כל קרבנות
הצבור
פרק תשיעי
מנחות
פז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הליסטיון
קמחים. כיצד בודק. גזבר יושב וקנה
. יין ענבים
שנתמתקו בשמש
כדמוכח בגמ'
דמוקי
א)
לה א ב
בידו. זרק הגיר.
לה בחוליא דשמשא ומיהו לא כמו שפי' בקונט' שתולין
ב) ג)
לו ג
הקיש.
הענבים לשמש דהא בפרק המוכר פירות קתני בברייתא יין
ד) ה)
ו]
שנאמר
ו) ז)
לז ד
גמ' כרוך ותני.
כ)
במחובר בעודן בגפן נמתקו בשמש:
הליסטיון ושל צמוקין אלא
תמימים יהיו לכם.
ח)
לח ה
מתוק. לשון אחר פי' בקונטרס
ו
רב אשי אמר.
ט) י)
א ז
תירוש שלא עברו עליו
הקמחין ולא משוליה מפני השמרים אלא מביא
כ)
ארבעים יום ולא יתכן דהא הכא
משלישה מאמצעה כיצד הוא בודק הגזבר
ב ח
א
❖
קתני ואם הביא פסול ובפרק המוכר
יושב והקנה בידו זרק הגיר הקיש בקנה רבי
מאן
תני רבי חייא יין מגיתו
שמעת ליה דאמר לא יביא רבי.
ל)
יוסי בר' יהודה אומר שיש בו קמחין פסול
לא יביא ואם הביא כשר ונראה כלשון
מ) נ)
רבינו גרשום
שנאמר תמימים יהיו לכם ומנחתם תמימים
ס)
1
ז)
אחר שפי' מתוק היינו מאליו ולא
ע)
אמר (רבא) [רבינא] כרוך
גמ'
מחמת השמש: כרוך ותני.
יהיו לכם ונסכיהם: אין מביאין לא מתוק
❖
ותני. אין מביאין הליסטון
היינו טעמא.
ולא מבושל ולא מעושן ואם הביא פסול והא להכשיר קאמר כדמוכח סוגיא
לפי שאין מביאין לא מתוק
ח]
כו' ואם הביא פסול: רב אשי
דהמוכר פירות דהליסטיון
קתני רישא אין מביאין את הליסטיון ואם
א]
אמר לא תכרוך הליסטון
תורה אור השלם
הוי חוליא דפירא שכך מינו
כשר ואע"ג דאיצטריך ליה לתנא
הביא כשר אמר רבינא כרוך ותני רב אשי
1. וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה
מתוק ולא מאיס ואם הביא
למיתני הליסטיון ומתוק לא משמע
העבודים. רפיק
אמר חוליא דשימשא לא מאיס חוליא דפירא
כשר: אל תרא יין כי יתאדם.
לַיְיָ פָּרִים בְּנֵי בָקר שְׁנַיִם
ליה טפי ריפקא. ודרי
ליה לרבינא לחלק בין זה לזה:
ועד שתי שנים יש בו עיקר
וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבשִׂים
מאיס: אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים
כשם שהדיבור יפה לבשמים כו'.
אדמומית: דרפיק ליה טפי
מיא על חד תרין.
בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ
ריפקא. שחפרו פעמים:
במדבר כח יט
לָכֶם:
מכשירין: אמר חזקיה מאי טעמא דרבי אמר
בפרק קמא דכריתות
2. וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין יהְיֶה
ודארי מיא. ומקבל מים
קרא 2 לכבש יין מה כבש בן שנתו אף יין בן
למזיגתו כפלים מיין אחר:
לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל
קאמר רבי יוחנן איפכא גבי קטורת
כדיות
חבית היינו כדיות לודיות
וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָין
שנתו אי מה כבש בן שתי שנים פסול אף יין
דתני' כשהוא שוחק אומר היטב הדק
לודיות בינוניות.
בינונית כלומר כדים
זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ
בינוניות של לוד: אין
בן שתי שנים פסול וכי תימא הכי נמי והתניא
וקאמר מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר
לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
אין מניחין.
מניחין אותן הכדים שתים
במדבר כח יד
שגובהן כרחבן.
כשם שהדיבור רע ליין כך דיבור
יין בן שתי שנים לא יביא ואם הביא כשר
3. אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם
ב
שתים זו על גב זו: כיצד
ז]
בודק. שיודע אם הוא יפה
ל)
יפה לבשמים משום דכי קאמר רבי
כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלּךְ
מאן שמעת ליה דאמר לא יביא רבי וקאמר
שומרים. ח) תמיד לא יחשו.
היין: הגזבר יושב וקנה בידו
בְּמֵישָׁרִים: משלי כג לא
יוחנן בנסכים קאמר להו כי היכי
4. וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר
ורואה כשמוציא זה היין מן
אם הביא כשר אלא אמר רבא היינו טעמא
ומעיקרא.
דקים לן בקטורת שהדיבור יפה
נקב החבית זרק הגיר הסילון
תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה וְלחֶם
הוו ט) אמרי כי בחר ה' בציון.
דרבי דכתיב אל תרא יין כי יתאדם: אין
3
שנהפך למראה שמרים
תְּבוּאַת הָאֲדָמָה וְהָיָה דָשׁן
לבשמים כך הדיבור רע ליין וכי קאי
הקיש הגזבר בקנה על גבי
וְשָׁמֵן יִרְעֶה מִקְנֶיךָ בּיּוֹם
מביאין לא מן הדליות כו': תנא כרמים
בקטורת קאמר להו כי היכי דקים לן
הכד וסותם זה מיד וזה היה
הַהוּא כַּר נִרְחָב:
העבודים פעמים בשנה: רב יוסף הוה ליה
סימנו שלא היה רוצה לדבר
ישעיהו ל כג
בנסכים שהדיבור רע ליין כך הדיבור
הדרן עלך כל קרבנות
5. עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם
הגזבר כשזה מושך היין
יפה לבשמים: שגובהן רחבים
קרנא דפרדיסא דרפיק ביה טפי ריפקא ועבד
שהדבור רע ליין כדאמרינן
שתי מדות. ר"מ אומר עשרון עשרון.
הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל היּוֹם
במס' שבת המשתקת
וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יחֱשׁוּ
גרסינן ולא שגובהן כרחבן כדאשכחן
חמרא דדרי מיא על חד תרין: לא היו כונסין
לעדשים: שגבהן כרחבן.
הַמַּזְכִּרִים אֶת יְיָ אַל דּמִי
ט] מ) רוחבו נ) מייתי קרא דכתיב כר
אותן בחצבין גדולים: תנא חביות ב] כדיות
ולא היה מודד.
כלומר שהיו נראין נמוכין
ישעיהו סב ו
לָכֶם:
6. אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן
מפני שהיו שמנים ביותר
ס)
נרחב ובבראשית רבה אמר דכבשים
לודיות ובינוניות אין מניחין אותן שתים
ג
והיינו כר נרחב: הפקדת
גמ' אחד גדוש.
כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא
של תמיד דהיו כל כך גבוהים שאוכלים
שומרים. מלאכים: תמיד לא
תהלים קב יד
מוֹעֵד:
שתים אלא אחת אחת: כיצד ג] בודק גזבר
7. בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְיָ נִדְחי
על גבי ארזים וכשהיו מרכיבין אותן על
יחשו: מאי אמרי מעיקרא.
יושב וקנה בידו זרק הגיר הקיש בקנה: תנא
ואחד מחוק.
קודם חרבן כי בחר ה'
יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס:
הגמלים רגלי הכבשים נגררין לארץ י]:
בציון:
תהלים קמז ב
זרק הגיר של שמרים גזבר הקיש בקנה
8. כִּי בָחַר יְיָ בְּצִיּוֹן אִוּהּ
הדרן עלך כל
הדרן עלך כל קרבנות
רש"י כת"י
קרבנות הצבור
לְמוֹשָׁב לוֹ: תהלים קלב יג
ולימא ליה מימר מסייע ליה לרבי יוחנן
9. עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ
משלישה.
שתי מדות. אחד גדוש ואחד
דאמר רבי יוחנן כשם שהדיבור יפה לבשמים
והקנה. זרק
הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשׂים:
❖
במדבר כח כט
מחוק. תימה גדול דר"מ
הגיר.
❖
כך דיבור רע ליין: רבי יוסי בר רבי יהודה
והקיש בקנה.
דריש לה מקרא דכתיב עשרון עשרון
אומר וכו': בעי ד] ר' יוחנן הקדישו מהו שילקה
לעזי רש"י
לכבש האחד ע) ובקונטרס פי' דר"מ
תמימים
עליו משום בעל מום כיון דפסול כבעל מום
שיטה מקובצת
ס"ל גמרא דשתי עשרונות בצבור:
יהיו לכם ומנחתם.
שקויינ"ש [קייני"ש].
דמי או דלמא אין בעל מום אלא בבהמה
❖
[גמ'] והא אמרת רישא.
גדוש שבו היה מודד לכל
כתמי עובש.
א] והא אמרת רישא:
תיקו: ת"ר אלים ממואב כבשים מחברון
ב] כדות לודיות: ג] כיצד
ד
ה
המנחות. איפכא לא רצו
כרוך ותני.
הוא בודק הגזבר יושב
עגלים משרון גוזלות מהר המלך ר' יהודה
לעשות למדוד בגדוש לחביתי כ"ג
והקנה בידו כו' והקיש
מוסף רש"י
בקנה: ד] רבא. תיבות ר'
אף יין בן שתי שנים פסול.
אומר מביאין כבשים שגבהן כרחבן
שלא ישפוך הסלת לארץ כשחוצהו:
ו
הקיש בקנה.
יוחנן נמחק: ה] מודד
אל תרא יין כי יתאדם.
מודד לחביתי כה"ג: ו] היה שלא
אמר רבא בר רב שילא מ"ט דר' יהודה דכתיב
ותיבת סימנו נמחק: ז] מרוב
ירעה מקנך ביום ההוא כר נרחב: כתיב על חומותיך ירושלים הפקדתי
4
5
שמנונית: ח] ותני. לא
טפי ריפקא.
כדפ"ה לפסול דבפרק המוכר
שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' אל דמי לכם
(כריתות ו:)
ודרא מיא
תמימים יהיו לכם
[פירות] אמר הליסטן אם
על חד תרין.
מאי אמרי הכי אמר רבא בר רב שילא אתה תקום תרחם ציון רב נחמן בר
ונסכיהם.
הביא כשר אלא להכשיר:
6
כדיות. לודיות
(במדבר כח, לא)
ט] כדאשכחן ברוחבו:
יצחק
אמר בונה ירושלים ה' ומעיקרא מאי הוו אמרי אמר
רבא
בר רב
שילא
7
מהו שילקה עליו משום
ובינוניות. אין מניחין אותן
י] לארץ ואיך יכולין להיות
בעל מום.
כל כך רחבין:
8 כי בחר ה' בציון אוה למושב לו:
שתים שתים.
כשם
(לעיל
הדרן עלך כל קרבנות הצבור
שהדיבור יפה לבשמים.
פה:) המזכירים את ד'.
אילים. כבשים.
שתי
(ישעיה
ז מדות של יבש היו במקדש עשרון וחצי עשרון רבי מאיר
אומר
גוזלות. שגבהן
סב, ו)
עשרון עשרון וחצי עשרון עשרון מה היה משמש שבו היה מודד
כרחבן.
הדרן עלך כל קרבנות
כר נרחב.
הצבור
לכל המנחות ח לא היה מודד לא בשלשה לפר ולא בשל שנים לאיל אלא
כר. מאי אמרי.
מודדן עשרונות חצי עשרון מה היה משמש שבו היה מודד ה] חביתי
ומעיקרא.
מאי הוי אמרי כי בחר ה' בציון
כהן גדול מחצה בבקר ומחצה בין הערבים: גמ' תניא היה ר' מאיר
אוה למושב לו:
אומר מה תלמוד לומר 9 עשרון עשרון לכבש האחד מלמד ששתי עשרונות
הדרן עלך כל קרבנות
היו במקדש אחד גדוש ואחד מחוק גדוש שבו היה מודד לכל המנחות
לא בשל שלשה לפר.
מחוק
י)
מדדן עשרונות. בו היו מודדין לחביתי כה"ג: גמ' אחד גדוש.