שתי מדות
פרק
עשירי
מנחות
צא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו. דמדכתיב מן הבהמה
הכי נמי מן הבקר ומן הצאן כיון דלא כתיב בהו יחדו משמע נמי כל אחד בפני
א) גי' צ"ק הני מילי בתרי מיני
לז א מיי' פ"ד מהל' תמורה
עצמו ולא איצטריך קרא לחלק: הואיל דכתיב. בויקרא [א] ומן הצאן כיון דהוה ליה
אבל בחד מינא ובבת אחת
הל"א:
והדר כתיב פ) מן הבקר ומן הצאן משמע שניהם (ובקונטרס
לח ב מיי' פי"ב מהל'
תיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל
למיכתב מן הצאן וכתיב ומן כמו דכתיב יחדו דמי. וגבי אביו ואמו אע"ג דכתיב
❖
פירש בע"א) דתרוייהו אפירושא דבהמה מדלא כתיב מן הבקר והצאן
פסוה"מ הל"ז:
וכן הגירסא בילקוט ועי'
ואמו לא משמע יחדו משום דהתם לא אפשר בלא וי"ו דהיכי ליכתוב ומקלל
פירושו בצ"ק, ב) פי' בפרשה
משמע שניהם דאתא לפרש מאיזו בהמה מן הבקר ומן הצאן מזה אחד
אביו אמו משמע אביו קילל אמו: ולר' יאשיה דאמר אע"ג דלא כתיב יחדו
אחרת כתיב, ג) צ"ל דנפקא
ומזה אחד צ) ואף ע"ג דדרשי' בתמורה
כמאן דכתיב דמי. והאי מן הבקר או מן
שלמים. צ"ק, ד) גי' צ"ק דהוי
רבינו גרשום
הצאן מיבעי ליה להוציא עולת העוף:
אמינא דליקום הלחם במקום
(דף כח:) כוליה דוי"ו דידיה נמי
הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו
נסכים והס"ד, ה) נ"א צ"ל איל
ולר' יאשיה דאמר אע"ג
ליבעי קרא. לחלק דרצה אחד מביא: הא
דריש התם מ"מ אי לא כתיב הכא או
דמי ולרבי יאשיה דאמר אע"ג דלא כתיב יחדו
נזיר והוא דבור אחר והיה כתוב
דלא כתב יחדו [כמאן
כתיב. קרא אחרינא לחלק: אם עולה
לחלק הוה דרישנא ליה למימר דבעינא
א"נ בר"ת וטעו וכתבו אי נמי,
דכתיב] יחדו משמע והאי
כמאן דכתיב יחדו דמי ליבעי קרא הכתיב אם
ב)
קרבנו מן הבקר ואם מן הצאן קרבנו וגו'.
1
ו) גי' צ"ק הד"א מן הצאן ולא
יחדו : וכל הזבחים שנזבחו שלא
מן הבקר או מן הצאן
ק)
דמשמע לחלק: ורבי יונתן אמר לך אף ע"ג
אביא נמי בכור ומעשר ופסח
מיבעי ליה למעוטי עולת
עולה קרבנו מן הבקר 2 ואם מן הצאן קרבנו
לשמן. תימה הא למה לי קרא כיון
וחטאת ואשם והס"ד וכ"ה
העוף ליבעי ליה קרא לחלק
דכתיב אם עולה קרבנו מן הבקר
ואידך איצטריך ס"ד אמינא הני מילי במפרש
בס"י, ז) צ"ל של שאר קדשים
א]
דרצה מן הצאן מביא: הא
דדרשינן בריש מכילתין (דף ב.) אם
איצטריך ליה מן הבקר או מן הצאן לחלק:
נקבות ותמורתן היינו שהמיר
כתב קרא אחרינא לחלק
אבל בסתמא לייתי מתרוייהו קמ"ל אמר מר
ה"מ. דאי בעי הך לייתי: ט] במפריש.
כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם
את העולה ועולה הבאה מן
אם עולה קרבנו מן הבקר
בשעת הנדר צאן או בקר: תודה לאו זבח
המותרות כדאמרי' בפירקין
תודה מנין ת"ל או זבח אטו תודה לאו זבח
ואם מן הצאן קרבנו: ור'
לאו יהא נדבה ליבעי נסכים כנדבה
דלעיל והס"ד. צ"ק, ח) צ"ל
הוא. מהיכא ג) דנפקי עולה ושלמים מההוא
יונתן אצטריך מן הבקר
וכי תימא דלגבי נסכים לא הוה
הוא איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל
המותרת אף בעולה כדאמרינן,
או מן הצאן סד"א וכו':
נמי משמע תודה למה לי לרבויי מאו:
ט) צ"ל דמצוה לעשותו. צ"ק,
מאי שנא מאיל נזיר. דאתי
מוקי ליה לקרא הא על כרחיך
ואיכא לחם בהדה לא תיבעי נסכים ומאי שנא
הואיל ואתי לחם בהדה. ואינה חשובה זבח
י) גי' צ"ק מה"ד אבל אייתי
לחם בהדיה ואית ליה
צריך לאוקומי הכי שאם אי
אתה
לא ליבעי נסכים י] אי נמי משום ד) דהוי
מאיל נזיר דאיכא בהדיה לחם ובעי נסכים
בב"א נדר ונדבה אימא תסגי
נסכים דכתיבי גביה: לכתוב
ה)
הלחם במקום נסכים (אי נמי) ליקום
כו' א"נ כו', כ) ס"א ד"ה ור'
אומר כן פסלתו כדאמר רבי יוחנן
רחמנא לפלא נדר או לנדבה
סלקא דעתך אמינא התם שני מינין הכא
יאשיה דנ"ל לחלק ממן הבקר
ולא בעי עולה דכל שבא
במקום נסכים: וליכתוב קרא לפלא נדר או
לעיל גבי אשם מצורע ונראה דכדי
כו' לחלק אלא ר' יאשיה כו'
בנדר ונדבה היינו נמי עולה:
ארבעת מינין קמ"ל ולכתוב רחמנא לפלא
בנדבה. ולא ליכתוב לא עולה ולא זבח דכל
3
נסביה משום דאי לאו
קרא
וגירסת צ"ק צ"ל נפקא למה
ת"ל עולה דומיא דעולה
שבא בנדר ובנדבה דהיינו עולה ותודה
נדר או ב] לנדבה ולא בעי עולה אי לא כתב
דממעט עולת כו', ל) צ"ל
דבא בנדר ונדבה למעוטי
דמוצא שפתיך מהכא הוה נפקא
ושלמים ומנחה דאין טעונה נסכים
דריש, מ) צ"ל ד"ה ה"מ דבעי
בכור ופסח ומעשר. השתא
רחמנא עולה הוה אמינא ועשיתם אשה לה'
ליה ועיקר קרא לאחרינא אתא:
(א)
ו)
נסכים לכל חד והס"ד ואח"כ
מימעיט ממן הבקר או מן הצאן: אביא
דכתב רחמנא עולה. והוי
ד"ה אבל בחד מינא דצאן ובקר
כלל ופרט וכלל דכתיב
יא]
כלל לפלא נדר או לנדבה פרט ג] לריח ניחוח
דאמר
בכור (ופסח) ומעשר ופסח: והשתא
תסגי ליה כו' וככה יעשה לשור
ועשית' אשה כלל או זבח
דכתיב עולה. ולא מצית לרבויי בכור ומעשר
חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר
האחד דמשמע נמי לכל אחד
לפלא נדר או לנדבה פרט
יב]
ופסח והוי עולה גופה פרט דהוי כלל
נסכיו בפ"ע לקמן מפרש למה
לעשות ריח ניחוח כלל מאי
שאינו בא על חטא אף כל שאין בא על חטא אוציא חטאת ואשם שהן באין
ופרט וכלל דועשיתם אשה לה' כלל עולה או
לי דהדר מפרש דינו של כל אחד
קא מרבית ביה מההוא פרט:
והס"ד אח"כ ד"ה ושלשה
מה פרט וכו'. שאינו מחוייב
על חטא אביא בכור ומעשר ופסח שאין באין על חטא ת"ל עולה השתא
זבח לפלא נדר או בנדבה פרט לעשות ריח
עשרונים והדיבור אבל אייתי
ועומד דבעולת נדבה קא
ניחוח חזר וכלל: מאי מרבית ביה. דהואיל
דכתיב עולה כלל ופרט מה מרבית ביה מה הפרט מפורש שאינו מחוייב
כו' שייך לעיל. צ"ק, נ) נ"א
מיירי להביא ולדות קדשים
יג]
ואמרת אוציא חטאת ואשם [מה] יש
דכבר, ס) נראה דצ"ל דאמר
ותמורתן של שאר קדשים
ועומד אף כל שאינו מחוייב ועומד להביא ולדות א קדשים ותמורתן ועולה
לך לומר מה הפרט מפורש אף כל ומאי
גבי מקלל אביו ואמו דאי לאו
א) ועולה הבא מן התמורות
דכתיב קללה גבי אביו דכתיב
הבאה מן המותרות ואשם שניתק לרעיה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן
נינהו דקאמר לרבויי מפרט זה: שאין
שאם המיר את העולה:
ב
כי יקלל את אביו וקללה גבי
השתא דאמר או לדרשה מן
מחוייב ועומד. שאין מחוייב בעולה דבעולת
והשתא דאמרת או לדרשא לפלא נדר או לנדבה למה לי לחלקם איצטריך
ד]
אמו דכתיב אמו קלל הו"א עד
הבקר או מן הצאן דלחלק:
ז)
נדבה מיירי: להביא ולדות של קדשים.
שיקלל וכו', ע) ויקרא כ,
לפלא נדר או לנדבה למאי
סלקא דעתך אמינא עד דמייתי נדר ונדבה לא ה] ליבעי נסכים קמ"ל דאייתי
נקבות של שאר קדשים דעולה זכר [ולא
פ) וגי' צ"ק מן הבקר ומן הצאן
אתי לחלק איצטריך סד"א
נדר לחודיה ליבעי נסכים ואי אייתי נדבה לחודיה לייתי נסכים הניחא לרבי
שייך ולד]: ועולה הבאה מן יד] ח) המותרות.
ולא כתיב מן הבקר והצאן
וכו': הניחא לר' יאשיה
משמע שניהן ותרוייהו
דאמר אע"ג דלא כתב יחדו
כדאמרינן בפירקין לעיל (דף צ:):
יאשיה אלא לר' יונתן למה לי ס"ד אמינא אייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים
אפירושא דבהמה קאי דאתא
כמאן דכתב דמי להכי
ותמורתן. היינו שהמיר את העולה: ואשם
לפרש מאיזה בהמה יקריב מן
איצטריך או: ור' יאשיה
אייתי נדבה לחודיה ליבעי נסכים אייתי נדר ונדבה תיסגי בנסכים דחד קמ"ל
שניתק לרעייה. טו] ושחטו לשם עולה
הבקר כו', צ) [וע' היטב תוס'
דממעיט עולת העוף ממן
או במועדיכם למה לי סלקא דעתך אמינא ה"מ דקא מייתי עולה בנדר
ולעשותו ט) כליל כעולה הילכך טעון נסכים:
יומא נז: סוף ד"ה תניא],
הבקר. או מן הצאן למה
ו]
ק) כאן צ"ל ובקונטרס פירש
לי: הני מילי בתרי מיני.
וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן. שהן כשרים
❖
ושלמים בנדבה אי נמי איפכא אבל היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי
בע"א ונמחק לעיל רש"ק,
מן הצאן ומן הבקר: תעשו
אלא שלא עלו לבעלים שטעונין נסכים:
לאחד לאחד משמע נמי
נמי עולה ושלמים בנדבה שם נדר אחד ושם נדבה אחת היא ותיסגי ליה
והשתא דאמרת או. מן הצאן אתי לדרשא
לחלוק: למה לי וכו': ג'
בנסכים דחד קמ"ל או במועדיכם וכי תעשה בן בקר עולה או זבח למה לי
לחלק או דלפלא נדר או נדבה למה לי
ז]
עשרונים סלת מנחה בפרשת
4
תורה אור השלם
לחלק איצטריך דסד"א כו': הניחא לרבי
מצורע כתיב: או אינו אלא
איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר
1. אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן
במנחה הבאה בפני עצמה.
יאשיה. דאמר אע"ג דלא כתיב יחדו כמו
דכתיבא גבי מצורע עני
אי נמי עולה ושלמים בנדבה אבל היכא דקא מייתי שתי עולות חדא בנדר
הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְריבֶנּוּ
דכתיב דמי להכי איצטריך האי או לחלק:
דכתיב את אשר תשיג ידו
אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְריב
י) אי נמי איפכא. דאייתי שלמים בנדר
וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים אחד בנדר ואחד בנדבה אימא שם שלמים
את האחד חטאת ואת האחד
אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְיָ:
עולה בנדבה בעי נסכים כל חד וחד: או
עולה על המנחה: כשהוא
ויקרא א ג
אחת היא שם עולה אחת היא ותיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל 4 לפלא נדר או
2. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מן
אומר והעלה הכהן וכו':
זבח. או למה לי: או שלמים. או למה
שלמים למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דמייתי שתי עולות חדא
אם טעונה נסכים. יין דלא
הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים
לי: ורבי יאשיה. כ) דנפקא ליה מיעוט עולת
כתב בפרשה: ותיפוק לי
לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְריבֶנּוּ:
בנדר וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים חדא בנדר וחדא בנדבה אבל היכא
העוף (ב) מן הבקר או למה לי דבשלמא
תרוייהו מזבח דאמר מר
ויקרא א י
לרבי יונתן דדריש ל) האי או לחלק טז] ורבי
3. וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיְיָ עלָה
דקא מייתי שתי עולות בנדר ושתי עולות בנדבה אי נמי שני שלמים בנדר ושני
א) נראה דגי' רבינו הי' ועולה
יאשיה נפקא ליה לחלק מן ואם מן הצאן
אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ
שלמים בנדבה שם עולה אחד הוא ושם נדר אחד הוא ותיסגי ליה בנסכים דחד
הבאה מן התמורות וכן הוא
בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם
ומאם עולה קרבנו מן הבקר יז] ולמעוטי
גירסת רש"י כת"י בלשון ראשון
לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ מִן
עולת העוף נפקא ליה ממן הבקר ומן הצאן:
קמ"ל ורבי יאשיה האי מן הבקר או מן הצאן למה לי סלקא דעתך אמינא הני
א)
ונראה דברש"י שלפנינו צ"ל
הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן:
מ) [בתרי מיני. הוא] דבעי נסכים לכל חד
ל"א עולה הבאה מן התמורה
במדבר טו ג
מילי ח] [בתרי מיני אבל בחד מינא תסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל 5 ככה תעשו
ככה
4. וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עלָה
בחד מן הצאן או בקר תסגי ליה כו':
היינו כו' ובזה א"צ להגהת
❖
לאחד למה לי סד"א הני מילי] בזה אחר זה אבל בבת אחת תיסגי ליה בנסכים
צ"ק.
תעשו לאחד. דמשמע נמי לכל אחד נסכיו
אוֹ זָבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ
שְׁלָמִים לַיְיָ: במדבר טו ח
בפני עצמו למה לי יח] נ) והדר פירש דינו
דחד קמ"ל: אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעון נסכים: מנא הני מילי דת"ר
5. כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ
של כל אחד: אבל. אייתי בבת אחת נדר
6 ושלשה עשרונים סלת מנחה במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר אתה
שיטה מקובצת
כָּכָה
תַּעֲשׂוּ
לָאֶחָד
ונדבה אימא תסגי וכו': ושלשה עשרונים
כְּמִסְפָּרָם: במדבר טו יב
אומר במנחה הבאה עם הזבח או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה כשהוא
6. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי
א] בדמפרש: ב] או בנדבה:
סלת מנחה בלולה בשמן. במצורע עשיר
ג] פרט ועשית לריח: ד] או
כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה
כתיב: במנחה הבאה עם הזבח. כלומר
אומר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה הוי אומר במנחה הבאה עם
7
בנדבה: ה] לא לייתי נסכים:
אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה
שזקוקה לזבח שקריבה עמו: או אינו אלא
הזבח הכתוב מדבר ועדיין איני יודע אם טעונה נסכים ואם לאו ת"ל 8 ויין לנסך
ו] ה"מ היכא: ז] תיבות או
וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת
במנחה הבאה בפני עצמה. כלומר שהמנחה
במועדיכם נמחק: ח] מילי
מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג
רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד עולה זו עולת מצורע
אינה זקוקה לזבח אלא מנחה בפני עצמה
אֶחָד שָׁמֶן: ויקרא יד י
בתרי מיני אבל בחד מינא
7. וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעלָה
תסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל
היא: ועדיין איני יודע אם טעונים נסכי
זבח זו חטאת מצורע או לזבח זו אשם מצורע ותיפוק ליה תרוייהו מזבח
ככה תעשו לאחד כמספרם
וְאֶת הַמִּנְחָה הַמִּזְבּחָה וְכִפֶּר
יין אם לא. דהא לא כתיב בה יין בפירוש:
למה לי סד"א הני מילי:
עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר:
תלמוד לומר. בפרשת שלח ויין לנסך רביעית ההין וגו' לא הוה צריך קרא למימר דכבר כתיב בראש הפרשה עולה או זבח מה תלמוד לומר על העולה או
ויקרא יד כ
ט] בדמפרש: י] נסכים הכי
אלא עולה זו עולת מצורע: זה אשם מצורע. ששלשתן טעונים נסכים: ותיפוק ליה תרוייהו.
לזבח:
חטאת ואשם מזבח ולא ליבעי קרא לכל חד וחד:
8. וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית ההִין
נמי: יא] בכור ומעשר ותיבת
ופסח נמחק: יב] ופסח דהוי:
תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזּבַח
רש"י כת"י
יג] ואשם יש ותיבת מה
לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד:
❖
ולר' יאשיה ס) דאמר. גבי אביו קלל דאי לאו דכתיב קללה לאביו [דכתיב] ע) כי יקלל את אביו וקרא דכתיב אמו קלל הא לאו הכי הוי אמינא עד שיקלל את שניהם דכמו
במדבר טו ה
נמחק: יד] מן התמורות:
דכתיב יחדו דמי: ליבעי קרא. לחלק גבי ומן הצאן והיכא דריש ליה דמן הבקר או מן הצאן לדרשא אחרינא למעוטי עולת העוף: בדמפרש. הרי עלי כבש או הרי
טו] לרעייה. כדאמר בפ"ק
אשם שניתק לרעייה ושחטו
עלי שור: אטו תודה לאו זבח הוא. דאיצטריך או לרבויי תיפוק מזבח: לא תיבעי נסכים. דלחם יהא במקום נסכים: ומאי שנא מאיל נזיר. דכתיב ביה [במדבר ו] לחם ונסכים
לשם עולה כשר לעשותו:
הגהות הב"ח
נמי בעי כדקתני לקמן בשמעתין [ע"ב] הילכך בלא או נמי נפקא תודה ולא אמרי' דיהא לחם במקום נסכים: שני מינין. בנזיר כתיב [במדבר ו] חלות ורקיקין ולא חמץ ורבוכה: ולא
טז] לחלק אלא לר' יאשיה
בעיא עולה. דהא בכלל נדר ונדבה היא דאי משום למעוטי מנחה כדקתני לעיל [צ:] הא מזבח נפקא דמנחה [לאו] זבח הוא: הוה אמינא. דממשמעות דנדר ונדבה לא
(א) רש"י ד"ה וליכתוב וכו'
דנפקא: יז] הני מילי בתרי
ממעטינן להו דעל כרחך כלל ופרט לרבויי אתא אפי' מאי דלאו נדר ונדבה הוא דהא כל נדר ונדבה ממשמעותא אתי: ת"ל עולה. מריבויי דקרא ממעטינן בכור
נסכים נמי ממעט ממן
מיני. מן הבקר ומן הצאן
ומעשר ודרשינן מה הפרט מפורש כדלקמן יצאו בכור ומעשר. ופריך והשתא דכתיב עולה למעוטי בכור ומעשר אף כל דכלל ופרט מאי מרבית ביה הא כל הטעונים
הבקר: (ב) ד"ה ור' יאשיה
דבעי נסכים לכל חד אבל
נסכים כתובים בפרשה בהדיא: להביא ולדות קדשים. של נקבה כגון שלמים ותמורה של שלמים: ועולה הבא מן התמורה. תמורת עולה: ואשם. שמתו בעליו או
וכו' ממן הבקר וכו' ומן הצאן
בחד מינא ותיבות ולמעוטי
נתכפרו באחר דקיי"ל [ב"ק קי:] כל שבחטאת מתה באשם רועה: שניתק לרעייה. שמסרוהו לרועה ואמרי' בפ"ק [ד.] אשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לעולה וההוא עולה בעי
הס"ד ואח"כ מ"ה אבל אי
עולת העוף נפקא ליה מן
נסכים. ל"א גרסי' ועולה הבא מן המותרות כל הנך דאמרינן יפלו דמיו לנדבה ואותה נדבה היינו עולות לקייץ המזבח וכגון מותר נסכים דאמרי' לעיל [צ:] הבשר למזבח
אייתי בבת אחת ומה שבינתיים
נמחק: יח] לי. והרי תיבת
ועורות לכהנים אבל אי לאו מיעוטא דעולה כיון דנדר ונדבה לאו דוקא הוה דרשי ביה לרבות כל שאינו בא על חטא: הניחא לר' יאשיה. דבעי חלוק: או במועדיכם
נמחק:
והדר נמחק:
למה לי. כולהו או מן פרשת נסכים קא בעי: ורבי יאשיה. דאמר לעיל [צ:] דהאי מן הבקר או מן הצאן למעוטי עולת העוף אתא או למה לי בשלמא לרבי יונתן דריש
או לחלק אלא לר' יאשיה מאי דריש ביה: הני מילי. דבעי שני נסכים לשני קרבנות היכא דהוקדש זה אחר זה והביאן כאחד אבל היכא דמקדשי בבת אחת והביאן בבת
אחת תסגי בנסכים דחד קמ"ל: ושלשה עשרונים סולת מנחה וגו'. במצורע כתיב: במנחה הבאה עם הזבח. במנחת נסכים הכתוב מדבר דמצורע עשיר מביא ג' כבשים
עשרונים: את
העולה ואת
המנחה.
נסכים.
יין: ויין לנסך. בפרשת נסכים
עולה וחטאת ואשם
הילכך בעי שלשה
משמע המנחה הבאה
גלל
עולה:
כתיב: