כל
המנחות פרק
ראשון
מנחות
יא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וזו
או קורט לבונה פסול. מפני יב] שהקומץ חסר כדי מקום הקורט. וא"ת
היא עבודה קשה שבמקדש. למ"ד בפרק אלו מנחות
א) ב)
סו א ב ג
ג) ד)
שמחזירן לסולתן אינה קשה יותר ממנחת סולת אלא סבר לה
כיצד קומץ והלא לבונה על המנחה היא דכתיב כל הלבונה
ה)
כמ"ד שהיה מחלקה לשנים ושנים לארבעה: והא איכא חפינה.
אשר על המנחה תשובה לדבר כשקומץ מסלק הלבונה כולה לצד אחד
ו) ז)
סז ד
ח)
וקומץ הסולת מאמצע הכלי יג]: מלח בת הקרבה היא. דלאחר שהיה
כשהיה נכנס לפני ולפנים
ולא כשהיה חופן בלשכת בית אבטינס
ט)
סח ה ו
הקומץ על המזבח היה מולחו
ועבודה קשה היא מאד כדמוכח ביומא
י) כ)
: מלמטה למעלה.
ל)
ז
כדפרישית דהכי אמר בפ"ג
יד]
או קורט לבונה פסול:
כל הני למה לי צריכא
מ)
יכול תהא מנחה כולה טעונה מלח
פירש בקונטרס שהכניס ראשי
דאי תנא צרור משום דלאו בת הקרבה היא
נ)
ח
ס) ע)
ת"ל על כל קרבנך קרבן טעון
אצבעותיו בקמח וגב ידו כנגד הקמח
כ)
טו]
אבל מלח דבת הקרבה היא אימא תתכשר
פ)
סט ט
מלח ואין כל המנחה טעונה מלח. ואי
וקמץ ואין זה כראשי אצבעותיו דלעיל
❖
ואי תנא מלח דלא איקבע בהדי מנחה
❖
קשיא ולישמעינן לבונה וכל שכן צרור
דהתם פס ידו כנגד הקמח ומכניס
ע י כ
מעיקרא (שאינו מולח אלא הקומץ בלבד)
א]
ומלח תריץ אי תנא לבונה ברישא
ראשי אצבעותיו וקומץ מלא קומצו עד
גליון הש"ס
אבל לבונה דאיקבע בהדי מנחה מעיקרא
הכי נמי דלא מיבעיא ליה למיתני
פס ידו והשתא לפי' הקונטרס קורא
הגהות הב"ח
גמרא זו היא אחת
אימא תתכשר קמ"ל: מפני שאמרו הקומץ
צרור ומלח אלא הואיל ונקט צרור
ראשי אצבעותיו למטה וכן מפרש ר"ת
(א) גמ' שקמצו
מעבודות קשות.
ברישא תנא לבונה ומלח טז]: מאי איריא
במסכת שבת גבי ציצין
החסר או היתר פסול: מאי איריא משום
(ב) רש"י
❖
משום קומץ חסר תיפוק ליה דצרור
הפורשין למעלה פירוש לצד פיסת היד
חסר ויתר ב] ותיפוק ליה משום חציצה א"ר
שקומצו מבורץ גדוש
פסול משום חציצה. דחוצץ בין ידו
ומביא ראיה מהא דאמר בפ' כל היד
ירמיה מן הצד אמר ליה אביי לרבא כיצד
לישנא אחרינא שיש
מן העטרה ולמעלה דלצד
לקמח וחציצה פוסלת בקדשים כדמפ'
קמח בין ראשי
מוסף רש"י
❖
קומצין אמר ליה כדקמצי אינשי איתיביה זו
אצבעותיו לפס ידו
בזבחים אי נמי חוצץ בין
הגוף קורא למעלה ואינה ראייה כל
זו זרת.
זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל
קמח לקמח כגון ל) באמצע הקומץ
כך דלגבי מילה שהיא תלוייה שייך
זו קמיצה.
אלא להשוות (כלומר קומץ מלא היד כדי
שיטה מקובצת
ג]
וחולק את הקומץ ונראה כשני חצאי
לקרות ראש המילה למטה אבל
שלא יהא חסר ואחר כך מוחק באצבע קטנה
קמצים: מן הצד.
למעלה אצל גודל
אצבעות שאדם זוקף אצבעותיו למעלה
א] תיבות שאינו מולח אלא
זו
הקומץ בלבד נמחק:
מלמטה) היכי עביד אמר רב זוטרא בר
או למטה אצל קמיצה דליכא חציצה
שייך לקרות למעלה ראשי האצבעות
אמה.
ב] תיפוק לי' אות ו' נמחק:
דהיינו מן הצד דלאחר שקמץ הופך
ומלמטה למעלה יש לפרש שמכניס
טוביה אמר רב חופה שלש אצבעותיו עד
זו
א
ג] זו גודל להשוות היכי עביד
אצבע.
והשאר נמחק: ד] שבמקדש
גב ידו למטה כדי שלא יפול מן
ידו בקמח דרך פס היד עד שמגיע
שמגיע על פס ידו וקומץ תניא נמי הכי מלא
עיין תוס' (לקמן דף נד
הקומץ כלום והוי יז] גודל וקמיצה מן
לראשי אצבעותיו פ) :
זה גודל.
קומצו יכול (א) מבורץ ת"ל בקומצו אי בקומצו
ע"א): ה] אצבעותיו מהו מן
הצד והשתא ליכא חציצה שאצל הקמח
קומץ
הצדדין מהו ממטה למעלה
יכול בראשי אצבעותיו ת"ל מלא קומצו הא
(כתובות ה:) יכול
מהו: ו] הצדדין מהו ממטה
מוטל הצרור אבל חסרון איכא:
מבורץ.
למעלה מהו חפן: ז] תיבות
כיצד חופה שלש אצבעותיו על פס ידו וקומץ במחבת ובמרחשת מוחק בגודלו
כדקמצי אינשי. משמע בכל האצבעות:
ת"ל בקומצו.
כיצד הוא עושה פושט את
מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה וזו היא עבודה קשה ד] שבמקדש זהו ותו
אצבעותיו על פס ידוי נמחק:
יח] זרת. אצבע קטנה ממנה מתחיל
(ויקרא ב ב) אי
ח] רבי אלעזר: ט] תיבות
לא והאיכא מליקה והאיכא חפינה אלא $ זו היא אחת מעבודות קשות
הזרת ונ"מ למדת חשן זרת ארכה:
בקומצו.
מתקיף לה רב זוטרא בר
טוביא אלא מעתה נמחק:
זו קמיצה. ממנה מתחיל הקומץ
שבמקדש א"ר פפא פשיטא לי מלא קומצו כדקמצי אינשי בעי רב פפא קמץ
ב
י] תיבות ואי אמרת דאפריש
מאותו אצבע שאצל הקטנה: זו אמה.
בראשי אצבעותיו ה] מאי מן הצדדין מאי ממטה למעלה מאי תיקו אמר
(יומא מז.) חופה
לה שמן כיון דלית לה שמן
ג
וכו' וקומץ.
כלל חולין נינהו נמחק: יא] ר'
ממנה מודדין כל אמות הבנין והכלים
רב פפא פשיטא לי מלא חפניו כדחפני אינשי בעי רב פפא חפן בראשי
ד
(ויקרא
אלעזר: יב] מפני שחסר
לפי שהיא ארוכה מכולן ושתי אמות
ב ב) במחבת ובמרחשת.
הקומץ: יג] הכלי. כן מפורש
אצבעותיו מהו מן הצדדין מהו ו] חפן בזו ובזו וקרבן זו אצל זו מהו תיקו בעי
היו בשושן הבירה שתי מקלות שהן
בפ"ב דסוטה: יד] היה מולחו
מ)
רב פפא דבקיה לקומץ בדפניה דמנא מאי תוך כלי בעינן והאיכא או דלמא
ממלח של צבור דאמרי'
אמה ובהן מודדין אמות הבנין ואותן
בפ"ג והשאר נמחק:
הנחה בתוכו בעינן וליכא תיקו בעי מר בר רב אשי הפכיה למנא ודבקיה
ה
מקלות נמדדו באותו אצבע יט] שהוא
טו] קרבנך קומץ שהוא קרבן:
טז] ומלח הס"ד ומה"ד דלא
לקומץ בארעיתא דמנא מאי הנחה בתוכו בעינן והאיכא או דלמא כתיקנו
זו אצבע. לטבל הכהן אצבעו
ארוך:
איקבע בהדי מנחה בכלי
בעינן וליכא תיקו: מתני' כיצד הוא עושה פושט את אצבעותיו על פס ידו
בדם: זו גודל.
לבהונות דמצורע.
ו
ז] ז
אחד דהא לאחר שהקטירו
(יומא
לקומץ היה מולחו הס"ד
ריבה שמנה חסר שמנה חיסר לבונתה פסולה: גמ' היכי דמי ריבה שמנה
אלמא כ] קמיצה בקומץ ולא זרת:
ח
מז:) וזו היא עבודה
ומה"ד קומץ החסר פסול
ומשני
כי אמרינן דכולהו אצבעות
קשה שבמקדש.
א"ר ח] אליעזר כגון שהפריש לה שני לוגין ולוקמה כגון דעריב בה שמן
בהקומץ רבה ילפי לה
ט
מדכתיב מלא קומצו תרי
בעינן לקמיצה: להשוות. דאם יוצא
דחולין ושמן דחבירתה וכי תימא שמן דחולין ושמן דחבירתה לא פסל
זימני: יז] והוי להו גודל:
קמח למטה מן הקומץ מוחקו ומשויהו
(זבחים
יח] מה"ד זו זרת אצבע קטנה
מתקיף לה רב זוטרא בר טוביה אלא מעתה מנחת חוטא דפסל בה שמן
ט]
והאיכא מליקה.
באצבע קטנה שלא יהא מבורץ וכן
כו' למדת החשן: יט] אצבע
סד:)
היכי משכחת לה אי דידה הא לית לה אי דחולין ודחבירת' הא אמרת לא פסל
ארוכה הס"ד ואח"כ מה"ד
מלמעלה בגודל: היכי עביד. אמתני'
והא איכא חפינה.
זו אצבע דטבל הכהן את
(ואי אמרת דאפריש לה שמן כיון דלית לה שמן כלל חולין נינהו) ור'
י]
מהדר דקתני זו קמיצה דממנה מתחיל
אצבעו: כ] אלמא בקמיצה
קומץ ולא בזרת: כא] עד
אליעזר לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא דחולין ודחבירתה דפסיל אבל הפריש
הקומץ: (ב) ת"ל בקומצו. והרים
י
יא]
(יומא מז:)
שלא יגיע: כב] אפויין ואמר:
ממנו בקומצו : בראשי
לה שני לוגין הואיל והאי חזי לי' והאי חזי לי' אימא לא ליפסיל קמ"ל ומנא ליה
אמר רב פפא וכו'
כג] חוץ לקומץ הלכך מוחק
כדקמצי אינשי.
בגודל מלמעלה: כד] מה"ד
אצבעותיו. מעט כא] שלא יגיע עד
לר' אליעזר הא אמר רבא מתני' קשיתיה מאי איריא דתני ריבה שמנה ליתני
בראשי
דזו היא: כה] אוחז בבזך
פס ידו: במחבת ומרחשת. דמעשיהן
אצבעותיו.
בראשי אצבעותיו: כו] כלפי
ריבה לה שמן אלא הא קמ"ל דאע"ג דהפריש לה שני לוגין: חיסר לבונתה:
הקמח: כז] שהכניס ראשי
אפויין כב] דאמר לקמן בפרק אלו
ת"ר חסרה ועמדה על קורט אחד פסולה על שני קרטין כשרה דברי
כ
אצבעותיו בקמח וגב ידו
מנחות נקמצות דלאחר שהן
מלמטה
כנגד: כח] קידושו בכלי:
רבי יהודה רבי שמעון אומר על קורט אחד כשרה פחות מכאן פסולה
למעלה.
כט] בקערות. רש"י כת"י ולי
אפויין פותתן וקומץ הלכך אי אפשר
והתניא
נראה מארעיתא דמנא שהפך
לפותתן דקות כל כך וכשהוא קומץ
מן
הכלי ודבקיה לקומץ בארעית
יוצאות חוץ למקומו הלכך מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה: וזו היא עבודה קשה שבמקדש. שבקושי גדול הוא משוה שלא
הצדדין.
כג]
כד]
דמנא מתוכו ע"כ ונראה
לפרש שהפך הכלי וזרק וטח
יהא לא חסר ולא יותר: מליקה. אמרינן בפ' קדשי קדשים זו היא עבודה קשה: ובחפינה נמי אמרי' בפ' הוציאו לו במסכת יומא
הקומץ מלמטה למעלה.
אוחז כה] את הבזך בראשי אצבעותיו ומעלה בגודלו כו' וזו היא עבודה קשה: כדקמצי אינשי. מכניס צידי אצבעותיו ודוחק בקמח
תו"ח: ל] נאמר כאן הרמה
מפרש לה לקמן בגמרא:
והקמח נכנס בתוך ידו: בראשי אצבעותיו. שהכניס ראשי אצבעותיו בקמח ופס ידו כלפי כו] קמח וקומץ מלא קומצו עד פס ידו כתקנו מהו:
כדחפני אינשי.
לא] שני לוגין ועירבן עמה
מן הצדדין.
שנתן גב ידו על הקמח והוליך ידו עד שנכנס הקמח דרך צידו לתוך ידו. ל"א מן הצדדין מצדי הכלי שלא קמץ באמצע הכלי:
דנראית כשתי מנחות:
(שם) דבקיה לקומץ
לב] שמן דחולין ותיבת דחול
מלמטה למעלה. שהכניס כז] אצבעותיו נ) בקמח וגב היד כנגד הקמח וקומץ: מלא חפניו. דיום הכיפורים קטרת סמים דקה: כדחפני אינשי.
בדופניה דמנא.
נמחק. רש"י של מהר"פ
שמכניסין צידי ידיהם וחופנים: מן הצדדים. שהכניס קטרת בחפניו דרך בין גודל לאצבע. ל"א מן הצדדים של כלי: דבקיה לקומץ.
ולוקמא כגון דעריב שמן
בשעת קידושו כח] לכלי בדפנו דמנא מבפנים: בארעיתא דמנא. כגון שהיה לכלי בית קיבול מאחוריו כמו שיש בקערות כט]: מתני'
דחולין אפי' לא הפרישו
לשמה ואפילו אין בה ב'
ריבה שמנה. דדינה לוג כדאמר בפ' שתי מדות מהאי קרא למנחה ולוג שמן: חיסר שמנה. פסולה כדאמרן לעיל
לוגין שלימים או שעירב בה
משמנה שאם חיסר כל שהוא פסול: חיסר לבונתה. דשיעור לבונה מלא הקומץ. בפ' הרי עלי עשרון מפרש לה בג"ש נאמר
שמן מחברתה ממנא אחרת
(יומא מח.)
ע"כ: לג] מקדיש שמן
ל] הרמה כו'. ואי קשיא ליתני ריבה לבונתה הא מפרש לה בגמ' : גמ' שהפריש לה. לשם מנחה זו ס) (הפריש לה): ב' לוגין. לא] ועירבו
המופרש: לד] הפרישן
עמה דנראית כשתי הלחם אבל בלוג ומחצה קס"ד דלא מיפסלא: ולוקמה כגון דעריב בה. פורתא שמן דחול או שמן דחבירתה:
ע)
לב]
לשמה: לה] דהופרש כולה
לשמה:
דפסיל בה שמן. דאמר בפרק כל המנחות לא ישים עליה שמן ואם שם פסול: אי דידה. שהפרישו לשמה: הא לית
לה. וכיון דלא חזי
מקדיש שמן לג] שמופרש לה: והאי
חזי לה. כלומר זיל
לה לא
לגביה דהאי חזי ליה וזיל לגביה דהאי חזי ליה:
ומנא
ליה לרבי
אליעזר
הא. דאפילו הפרישן לד] לשמן
עמה: שמנה. משמע דהופרש לה] לשמה:
פסול
אם עירבו
והתניא