שתי מדות
פרק
עשירי
מנחות
צ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אשם נדבה מי איכא.
שני גזירין של שחרית משום דלפני שחיטת תמיד
השחר הן משכימין
א)
כג א
מתני' שהיה גודשה בתוכה.
ב)
לסדר המערכה לא חשיב אלא העוסקין בשעת התמיד דסידור שני
ג) ד)
כד ב
מדת היבש בירוציהן חול.
גזירין היה אפילו קודם תרומת הדשן צ) כדאיתא בסידור המערכה
אלא שהלח נעקר. (ב)
ה) ו)
דאביי בפרק אמר להן הממונה והיינו דאמר בירושלמי
ז]
ז)
כה ג
בפ"ב דיומא אמר רבי יוחנן לא גזרו
גמ' מני.
על שני גזירין בשחרית פי' שיהו בשעת
אי לא חזו לעולת חובה קרבי לעולת נדבה
ח) ט)
כו ד
הקטרת איברים א"ר אסי מתניתין
אי ר"מ.
אלא הכא אי לא מוקמית ליה במילתיה אשם
י)
כ)
כז ה
אמרה כן בכל יום קרב בין הערבים
נדבה מי איכא תניא כוותיה דרבי יוחנן אשם
א
ח] כ)
באחד עשר ולא אמר בשחרית כלום
כח ו
מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן
ב
ט] ומחוק הוי.
ומהשתא ליכא למידק מהתם כלל אי
ל) ומאי כל מדות.
מדמו על גבי בהונות הרי זו עולה לגבי
ל)
ז
הויא בכהן אחד או בשני כהנים ומיהו
מ) נ)
י]
מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להתירו:
ק) יש לדקדק מהא דתניא התם בגמ'
ס) ע)
כט ח
❖
מתני' כל מדות שבמקדש היו נגדשות חוץ
פ) צ)
ביומא מנין לתמיד של בין
כל מדידות.
ק)
הערבים שטעון שני גזירין בשני
משל כהן גדול שהיה גודשה לתוכה מדת
לא נמשחו בחוץ.
ג
ר)
א]
ש) ת)
כהנים שנאמר וערכו עצים על האש
רבי עקיבא סבר
רבינו גרשום
הלח בירוציהן קדש ומדת היבש בירוציהן
❖
א)
מדת יבש לא יא] נמשחה כל עיקר.
אם אינו ענין לתמיד של שחר שנאמר
חול רבי עקיבא אומר מדת הלח קדש לפיכך
לא לגזירין ולא מנחה כפולה
ובער עליה הכהן עצים בבקר תניהו
דאי לא חזי לעולה וכו'.
בירוציהן קדש מדת היבש חול לפיכך
אלא שהלח נעקר. מתוך הלח
הגהות הב"ח
ענין לתמיד של בין הערבים ואימא
צפין הבירוצין ועולין למעלה:
בירוציהן חול רבי יוסי אומר לא משום זה
ב]
אידי ואידי בתמיד של שחר וקאמר
(א) במשנה
והיבש אינו נעקר הבירוץ
היינו טעמא.
גמ'
אלא שהלח (א) נעקר והיבש אינו נעקר:
נעכר (ב) רש"י
מתוכו ואינו [אלא] צף ולא
רחמנא ניעבד בחד והדר נעביד
ונבלל
נכנס בתוך הכלי לפיכך הן
❖
מני אי רבי מאיר חד גדוש הוה אי רבנן
בתרי אלמא משמע בהדיא דשל שחר
ג]
ומגווה דמנא קאתי.
חול: תנא קמא סבר מדת
יבש לא נמשחה מבחוץ לפיכך
חדא ומחוק הוה אמר רב חסדא לעולם רבי
בחד משום דכתיב וביער לשון יחיד
למאי דצריך.
אין בירוציה קדש: ור' עקיבא
ושל בין הערבים בתרי משום דכתיב
מאיר ומאי כל מדות כל מדידות: מדת הלח
סבר מדת יבש לא נמשחה
מוסף רש"י
שלא מדעת.
כל עיקר לפיכך מה שבפנים
וערכו לשון רבים ועוד תניא התם
בירוציהן קדש: במאי קא מיפלגי תנא קמא
אשם מצורע ששחטו שלא
מ)
בכלי קדושת פה מקדש ליה
בסוף פירקא מי שזכה
לשמו.
הילכך מאי דצריך ליה מקדיש
ד סבר מדת הלח ד] נמשחה בין מבפנים בין
גזירה שמא יאמרו.
בתרומת הדשן יזכה בסידור מערכה
בירוצה דלא צריך ליה לא
מבחוץ
מדת יבש נמשחה מבפנים ולא
מקדש: וכי נעקר מאי הוי
ובשני גזירי עצים: כיצד יעשה.
גברא למאי דצריך ליה קא
נמשחה
מבחוץ ורבי עקיבא סבר מדת הלח
שלא יבא דבר לפסול יניחנה עם
(יומא סא:) וטעון נסכים.
מיכון דליקדש ולא בירוצין.
(לעיל ה.)
נמשחה בין מבפנים בין מבחוץ מדת יבש לא
ואמאי מקדשי לבירוצין: גזרה
הבזיכין לשבת הבאה אי נמי מה יעשה
סידר
וצריך אשם אחר להתירו.
שמא יאמרו כדחזו דהללו
נמשחה
כל עיקר ורבי יוסי סבר אידי ואידי
מן הלחם אחר שהוקטרו הבזיכין:
את הלחם ואת הבזיכין לאחר השבת.
בירוצין לא מקדשין כך
שאפילו הוא על השולחן ימים
(יומא שם)
מוציאין מתוך הכלי שרת
פסולה.
נמשחה מבפנים ולא נמשחה מבחוץ והכא
(לעיל
לחול: סידר את הלחם ואת
[רבים] אין בכך כלום.
היינו טעמא דלח נעקר ומגווה דמנא קא אתי
שם) כלי שרת אין מקדשין
הבזיכין לאחר השבת שלא
כיצד יעשה.
אלא מדעת.
כמצותו והקטיר את הבזיכין
תימה דבפרק המזבח מקדש
והיבש אינו נעקר וכי נעקר מאי הוי גברא
יניחנו.
(סוטה יד:)
בשבת הבאה פסולה לפי
בעא מיניה רבא מרבה לינה
והקטיר את הבזיכין בשבת
שהלחם עם הבזיכין צריכין
למאי דצריך קא מכוין אמר רב דימי בר
פסולה.
מועלת בראשו של מזבח או אינה
להיות על השלחן ח' ימים
נ)
שישנא משמיה דרב זאת אומרת כלי שרת
שלימים: כיצד יעשה. ויהיה
מועלת היכי דמי אי דלא ירדו השתא
הלחם כשר והבזיכין: יניחנו.
מקדשין שלא מדעת רבינא אמר לעולם אימא
לנו בעזרה אמרת לא ירדו בראשו של
שלא יקטיר הבזיכין עד לשבת
הבאה בשניה ונמצא הלחם
לך כלי שרת אין מקדשין אלא מדעת וגזרה
ה
ו
מזבח מיבעיא אלא דירדו לשולחן
והבזיכין על השלחן ט"ו ימים:
שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול מותיב
מדמינן לה דתנן שאפי' הוא על השולחן
ואמאי לגזור שלא ישהה שם
כל כך שמא יאמרו כשם
ימים [רבים] אין בכך כלום והשתא
ר' זירא סידר את הלחם ואת הבזיכין לאחר
ז
שאותו משהין שם כך מפקידין
פנים.
הא לא דמי לשולחן דהא אסידרו באחד
לחולין בכלי שרת: פנים. לחם
השבת והקטיר את הבזיכין בשבת ה] פסולה
הפנים דבהיכל אמידות דחוץ
בשבת קאי משום דכלי שרת אין
כיצד יעשה יניחנו לשבת הבאה שאפילו הוא
פנים לאו כ"ע ידעי.
בעזרה קרמית פנים לא כולי
מקדשין שלא בזמנן כדמוכח בפרק
עלמא ידעי שזה הלחם שהה
על שלחן ימים רבים אין בכך כלום ואמאי
שם כל כך וליכא למגזר: לקיץ
שתי הלחם דדייקינן מהכא
חוץ כ"ע ידעי.
התם נמי לימא גזירה שמא יאמרו מפקידין
המזבח. שקונין מהן עולות
ואי ס"ד כלי שרת מקדשין שלא בזמנן
לקיץ המזבח.
מקיצין המזבח בהם בשאין
בכלי שרת פנים אחוץ קא רמית פנים לאו
ר)
ליקדוש וליפסל ואם סידרן בשבת הכי
שם קרבנות: המקבל עליו
לספק סלתות. שלוקח מעות
כולי עלמא ידעי חוץ כולי עלמא ידעי תנן
נמי דאם לא סילקן לשבת אחרת
מן הגזבר בשביל לספק סלת
המקבל עליו לספק סלתות.
היה נפסל בלינה ואהך גופה דאחד
התם מותר נסכים לקיץ המזבח מאי מותר
כיצד
לצורך השנה וקבל עליו לתת
יעשה יניחנו.
ד' סאין בסלע והוקרו ועמדו
בשבת מקשי התם דאי לילה אין
נסכים רבי חייא בר יוסף אמר בירוצי מדות ר'
לאחר
(יומא כט:)
ג' סאין בסלע ומספיק ד'
מחוסר זמן כי מטי לילה דבי שימשי
השבת. יניחנו לשבת
סאין בסלע כמה שקבל עליו.
יוחנן אמר כאותה ששנינו המקבל עליו לספק
ועמדו שלשה.
❖
ח
הבאה.
ואותה סאה שנותן להקדש
תיקדוש ותיפסל ומשני רבא בשקדם
ס)
בשלש יספק מארבע
סלתות
מארבע ועמדו
ו]
וסילקו ורב אשי משני אפילו בשלא קדם
משלש
רש"י כת"י
וסילקו ורב אשי משני אפילו בשלא קדם
שיטה מקובצת
אי לא חזו לעולת חובה.
וסילקו נעשה כמי שסידרו הקוף וא"כ
א] גודשה בתוכה: ב] לא. ס"א
(להלן ק.) מותר נסכים
גבי מזבח אפילו מדמית ליה לשולחן נמי תועיל בו לינה וי"ל דלשון שאפי'
לא מן השם הוא זה אלא: ג] ר'
אשם נדבה מי איכא.
לקיץ המזבח.
מאיר תרי הוי חד גדוש וחד
מתני' שהיה גודשה
הוא על השולחן משמע ליה נתינת טעם אההוא דסידרו אחר השבת
מחוק אי רבנן: ד] הלח נמשחו
בתוכה. בירוציהן קודש.
דלכך לא חיישינן עליה משום דבכל לחם הפנים כמו הנסדר בזמנו
וכן צ"ל לקמן: ה] בשבת
לא מן השם הוא זה.
פסולה: ו] ועמדו משלש מספק:
אפילו הוא על השולחן ימים ש) [רבים] אין בכך כלום ומיהו על כרחין
אלא שהלח נעקר.
ז] ובירוציהן: ח] המנחות. תרי
לאו טעם גמור הוא דהכא היינו טעמא משום דכלי שרת אין מקדשין
הוו חד גדוש ואמאי קתני
אלא בזמנן: בירוצי מדות. אע"ג דנתקדשו לוקחין מהן כבשים
והיבש אינו נעקר.
במתני' כל מדות חוץ ממדה
גמ' מני.
של: ט] מה"ד חד ומחוק:
לעולות קייץ כדפרישית בריש פירקין ת) דלב ב"ד מתנה עליהם:
י] מדות לא: יא] לא נמשחו:
ע)
מארבע ועמדו משלש מספק מארבע. בפ' הזהב
אי ר"מ.
ואי רבנן חד. פ)
מפרש דהאי רבית הקדש היכי דמי כגון שקיבל עליו
כל מדידות.
לספק סלתות מארבע ועמדו משלש דמספק מד' דבחבירו כי האי
בין מבחוץ.
גוונא אסור ותימה היכי דמי אי דאית ליה סלתות או חיטין שיתחללו
לא נמשחו כל עיקר.
פסולה.
עליהן מעות הקדש אפי' בהדיוט שרי דאפי' על הגדיש תנן
פוסק עמו על הגדיש וכי תימא הא דשרי לפסוק עמו על הגדיש היינו
המקבל
(כתובות קו:)
יניחוה לשבת הבאה. שאפי' הוא על שלחן ימים רבים.
בפוסק לפי השער א) (או) אפי' בשער הלקוטות אבל אי מוזיל טפי אסור
עליו לספק סלתות וכו'.
ואמאי.
מפקידין בכלי שרת.
אפי' ביש לו והכא גבי הקדש שרי אי אפשר לומר כן דהא בריש הזהב
תניא היו חמריו ופועליו תובעים אותו ואמר לשולחני תן
לי
פנים. אחוץ.
לקיץ המזבח.
המקבל
עליו. מארבע.
(ב"מ נז:)