צא:
שתי מדות פרק
עשירי
מנחות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאמר
דאמר מר.
ואשם מנין ת"ל זבח. בפ' כל הפסולין
מר חטאת
א)
לט א
ט)
ב) ג)
גבי נאכל ליום ולילה ובקונטרס פירש בנזיר בפ' ג'
מ ב
ה"מ. ז]
מינין גבי חטאת נזיר ואשמו: אבל היכא דחטאת
ד) ה)
ו) ז)
מא ג ד ה
לכפר ואשם להכשיר בעי תרי קראי. והא דלא מבעיא לן תרי קראי
❖
ח)
לחטאת ואשם של מצורע בפרק כל
י)
ט) י)
כ) ל)
לא ס"ד. ח]
הפסולין אלא נפקא לן
דאמר מר חטאת ואשם מנין תלמוד לומר
מ)
רבינו גרשום
מחד קרא כולהו חטאות ואשמות
זבח הני מילי היכא דתרוייהו כי הדדי נינהו
נ)
דנאכלים ליום ולילה היינו היכא דלא
גבי נזיר ולקח שער ראש
אבל היכא דאשם להכשיר וחטאת לכפר
איל בכלל
ס) ע)
נזרו ונתן על האש אשר
משנינן להו מדין שאר חטאות ואשמות
כ)
פ)
היה.
תחת סיר של זבח השלמים.
בעינן תרי קראי זבח זו חטאת מצורע ואימא
אבל הכא משנינן להו דשאר חטאות
צ) ק) ר)
אין לי [אלא] זבח שלמים
מה איל.
זו חטאת ואשם דנזיר לא סלקא דעתך דתניא
ש)
תחת סיר של חטאת או אשם
ואשמות לא בעו נסכים והני בעו
אף כל בא בנדר ונדבה.
ת)
מנין ת"ל זבח: אבל הכא
נסכים: אימא חטאת ואשם דנזיר.
1 ומנחתם ונסכיהם בעולתו ובשלמיו הכתוב
א) ב)
במצורע דאשם להכשירו
❖
מדבר אתה אומר בעולתו ובשלמיו או אינו
לבוא בקהל וחטאת לכפר
אחטאת ואשם דעלמא לא פריך אלא
דעל ז' דברים נגעים באים:
מהני משום דאית בהו מנחה וגם דמו
אלא אפילו חטאת ת"ל ואת האיל יעשה
2
לא ס"ד. דומנחתם ונסכיהם
זו עולת יולדת. זה אחד עשר
דכתיב בנזיר בעולתו
לנדבה דנזירות נדבה היא:
תורה אור השלם
זבח שלמים ומנחתו ונסכו איל בכלל היה
א]
של מעשר.
ושלמים כתיב ולא בחטאת:
איל בכלל היה ולמה יצא. דכתיב
ולמה יצא להקיש אליו ב] מה איל מיוחד בא
1. וְסַל מַצּוֹת סֹלֶת חַøת
איל בכלל חיה. ואיל אחד
ביה מנחתו ונסכו וא"ת והא
לשלמים: זה אחד עשר של
בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת
בנדר ונדבה אף כל בא בנדר ונדבה עולה זו
מעשר. שטעון נסכים כדתנן
מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וּמִנְחָתָם
דרשינן ליה בפ"ק דזבחים וי"ל
קרא לתשיעי עשירי
וְנִסְכֵּיהֶם: במדבר ו טו
עולת מצורע ואימא זו עולת יולדת אמר אביי
שיהא טפל חמור מן העיקר.
דהתם וי"ו קדריש ולעיל פירשתי בפ'
2. וְאֶת הָאַיִל יַעֲשֶׂה זֶבַח
ולעשירי תשיעי ולאחד עשר
עולת יולדת מסיפא דקרא נפקא דתניא רבי
התכלת ר) : חמור מן
עשירי התשיעי נאכל במומו
שְׁלָמִים לַיְיָ עַל סַל המַּצּוֹת
והאחד עשר קרב שלמים
רבא אמר.
וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת מִנְחתוֹ
נתן אומר לכבש זו עולת יולדת האחד זה
א
העיקר. דמעשר גופיה לא בעי נסכים:
וטעון נסכים: רבא אמר. לא
וְאֶת נִסְכּוֹ: במדבר ו יז
דמייתי ומתני. [פירש] בקונט'
3. כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר
מצית אמרת לא חטאת
אחד עשר של מעשר ג] [שקרב שלמים]
ואשם נזיר ולא עולת יולדת.
הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד אוֹ
מביא נסכי איל ואומר
שלא מצינו לה בכל התורה שיהא טפל
ואיזהו דבר שצריך שלשה רבויין
דג' רבויין יש בפסוק
לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים:
❖
ומצורע צריך ג' רבויין דאית
במדבר טו יא
אם איל הוא הרי נסכיו עמו ואם כבש
הוי אומר זה מצורע.
חמור מן העיקר רבא אמר איזהו דבר שצריך
ביה חטאת ואשם ועולה:
הוא יהו נסכים כשיעור כבש ש) באין
לאיל. דכתיב בנסכים: למה
שלשה רבויין הוי אומר זו מצורע ד] לאיל
חובה לו והשאר יהו נסכי נדבה שהרי
לי. דכתיב או לאיל תעשה
הגהות הב"ח
למה לי אמר רב ששת לרבות אילו של
לאיל.
מנחה למה לי. ליכתוב וכי
מתנדב אדם נסכים בלא זבח ובפ"ק
(א) גמ' לשור האחד
תעשה מנחה סלת שני
אהרן
אילו של אהרן מבמועדיכם נפקא
דחולין הוסיף בקונטרס
(ב) רש"י
עשרונים ואנא ידענא דהיינו
דמשמע
סלקא דעתך אמינא הני מילי דצבור אבל
איל דצריך ב' עשרונים:
אע"ג דתנן בפרק המנחות והנסכים
(ג) ד"ה
אלא לרבות אילו של אהרן
דיחיד לא ומאי שנא מעולת יולדת סלקא
אין מתנדב לוג שנים
כגון (ד) ד"ה
אתא: ומאי שנא איל [של
❖
שתי
(ב)
אהרן] דיחיד מעולת יולדת
מבמועדיכם נפקא.
וחמשה אלא שלשה שיהו קרויין נסכי
דעתך אמינא הני מילי דבר שאין קבוע לו
דהוי דיחידאה וטעונה
כבש או ארבעה שקרויין נסכי איל
זמן אבל דבר שקבוע לו זמן אימא לא קמ"ל
נסכים אף איל של אהרן נמי
ה"מ.
ולא איבעי איל לרבות:
מוסף רש"י
או ששה הראויין לפר הכא כי האי
או לאיל למה לי לרבות את הפלגס הניחא
(ג)
ל)
איצטריך סד"א וכו': או
גוונא בהדי אחריני קרבי והא דאמרינן
חטאת ואשם מנין ת"ל
דלאיל למה לי לרבות
ט] ומאי
לר' יוחנן דאמר בריה הוא דתנן ב הקריבו
זבח.
לקמן בגמרא דהיכא דאייתי
הפלגס. לנסכים: הניחא לר'
שנא.
מביא עליו נסכי איל ואינו עולה לו מזבחו
יוחנן דאמר בריה בפני
חמשה אי אמרת אין קבע לנסכים
מעולת יולדת.
עצמה היא וטעונה נסכים
וא"ר יוחנן או לאיל לרבות את הפלגס אלא
משיך ארבעה מינייהו דחזו לאיל
דתנן הקריבו לפלגס היכא
(נזיר מה:) לרבות את
דנדר איל או כבש והקריבו
לבר פדא דאמר מייתי ומתני דספיקא הוא
ומקריב ואידך הוו נדבה ופי' שם
הפלגס.
לפלגס מביא עליו נסכי איל
איצטריך סד"א כו'.
אצטריך קרא לרבויי ספיקא [ודאי] לבר פדא
בקונטרס נדבת צבור וימכר ויפלו
ואין עולה לו מזבחו לשם
או לאיל למה לי
חובת נדרו וצריך להביא
דמיו לשופרות או יקרב הוא עצמו
קשיא ככה יעשה לשור האחד או לאיל
3
לרבות את הפלגס.
איל ודאי או כבש ודאי:
ויצטרף עם שני לוגין אחרים ויקרב
אלא לבר פדא דאמר מייתי
האחד או לשה בכבשים או בעזים לשור
(ד) הניחא לרבי
נסכי איל ומתני אם כבש
לנסכי תמיד דהני נמי לצבור משמע
יוחנן דאמר בריה.
האחד מה ת"ל לפי שמצינו שחלק הכתוב בין
(חולין כג.) או לאיל
הוא ליקדש נסכיו מה שראוי
דתנן הקריבו.
דאותו לוג חמישי אינו קרב עם
לרבות.
לו והמותר יהיה נסכי נדבה
נסכי איל לנסכי כבש יכול נחלק בין נסכי פר
ואם איל הוא הרי נסכיו
הארבעה לא דמי להכא דאע"ג דאם
לנסכי ה] עגל ת"ל לשור האחד או לאיל
דקסבר לאו בריה הוא אלא
ג
כבש הוא השלשה באין חובה לו
ספיקא: וכי איצטריך
מה ת"ל לפי שמצינו שחלק הכתוב בין
ו]
והרביעי ניתוסף עליהם שאני הכא
למכתב או לרבויי ספיקא
והלא לפני המקום הכל גלוי
נסכי בן שנה לנסכי בן שתים יכול נחלק בין
דהא ארבעה חזו לאיל בעלמא וא"ת
אלא לבר פדא דאמר מייתי
ואינו עולה לו
(שם)
ואין לפניו ספיקא: ודאי לבר
והא תניא בסוף כל התדיר
נסכי בן שתים לנסכי בן שלש ת"ל או
מזבחו.
נסכי איל ומתני.
פדא קשיא: ככה יעשה
ד
(א)
לשור אחד מה ת"ל. והלא
ת) יין כדברי רבי עקיבא לספלים
לאיל האחד או לשה בכבשים מה ת"ל לפי
כבר נאמר והקריב על בן
י]
כדברי רבי טרפון לאשים והשתא לרבי
וא"ר
הבקר מנחה. לפי שמצינו
שמצינו שחלק הכתוב בין נסכי כבש לנסכי
יוחנן.
שחלק הכתוב וכו': או לאיל
עקיבא ניחא אלא לר' טרפון דאמר
איל יכול נחלק בין נסכי כבשה לנסכי
האחד מה ת"ל. כיון דכתיב
לאשים הא לא ידע הי מינייהו נדבה
או לאיל תעשה מנחה: או
רחלה ת"ל או לשה בכבשים או בעזים
ה
לשה בכבשים או בעזים.
דעביד לאשים וי"ל דכי קאמר רבי
ודאי
כיון דכתיב לכבש האחד:
מה ת"ל לפי שמצינו שחלק הכתוב בין
טרפון בסתם אבל במפרש לספלים
לבר פדא קשיא.
לנסכי רחלה זקנה: או
נסכי כבש לנסכי איל יכול נחלק בין
לשור האחד מה תלמוד לומר.
מודה דלספלים ולענין המנחה מייתי
בעזים מה ת"ל. והלא עזים
❖
בכלל כבשים:
נסכי גדי לנסכי שעיר תלמוד לומר או
שתי מנחות בשני כלים אחת של שני
תלמוד לומר לשור
עשרונים לאיל וד' לוגין שמן ואחת של
בעזים אמר רב פפא בדיק לן רבא
האחד.
שיטה מקובצת
עשרון אחד לכבש ושלשה לוגין שמן
נסכי
או לאיל האחד מה תלמוד לומר.
והויא חדא לחובתו ואידך נדבה
א] תיבת ומנחתו ונסכו
(שם) לבר פדא
נמחק: ב] אליו ולומר לך
ושתיהן אינן נקמצות דמתנדב אדם מנחת נסכים בכל יום
או לשה בכבשים מת"ל. או בעזים מה
דאמר מייתי ומתני.
מה: ג] תיבות שקרב שלמים
א)
ואי אפשר לערב כדתנן במתניתין אין מערבין נסכי כבשים
ת"ל.
(שם:)
נמחק ול"ש: ד] לאיל למה לי
בנסכי פרים ואילים: תלמוד לומר לשור האחד. ושור בן
בדיק לן.
רש"י כת"י
פ"ה הרי כבר נאמר בפרשת
(עירובין נא.)
פינחס כו' וקשה שהרי כמו
יומו קרוי שור ב) כדכתיב שור או כשב או עז כי יולד:
דאמר מר. חטאת. ואשם.
כן כתיב דיני פר וע"כ
(חולין קלג.)
איצטריך דהכא איירי בנדר
מ) [הני מילי].
והתם בחובה ונראה דבעי
נ)
מאיל דכתיב בתריה ככה
ומנחתם ונסכיהם.
יעשה לשור או לאיל עכ"ל
גליון: ה] לנסכי. (תיבת) עגל
ואת האיל יעשה. איל. בכלל. היה.
כך צ"ל לפרש"י: ו] לאיל
ולמה יצא. ס) להקיש אליו. מה איל מיוחד.
האחד: ז] נזיר מחד קרא: כי
אף כל בא בנדר ונדבה. ע) אמר מר עולה זו עולת מצורע: זה אחד עשר של מעשר. פ)
ואות ד' נמחק: ח] ס"ד
ומנחתם: ט] אבל דיחיד אות
טפל חמור מן העיקר. רבא אמר.
ב' נמחק: י] תיבת לאו נמחק:
לאיל. צ) אילו של
אהרן. ומאי שנא מעולת יולדת. הני מילי דבר שאין קבוע לו זמן.
ק) לרבות את הפלגס. פלגס.
הקריבו.
ואמר ר"י. אלא
לבר פדא דאמר.
לשור האחד מה ת"ל.
בין נסכי איל. לנסכי כבש. לנסכי עגל. ת"ל לשור האחד.
או לאיל מה ת"ל. ת"ל [או] לאיל האחד.
כשבה (אחת). רחלה. בדיק.