פז:
שתי מדות פרק
עשירי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מודד ורמינהו חביתי כהן גדול כו'. מהא דקאמר ר"מ ומחוק
מחוק שבו היה מודד חביתי כ"ג.
א) ב)
ג א
(א) מוי"ו
ג) ד)
שבו מודד לחביתי כ"ג לא בעי לאקשויי דסלקא דעתך
ה)
ד ב
דועשרון. ח] מנקודו.
שפעמים מודד בזה ופעמים בזה: במה מחלקה לחלות. פירש
ו)
שבו היה מודד חביתי כ"ג.
ז)
ה ג
בקונטרס שמחלקה לעיסה וא"א לומר
כך דהא אמרינן לקמן
❖
מחלק.
ח)
דרביעית נמשחה שבו היה מודד
ותיבעי לך
לרבנן.
לחביתי כ"ג רביעית שמן לכל חלה
מחוק שבו היה מודד לחביתי כהן גדול וחכמים
ט) י)
מוסף רש"י
מדאמר ר"מ עשרון.
וחלה וקודם לישה צריך לבלול כשהוא
אומרים לא היה שם אלא עשרון אחד שנאמר
סלת ומכל מקום לא אפשר לעשות
חביתי.
ועשרון אחד לכבש האחד א"כ מה ת"ל
ה)
ומדר"מ .
1
כ) ל)
בו טורטני דמשקולת ומאזנים סימן
מ)
עשרון עשרון לרבות חצי עשרון ור"מ חצי
קללה בסלת כמו בעיסה ומדה קטנה
נ) ס)
(ב) ו) ט]
עשרון מנא ליה נפקא ליה מועשרון ורבנן
ע) פ)
כל כך של א' משנים עשר בעשרון
❖
לא היו באין
וי"ו לא דרשי ורבי מאיר האי ועשרון אחד
לא רצו לתקן ואפשר דקטנה כל כך
חצאין.
לכבש האחד מאי עביד ליה ההוא שלא ימדוד
גם היא אינה סימן ברכה:
ז)
תורה אור השלם
מהו שיקדש קמצים בגודש שלו. פי'
לא בשל שלשה לפר ולא בשל שנים לאיל
1. וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ
בקונט' שני קומצי לבונה בלא
ורבנן נפקא להו מנקודו דתניא אמר ר' יוסי
הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשׂים:
בזיכין וקשיא דהוה ליה למימר לבונה
חביתי כ"ג.
למה נקוד וי"ו שבאמצע 2 עשרון של עשרון
במדבר כט ד
במה מחלקן
בהדיא ועוד כיון דעם שולחן נמי בעי
(לעיל נ:) נמצא
2. וְעִשָּׂרוֹן אֶחָד לַכֶּבֶשׂ
ראשון של יום טוב הראשון של חג שלא
שלחן מקדש חמשה
לחלות ביד או בכלי.
הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשׂים:
❖
בזיכין כדכתיב כפותיו ותניא לקמן
עשר טפח.
במדבר כט ד
ימדוד לא בשל ג' לפר ולא בשל שנים לאיל
ח) וכי טורטני יכניס. י]
בפרק שתי הלחם כפותיו אלו
כיון דבקללה כתיב.
ורבי מאיר נקודו לא דריש: חצי עשרון מה
הבזיכין היאך תיסק אדעתין למימר
שלחן
הגהות הב"ח
היה משמש שבו היה מודד לחביתי כהן גדול:
דסגי בלא בזיכין ונראה לפרש דמיירי
מהו שיקדש קמצים בגודש שלו.
(א) רש"י
מודד ורמינהי חביתי כהן גדול לא היו באין
בקומץ של מנחה כדאמרי' בפ"ק
❖
(להלן צו.)
דמנח' שקמצה בהיכל כשרה ומיהו
חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו אמר
מועשרון
יא]
(ב) ד"ה
הא דמסיק אינו מקדש ליקרב אבל
רב ששת מאי מודד נמי דקתני מחלק בעא
שיטה מקובצת
מקדש ליפסל לפי' הקונטרס ניחא
(ג) ד"ה
מיניה רמי בר חמא מרב חסדא חצי עשרון
❖
בימי
דמקדש ליפסל בטבול יום ובלינה דאי
א] מיבעיא גדוש ותיבת להו
לרבי מאיר גדוש היה או מחוק היה (סימן
נמחק: ב] במה מחלקן
לאו שולחן לא מיפסלי דעדיין לא
לחלות. פ"ה שמחלקה
חצ"י חבית"י שלח"ן) ותיבעי לך לרבנן לרבנן
נתקדשה בכלי שרת כיון דלא נתנוה
העיסה לחלות כו' ולא נהירא
גליון הש"ס
עשרון גופיה קא מיבעיא א] להו גדוש היה או
דלא חזי
דלקמן אמרינן רביעית שמן
בבזיכין אבל למאי פ) דפרישית הא
גמ' פשיטא דביד.
לחביתי כהן גדול לכל חלה
ליה. ט)
מחוק היה אמר ליה מדר' מאיר נשמע לרבי
מיקמי הכי כבר נתקדשה כולה מנחה
וחלה משמע דכל אחת
❖
אינו מקדש.
נילושה בפני עצמה דשמן
בכלי שרת ומיפסלא בטבול יום ובלינה
מאיר ומדרבי מאיר נשמע לרבנן מדאמר ר'
לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל.
צריך ליתן בסולת לבלול.
ויש לפרש כי ההוא דפ"ק גבי
מאיר עשרון מחוק חצי עשרון נמי מחוק מדר'
ונראה דמחלקה בסולת ואפי'
הכי קרי ליה סימן קללה
רבינו גרשום
זר שקמץ דמקדשין ליפסל לענין דלא
מאיר מחוק לרבנן נמי מחוק בעא מיניה רמי
אע"ג דקרא דקללה לא כתיב
מהני תו חזרה מאחר שנתקדש הקומץ
מחוק שבו מודד לחביתי
אלא בלחם מ"מ (למדוד)
בר חמא מרב חסדא חביתי כ"ג ב] במה מחלקן
על השולחן: שנתות היו בהין.
כ"ג. כדאמרי' חוץ משל כ"ג
[לשקול] דבר מועט כל כך
לחלות ביד או בכלי $ פשיטא דביד דאי בכלי
שהיה גודש בתוכה: שלא
א
קרי סימן קללה ולכך מחלקה
בפ' המוכר את הספינה
(ימזוג) [ימדוד] מדה של ג'
ביד כו'. גליון: ג] מהו
טורטני יכניס ויכניס כיון דבקללה כתיב לאו
אמרי' כדאמר רב כהנא שנתות היו
לפר. שאותו ניקוד שעל ו'
שיקדש קמצים. פ"ה שני
בא למעט. [חצי] עשרון לר'
קומצי לבונה וקשה וכו'
אורח ארעא בעא מיניה רמי בר חמא מרב
בהין ה"נ שנתות היו במדות ופירש שם
מאיר גדוש היה או מחוק
כאשר כתוב בתוספות ונראה
חסדא שלחן מהו שיקדש קמצים בגודש
רבינו שמואל דמילתא דרב כהנא בפ'
ג]
מדאמר ר"מ עשרון של כ"ג
דאיירי בקומץ מנחה דאע"ג
מחוק ומדלר' מאיר מחוק
דאמר לעיל דבהחזירה
שתי מדות ואינה כאן אלא משנה
שלו מדמקדש לחם קמצים נמי מקדש או
זה וזה לרבנן נמי מחוק זה
לביסא לא קדש משמע דלא
שלימה שנינו אבל במסכת שבת פרק
דלמא דחזי ליה מקדש דלא חזי ליה לא
וזה. אותן י"ב חלות שעושין
קדיש רק תוך כלי ה"מ בשאר
מחביתי כ"ג במה מחלקן
כלי שרת אבל שלחן דמקדש
המוציא יין גבי אנדיפי מפרש
מקדש א"ל אינו מקדש איני והאמר רבי
לחלות ביד או בכלי ישער
ליה בגודש מיבעיא ליה
רב כהנא שנתות כדתנן שנתות היו בהין
א"ל.
בידו או יחלקם בכלי: דאי
דאע"ג דאין קומצין בהיכל
יוחנן לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל
בכלי וכי טורטני יכניס. א"כ
והשתא הכי קאמרינן התם כדאמר רב
הא מנחה שנקמצה בהיכל
נמצא שלחן מקדש חמשה עשר טפח למעלה
היה צריך להביא משקלות:
כשרה ומיהו במנחה גופה לא
כהנא על תירוץ אחר שנתות היו בהין
דכיון דבקללה כתיב והשיבו
קא מבעיא ליה דשמא אין
לדברי האומר טפחיים קופל נמצא שלחן
הכא נמי נתרץ שנתות היו במדות:
לחמכם במשקל: שלחן מהו
דרך להכניסה בהיכל כיון
שיקדש קמצין. כגון קומץ
דלא נתקדשה בכלי. גליון:
מקדש י"ב טפח למעלה ב א"ל אינו מקדש
אף
מנחה או של לבונה בלא
י)
ד] אבל מקדש ליפסל. פ"ה
ליקרב אבל מקדש ליפסל: מתני' שבע מדות של לח היו במקדש הין וחצי
בזיכין בגודש שלו שלא
ביוצא ובלינה וקשה דאין כלי
ג
ד]
הניחן בתוך שלו בין
שרת מקדש ליפסל ביוצא ואי
הין ושלישית ההין ורביעית ההין לוג וחצי לוג ורביעית לוג ר' אליעזר בר ר'
לבזבזיו אלא למעלה
אמרת לינה גרידא תיפוק ליה
מתני' רבי אליעזר ברבי צדוק
בגודשו שהניח הקומץ בין
משום קדוש המנחה לפירושו
צדוק אומר שנתות היו בהין עד כאן לפר ועד כאן לאיל עד כאן לכבש ר"ש
אומר. יב] כ)
לחם ללחם: אינו מקדש.
דפי' לעיל וצ"ל כגון שקמץ
אומר לא היה שם הין וכי מה היה הין משמש אלא מדה יתירה של לוג ומחצה
שאין דרכו לקדש אלא
זר ואליבא דמ"ד לעיל יחזיר
הלחם: לדברי האומר
והכא בקמץ וקדש לא יחזיר
היתה שם שבה היה מודד למנחת כ"ג לוג ומחצה בבוקר לוג ומחצה
ה]
טפחיים ומחצה כופל
להכי מהניא קידוש דשלחן
וכי
גמ'
כדאמרינן בפרק שתי הלחם
ליפסל דלית ליה תקנתא.
בין הערבים: תנו רבנן שבע מדות של לח היו במקדש רביעית ו] לוג
מה היה הין משמש.
נותן ארכו של לחם שהוא
גליון: ה] ומחצה היה שם
וחצי לוג ולוג ורביעית ההין ושלישית ההין וחצי הין והין דברי רבי יהודה
עשרה טפחים כנגד רוחבו
שבה היה מודד לחביתי
של שלחן שהוא ה' טפחים
כה"ג: ו] רביעית וחצי לוג
(ג) יג] ל)
רבי מאיר אומר הין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג
נמצא אורך של לחם יותר
ולוג ורביעית: ז] ורביעית
מדה
ורביעית ז] לוג רבי שמעון אומר לא היה שם הין וכי מה היה הין משמש
מרחבו של שלחן ה' טפחים
ר"ש ותיבת לוג נמחק:
יתירה. שבו היה
ונמצא כופל כל לחם ולחם
ח] מנקודי ביו"ד: ט] דלא
את
מודד שמן לחביתי כהן גדול.
טפחים ומחצה מיכן נמצאו
היה: י] אם כן: יא] השלחן
גמ'
שש כפולין של טפחים
בין לחם ללחם ותיבת שבו
יד]
ומחצה של מערכת גבוהין
נמחק: יב] שם ז' מדות:
רש"י כת"י
ט"ו טפחים נמצא השלחן
יג] היה בימי: יד] מה"ד וחצי
מקדש ט"ו טפחים למעלה
לוג דהיינו ב' רביעיות. הס"ד
מועשרון. מנקודו.
כל דבר בין לחם בין קמצין
ומה"ד רבי יהודה:
[מודד]. מדר"מ נשמע לר"מ.
בגודש שלו דהיינו עד ט"ו
מדר"מ מחוק לרבנן נמי מחוק.
טפחים ולדברי האומר
במה מחלקה. ביד.
טפחים כופל היינו רבי מאיר
או בכלי.
(ובלל): אבל מקדש ליפסל
הקמצים בלינה: ר' אלעזר
טורטני יכניס. כיון דבקללה כתיב. מ) בגודש שלו.
בר צדוק אומר לא היו שבע
מהו. דחזי ליה.
מדות אלא הין בלבד
והא אמר ר' יוחנן. נ) לדברי האומר. כופל.
ושנתות סימניות היו בו: רבי
יהודה מחשב ממטה למעלה
ורבי מאיר ממעלה למטה:
ס)
נמצא השלחן מקדש למעלה ט"ו טפחים.
לדברי האומר. נמצא השלחן כו'.
אבל מקדש ליפסל.
מתני' שנתות היו להין. עד כאן לפר. עד כאן לאיל. עד
כאן לכבש. אלא מדה יתירה. ע)