פח:
שתי מדות פרק
עשירי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ו)
אי
ואי.
לסוטה חולין הוא. בתמיה וכי חולין הוו המים שיהא צריך לקדשן
א)
ט א
ב)
והא מים קדושים כתיב ואמרינן בספרי אין קדושים
אלא שנתקדשו בכיור אלמא כבר קדשו להו וא"ת והא פרישית בפ"ק
ג)
י ב
רביעית שמן לכל חלה וחלה.
ד) ה)
פ)
דאחר שנתקדשו בכלי שרת לא משימינן להו בכלי חול משום
ו)
יא ג
דמיגניא מילתא וי"ל דהני מילי בדבר
מארץ מרחק איש עצתי.
הקרב למזבח: נר ישראל כך היה.
אי.
ז)
חוץ הוא ואי נזיר לחם
נזיר בשחיטת איל הוא
ח)
כאן ובפ' שני דערכין קרי ליה
דקדיש אמר ליה רבי חייא שבה היה מודד
ט)
יב ד ה
א
י)
נר ישראל גבי מעשה ועשה רבי תשעה
לחביתי כהן גדול רביעית שמן לכל חלה וחלה
אי.
כ)
חסירין ונראה חודש בזמנו ומפרש הרב
ל)
יג ו
קרי עליה 1 מארץ מרחק איש עצתי: חצי לוג
❖
רבינו חיים משום דאיירי במידי דאורה
מה היה משמש: יתיב רבי וקא קשיא ליה חצי
מ) נ)
כגון הכא בנרות והתם בלבנה:
נר ישראל כך היה.
ס) ע)
לוג למה נמשח אי סוטה וכי חולין הוא
נר
❖
נר שכבתה.
א]
של מקדש של פרקים הוה. ולא
פ)
רבינו גרשום
נדשן השמן נדשנה
ב] דצריכי לקדושי מים קדושים כתיב אי תודה
של חוליות שיוכל לסלקה והא
1
הפתילה.
והלא בחוץ היו כל
דאמרינן בפרק במה מדליקין
לחמי תודה בשחיטת תודה הוא דקדשי אמר
ב
מעשיו בשערי ניקנור ולא
תורה אור השלם
בעזרה אי לרביעית שמן של
והא הכא כיון דקביעי נרות לא
ליה ר' שמעון ברבי שבו היה מחלק חצי לוג
ג
1. קֹרֵא מִמִּזְרָח עַיִט מֵאֶרֶץ
נזיר לחם נזיר שבלול בשמן
סגי דלא משקל ואדלוקי היינו כמ"ד
שמן לכל נר ונר אמר לו נר ישראל כך היה
בשחיטת איל מתקדש הלחם
מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי אַף
של פרקים: מכלל דאי בעי
כיצד
ולא היה צריך לרביעית
דִּבַּרְתִּי אַף אֲבִיאֶנָּה יָצרְתִּי
אמר רבי יוחנן אמר רבי נר שכבתה נידשן
ד
לקדש השמן: מארץ מרחק
הוא עושה מטיבה.
אַף אֶעֱשֶׂנָּה:
לאוזוזי מצי מזיז לה. וכי תימא אין
שמבבל היה ר' חייא אי
ישעיהו מו יא
השמן נידשנה הפתילה כיצד עושה מטיבה
הכי נמי דשל חוליות היה א"כ טוב
2. וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדשִׁים
לחצי לוג של סוטה חוץ
כמדה ראשונה.
ונותן בה שמן ומדליקה יתיב רבי ג] זריקא
הוא. כלומר בחוץ היה
בִּכְלִי חָרֶשׂ וּמִן הֶעָפר אֲשֶׁר
היה שיסלק לגמרי כדי שיקנח יפה:
משקה אותה בשערי נקנור
יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשׁכָּן יִקַּח
וקא מיבעיא ליה כשהוא נותן בה שמן כמדה
וליעבד
נפישי להו מדות טובא.
ולא היה צריך להכניס המים
הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּים:
לפנים שיקדשו: ומספקא
במדבר ה יז
ז)
ראשונה או כמו שחסרה אמר רבי ירמיה פשיטא דכמדה ראשונה דאי כמה
ה
3. וַהֲדָרְךָ צְלַח רְכַב עַל
הא מילתא לרבנן משום
שחסרה מנא ידעינן מאי חיסר וכי תימא דמשער ליה א"כ שבע מדות נפיש
דכתיב מים קדושים: ועוד
דְּבַר אֱמֶת וְעַנְוָה צֶדק
והדרך צלח רכב על דבר אמת.
דתנן (אין) [דהיו] אומרים
וְתוֹרְךָ נוֹרָאוֹת יְמִינֶךָ:
להו מדות טובא קרי עליה והדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק איתמר
2
הוציאוה שלא תטמא
תהלים מה ה
4. כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה
העזרה: אמר לו נר ישראל
נמי אמר רבי אבהו אמר ר' יוחנן ואמרי לה ד] אמר רבי אבא אמר רבי חנינא
נר של מקדש.
קילסו כן שיפה אמר: נר
אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים
אמר רבי נר שכבתה נידשן השמן נידשנה הפתילה כיצד עושה מטיבה ונותן
שכבתה בחצי הלילה או
שמות כה לט
הָאֵלֶּה:
ט] ח)
של פרקים היה.
5. וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ
קודם היום: נדשן השמן
בה שמן כמדה ראשונה ומדליקה אמר רב הונא בריה דרב יהודה אמר רב
נידשנה הפתילה. כלומר
שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרתֶיהָ
ששת נר שבמקדש של פרקים הוה קסבר כי כתיב ככר ומקשה אמנורה
כמו שהפתילה שכבתה אין
וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ:
3
❖
לה תקנה שהרי היא כדשן
שמות כה לז
י]
ונרותיה כתיב כיון דמיבעיא הטבה אי לאו דפרקים הוי לא הוה מטייבא ליה
ה]
כך השמן הנשאר בנר הרי
הוא כדשן ואין לו תקנה:
מיתיבי כיצד עושה מסלקן ומניחן באוהל ומקנחן בספוג ונותן בהן שמן ומדליקן
כיצד עושה מטיבה ומשליך
הגהות הב"ח
הוא דאמר כי האי תנא דתניא חכמים אומרים לא היו מזיזין אותה
ממקומה
כל מה שבנר לחוץ ונותן
(א) רש"י
בה שמן אחר ומדליקה:
מכלל דאיבעיא ליה לאוזוזה מצי מזיז לה אלא אימא לא היתה זזה ממקומה
הוא
כמדה הראשונה חצי לוג או
❖
כמה שחסרה כאותו שזרק
ומאן חכמים ר' אלעזר ו] הוא דתניא רבי אלעזר ברבי צדוק אומר ז] כמין טס
לחוץ: קרי עליה והדרך
של זהב היה לה על גבה כשהוא מטיבה דוחקו כלפי פיה כשהוא נותן בה
ט) י)
צלח רכב על דבר אמת
וענוה צדק כלומר שמחדודו
לעזי רש"י
שמן דוחקו כלפי ראשה ובפלוגתא דהני תנאי דתניא מנורה ונרותיה באות מן
ו
ומפלפולו הורה יפה: נר
קרושוליי"ש
שבמקדש. נרות של מנורה.
הככר ואין מלקחיה ומחתותיה מן הככר ר' נחמיה אומר מנורה היתה באה מן
[קרוישול"ש]. מנורות.
של פרקים הוו לא של
הככר ולא נרותיה ומלקחיה ומחתותיה באות מן הככר במאי קא מיפלגי בהאי
יא]
פליירי' [פליידי"ץ].
פרקים ממש מן אברים
❖
כ) קסבר כי
אלא מן המנורה עצמה היו
גמיש.
קרא דתניא ככר זהב טהור יעשה אותה למדנו למנורה שבאה מן הככר
הנרות כדכתיב מקשה אלא
כתיב ככר ומקשה אמנורה ונרותיה כתיב.
היינו של פרקים שהיו דקים
מנין לרבות נרותיה תלמוד לומר את כל הכלים האלה יכול שאני מרבה
הרבה והיה יכול להטותן
מוסף רש"י
אף מלקחיה ומחתותיה תלמוד לומר אותה דברי רבי נחמיה קשיא דרבי
למטה בשעת הטבה ולזוקפן
נר ישראל.
בשעת הדלקה: כיצד עושה
נחמיה אדרבי נחמיה תרי תנאי ואליבא דרבי נחמיה ר' יהושע בן
(ערכין י.)
מסלקן הנרות מן המנורה
מסלקן.
התורה חסה על ממונן
קרחה אומר מנורה באה מן הככר ואין מלקחיה ומחתותיה ונרותיה באה
אלמא שלא היו מקשה.
יב]
של ישראל.
רב הונא דאמר כי האי
מן הככר ואלא מה אני מקיים את כל הכלים האלה שהיו כלים של זהב
ח]
תנא חכמים אומרים לא היו
(א) רב הונא דאמר
מזיזין אותה לנר ממקומה
זהב בהדיא כתיב בו 5 ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרותיה והאיר אל
מן המנורה שלא היתה נוטל
כי האי תנא חכמים אומרים לא היו מזיזין
עבר פניה ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור לא נצרכא אלא לפי נרות ס"ד
(ר"ה כז. יומא לט.
ממקומה שהיתה מקשה.
אותה.
❖
חולין מט: בארוכה)
כמין טס של זהב יש לה
מצי לאוזוזה.
אמינא הואיל ופי נרות אשחורי משחר התורה חסה על ממונן של ישראל
על גבה של כל נר ונר
לא היתה.
וליעבד
שבו היה (מתן) [כופפה]
טס של זהב ל) היתה על
בשעת הטבה וזוקפה
שיטה מקובצת
בשעת הדלקה והיינו כלפי
גבה. דוחקו.
ראשה: מלקחיה בהן
א] אי דסוטה וכי חולין ס"א
יג] מ)
מוחטין את הפתילות.
[אי דסוטה] חוץ הוא:
נרותיה באות מן הככר.
ומחתותיה משימין בהן אש
ב] תיבות דצריכי לקדושי
תלמוד לומר אותה. יד]
ומשליכין בהן מה שמטיבין
נמחק: ג] רבי זירא:
מן הנרות: ת"ל אותה
ד] תיבות אמר רבי אבא
דברי ר' נחמיה כלומר
נמחק: ה] מתטייבא ליה:
קשיא דרבי נחמיה טו] לדרבי נחמיה.
אותה ונרותיה דכולה חדא
ו] אלעזר בר צדוק הוא:
לפי נרות. נ) וליעבד זהב כל דהו.
היא דנר היינו מנורה
ז] כמין טס של זהב כו'. פ"ה
רש"י כת"י
ולא מלקחיה ואית דאמר
לכסותה שלא יפול בה עפר.
כלפי פיה מקום מוצא
חוץ הוא. ואי נזיר. לחם בשחיטת איל הוא דקדיש.
הפתלה (ואין רוצה להוציא
ס) רביעית שמן לכל חלה וחלה.
הדשן דרך פיה) שצריך
מארץ מרחק. חצי לוג למה נמשח אי לחצי לוג מים דסוטה חולין הוא.
שיהא נקב שם ליתן הפתילה.
והא מים קדושים כתיב. ע) חצי לוג למה נמשח אי סוטה
גליון: ח] האלה שיהו כולם
חולין הוא מים קדושים כתיב אי תודה כו': נדשן השמן. כמדה ראשונה. או כמה
של זהב: ט] לא של חוליות
שחסרה. דמשער ליה. א"כ כו' והדרך.
ממש שלא היה יכול:
י] שהיו הקנים: יא] לא
על דבר אמת. נר של מקדש.
מתטייבא אות נ' נמחק:
של פרקים.
יב] מסלקן את הנרות:
קסבר כי כתיב ככר ומקשה. אמנורה ונרותיה.
יג] פיה וזורקת: יד] היא דנר
מסלקן. ומניחן באהל. ומקנחן בספוג כו'.
היינו מנורה: טו] נחמיה
מצי מזיז לה. אלא אימא לא היתה זזה.
אדרבי נחמיה:
על גבה. כשהוא מטיבה. וכשהוא
נותן בה שמן. כלפי ראשה.