג
ולא לאורה אני צריך. יש מפרשים
מדנותן שולחן בצפון ומנורה
אם כן. מה תלמוד
לב ד
בדרום ולא לצד מערב ששם שכינה
לומר. מפני החיסכון.
ה) ו)
לג ה
❖
ז) ח)
לד ו
גמ' שוין והא אמרת
וליתא דלאו לאפוקי לצד מערב קאתי
ראשון למנורה והשאר
ט)
כ)
יג]
א)
וכי מימשכי נמי לצד מערב אפשר
למנחות אמר רב נחמן בר יצחק מאי שוין שוין
י)
כ) ל)
שינתן זה לצד צפון וזה לצד דרום
שיטה מקובצת
למנחות: אף א] [כל] המנחות היו בדין [וכו']:
מ)
ב) ומחצי הבית ולפנים היו מונחים
יד]
נ)
א] אף המנחות היו בדין כו'
תנו רבנן 1זך אין זך אלא נקי רבי יהודה אומר
ג)
כדאמר לקמן בפ' שתי הלחם
ס) ע)
שלחן
ותיבת כל נמחק: ב] יכול יהא
כתית אין כתית אלא כתוש יכול יהא זך
פ) צ)
ב]
כתוש זה פסול למנחות: ג] לי
ואיכא למ"ד מזרח ומערב ואיכא
בצפון ומנורה בדרום.
ק) ר)
[הכי גרסינן] וכי לאורה הוא
כתית פסול למנחות ת"ל ועשרון סולת בלול
שקופים
2
למ"ד צפון ודרום מונחין ופי' הקונט'
ש) ת)
צריך וקאי אאהרן וקאמר והלא
מבפנים.
א) ב)
בשמן כתית א"כ מה ת"ל למאור אלא מפני
כל ארבעים שנה כו' פי' שהרי
עיקר דדייק מדשולחן בצפון ומנורה
ג)
ענני כבוד היה בזכותו של אהרן
בדרום ומזבח היה באמצע שמע מינה
החיסכון מאי חיסכון אמר רבי אלעזר
וקשה שהרי אמר ג"כ וכי
ממנה
ד)
לא לאורה אני צריך ולא לאכילה דאם
לאכילה אני צריך משמע דקאי
התורה חסה על ממונן של ישראל 3 צו
היה מדליק.
אקב"ה ולכך נראה דקאי
הייתי צריך הייתי נותן מנורה סמוך
את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך
אקב"ה והלא כל ארבעים שנה
טו]
ה)
לשולחן כנוהג שבעולם:
הלכו לאורו של עמוד ענן:
אמר רבי שמואל בר נחמני אליך ולא לי
ו)
מחוץ לפרכת העדות יערוך כו'.
ד] שקופים מבחוץ ואטומים
מבפנים: ה] נר מערבי למ"ד
לא לאורה אני צריך: שלחן בצפון ומנורה
טז]
ג]
בפרק במה מדליקין
ז) ח)
לקמן בפרק שתי הלחם מזרח
בדרום א"ר זריקא אמר ר' אלעזר לא לאכילה
למערב היו מונחים מן הדין
גרסי' וכי לאורה הוא צריך והלא
ט)
האחרונה שהיא לצד מערב
אני צריך ולא לאורה אני צריך ויעש לבית
כל אותן ארבעים שנה שהלכו ישראל
4
ל)
י) כ)
קרויה מערבי אלא משום דאין
❖
מעבירין על המצות ובראשונה
חלוני שקופים אטומים תנא שקופין [מבפנים]
במדבר לא הלכו אלא לאורו כו' יח]
ד]
לא היה רוצה להתחיל דבעינן
יז]
ומפרש ר"ת דאאהרן קאי וכי לאורה
ואטומים [מבחוץ] לא לאורה אני צריך מחוץ
5
לפני ה' מכלל דאיכא חד נר
דלאו לפני ה' ולמ"ד מצפון
הוא צריך אהרן והלא כל אותן ארבעים
תורה אור השלם
לפרכת העדות באהל מועד עדות הוא לכל
מתני'
הלסטיון.
לדרום היו מונחים האמצעית
שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו
1. וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי
באי עולם שהשכינה שורה בישראל ואם
קרויה מערבי לפי שכולן היו
מעושן.
אלא לאורו של עמוד האש כדאיתא
מצדדין פניהם כלפי נר אמצעית
יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵליךָ שֶׁמֶן זַיִת
תאמר לאורה אני צריך והלא כל ארבעים
והיא היתה נוטה פניה ומאירה
זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נר
בברייתא דמלאכת המשכן מסתכל
לא מתוק.
כלפי מערב: ו] שמן כמדת
שמות כז כ
תָּמִיד:
שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא
מ)
ד)
בטפיח ורואה בו בחבית ורואה
2. וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמן
חברותיה: ז] ממנה היה מדליק
לאורו אלא עדות הוא לכל באי עולם
ובה היה מסיים. פ"ה בימי
כָּתִית רֶבַע הַהִין וְנֵסךְ רְבִעִית
ה)
מה שבתוכה ובתורת כהנים בפר'
שמעון הצדיק היה מטיב ששה
הַהִין יָיִן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחד:
מן הדליות.
שהשכינה שורה בישראל מאי עדותה אמר
אמור אל הכהנים גרסינן וכי צריכין
שמות כט מ
נרות שחרית ומניח נר מערבי
אלא מן הרגליות.
3. צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ויִקְחוּ
דולק עד בין הערבים והא
לנר והלא כל אותם ארבעים שנה
רבא זה נר מערבי שנותנין בה שמן
ה]
העבודים.
דאמרינן הטבת [חמש נרות
אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתית
שהלכו ישראל במדבר לא הוצרכו לנר
כנגד חברותיה וממנה היה מדליק
מ) לא היו כונסין אותו בחצבין
קודם להטבת] שתי נרות ובדם
ו]
ז] א
לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד:
ויקרא כד ב
התמיד דמפסיק להו ומוכח לה
שנאמר כי ענן ה' על המשכן ומיהו
גדולים.
ובה היה מסיים: מתני' מאין היו מביאין את
4. וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקפִים
במס' יומא [דף ל"ג ע"ב]
סוגי' דשמעתין משמע דאשכינה קאי
מלכים א ו ד
מקראי (ואין) [דאין] הטבה
אֲטֻמִים:
היין ח] ב קדוחים ועטולין אלפא ליין שניה להן
כדי שיהא ריחו נודף.
5. מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת
ו)
וקשיא דה"ל למימר כל העולם כלו
פחותה משנים ומשמע שכולן
בית רימה ובית לבן בהר וכפר סיגנא בבקעה
היו מטיבות שחרית קרא אניסא
בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהרֹן
לאורו של מקום היו הולכים:
[לא סמיך ואם] מצאו נר מערבי
רש"י כת"י
מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפנֵי יְיָ תָּמִיד
כל ארצות היו כשרות אלא מיכן היו מביאין
ממנה היה מדליק. כלומר ממנה
דולק היה נוטל פתילה ישנה
חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
❖
גמ' שוין והא אמרת ראשון למנורה והשאר
ויקרא כד ג
ומטיבה ונותן בה פתילה חדשה
אין מביאין ג לא מבית הזבלים ולא מבית
מתחיל ההדלקה שאותו
למנחות.
ומדליקה תחלה ואח"כ מדליק
השלחים ולא ממה שנזרע ביניהן ואם הביא
מדליק תחילה בערב ובו היה מסיים
כולן וה"ק ממנה היה מתחיל
שוין למנחות. לעזי רש"י
להדליק [ובה היה] מסיים
ההטבה בבוקר שאותו מטיב אחרון
כשר אין מביאין ט] הליסטיון ואם הביא כשר
להיטב כדפי' ולא נהירא דא"כ
נ)
לפי שבכל בוקר מוצא אותו דולק
טרייל"ש, טלטרייל"ש
אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין
(אינו) מסיים [אינו] דומיא
ד
[טריילי"ש]. גפן המוגבה על
דלהדליק ועוד מאי פריך בפ'
והשאר מוצא שכבה ופעמים שהיה
אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא
ה
כלונסאות.
במה מדליקין [דף כ"ב ע"ב]
דולק כל היום כולו ומדליק ממנו שאר
קנא"ש [קייני"ש]. כתמי
והא הכא כו' (וקשה) [וקשיא]
מבושל ואם הביא פסול ואין מביאין מן
❖
הנרות שבבוקר היו כולם כבות חוץ
עובש.
בין למ"ד משום [בזויי מצוה]
אין זך אלא נקי.
הדליות אלא מן הרגליות ומן הכרמים העבודין
בין למ"ד משום אכחושי מצוה
ו
ממנו ומטיבו שמנערו מן הדשן
ומאי פריך הרי כמו שהיה
ולא כונסין אותו בחצבין גדולים אלא
י]
כדכתיב בבקר בבקר בהיטיבו את
אלא כתוש.
מדליק נר מערבי מהפתילה
מוסף רש"י
יכול יהא
ישנה כמו כן היה יכול להדליק
בחביות קטנות ואינו ממלא את החבית עד פיה
❖
הנרות וגו' ונר מערבי שדולק כל היום
ס)
כל שאר הנרות ממנה [ולמה
כתוש זה פסול למנחות.
הובא בסוף המסכת
לערב היה מדליק ממנו שאר הנרות
כדי שיהא ריחו נודף
אינו מביא מפיה מפני
היה] צריך קינסא לכך פי'
א"כ. מה ת"ל למאור.
ריב"א ממנה היה מדליק ע"י
כך פי' בקונטרס וזה היה קודם שמת
קינסא ובה היה מסיים להדלקה
רבינו גרשום
מפני החיסכון.
שמעון הצדיק שהיה נר מערבי דולק כל היום כו' כדאמר בריש טרף
שהיה נוטל קינסא ומדליק מנר
שוין. דקתני והשני שבראשון
מערבי ומאותה קינסא היה
בקלפי כל ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק היה נר
מאי חיסכון. התורה חסה
והראשון שבשני שוין:
מדליק שאר הנרות ואח"כ היה
מערבי דולק מכאן ואילך פעמים דולק פעמים כבה והיה צריך ליתן
כו'. ע) פ)
והאמרת ראשון למנורה
מטיב נר מערבית ונותן (גבה)
והשאר למנחות דהשני
[בה] פתילה חדשה ומדליקה
בה שמן בשחרית שתהא דולקת עד הערב להדליק בה השאר והכי
בראשון אינו ראוי למנורה
ואע"ג דכתיב להעלות נר תמיד
תנן במסכת תמיד ז) פרק יט] ראשון אמר להן הממונה קמא
והראשון שבשני ראוי למנורה
שפיר קרוי תמיד כדאמרינן
אליך. ולא לי.
ח)
נכנס ומצא שתי נרות מזרחיות דולקות מדשן את השאר ומניח את
והיכי הוו שוין: שוין למנחות
בסוף שתי הלחם [דף צ"ט ע"ב]
שאם רוצה להשים הראשון
אם סידר הישנה שחרית
שקופים מבחוץ. ואטומים מבפנים.
אלו פירוש שתי נרות מזרחיות מניח עד לאחר דם התמיד כדנפקא
שבשני למנחות הרי הוא כשני
והחדשה ערבית קרינן בה
לן מקרא בפרק שלישי דיומא סידור מערכה משמיה דגמרא
שבראשון וישים: א"כ מה ת"ל
תמיד: ח] ¿ קרeח« ים ¿ «ועטeל«ים:
צ)
זך כתית למאור מפני החסכון
ט] מביאין אליוסטון כך גירסת
וקא סבר האי תנא כמ"ד לקמן בפרק שתי הלחם מזרח
דלמנחות לא בעינן זך כתית
הערוך ושמש נקרא בלשון יון
עדות הוא.
ומערב היו מונחין והדר קתני מצאו שכבה פירוש דהיינו לאחר שמת
דמנחות צריכין יותר שמן
אליוס עיין בערך אלייסטון:
נר מערבי.
מנרות: שולחן בצפון ומנורה
י] ולא היו כונסין: יא] שבראשון
שמעון הצדיק שלא היה הנס רגיל מדשנו ומדליקו מן הדולקין פירוש
ק)
כמדת
בדרום ומזבח בינתים לידע
חשיב: יב] כתוש זה פסול
ומשים חצי לוג שמן שתהא דולקת עד הערב להדליק ממנה את השאר
חברותיה. ר)
שלא לאכילה אני צריך ולא
למנחות: יג] כשרות אע"פ
לאורה שדרך בני אדם מנורה
שאינו כתית לפי: יד] למנורה
ואחר כך מדשן את השאר דהיינו הטבת חמש נרות ובפרק החלו
ממנה היה
עומדת בצד שלחנו: ממנו היה
הרבה היו: טו] שהמנורה היתה
מדליק. ובה
ט)
עולים קתני נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקים מדשן את
מדליק האחרות ובה היה
עומדת ממזרח למערב:
היה מסיים.
המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו מדליק את המנורה בין
מסיים כדתנן שחרית בא ומצא
טז] ומניח האחרת: יז] ופתילה
שתי נרות מזרחיות דולקות
חדשה ולערב מדליקין מנר
הערבים מצאו שכבה מדשנו ומדליקו ממזבח העולה ובפרק במה
מכבה האחת שבצד מזרח
מערבי שדולק עדיין ואחר כך
ש)
מדליקין פירש בקונטרס דנר מערבי היה מטיב בין
והאחרת היא נר מערבי מניחה
מטיב נר מערבי ונותן בה שמן:
מסיים.
דולקת ודולקת עד הערב
יח] לפום ריהטא משמע דקאי
הערבים ואוחז את הישנה בידו או היה מניחה בכלי עד שהיה נותן
מתני' קורחיים ועטוליין. מאין היו מביאין יין.
והאחרות שכבו לאור הבקר
אהקב"ה וקשה שהרי לעולם
שמן ופתילה ומדליקה ומדליק ממנה את השאר והקשה רבינו
הלוסטין. ישן.
מטיבן זורק מה שנשאר מן
נמי אין אנו הולכים אלא לאורו
הפתילה ופסולת מן השמן
מתוק.
[ומפ' ר"ת וכו'] א) יט] פרק אמר
תם אם אפשר לעשות כך מאי קפריך התם והא הכא כיון
לחוץ ונותן בה פתילה חדשה
ותיבת ראשון נמחק: כ] משום
מן הדליות.
דקביעי נרות לא סגי דלא למישקל ואדלוקי וקשיא למאן דאמר
ושמן ולערב מדליקן מנר
בזויי מצוה: כא] ואפשר דמה:
אלא מן הרגליות. העבודים.
מערבי שדולק עדיין ואח"כ
אין מדליקין מנר לנר מאי קושיא הרי באותה
חצבים גדולים. [ואינו ממלא את החבית].
א)
מטיב נר מערבי ונותן בה שמן
ת) הקמחין.
שעה יכול להדליק את כולן דמאחר שהוציא פתילה ישנה מן
ובה היה מסיים להדליק
כ]
האחרות ואח"כ מכבה
הנר שבמנורה אין בו משום מצוה ויש לומר דלא אפשר לעשות כן משום דדרשינן בתורת כהנים להעלות נר תמיד שצריך שיהא
ומדליקה לבסוף כדי לקיים בה
נר קבוע להדליק שאר נרות ואיזה זה נר מערבי י) וריב"א פירש דבעוד שהישנה דולקת בנר מערבי היה מדליק ממנה את השאר על
מצות הדלקה והיינו עדות
ידי פתילות ארוכות ושוב מדשן את זו ונותן בה שמן ופתילה חדשה ארוכה ומדליקה מן השאר והיינו ובה היה מסיים ההדלקה והיינו
ששכינה שורה בישראל:
הליסטון. יין מתוק הרבה ל"א
עדות שהיה מדליק ממנה מאותה שהודלקה אמש את השאר כל ימי שמעון הצדיק ולישנא דמתני' דתמיד משמע כדבריו מדקתני שממנו מדליק
מתוק שנקדחו ענבים בחמה:
המנורה בין הערבים ואפשר כא] במה שמדליקה שחרית ממזבח העולה ואין ממתינין עד הערב שידליקנה ממזבח העולה ואח"כ ידליק ממנה
כדי שיהא ריחו נודף. שכשהוא
חסר קמעא נודף ריחו יותר
את השאר משום דכתיב תמיד דבעינן שתהא המנורה דולקת תמיד כ) ואם הטענה תלוי בכך א"כ לפירוש הקונטרס קשיא דבשעה שאוחז הישנה
מכשהוא מלא:
בידו אין שום נר
דולק במנורה
ושמא
הא דתקון הכי היינו טעמא
שלא
לשנות מכמות
שהיה
בשעה
שהנס קיים
בימי שמעון הצדיק:
הליסטיון