שתי מדות
פרק
עשירי
מנחות
צא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו. דמדכתיב מן הבהמה
א)
לז א
הואיל דכתיב.
והדר כתיב פ) מן הבקר ומן הצאן משמע שניהם (ובקונטרס
לח ב
❖
פירש בע"א) דתרוייהו אפירושא דבהמה מדלא כתיב מן הבקר והצאן
ב)
משמע שניהם דאתא לפרש מאיזו בהמה מן הבקר ומן הצאן מזה אחד
ולר' יאשיה דאמר אע"ג דלא כתיב יחדו
ג)
ומזה אחד צ) ואף ע"ג דדרשי' בתמורה
כמאן דכתיב דמי.
ד)
רבינו גרשום
כוליה דוי"ו דידיה נמי
הואיל וכתיב ומן הצאן כמאן דכתיב יחדו
ה)
ולר' יאשיה דאמר אע"ג
ליבעי קרא. הא
דריש התם מ"מ אי לא כתיב הכא או
דמי ולרבי יאשיה דאמר אע"ג דלא כתיב יחדו
דלא כתב יחדו [כמאן
כתיב. אם עולה
לחלק הוה דרישנא ליה למימר דבעינא
דכתיב] יחדו משמע והאי
כמאן דכתיב יחדו דמי ליבעי קרא הכתיב אם
ב)
קרבנו מן הבקר ואם מן הצאן קרבנו וגו'.
1
ו)
יחדו : וכל הזבחים שנזבחו שלא
מן הבקר או מן הצאן
ק)
מיבעי ליה למעוטי עולת
עולה קרבנו מן הבקר 2 ואם מן הצאן קרבנו
לשמן. תימה הא למה לי קרא כיון
העוף ליבעי ליה קרא לחלק
ואידך איצטריך ס"ד אמינא הני מילי במפרש
ז)
א]
דרצה מן הצאן מביא: הא
דדרשינן בריש מכילתין אם
כתב קרא אחרינא לחלק
אבל בסתמא לייתי מתרוייהו קמ"ל אמר מר
ה"מ. ט] במפריש.
כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם
אם עולה קרבנו מן הבקר
תודה לאו זבח
תודה מנין ת"ל או זבח אטו תודה לאו זבח
ואם מן הצאן קרבנו: ור'
לאו יהא נדבה ליבעי נסכים כנדבה
ח)
הוא. ג)
יונתן אצטריך מן הבקר
וכי תימא דלגבי נסכים לא הוה
הוא איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל
או מן הצאן סד"א וכו':
ט)
מאי שנא מאיל נזיר. דאתי
מוקי ליה לקרא הא על כרחיך
ואיכא לחם בהדה לא תיבעי נסכים ומאי שנא
הואיל ואתי לחם בהדה.
י)
לחם בהדיה ואית ליה
צריך לאוקומי הכי שאם אי
אתה
י] ד)
מאיל נזיר דאיכא בהדיה לחם ובעי נסכים
נסכים דכתיבי גביה: לכתוב
ה)
כ)
אומר כן פסלתו כדאמר רבי יוחנן
רחמנא לפלא נדר או לנדבה
סלקא דעתך אמינא התם שני מינין הכא
ולא בעי עולה דכל שבא
וליכתוב קרא לפלא נדר או
לעיל גבי אשם מצורע ונראה דכדי
בנדר ונדבה היינו נמי עולה:
ארבעת מינין קמ"ל ולכתוב רחמנא לפלא
בנדבה.
3
נסביה משום דאי לאו
קרא
ת"ל עולה דומיא דעולה
נדר או ב] לנדבה ולא בעי עולה אי לא כתב
ל)
דבא בנדר ונדבה למעוטי
דמוצא שפתיך מהכא הוה נפקא
מ)
בכור ופסח ומעשר. השתא
רחמנא עולה הוה אמינא ועשיתם אשה לה'
ליה ועיקר קרא לאחרינא אתא:
(א)
ו)
אביא
דכתב רחמנא עולה. והוי
כלל ופרט וכלל דכתיב
יא]
כלל לפלא נדר או לנדבה פרט ג] לריח ניחוח
דאמר
בכור (ופסח) ומעשר ופסח: והשתא
ועשית' אשה כלל או זבח
דכתיב עולה.
חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש דבר
לפלא נדר או לנדבה פרט
יב]
לעשות ריח ניחוח כלל מאי
שאינו בא על חטא אף כל שאין בא על חטא אוציא חטאת ואשם שהן באין
קא מרבית ביה מההוא פרט:
מה פרט וכו'. שאינו מחוייב
על חטא אביא בכור ומעשר ופסח שאין באין על חטא ת"ל עולה השתא
ועומד דבעולת נדבה קא
מאי מרבית ביה.
דכתיב עולה כלל ופרט מה מרבית ביה מה הפרט מפורש שאינו מחוייב
נ)
מיירי להביא ולדות קדשים
יג]
ס)
ותמורתן של שאר קדשים
ועומד אף כל שאינו מחוייב ועומד להביא ולדות א קדשים ותמורתן ועולה
ועולה הבא מן התמורות
הבאה מן המותרות ואשם שניתק לרעיה וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן
שאין
שאם המיר את העולה:
ב
השתא דאמר או לדרשה מן
מחוייב ועומד.
והשתא דאמרת או לדרשא לפלא נדר או לנדבה למה לי לחלקם איצטריך
ד]
הבקר או מן הצאן דלחלק:
ז)
להביא ולדות של קדשים.
ע)
לפלא נדר או לנדבה למאי
סלקא דעתך אמינא עד דמייתי נדר ונדבה לא ה] ליבעי נסכים קמ"ל דאייתי
פ)
אתי לחלק איצטריך סד"א
נדר לחודיה ליבעי נסכים ואי אייתי נדבה לחודיה לייתי נסכים הניחא לרבי
ועולה הבאה מן יד] ח) המותרות.
וכו': הניחא לר' יאשיה
דאמר אע"ג דלא כתב יחדו
יאשיה אלא לר' יונתן למה לי ס"ד אמינא אייתי נדר לחודיה ליבעי נסכים
כמאן דכתב דמי להכי
ותמורתן. ואשם
איצטריך או: ור' יאשיה
אייתי נדבה לחודיה ליבעי נסכים אייתי נדר ונדבה תיסגי בנסכים דחד קמ"ל
שניתק לרעייה. טו]
צ)
דממעיט עולת העוף ממן
או במועדיכם למה לי סלקא דעתך אמינא ה"מ דקא מייתי עולה בנדר
ט)
הבקר. או מן הצאן למה
ו]
ק)
לי: הני מילי בתרי מיני.
וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן.
❖
ושלמים בנדבה אי נמי איפכא אבל היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר אי
מן הצאן ומן הבקר: תעשו
לאחד לאחד משמע נמי
נמי עולה ושלמים בנדבה שם נדר אחד ושם נדבה אחת היא ותיסגי ליה
והשתא דאמרת או.
לחלוק: למה לי וכו': ג'
בנסכים דחד קמ"ל או במועדיכם וכי תעשה בן בקר עולה או זבח למה לי
ז]
עשרונים סלת מנחה בפרשת
4
תורה אור השלם
הניחא לרבי
מצורע כתיב: או אינו אלא
איצטריך סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דקא מייתי עולה ושלמים בנדר
1. אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן
במנחה הבאה בפני עצמה.
יאשיה.
דכתיבא גבי מצורע עני
אי נמי עולה ושלמים בנדבה אבל היכא דקא מייתי שתי עולות חדא בנדר
הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְריבֶנּוּ
דכתיב את אשר תשיג ידו
אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְריב
י) אי נמי איפכא.
וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים אחד בנדר ואחד בנדבה אימא שם שלמים
את האחד חטאת ואת האחד
אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְיָ:
או
עולה על המנחה: כשהוא
ויקרא א ג
אחת היא שם עולה אחת היא ותיסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל 4 לפלא נדר או
2. וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ מן
אומר והעלה הכהן וכו':
זבח. או שלמים.
שלמים למה לי סלקא דעתך אמינא הני מילי היכא דמייתי שתי עולות חדא
אם טעונה נסכים. יין דלא
הַכְּשָׂבִים אוֹ מִן הָעִזִּים
ורבי יאשיה. כ)
כתב בפרשה: ותיפוק לי
לְעֹלָה זָכָר תָּמִים יַקְריבֶנּוּ:
בנדר וחדא בנדבה אי נמי שני שלמים חדא בנדר וחדא בנדבה אבל היכא
(ב)
תרוייהו מזבח דאמר מר
ויקרא א י
ל) טז]
3. וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיְיָ עלָה
דקא מייתי שתי עולות בנדר ושתי עולות בנדבה אי נמי שני שלמים בנדר ושני
אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ
שלמים בנדבה שם עולה אחד הוא ושם נדר אחד הוא ותיסגי ליה בנסכים דחד
בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם
יז]
לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַייָ מִן
קמ"ל ורבי יאשיה האי מן הבקר או מן הצאן למה לי סלקא דעתך אמינא הני
הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן:
מ) [בתרי מיני.
במדבר טו ג
מילי ח] [בתרי מיני אבל בחד מינא תסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל 5 ככה תעשו
ככה
4. וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עלָה
❖
לאחד למה לי סד"א הני מילי] בזה אחר זה אבל בבת אחת תיסגי ליה בנסכים
תעשו לאחד.
אוֹ זָבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ
שְׁלָמִים לַיְיָ: במדבר טו ח
יח] נ)
דחד קמ"ל: אלא שחטאתו של מצורע ואשמו טעון נסכים: מנא הני מילי דת"ר
5. כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ
אבל.
6 ושלשה עשרונים סלת מנחה במנחה הבאה עם הזבח הכתוב מדבר אתה
שיטה מקובצת
כָּכָה
תַּעֲשׂוּ
לָאֶחָד
ושלשה עשרונים
כְּמִסְפָּרָם: במדבר טו יב
אומר במנחה הבאה עם הזבח או אינו אלא במנחה הבאה בפני עצמה כשהוא
6. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי
א] בדמפרש: ב] או בנדבה:
סלת מנחה בלולה בשמן.
ג] פרט ועשית לריח: ד] או
כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה
במנחה הבאה עם הזבח.
אומר והעלה הכהן את העולה ואת המנחה הוי אומר במנחה הבאה עם
7
בנדבה: ה] לא לייתי נסכים:
אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה
או אינו אלא
הזבח הכתוב מדבר ועדיין איני יודע אם טעונה נסכים ואם לאו ת"ל 8 ויין לנסך
ו] ה"מ היכא: ז] תיבות או
וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת
במנחה הבאה בפני עצמה.
במועדיכם נמחק: ח] מילי
מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג
רביעית ההין תעשה על העולה או לזבח לכבש האחד עולה זו עולת מצורע
אֶחָד שָׁמֶן: ויקרא יד י
בתרי מיני אבל בחד מינא
7. וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעלָה
תסגי ליה בנסכים דחד קמ"ל
ועדיין איני יודע אם טעונים נסכי
זבח זו חטאת מצורע או לזבח זו אשם מצורע ותיפוק ליה תרוייהו מזבח
ככה תעשו לאחד כמספרם
וְאֶת הַמִּנְחָה הַמִּזְבּחָה וְכִפֶּר
יין אם לא.
למה לי סד"א הני מילי:
עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר:
תלמוד לומר.
ויקרא יד כ
ט] בדמפרש: י] נסכים הכי
אלא עולה זו עולת מצורע: זה אשם מצורע. ותיפוק ליה תרוייהו.
8. וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית ההִין
נמי: יא] בכור ומעשר ותיבת
ופסח נמחק: יב] ופסח דהוי:
תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזּבַח
רש"י כת"י
יג] ואשם יש ותיבת מה
לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד:
❖
ולר' יאשיה ס) דאמר. ע)
במדבר טו ה
נמחק: יד] מן התמורות:
ליבעי קרא. בדמפרש.
טו] לרעייה. כדאמר בפ"ק
אשם שניתק לרעייה ושחטו
אטו תודה לאו זבח הוא. לא תיבעי נסכים. ומאי שנא מאיל נזיר.
לשם עולה כשר לעשותו:
הגהות הב"ח
שני מינין. ולא
טז] לחלק אלא לר' יאשיה
בעיא עולה. הוה אמינא.
(א) רש"י
דנפקא: יז] הני מילי בתרי
ת"ל עולה.
נמי ממעט
מיני. מן הבקר ומן הצאן
(ב) ד"ה
דבעי נסכים לכל חד אבל
להביא ולדות קדשים. ועולה הבא מן התמורה. ואשם.
ממן
בחד מינא ותיבות ולמעוטי
שניתק לרעייה.
אי
עולת העוף נפקא ליה מן
נמחק: יח] לי. והרי תיבת
הניחא לר' יאשיה. או במועדיכם
והדר נמחק:
למה לי. ורבי יאשיה.
הני מילי.
ושלשה עשרונים סולת מנחה וגו'. במנחה הבאה עם הזבח.
את
העולה ואת
המנחה.
נסכים.
ויין לנסך.