צ:
שתי מדות פרק
עשירי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לי בדינר מעות ואפרנסם ואני אעלה לך יפה דינר וטריסית אם יש
א)
ל א
ואם לנו.
לו מותר י) כדפרישית דמטבע נעשה חליפין או בפרוטטות דכיון דיש
לא ב
ב)
הבשר לשם ועורות לכהנים.
לו אוזולי אוזיל גביה ואין כאן אגר נטר ליה ואם אין לו אפילו גדיש
לב ג
לג ד
א"כ מה מרויחו בהקדמת מעות הרי
לא יוכל להשתמש בהן דאין
מתני' חוץ מן הבכור ומעשר ופסח.
ג)
לד ה
להם על מה שיתחלל ולא נפקי לחולין
(א) ב) ד]
לה ו ז
❖
לו ח
אלא (ב) חטאת
וי"ל דלעולם בדלית ליה אפי' גדיש
משלש ועמדו מארבע
מספק מארבע שיד
וכו'.
אלא מקבל מעות הקדש והולך אצל
הקדש על העליונה תניא כוותיה דרבי חייא
ד)
בעלי בתים שנותנין לו יותר מד' סאין
רבינו גרשום
גמ' ואפילו מנחה.
בר יוסף תניא כוותיה דרבי יוחנן תניא כוותיה
ומרויח היתר ומה שאין נותן להקדש
ת"ל עולה.
יותר היינו מותר נסכים שהן
דרבי חייא בר יוסף בירוצי מידות הללו מה היו
אותו העודף מידי דהוה אמשלש ועמדו
לקיץ המזבח: משמע להביא
עושין בהן אם יש זבח אחר יקריבו עמו ואם
א
את אלו. עולת ראייה ושלמי
אארבע משום דלא יהיב להקדש אלא
משמע
חגיגה מפני שהן דומיא
לנו יפסלו בלינה ואם לאו מקיצין בהן את
להוציא את אלו.
כפי השער והשער הוא מארבע ומיהו
דשאר עולות דבאין בנדר
ה)
המזבח וקיץ זה מהו עולות הבשר לשם
ונדבה: פסח אינו בא חובה
לפי טעם זה היה מותר להוליך מעות
ב
ו) ז)
ברגל בי"ד הוא בא: בן בקר
ג)
ה]
(ומאי ניהו עולת ראייה ושלמי חגיגה) .
הקדש לסחורה כדי להשתכר בהן וזהו
ועורות לכהנים תניא כוותיה דרבי יוחנן
בכלל היה מן הבקר או מן
הצאן: ור' יונתן למה ליה
תימה דא"כ אמאי לא אשכחן ריבית
המקבל עליו לספק סלתות מארבע ועמדו
(ג)
ח)
קרא מן הבקר או מן הצאן
בהקדש בכי האי גוונא בפ' הזהב
ט) י)
משלש מספק מארבע משלש ועמדו מארבע
הא אמר. גבי מקלל אביו
לכך נראה דאין נכון לעשות
ד)
ואמו דאע"ג דכתיבי אהדדי
מספק מארבע שיד הקדש על העליונה וזהו
כ)
משמע נמי אחד אחד בפני
כן או משום בזיון הקדש או משום
משמע ה) להביא את אלו.
ששנינו מותר נסכים לקיץ המזבח: מתני' כל
עצמו עד שיפרוט לך הכתוב
שלא יבא לידי מעילה והא דשרי הכא
ל)
יחדו הכא נמי מן הבקר ומן
קרבנות הציבור והיחיד טעונין נסכים חוץ
מ)
ו] ו)
הצאן כיון דלא כתיב יחדו
ג
ד
בהקדש ואסור בהדיוט י"ל כי ההיא
נ)
משמע כל אחד בפני עצמו
אביא שעירי
❖
מן הבכור והמעשר והפסח והחטאת והאשם
דסוף איזהו נשך אמר
ולא איצטריך קרא: אצטריך
חטאת.
❖
וכו':
אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעונין
רב מחוסר שתים פוסק שלש אינו
ה
בן בקר בכלל היה.
נסכים: גמ' תנו רבנן ועשיתם אשה לה'
פוסק ושמואל אמר בידי אדם אפילו
1
תורה אור השלם
מאה פוסק בידי שמים אפילו אחת
שיטה מקובצת
יכול כל העולה לאישים יהא טעון נסכים
1. וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיְיָ עֹלָה
אף
אינו פוסק תנן פוסק עמו על הגדיש
אפילו מנחה תלמוד לומר 1 עולה שלמים מנין
א] אביא שעירי חטאת הואיל
אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ
כל הבא בנדרז] .
והא מחוסר משדא בחמה למיבש
ובאין חובה ברגל. גליון
בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם
תלמוד לומר זבח תודה מנין ת"ל או זבח
ופסח לא חשיב חובה ברגל
לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ מִן
ולמידש ומידד ומשני כגון דשדא
מן הבקר או מן הצאן מה
לפי שבא בארבעה עשר. ע"כ
הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן:
יכול שאני מרבה אף בכור ומעשר ופסח
כ)
בחמה ויבש ולשמואל [דאמר בידי
במדבר טו ג
הרגמ"ה: ב] בן בקר עולה או
תלמוד לומר. ח]
2. וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עלָה
וחטאת ואשם תלמוד לומר 1 לפלא נדר או
זבח בן בקר: ג] אליו ולומר
שמים אפילו אחד אינו פוסק והא
אפילו עולת העוף.
לך מה בן בקר מיוחד הבא:
אוֹ זָבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ
בנדבה בא בנדר ונדבה טעון נסכים שאינו
מחוסר] מידד דבידי שמים היא אפשר
יביא משניהם.
ו
ד] משום חובה של יחיד
שְׁלָמִים לַיְיָ: במדבר טו ח
3. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ורבי יונתן למה לי קרא.
נינהו: ה] הן. ומאי ניהו עולת
בנפוותא ובהקדש אפילו מחוסר כל
בא בנדר ונדבה אין טעון נסכים משמע
ראיה ושלמי חגיגה: ו] דהויא
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי
הני שרי ועוד יש לומר דמיירי הכא
להוציא את אלו אוציא את חובות הבאות
דומיא דשאר עולות הבאין:
יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן ליְיָ מִן
ט]
ז] בנדר ובנדבה: ח] נאמר או
בעשירים המתנדבים ונותנין מעות
הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן
מחמת הרגל ברגל ומאי נינהו עולות ראייה
זבח: ט] ואמו אע"ג דכתיב
הַצֹּאן
תַּקְרִיבוּ
אֶת
רש"י כת"י ❖
חולין למוכרי סלתות כדי לספק
י] ז)
ויקרא א ב
אהדדי אמר: י] אחד אחד
ושלמי חגיגה ת"ל 1 או במועדיכם ז כל הבא
קָרְבַּנְכֶם:
מארבע ואפילו למאן דחייש שמא לא
בפני עצמו:
במועדיכם טעון נסכים משמע להביא את
ימסרום יפה בפרק הבית והעליה
ועמדו מארבע מספק מארבע.
הגהות הב"ח
אלו א] אביא שעירי חטאת הואיל ובאין
גבי שומרי ספיחים
(א) רש"י
חובה ברגל תלמוד לומר וכי תעשה בן בקר
בשביעית דאין מתנדב שומר חנם
2
יחיד (ב) ד"ה
בן בקר בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו
הכא ליכא למיחש דאפילו לא מסרו
שחטאתו(ג)ד"ה
ב]
ואם
לנו נפסלו בלינה: גמ' ועשיתם אשה כו'.
העשירים יפה יפה מכל מקום מוכרי
ג] מה בן בקר מיוחד בא בנדר ונדבה אף כל
ושלמי
❖
הסלתות שקיבלו המעות מוסרין אותם
שמחה
בא בנדר ונדבה 1 לעשות ריח ניחוח לה' מן
שעירי חטאת.
יפה יפה וכי תימא אפילו ריבית
הבקר או מן הצאן מה ת"ל לפי שנאמר
ח)
קצוצה לישתרי שילוו העשירים מאה
בכלל היה.
מוסף רש"י
עולה שומע אני אפי' עולת העוף במשמע
של חולין לשלם להקדש מאה ועשרים
עד שיפרוט לך הכתוב
ת"ל מן הבקר או מן הצאן דברי ר' יאשיה
לפי שנאמר
ח
כדאשכחן בהזהב גבי
יחדו.
עולה.
רבי יונתן אומר אינו צריך הרי הוא אומר
אבני בית המסורות לגיזבר לא דמי
ועוף אינו זבח.
זבח ועוף אינו זבח אם כן מה ת"ל מן הבקר
דהתם הכל יודעים שהאבנים עומדות
ת"ל מן הבקר או
מן הצאן.
לבנין וליכא למיגזר אטו הדיוט אבל
או מן הצאן לפי שנאמר אדם כי יקריב
מכם
3
ור' יונתן למה לי קרא.
הכא גזרינן דילמא אתי למימר דכי
קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר
ומן
הא אמר. ט)
מלוה מאה במאה וכ' שרי אם הקדישום
הצאן יכול האומר הרי עלי עולה יביא
עד שיפרט לך הכתוב יחדו.
(ב"מ צה., וכעי"ז
אחר כך כי היכי דשרי להלוותן מאה
משניהם ת"ל מן הבקר או מן הצאן רצה
סנהדרין סו.)
ל)
לשלם להקדש מאה ועשרים ועוד
סד"א
אחד מביא רצה שנים מביא ורבי יונתן
דאפילו כי האי גוונא אסור
הואיל וכתיב.
למה לי קרא האמר עד שיפרוט לך
מדאורייתא דחשיב כאילו הויא הנאה
הכתוב יחדו איצטריך
סלקא דעתך אמינא
למלוה כיון דקעביד על פיו מ) כגון
הואיל
תן מנה לפלוני ואקדש אני לך
(סנהדרין פה:)
דמקודשת מדין ערב ולא דמי לאבני בנין שאין לגזבר חלק בהן ולא
דמי נמי לשקול ארבע זוזי ולימא ליה לפלניא דלוזפן זוזי דהא פשיטא
ודאי דאסור למימר לחבריה אנא מוזיפנא לך זוזי והב לפלניא ארבע זוזי: משלש ועמדו מארבע מספק מארבע. בהא ליכא קולא
בהקדש טפי מבהדיוט לרבי יהודה דתנן בסוף איזהו נשך אע"פ שלא פסק עמו כשער הגבוה יכול לומר לו תן לי כזה או
תן לי מעותי: אפי' מנחה ת"ל עולה. תימה דבריש המזבח מקדש נ) משמע דמדכתיב עולה לא ממעטינן מנחה גבי כל
הנוגע במזבח יקדש דאמרי' אי כתיב עולה ולא כתיב כבשים הוה אמינא כל עולין אפי' מנחה וי"ל דשאני התם דכתיב כל הנוגע דמשמע
לרבות אי נמי זאת תורת ריבה אי נמי הכא גבי נסכים דכולן למזבח מסתבר עולה ממש דכולה כליל: שלמים מנין. וא"ת שלמים
בהדיא כתיבי לפלא נדר או שלמים לה' וי"ל דהא ברישיה דההוא קרא כתיב וכי תעשה בן בקר ואתא זבח לרבויי מן הצאן:
שלמי חגיגה ועולת ראייה. הוה מצי למינקט כבשי עצרת אלא נקט דבר הנוהג בכל הרגלים: או במועדיכם. מבמועדיכם דריש
דלקמן דריש או או: בן בקר בכלל היה. פי' בקונטרס בכלל ועשיתם אשה דשמעינן כל העולה לאישים ובחנם פי'
כן דבהדיא כתיב בפרשה מן הבקר או מן הצאן ועוד כתיב בתריה והקריב על בן הבקר ולשון בכלל משמע כפי' הקונטרס:
מה בן בקר מיוחד בא בנדר או בנדבה. ומפיק שעירי חטאת טפי משום דאין כיוצא בהן נדבה אבל שלמי דחגיגה ועולת ראייה כיוצא בהן נדבה:
הואיל