פט:
שתי מדות פרק
עשירי מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן [ונתערבו] כשרות. כרבנן
א) ב)
יח א
אבל אין מערבין וכו'.
דפליגי עליה דרבי יהודה בהקומץ רבה דאמרי חרב
ג)
בללן.
שנתערב בבלול יקרב: ואם עד שלא בלל נתערבו פסולות. דבעינן
ד)
יט ב
ראוי לבילה: והא מדקתני סיפא בללן אלו בפני עצמן כו'. תימה מאי
ה)
כ ג
גמ' שלא יערב חלבים. אמר רבי יוחנן.
ו) ז)
קשיא דלעולם אין מערבין אפי' נתערבו
כא ד ה
ח)
יד]
נמי לא וכגון שלא בלל ונראה דלא
של יום בשל אמש אבל אין מערבין נסכי
א
א]
ט]
אי הכי.
מייתי ההוא דאין מערבין אלא משום
כבשים בנסכי פרים ואילים ואם בללן אלו
כב ו
ב
דסיפא דבללן אלו בפני עצמן כו' עלה
בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו כשרים
והא מדקתני סיפא
ז
❖
קאי אנסכי כבשים בנסכי פרים ואילים
נתערבו כשרות. מכלל
אם עד שלא בלל פסול ג הכבש הבא עם
אבל לא דייק כלל אלא מהא דמדקתני
דרישא.
העומר אע"פ שמנחתו כפולה לא היו נסכיו
סיפא ונתערבו בלשון דיעבד מכלל
ט)
רבינו גרשום
כפולים: גמ' ורמינהו והקטירו שלא יערב
(א)
ד 1
דמערבין דרישא לכתחילה קאמר:
י) כ)
אמר אביי.
שאם אי אתה אומר כן פסלתו.
ל)
חלבים בחלבים אמר ר' יוחנן אם נתערבו קא
של היום בנסכי אותו של
ה
מ) נ)
אמש כדאמרן מביא אדם
אמר אי הכי ואין מערבין נסכי כבשים
תימה אם כן כבשי עצרת
ס)
ב]
זבחו היום ונסכיו למחר:
י]
ע)
אבל אין מערבין וכו' משום
ששחטן שלא לשמן דתניא בפ' התכלת
בנסכי פרים ואילים ג] ואפי' נתערבו נמי לא
❖
דהללו בלילתן עבה והללו
הדם יזרק והבשר יאכל
והא מדקתני סיפא בללן אלו בפני עצמן ואלו
בלילתן רכה: אע"פ
שמנחתו כפולה כדכתיב
אמאי הא כיון דבעי לחם ולא קדש
בפני עצמן ונתערבו כשרין מכלל דרישא
ומנחתו שני עשרונים סלת:
תורה אור השלם
הלחם יפסל וכן תודה ששחטה שלא
שלא יערב חלבים ה"ה הכי
לכתחלה קא אמר אמר אביי ד] ה"ק מערבין
1. וְהִקְטִירוֹ הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה
לשמה תיפסל כיון דלא קדש הלחם
לא יערב נסכים: אמר ר'
ויין לכתחלה לא.
יינן אם נתערב סלתן ושמנן ויינן לכתחלה
יוחנן לא תימא דמתניתין
לֶחֶם אִשֶּׁה לַיְיָ:
ושלמי נזיר ששחטן שלא כמצותן
מערבין לכתחלה קאמר אלא
ויקרא ג יא
לא והתניא במה דברים אמורים בסלת ושמן
דקאמר דאין טעונין לא לחם ולא זרוע
2. וּמִנְחָתוֹ שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים
אם נתערבו קאמר והכי
קאמר אם נתערבו נסכי פרים
אבל יין מערבין אלא אמר אביי ה"ק היכא
סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן אִשֶּׁה
ו
ה]
וכן מפריש מעות לנזירותו ומת דאמר
בנסכי פרים הואיל והתחילו
לַיְיָ רֵיחַ נִיחֹחַ ונִסְכֹּה יַיִן
❖
דהוקטר סלתן ושמנן מערבין יין לכתחלה
בפ' קמא דמי שלמים יביא
לערב מערבין נמי בנסכי
רְבִיעִת הַהִין: ויקרא כג יג
אלא אמר אביי היכא
אילים אי הכי דקתני ואין
בהן שלמים ואין טעונים לחם ולרבא
היכא דלא הוקטר אם נתערב סלתן ושמנן
דהוקטר כבר סלתן ושמנן.
מערבין נסכי כבשים בנסכי
ניחא דמשני בשלמא הנך עולות נינהו
ה)
פרים ואילים ואפילו נתערבו
מערבין נמי יינן ואם לאו אין מערבין דלמא
הגהות הב"ח
מערב נמי יין לכתחלה.
כבשי' (בכבשי') [בפרים
אי לא חזו לעולת חובה חזו לעולת
אתי לאיערובי סלת ושמן לכתחלה: כבש
(א) רש"י
ו]
ואילים] דיעבד נמי לא והא
❖
נדבה הכא נמי שלמים נינהו אי לא
דקתני
מדקתני סיפא וכו' אמר אביי
הבא עם העומר: ת"ר 2 ומנחתו שני עשרונים
רישא (רישא) דמשמע
חזו לשלמי חובה חזו לשלמי נדבה אלא
לימד על כבש הבא עם העומר שמנחתו
דמערבין לכתחלה ביינן
ו)
לאביי קשיא ואפי' לרבא נמי קשה דהא
קאמר אם נתערב סולתן
גליון הש"ס
ז)
כפולה יכול כשם שמנחתו כפולה כך יינו
ושמנן ויין לכתחלה לא בלא
ציבור לא מייתו שלמי נדבה ויש לומר
גמ' ותמיד של שחר
נתערב סלתן ושמנן והתניא
כפול תלמוד לומר 2 ונסכו יין רביעית ההין
דלחם לא דמי לנסכים דנסכים חשיבי
ששחטו שלא לשמו.
בד"א שאין מערבין בתחלה
יכול לא יהא יינו כפול שאינו נבלל עם מנחתו
טפי כגוף הקרבן משום דקרבי למזבח
בסלת ושמן אבל יין מערבין
❖
לכתחלה בין נתערב סולתן
ח)
אבל לחם לא חשיב כגוף הקרבן משום
אבל יהא שמנו כפול שנבלל עם מנחתו ת"ל
ושמנן בין לא נתערב אלא
ט)
דאין בו למזבח וזרוע בשילה נמי אף
אמר אביי הא דקתני מערבין
ונסכו כל נסכיו לא יהו אלא רביעית מאי
יא]
יין לכתחלה היכא דהוקטר
מוסף רש"י
על גב דגופא דזיבחא הוא אין לחוש
תלמודא אמר רבי אלעזר כתיב ונסכה וקרינן
סלתן ושמנן בלא תערובת
בכך דשלמי נזיר גופייהו אפי' לא היה
והקטירו.
היכא דלא הוקטר אם נתערב
ונסכו ז] כיצד נסכה דמנחה כנסכו דיין מה יין
סלתן מערבין ואם לאו אין
לימד על כבש.
מקיים בהן מצות זרוע בשילה לא היו
מערבין משום גזרה דלמא
רביעית אף שמן נמי רביעית א"ר יוחנן ז אשם
פסולין בכך הואיל ונעשו העבודות
אתי לערובי סלת ושמן
(פסחים סד:)
מצורע ששחטו שלא לשמו טעון נסכים שאם
שנבלל עם מנחתו. יב]
כמצותן: תמיד של שחר טעון שני
לכתחלה הא לאו משום הא
מאי תלמודא.
גזירה מערבין יין לכתחלה
אי אתה אומר כן פסלתו מתקיף לה רב מנשיא
גזירין. בכהן אחד אחר סידור כל
כדקאמר ברייתא: טעון
נסכה של
נסכין שבאשם מצורע כתב
בר גדא אלא מעתה כבש הבא עם העומר
המערכה ושל בין הערבים בשני כהנים
מנחה.
נסכים: שאם אי אתה אומר
ושני גזירין כדמפרש בפרק ב' דמסכת
טעון נסכים.
ששחטו שלא לשמו תהא מנחתו כפולה שאם
כן פסלתו מעל גבי המזבח
שהרי לא ניתק לרעייה ואינו
יומא כך פירש בקונטרס
אי אתה אומר כן פסלתו $ ותמיד של שחר
יכול ליקרב נדבה אבל
ע)
והכי תנן התם בפרק ב'
ששחטו שלא לשמו יהא טעון שני גזירין בכהן
נסכים מתירין אותו למזבח
דתמיד קרב בתשעה בעשרה באחד
ולכהנים וצריך אשם אחר
אחד שאם אי אתה אומר כן פסלתו ותמיד
יג]
להתיר בעלים: בשלמא הנך
טו]
עשר לא פחות ולא יותר עצמו
שאם אי אתה אומר כן.
כבשים ותמידין ששחטן
של בין הערבים ששחטו שלא לשמו יהא טעון
❖
בתשעה בחג ביד אחד צלוחית של מים
שלא לשמן לא צריכי
שני גזירין בשני כהנים שאם אי אתה אומר כן
פסלתו.
הרי כאן עשרה בין הערבים בי"א עצמו
פסלתו אין ה"נ אלא אמר אביי חדא מינייהו
ח]
בתשעה ושנים בידן שני גזירי עצים
שיטה מקובצת
נקט ר' אבא אמר בשלמא הנך עולות נינהו
והשתא תימה אי גזירי עצים דתמיד של
א] אין מערבין. עיין תוספות
אי
שחר בכהן אחד הוה ליה עצמו בעשרה
לקמן (דף צא ע"ב ותוספות
חולין דף סג ע"ב): ב] אמר
וצריך לומר דלא חשיבא כבש הבא עם העומר.
או באחד עשר אי טעונים שני כהנים
אבל אין מערבין כו' והשאר
שני
נמחק: ג] ואילים דאפי':
ד] תיבות ה"ק נמחק:
ה] תיבות ה"ק נמחק:
תמיד של שחר יהא
טעון ב' גזירין בכהן אחד.
ו] הכבש הבא עם העומר כו':
אין הכי נמי.
ז] ונסכו הא: ח] פסלתו וכ"ת
אלא אמר אביי. בשלמא הנך.
אין ה"נ הא לא [חשיב להו]
אמר אביי: ט] הכי הא: י] לך
דמערבין נסכים דמתני':
רש"י כת"י
יא] דכתיב ומנחתו:
של היום בשל אמש. י) כ)
יב] כפולה כך ותיבת היא
ל)
נמחק: יג] שלא לשמו
אין מערבין כו'. ואם
דטעון: יד] וכגון שלא בלל.
בללן [אלו בפני עצמן]. כשרים. מ) ואם עד שלא בלל.
וי"ל דא"כ היינו סיפא דקתני
אע"פ שמנחתו כפולה. גמ' והקטירו.
נ)
אם עד שלא בלל פסול:
טו] יותר כיצד עצמו:
אם נתערבו.
אמר אביי.
ויין לכתחלה לא. במה
דברים אמורים. בסולת ושמן. היכא דהוקטר סלתן ושמנן.
מערבין יין לכתחלה.
ס)
והיכא דלא
הוקטר. ואי לא לא דלמא אתא לאערובי סולת ושמן.
ומנחתו שני עשרונים. שנבלל עם מנחתו.
מאי תלמודא. נסכה דמנחה. אשם מצורע ששחטו שלא לשמו.
טעון נסכים.
פסלתו.
רבא אמר.