שתי מדות
פרק
עשירי
מנחות
צב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכפר
נסכי רחלה בכמה. יין היא צריכה שהיה רצונו לנסותינו אם היינו מפרישין בין
את מקדש הקודש זה לפני ולפנים אהל מועד זה היכל מזבח
א) שקלים פ"ה מ"ג, ב) תמורה
מב א מיי' פ"ב מהל' מעה"ק
זכר לנקבה. ע"א בין רחלה לכבשה. ואמרינן ליה מתני' היא במסכת שקלים
ב., ג) [תוספתא פ"י ה"ג ע"ש],
הלכה ד:
כמשמעו. בפ"ק דשבועות (דף יג:) פירש בקונטרס דמיירי
ד) [לעיל סב: פח.], ה) שבועות
מג ב מיי' פ"ג שם הלכה י:
ארבע חותמות היו במקדש עגל זכר גדי חוטא גדי משמש נסכי צאן שמאותו חותם
בטמא ששימש לפני ולפנים או בהיכל או במזבח ותימה דלא אשכחן
יג: חולין קלא: יומא סא., ו) צ"ל
מד ג מיי' שם הלכה ו:
שכתוב עליו גדי היו לוקחין נסכים לקרבן צאן בין גדולים בין קטנים בין זכרים
נסכיהן. צ"ק, ז) צ"ל דהושוו כולן
מה ד מיי' שם הלכה ט:
דמכפר שעיר הנעשה בפנים אמשמש בטומאה וכאן פירש בקונטרס
בין נקבות דהיינו נמי לכבשה ורחלה דכולן נסכיהן שוין חוץ משל אילים שלא היו
כשמתכפרין כו'. צ"ק, ח) צ"ל
מו ה מיי' פ"א מהלכות תמורה
❖
דמיירי בטמא שנכנס לפני ולפנים או
נוטלין משם לצורך נסכי אילים לפי
ישראל בוידוי השעיר והכהנים
הלכה ה:
בוידוי הפר. צ"ק, ט) צ"ל הן בפר.
נגע במזבח וקשה דאמאי בעי קרא
שאין ז] נסכין ו) (ג) שוין לנסכין דהני דהכבש
נסכי רחלה בכמה א]
ופשטינא ליה ממתני'
צ"ק, י) נ"א הוא פר, כ) נ"א
היה טעון רביעית ההין לעשרון אחד. מי
הכא אכל חד וחד הא בפ"ב דשבועות
גדי משמש נסכי צאן של גדולים ושל קטנים
ושעיר המשתלח, ל) צ"ק, מ) נראה
א) א
מוסף רש"י
שהיה מבקש נסכים הלך אצל יוחנן הממונה
(דף טז:) נפקא כרת בכולהו מחד קרא
דצ"ל חוץ משל אלים דלהם לא היה
מתני'
של זכרים ושל נקבות חוץ משל אילים:
על החותמות ונותן ח] על נסכיו ונותן לו
חותם כו', נ) ויקרא ד, ס) במדבר
והיורש סומך. על קרבן אביו
מדכתיב משכן ומקדש אם אינו ענין
טו, ע) שם טז, פ) אולי צ"ל לא
שהפרישו אביו בחייו ולא הספיק
חותם והולך אצל גזבר הממונה על היין
כל קרבנות הצבור אין בהן סמיכה חוץ מן
ב
לטומאה שבחוץ תנהו ענין לטומאה
להקריבו עד שמת ומימר.
מקרו סמיכה ואינו משלים,
ונותן לו חותם והוא נותן לו נסכים:
הפר הבא על כל המצות ושעיר המשתלח רבי
צ) ויקרא טז, ק) שם, ר) צ"ל יש.
יורש שהמיר בקרבן שהפריש
מתני' היורש סומך. על קרבן אביו
שבפנים ושמא מאחר דנפקא לן הכא
צ"ק, ש) צ"ל מוכרע. צ"ק, ת) צ"ל
אביו בחייו שתמורתו תמורה
שמעון אומר אף שעיר עבודת כוכבים ג כל
❖
בכולהו דמתכפרין לא מיבעי לענין
לאחר מיתת אביו: ומביא נסכים. שהיה
ב' עזרה, א) [צ"ל יומא ס:],
(תמורה ב.). גמירי. מסיני ב'
סמיכות בצבור, פר העלם דבר
קרבנות היחיד טעונין סמיכה חוץ מן הבכור
אביו חייב להביא עם הזבח: ומימר.
כרת אלא חד קרא ועוד קשה הא
שיכול להמיר בקרבן אביו כאביו: גמ'
של צבור דכתיב (ויקרא ד)
דתניא בפ"ק דשבועות (דף ז:) וכפר על
והמעשר והפסח והיורש סומך ומביא נסכים
ד
ב)
וסמכו זקני העדה, ושעיר
תורה אור השלם
וזה. שעיר המשתלח אהרן ובניו סומכין
המשתלח דכתיב (שם טז) וסמך
ר)
הקודש מטומאות בני ישראל שיש
גמ'
ה ומימר: ג) ת"ר כל קרבנות הצבור אין בהן
בו ולא בעלים ולא הויא סמיכה: אמר לו.
1. וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ
אהרן את שתי ידיו וגו' שתי
לי בענין הזה להביא שלש טומאות
סמיכה חוץ מפר הבא על כל המצות ושעירי
סמיכות מצבור הוא ותו ליכא
רבי יהודה אף זה אהרן ובניו מתכפרים
וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמּזְבֵּחַ
טומאת עבודת כוכבים וגילוי עריות
שום סמיכה בצבור (לעיל סב:).
יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהנִים וְעַל כָּל עַם
עם הצבור וסמיכה בבעלים היא: וכפר את
עבודת כוכבים דברי רבי שמעון רבי יהודה
וכפר את מקדש הקדש.
הַקָּהָל יְכַפֵּר: ויקרא טז לג
ושפיכות דמים וקאמר רבי שמעון
מקדש הקדש זה כו'. אחר שגמר כל
2. וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה את
בעבודת פר ושעיר של יום
אומר שעירי עבודת כוכבים אין בהן סמיכה
ההזאות והיה נוטל מדם הפר ומדם השעיר
ממקומו הוא ש) מוכרח הוה ליה למימר
הכפורים כתיב, המכפרת על
יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר לפְנֵי יְיָ
ואת מי אביא תחתיהם שעיר המשתלח לא
טומאת מקדש וקדשיו זה לפני
הנעשה בפנים ומכפר על טומאת מקדש
וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְני יְיָ:
מהכא דעל כרחך בטומאת הקודש
❖
ולפנים. על טומאה שאירעה
ויקרא ד טו
וקדשיו שהיתה בה ידיעה בתחלה ואין בה
סגיא דלא מעייל אמר רבינא גמירי שתי
ד)
הכתוב מדבר ועוד דבסוף הוציאו לו
לפני ולפנים כגון נטמא לפני
ידיעה בסוף בין לפני ולפנים בין דהיכל
ולפנים ושהה כדי השתחואה
סמיכות בצבור אמר לו רבי שמעון והלא אין
(יומא סא.) מייתי לה אמתני' בנשפך
בין דעזרות ומכפר דם השעיר על ישראל
דמחייבת ליה על שהייתו
הגהות הב"ח
הדם יביא אחר ויחזור ויזה תחלה
סמיכה אלא בבעלים וזה אהרן ובניו סומכין בו
כדמפרש בפרק שני (לקמן דף
ודם הפר על הכהנים: כהנים והקהל
(א) גמ' בשעיר המשתלח בשאר
טז:) (שבועות יג:) כפר בדמים
בפנים וכן בהיכל וכן במזבח הזהב
והלוים הושוו שכולן מתכפרין בשעיר
אמר לו אף זה אהרן ובניו מתכפרין בו א"ר
עבירות דברי רבי יהודה:
הללו על טומאה שאירעה לפני
משמע בהדיא דלענין הזאות דריש
המשתלח בשאר עבירות וכיון דמתכפרין
(ב) שם וכשם שוידוי וכו' ולר'
ולפנים, אם נכנס אדם שם
ירמיה ואזדו לטעמייהו ה) דתניא 1 וכפר את
בו הכהנים הויא סמיכה בבעלים: ור'
שמעון: (ג) רש"י ד"ה נסכי
דמזה על בין הבדים ועל הפרוכת
בטומאה ואין בה ידיעה בסוף
מקדש הקדש זה לפני ולפנים ואת אהל מועד
אבל הוה ליה ידיעה בתחלה
רחלה וכו' לפי שאין נסכין
שמעון אומר. אין דודאי בהא אמינא
ועל מזבח הזהב ושירי הדם על יסוד
דאילים שוין: (ד) ד"ה ואין
וילפינן מקראי בפ"ק דשבועות
כוותך דכשם שמתכפרין בשעיר הנעשה
זה היכל מזבח כמשמעו יכפר אלו העזרות
מזבח החיצון וקרי ליה למזבח החיצון
שעירי עבודת כוכבים וכו' כל
(דף ז:) ששעיר זה תולה עליה
בפנים וכו' אבל בהא לא אמינא כוותך
להגין מן היסורין עד שיודע לו
המצות הס"ד ואח"כ מ"ה אלא
ב] כהנים כמשמען על כל עם הקהל אלו ישראל
עזרות לפי שהיה ת) בעזרה דאיכא עזרת
דכשם שוידוי וכו': ורבי שמעון. דאומר
באהרן כלומר בכהן החי הס"ד
ויביא בעולה ויורד (יומא סא.).
יכפר אלו הלוים הושוו כולן לכפרה אחת
כהנים ועזרת ישראל דקדושתם שוה
זה היכל. על טומאה שאירעה
ואח"כ מ"ה ואין שעירי עבודת
דאין הכהנים מתכפרין בשעיר המשתלח
בהיכל (שם). מזבח כמשמעו.
כוכבים טעונין סמיכה באהרן
ליחשב מחנה שכינה ואע"ג דכולהו
שמתכפרין בשעיר המשתלח דברי רבי
הא קתני ברייתא ז) דהושוו ט] כלומר
(א)
דכתיב וסמך אהרן את שתי
על טומאה שאירעה לאדם
שמתכפרין בשעיר: אמר לך מאי הושוו
הזאות כבר כתיבי ואפילו עיכובא
יהודה רבי שמעון אומר כשם שדם שעיר
ידיו על ראש השעיר החי
במזבח ושהה כדי השתחויה
דבני כפרה נינהו. אבל כל חד וחד מכפר
אלא בזקנים דגמר מעיני
שזהו שיעור שהייה למי שנטמא
א)
דרשינן מוכלה בפרק ב' דשבועות
הנעשה בפנים מכפר על ישראל על טומאת
ח)
עיני מפר העלם דבר של
בעזרה (שם) על מי שעבד
בדנפשיה ישראל בדם השעיר והכהנים
(דף טז) אם כילה כיפר ואם לא כילה
צבור וקשיא דר' שמעון אדרבי
בטומאה במזבח בלא חיוב מקדש
מקדש וקדשיו כך דם הפר מכפר על הכהנים
בדם הפר י]: אחד ישראל אחד כהן
❖
שמעון:
כגון נטמא במקדש דעבד בלא
לא כיפר איצטריך האי קרא דלא תימא
משיח ואחד כהנים. מתכפרין בשאר
על טומאת מקדש וקדשיו כשם שוידוי של
שהייה דאין כאן טומאת מקדש,
(ב)
הני מילי אהרן להכי כתב רחמנא וכפר
עבירות בשעיר המשתלח: מה בין ישראל
דהיכא דנטמא בעזרה קיי"ל
שעיר המשתלח מכפר על ישראל בשאר
הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא
בשבועות (דף טז.) הלכה למשה
לכהנים וכו' זו דברי רבי יהודה רבי שמעון
רבינו גרשום
מסיני דלא מחייב עד שישהה
עבירות כך וידוי של פר מכפר על הכהנים
אומר וכו': תנו רבנן וסמכו זקני העדה
כדדרשינן בתורת כהנים וכתיב
כדי השתחואה (חולין קלא:).
נסכי רחלה בכמה יין צריכה
את ידיהם על ראש הפר. דכתיב בפר
בשאר עבירות ור' שמעון הא ודאי הושוו אין
בתריה וכפר את מקדש הקודש:
יכפר אלו העזרות. על
היה רוצה לנסותנו אם היינו
העלם דבר של צבור כו': ואין שעירי
הושוו כולן לכפרה אחת שמתכפרין
טומאה שאירעה בעזרה על
מפרישים בין גדולה לקטנה:
הושוו דבני כפרה נינהו מיהו כל חד וחד
הכהנים ששגגו ונכנסו טמאים
ואמרי' ליה מתני' היא במס'
עבודת כוכבים טעונים סמיכה. וב'
בשעיר המשתלח. אבל
לעזרה וכן לוים וישראלים
שקלים ארבע חותמות היו
מכפר ג] בדנפשיה לרבי יהודה טומאת מקדש
סמיכות הן ט) פר העלם דבר של צבור
ועבדים קראי יתירי קדריש
במקדש וכתוב עליהן עגל זכר
בשעיר הנעשה בפנים לא הושוו דאין
ופר י) הבא על כל (ד) המצות כ) [דגמר
וקדשיו ישראל מכפרי בדם שעיר הנעשה
(שם). הושוו כולן לכפרה
גדי כו' גדי משמש עם נסכי
כהנים מתכפרים כדדרשינן בפ"ק
מעיני עיני מפר העלם דבר של צבור]:
אחת שמתכפרין בשעיר
צאן בין גדולה בין קטנה
בפנים וכהנים בפר של אהרן בשאר עבירות
המשתלח. בהא יכפר בתרא
בין זכרים בין נקבות נסכיהן
דשבועות (דף יג:) דכתיב אשר לעם
אלא באהרן. כלומר בכהן ואף על גב
אלו ואלו מכפרי בוידוי שעיר המשתלח ולרבי
השוה כהנים לוים וישראלים
שוה חוץ משל אילים. מי
דכהנים לא עבדו ל) [עבודת כוכבים]
ואם תאמר ולוים במה מתכפרים אי
מלמד שכולן מתכפרין בשעיר
שהוא מבקש נסכים הולך אצל
סומך הכהן על השעיר: החי. וסמך
שמעון בשאר עבירות נמי כהנים בוידוי דפר
בשעיר הנעשה בפנים אשר לעם
המשתלח בשאר עבירות, דאילו
יוחנן שהוא הי' ממונה על
אהרן וגו' השעיר החי (ויקרא טז):
בטומאת מקדש וקדשיו ליכא
החותמות: ושעירי ע"ז דיליף
מתכפרי כדקתני ד] אחד ישראל ואחד כהנים
כתיב ואיכא למאן דאמר בפרק הזרוע
למימר דהושוו שהרי הפר
מעיני מעיני מפר העלם דבר
רש"י כת"י
(חולין קלא:) לוים לא איקרו עם ואי בפרו
ואחד כהן משיח מה בין ישראל לכהנים
מכפר על הכהנים ושעיר
היינו פר הבא על כל המצות:
מתני' היא. [במס' שקלים] דתנן [ארבע
הפנימי על ישראל (שבועות שם)
א"ל ר' יהודה אף זה אהרן
של אהרן ביתו כתיב דהיינו כהנים ויש
ולכהן משיח אלא שדם הפר מכפר על הכהנים
חותמות] היו במקדש [ועל אחד היה] כתוב
הושוו כולן בהאי יכפר בתרא
ובניו מתכפרין. בו עם הצבור
לומר דמתכפרין בשעיר הנעשה
הכהנים לוים וישראלים,
גדי: נסכי צאן. זכרים ונקבות של גדולים
וסמיכה בבעלים היא: וכפר
על טומאת מקדש וקדשיו ה] [זו דברי ר' יהודה]
ובטומאת מקדש וקדשיו אי
את מקדש הקדש זה היה
ושל קטנים שהיה מביא בין גדול בין קטן
בפנים מאחר דכתיב יכפר אלו הלוים
ור' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה
אפשר להשוותן שהרי הפר
אחר שגמר כל ההזאות והיה
בין זכרים ובין נקבה ולא [היה מביא מביתו]
דאשמועינן קרא דמתכפרין:
מכפר על כהנים והשעיר
נוטל מדם השעיר הנעשה
יין וסולת [אלא היה] נותן מעות [לגזבר
בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר
ואין שעירי עבודת כוכבים טעונין
הנעשה בפנים על ישראל ובאיזה
בפנים ומדם הפר ומכפר
והיה נותן לו] גזבר חותם [שהיה כתוב]
כפרה הושוו מלמד שכולן
על טומאת מקדש וקדשיו
על הכהנים כשם שוידויו של שעיר המשתלח
סמיכה. ואיצטריך קרא
עליו גדי [ומוסר להממונה] על הסלתות
מתכפרים בוידוי של שעיר
בין דלפני לפנים בין דהיכל
ונסכים מ) דנסכיו [לא] היה להם חותם [זה]
מכפר על ישראל כך וידויו של פר מכפר על
למעוטי דלא תילף מפר העלם דבר
המשתלח בשאר עבירות דברי ר'
בין דעזרות כהנים והקהל
שמדה אחרת [היה להם]. אלמא דבגדי
יהודה (יומא שם). ר' שמעון
והלוים הושוו שמתכפרים
הכהנים ת"ר וסמכו זקני העדה את ידיהם
של צבור דזה צבור והאי צבור אי נמי
ו] 2
דקתני אנקבות דנקבות בין גדולה ובין
אומר כשם שדם שעיר
בשעיר המשתלח בשאר עברות
מתני'
משום דר' שמעון מרבי להו בסמוך
פר הבא על
קטנה מדה [אחת להן]:
הנעשה בפנים מכפר על
על ראש הפר פר טעון סמיכה ואין שעירי
וכיון דמתכפרין בו הכהנים
ישראל על טומאת מקדש
כל המצות. עבירה מכל המצות כגון [שהורו]
הויא סמיכה בבעלים (והינו)
מדכתיב (ויקרא ד) וסמך ידו על
עבודת כוכבים טעונין סמיכה דברי ר' יהודה
וקדשיו. בלא שום וידוי שהרי
ואזדא ר' יהודה לטעמיה ורבי
ב"ד שחלב מותר [מביאין] פר העלם דבר
ראש השעיר ור' יהודה מוקי לה
אין שום וידוי בשעיר הפנימי
שמעון לטעמיה דאמר אין
נ)
וסמיכה כתיב [ביה] : ושעיר עכו"מ. דכתיב
ר' שמעון אומר פר טעון סמיכה בזקנים ואין
(שבועות שם). כך דם הפר.
מתכפרין בו ולא הויא סמיכה
ס)
לרבות שעיר נחשון ואיפכא לא
בפרשת שלח לך וכי תשגו וכו': היורש
שעירי עבודת כוכבים טעון סמיכה בזקנים אלא
בלא וידוי מכפר על הכהנים
בבעלים: ור' שמעון הא ודאי
סומך. אם התנדב אביו קרבן עולה ושלמים
מסתברא ליה למימר דמהחי ממעט
בטומאת מקדש וקדשיו (יומא
קתני ברייתא דהושוו כלומר
ומת [סומך] היורש עליו: ומימר. אם
באהרן ורמינהו החי החי טעון סמיכה ואין
שם) כך דם הפר לבדו בלא וידוי
שמתכפרין בשעיר: לא הושוו.
שעיר נחשון ומהשעיר ירבה שעירי
המיר אותן בבהמה אחרת תמורה חלה עליהן
מכפר על הכהנים בטומאת
דבני כפרה וכל חד וחד
שעירי עבודת
כוכבים טעונין סמיכה דברי
ושתיהן קדושות כאילו המיר אביו: גמ'
עבודת כוכבים משום דמהשעיר דכתי'
מקדש ואייתר ליה וידוי הפר
בדנפשיה כהנים בפר וישראל
גמירי שתי סמיכות בצבור. הילכך לא סגי
ר' יהודה ר"ש אומר
חי טעון סמיכה באהרן
לשאר עבירות (שבועות שם).
גבי נשיא אית לן לרבויי טפי נמי
בשעיר כדקתני בשבועות אחד
דלא מעייל: וזה. שעיר המשתלח: אהרן
הא ודאי הושוו. בכפרה אחת
כהנים ואחד ישראל ואחד
ואין
שעיר נשיא כמו שעיר דנחשון ולי
ואי בשאר עבירות לא הושוו
כהן משיח מתכפרין בשאר
ובניו סומכים. כדכתיב ע) וסמך אהרן את שתי
יא]
נראה דלהכי ליכא למימר חי
במאי הושוו הושוו דבני
עבירות בשעיר המשתלח מה
פ)
ידיו הלכך לאו עיקרן ואינו משלים שתי
כפרה נינהו. לכך הושוו
בין ישראל לכהנים וכו' זה
סמיכות של צבור: אף זה. שעיר המשתלח אהרן ובניו מתכפרים בו על שאר
למעט [שעיר] נחשון משום
דאי אמרת בשלמא לרבות שפיר אלא
ללמדך שיש לכולם כפרה בין
דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר
עבירות חוץ מטומאת מקדש וקדשיו: לטעמייהו. דאפליגו בעלמא דלרבי יהודה
אי אמרת למעט לשתוק קרא מיניה דשעה מדורות לא ילפינן כדאמר
בטומאת מקדש בין בשאר
כו': החי וסמך אהרן את ידיו
אהרן ובניו מתכפרין בשעיר המשתלח בשאר עבירות חוץ מטומאת מקדש וקדשיו
עבירות מיהו כל חד וחד
על ראש השעיר החי היינו
פ' כל המנחות באות מצה (לעיל דף נט.) גבי מנחת שמיני ללבונה:
וכבעלים [הוי] בהו ולר' שמעון [אין] מתכפרין בו: וכפר את מקדש הקדש. לאחר
מכפר בדנפשיה. אלו בפר
שעיר המשתלח וקשיא דר'
❖
[שגמר] ההזאות בפר [ושעיר של] יום הכפורים כתיב באחרי מות צ): זה לפני ולפנים.
הא
.
ואלו בשעיר (שם)
ששעיר הנעשה [בפנים] ופר מכפרים על [טומאת] מקדש וקדשיו [שנכנס] לפני ולפנים: מזבח. שמכפרים על טומאה שנגע במזבח וכגון שהיתה לו ידיעה בתחלה
כשנטמא [ונעלם] ממנו טומאה זו או [העלם קדש] ונגע בו ושעיר הנעשה [בפנים מכפר] עד שיודע ויביא קרבן עולה ויורד [כדאמר] בשבועות [ב.]: הושוו כולן.
כהנים לוים וישראלים הושוו בהאי יכפר דכתיב ק) על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר [לומר דמכפר] בשעיר המשתלח אשאר עבירות דבטומאת מקדש
שיטה מקובצת
וקדשיו ליכא למימר דמכפר דהא דם הפר מכפר על הכהנים [ודם] שעיר [הפנימי] על ישראל לדברי הכל כדאמר בפ"ק דשבועות [יג:]: ר' שמעון אומר. בהאי שפיר
א] בכמה ואמרינן ליה מתניתין
קאמרת דבטומאת מקדש וקדשיו לא הושוו דכשם שדם השעיר וכו' אבל בהאי פלגינא עלך כשם שוידוי של שעיר המשתלח כו' כך וידוי של פר כו': וקא פריך
היא גדי: ב] ועל הכהנים
ור"ש. היכי מצי למימר דאין כהנים מתכפרים בשעיר המשתלח: הא ודאי הושוו. לכפרה אחת כהנים לוים וישראלים בהאי יכפר בתרא דודאי הושוו כהנים
כמשמען ועל: ג] בדנפשיה.
לוים וישראלים דבני כפרה נינהו ולעולם אף בשאר עבירות כל חד מתכפר באפיה נפשיה כדאמרן: האי דכתוב בספרים לר' יהודה כו' פירוש יתירא
פירוש לרבי יהודה. זה הפי'
הוא: אחד ישראל ואחד כהנים ואחד כהן משיח. לעיל מיניה [מיירי] בכפרת שעיר המשתלח וקאמר אחד כהנים כו' מתכפרים בו בשאר עבירות: אלא
הוא מרבנן סבוראי: ד] כדקתני
שדם הפר מכפר על הכהנים. ודם השעיר הנעשה בפנים על ישראל: ת"ר הפר. וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר: החי. על ראש השעיר החי [ויקרא טז]:
[בשבועות]: ה] מקדש וקדשיו
ר"ש אומר והשאר נמחק:
ו] ת"ר פר טעון סמיכה כו' והשאר נמחק: ז] שאין נסכיו שוין לנסכין דהני שהאיל היה טעון שלישית ההין לעשרון: ח] ונותן לו מעות על: ט] דהושוו כולם שמתכפרים: י] הפר כדקתני בשבועות: יא] למימר איפכא (אי) משום דאי אמרת
בשלמא לרבות שעיר נחשון ניחא אלא כו' ותיבות חי למעט שעיר נחשון שפיר ל"ש ונמחק: